גמרא
פירוש
אוְהַמְלַקֵּט לוֹ עֲצָמוֹת טוֹבֵל וְאוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים.
גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרי״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרי״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרי״.
4 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרי״.
ערל הזאה ואיזמל העמידו חכמים בהם את דבריהם במקום כרת ר״ל שאין נדחין לעשיית הפסח אע״פ שיש במניעתו כרת אבל אונן ומצורע ובית הפרס לא העמידו בהם חכמים את דבריהם במקום כרת אלא נדחין הם לצורך עשיית הפסח ערל כבר ביארנוה והוא שאע״פ שנתגייר וחלה חובת פסח עליו מונעים אותו הימנו כל שהוא תוך שבעה מגזרה שמא יטמא לשנה הבאה כמו שביארנו במשנה הזאה גם כן כבר ביארנוה בפרק אלו דברים שאע״פ שאין בה אלא שבות אינה דוחה שבת איזמל הוא שכבר ידעת שמילת זכריו מעכבתו מעשיית הפסח ואם הגיעה שעת מילת בנו בשבת ולא הביא איזמל מערב שבת אין מביאין אותו בשבת ולא סוף דבר מרשות הרבים לרשות היחיד שהוא איסור תורה אלא אף דרך גגות וחצרות וקרפיפות שאינן אלא איסור סופרים ושלשה האחרים הראשון הוא אונן וכבר ביארנוה במשנה הרביעית והשני מצורע והוא שאמרו מצורע שחל שמיני שלו ביום ארבעה עשר אפילו ראה קרי בו ביום שנדחה ממחנה לויה טובל ונכנס לעזרת נשים ומכניס בהונותיו ומביא קרבנותיו כדינו ואע״פ שטבול יום אחר אסור ליכנס בעזרת נשים הואיל ואף עשה של וישלחו מן המחנה אין בו שאין איסורו אלא מדברי סופרים שחדשו איסור זה בישיבת יהושפט מלך יהודה דחו את האיסור מפני עשיית הפסח מפני שיש במניעתו כרת השלישי בית הפרס והוא שדה שנחרש בה קבר שגזרו בו חכמים עד מאה אמה מחשש עצם כשעורה ולא התירו לאכילת תרומה אף בבדיקה ר״ל שיהא מנפח והולך ולעושי פסח התירו בבדיקה זו שלא העמידו דבריהם במקום כרת ומ״מ יש בדיקה אחרת מועלת לכל והוא שבורר את העפר בכברה על הדרך שהתבאר באהלות וכמו שביארנוה במסכת חגיגה וכן אם נידש טהור: יש שואלין מה נשתנו אלו מאלו ומתרצים שהראשונים יש בהם חשש איסור תורה ערל שמא יטמא ויאכל קדשים בטומאת הגוף הזאה ואיזמל שמא יעביר ארבע אמות אבל האחרונים אין בהם חשש איסור תורה שבאונן אנינות לילה אינה תורה מצורע אפילו עשה דוישלחו אין בו ובית הפרס מתוך שאין המגע מצוי הרי הוא קרוב לספק ספקא ושמא תאמר והרי התירו בית הפרס אף ללמוד תורה ולישא אשה אין זה כלום שבזו מותר לעבור אלא שמ״מ טמא וצריך טבילה אבל כאן התירו לגמרי להיותו טהור בכך וגדולי המחברים פירשו הטעם בהזאה מפני שהיום שטעון בו הזאה אינו זמן הקרבן עד הלילה ובגר מפני שאינו טובל עד שירפא ויבריא וגדולי המפרשים מיחו בטעמים אלו שהרי בהזאה יום ארבעה עשר הוא זמן שחיטת הפסח וזריקת דמו והוא הוא עונש הכרת יותר מאכילתו ובערל הרי אפילו מל שלשה ימים קודם הפסח שכבר הבריא אינו טובל ואוכל עד שיעברו שבעה אלא שעיקר הדברים כדעת ראשון: ונשלם הפרק תהלה לאל:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush