גמרא
פירוש
תִּקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִּקַּנְתֶּם לִישָּׂא שִׁפְחָה אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁכְּבָר חֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין לִישָּׂא בַּת חוֹרִין אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁעֲדַיִין חֶצְיוֹ עֶבֶד יִבְטַל וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו מ״ה:י״ח} לֹא תוֹהוּ בְרָאָהּ (אֶלָּא) לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אאֶלָּא מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָמָיו. וְחָזְרוּ בֵּית הִילֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמַּאי.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מי שחציו עבד וחציו בן חורין אסור בשפחה מפני צד חירות שבו ובבת ישראל מפני צד עבדות שבו ומתוך כך כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו שהרי מ״מ הואיל ויש בו צד חירות מצווה הוא בפריה ורביה אבל שפחה כנענית הואיל ואין מצוה זו נוהגת בנשים אין כופין אותו בכך אלא מניחין אותה כמות שהיא ועובדת את רבה יום אחד ולעצמה יום אחד אלא שבמס׳ גיטין (מ״א.) יתבאר שאם היו נוהגין בה מנהג הפקר כופין כדי למעט באיסור ביאתה: המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח שחט גדי יאכל שחט טלה יאכל שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון שכח מה אמר לו רבו כיצד יעשה ישחוט גדי וטלה ויאמר אם גדי אמר לי רבי גדי שלו וטלה שלי אם טלה אמר לי רבי טלה שלו וגדי שלי שכח רבו מה אמר שניהם יצאו לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני אמר הר״ם כשאמר לו רבו צא ושחוט עלי את הפסח סתם אע״פ שהיה מנהגו לעולם טלה ושחט לו גדי או גדי ושחט לו טלה הרי זה יאכל וזהו מה שרצה להשמיעך שלא נחוש למנהגו והעקר אצלנו אין נמנין על שני פסחים וזה שהתרנו בכאן ואמרנום יאכל מן הראשון הוא מיוחד למלך ולמלכה בלבד כשאמרו לעבדיהם צאו ושחטו עלינו את הפסח ושחטו שני פסחים וזה לחסרון דעת העבדים ומיעוט התעסקם במצות אבל שאר בני אדם אין אוכלין לא מן הראשון ולא מן השני וזה הדין באמרו שכח מה אמר לו רבו אינו מתקיים אלא כשאמר לו הרועה של רבו קח טלה וגדי ושחוט אותם כדי שתכוין דעת רבך ואני הקניתי לך האחד בתנאי שלא יהי׳ לרבך רשות בו אבל אם לא היה כן לא יתקיים מזה הדין דבר כי העקר אצלנו מה שקנה עבד קנה רבו אם כן אמרו שלו לא יתקיים אלא על הדרך שבארנו ולא יהיו פטורין מלעשות פסח שני אלא כששכח רבו מה אמר לו אחר שנזרק הדם לפי שהפסח אחר זריקת הדם ראוי לאכילה אבל קודם זריקת הדם חייבים בפסח שני: אמר המאירי האומר לעבדו צא שחוט עלי את הפסח ולא בירר לו אם גדי אם טלה שהרי מן הכבשים ומן העזים הוא והלך השליח ושחט גדי ופי׳ בגמ׳ אע״פ שהיה דרך הבעלים בטלה יאכל וכן אם שחט טלה אע״פ שדרכו היה בגדי יאכל שמאחר שלא ברר לו אם גדי אם טלה דעתו משעת אמירתו על איזה שישחט שחט גדי וטלה כלומר שהיה העבד מסופק באיזה מין הוא בוחר ושחט לשניהם והדבר ידוע שאין נמנין על שני פסחים ומתוך כך פי׳ בגמ׳ שיצאו שניהם לבית השריפה וזו שאמרו יאכל מן הראשון כלומר שבודאי סומך הוא עליו והראשון כהלכתו נשחט והשני יצא לבית השריפה פרשוה במלך שאמר לעבדו לשחוט לו או במלכה ומשום שלום מלכות הקל בה מפני שדעתם קלה לכעוס: שכח מה אמר לו רבו כלומר שקבע לו בפ׳ גדי או טלה והוא שכח מאיזה מין אמר לו ואם שוחט ממין אחר מתירא שמא יעביר על דעתו ואם שוחט משניהם נמצא ממנהו על שני פסחים הא כיצד הוא עושה שוחט משניהם ואומר אם גדי אמר לי רבי יהא גדי שלו וטלה שלי ואם טלה אמר לי יהא טלה שלו וגדי שלי ופי׳ בגמ׳ בשהיו לו מעות שאין לרבו רשות בהם או כגון שהלך אצל רועה הרגיל אצל רבו והקנהו לו לכבוד רבו על מנת שאין לרבו רשות בו וכגון שהזכיר לו בפי׳ לאיזה דבר על הדרך שביארנו בראשון של קדושין שאם לא כן הרי מה שקנה עבד קנה רבו שכח רבו מה שאמר לו כלומר שכבר שכח גם כן העבד ושחט שנים על התנאי שהזכרנו ואח״כ אמר שכח רבו גם כן ואינו יכול לברר יצאו שניהם לבית השריפה כלומר לאחר שתעובר צורתן לששה עשר ופטורין מלעשות פסח שני ופרשוה בגמ׳ בששכח לאחר זריקה שמאחר שבשעת השחיטה והזריקה היה זכור נמצאת שחיטתו וזריקתו כראוי שהרי יכול להתברר לשם מי הוא נזרק אבל שכח לפני זריקה הואיל והזריקה נעשית שלא כתקנה חייבין בפסח שני: זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן: הלטאה היא משמונה שרצים האמורים בתורה שמטמאין במיתתן וכל עוד שהם מפרכסים אחר שהן שלמים אין מטמאין פעם אחת נמצאת לטאה בבית המטבחים ובקשו לטמא את כל הסעודה הלכו ושאלו לרבן שמעון בן גמליאל ואמר להם בית המטבחים רותח או צונן אמרו לו רותח אמר להם לכו והטילו עליו כוס של צונן [הלכו והטילו עליו כוס של צונן] וריחשה וטהרו את כל הסעודה: חמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצאת באחד מהם יבלת הפוסלתו על הדרך שביארנו בפרק אלו דברים שנמצא אחד פסול על כל פנים ולא נודע איזו הוא כלם יצאו לבית השריפה ומה הם בחיוב פסח שני אם נתערבו קודם זריקת הדם הואיל ואין הזריקה בשעה הראויה כלם חייבים בפסח שני ואם לא נתערבו עד לאחר זריקה שנמצאו הארבעה בזריקה ראויה כלם פטורים מפסח שני דאע״פ שעל כל פנים יש כאן אחד שלא עלה לו קרבנו שהרי פסול היה אין כאן תקנה שאם יביאו חמשתם כל אחד פסח שני הרי הארבעה הקריבו פסח ראשון כהלכתו ונמצאו עכשיו מביאין חולין לעזרה ואם שיהו חמשתם מביאין פסח שני בין כלם נמצא נשחט למי שאינו מחוייב בו והרי הוא כנשחט שלא למנוייו וא״ת שיביא כל אחד ויתנה אם שלי היה הפסול יהא זה פסח שני ואם לאו יהא שלמים הרי מ״מ בשלמים צריך ליתן חזה ושוק לכהן ואי אפשר לעשות כן שמא אחד מהם פסח הוא ונמצא מאכילו לכהן שאינו ממנוייו וא״ת שימנה כל אחד מהם כהן אחד בפסחו ומה בכך אם כהן זה עשה פסח הרי אי אפשר לו לימנות בזה ואינו יוצא בזה מחיוב פסח וא״ת שיעשה פסח אחר שמא אף זה פסח ונמצא נמנה בשני פסחים וא״ת שיביאו חמשתם כהן אחד שלא עשה פסח שיאכל חזה ושוק של כלם והרי עכ״פ אחד מאלו פסח הוא ויצא ידי חובת הפסח ומשום נמנה על שני פסחים ליכא שהרי מ״מ אין כאן אלא פסח אחד וכל השאר שלמים מ״מ ממעט הוא באכילת שלמים שאכילת שלמים לשני ימים ולילה אחד ואכילת פסח אינו אלא ליום ולילה ונמצא מביא שלמים לבית הפסול קודם זמנן ושמא תאמר שלא יתנה מתחלתו שאם שלו היה תם שיהא זה שלמים אלא שיהא זה כמותר הפסח ר״ל שאבד פסחו והפריש אחר תחתיו ואח״כ נמצא הראשון שהוא קרב שלמים אלא שאינו נאכל בשיעור שלמים אלא כזמן הפסח ליום ולילה כמו שהתבאר בתוספתא של זבחים אין זה כלום שאין מפרישין קרבן תחלה לדין מותר שאין מותר אלא אותו שכבר חל עליו שם פסח וא״ת שיהו טורחים ומחזרים אחר אנשים שנותר להם פסח או מעות המופרשות לשם פסח ויקחו מהם בהמות ויתנה כל אחד אם שלי בעל מום יהא זה לפסחי ואם לאו יהא מותר הפסח כמו שהוא מ״מ מותר הפסח טעון סמיכה ושמא פסח הוא ואינו טעון סמיכה שכל קרבנות היחיד של בהמה הן חובה הן נדבה סומך עליהן בחייהן חוץ מן הבכור והמעשר והפסח ושמא פסח הוא ונמצא בסמיכה שלא כדין שבו משתמש בקדשים וא״ת שיחזרו אחר מותר הפסח של נשים שאף כשיקרב שלמים לא יהא טעון סמיכה שאין סמיכה אלא באנשים מ״מ יש כאן חששות אחרות שזה כשקרב שלמים טעון שתי מתנות שהן ארבע ואלו פסח דוקא מתנה אחת וכן שמתנות שלמים נזרקות ר״ל שזורק מרחוק מן המזרק למזבח שכל הקרבנות בזריקה חוץ מחטאת שהוא במתן אצבע ושל פסח נשפך בנחת מן המזרק לקיר המזבח כנגד היסוד ואע״פ שכל הנתנין במזבח החיצון אע״פ שדינן בארבע אם נתנן במתנה אחת כפר וכן כל הנזרקין שנתנן בשפיכה יצא דוקא דיעבד הא לכתחלה אין ראוי לעשות כן הילכך לא אפשר ומתוך כך כולם פטורים מפסח שני:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush