גמרא
פירוש
זֶה הַדָּבָר חָכָם מַתִּיר וְאֵין בַּעַל מַתִּיר תַּנְיָא אִידַּךְ זֶה הַדָּבָר בַּעַל מֵפֵר וְאֵין חָכָם מֵפֵר שֶׁיָּכוֹל וּמָה בַּעַל שֶׁאֵין מַתִּיר מֵפֵר חָכָם שֶׁמַּתִּיר אֵינוֹ דִּין שֶׁמֵּפֵר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות נדרים ד׳:ה׳
רמב״ם הלכות שבועות ו׳:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״ב
טור יורה דעה רכ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רכ״ח:א׳
רמב״ם הלכות שבועות ו׳:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״ב
טור יורה דעה רכ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רכ״ח:א׳
ב רמב״ם הלכות נדרים ד׳:ה׳
רמב״ם הלכות שבועות ו׳:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״ב
טור יורה דעה רכ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רכ״ח:א׳
רמב״ם הלכות שבועות ו׳:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״ב
טור יורה דעה רכ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רכ״ח:א׳
כל השוחט אחד מן הקרבנות חוץ לעזרה חייב כרת דכתיב בפרשת אחרי מות ואליהם תאמר איש איש מבית ישראל אשר ישחט וכו׳ ואל פתח אהל מועד לא הביאו וכו׳ דם יחשב וכו׳ ונכרתה וכו׳ והכל חייבין בכך כהנים וישראלים ואע״פ שכתוב בה איש איש מבית ישראל הרי כתוב בה אהרן ובניו וכל ישראל וכמו שאמר בראש הפרשה דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל ישראל ואמרת אליהם זה הדבר וכו׳ ובפרשת נדרים לא נכתב אהרן ובניו וכל ישראל אלא ראשי המטות שהוא הוראה למומחין ובסוגיא זו למדו מגזירה שוה דזה הדבר וכו׳ ליתן ראשי המטות בשחוטי חוץ ואהרן ובניו וכל ישראל בנדרים: ומה שיצא לנו בנתינת ראשי המטות לשחוטי חוץ הוא לומר שיש שאלה להקדש על ידי חכם ולא בהקדש טעות שהרי הקדש טעות כגון שאמר שור שחור שיצא ראשון מביתי הקדש ויצא לבן והוא סבור שלבן הקדיש אינו הקדש כלל אבל הקדש שאינו טעות אם נשאל עליו לחכם עד שמצא בו פתח שעושהו כעין טעות הרי זה יכול לישאל עליו והרי הוא חולין וכן בכל דבר הקדוש במוצא שפתיו של זה הנשאל כגון תרומות ומעשרות כל זמן שהן עדיין בידו ר״ל שלא ניתנו לכהן או ללוי או לגזבר ומעתה אם שחט קדשים בחוץ ומתחייב בהן כרת ילך אצל חכם ומתירו ולא בחרטה בלבד אלא עד שימצא לו פתח שיוכל לעקור בה הנדר מעיקרו ולעשותו כהקדש טעות ואם לא מצא חייב כרת ואע״פ שהשוחט בחוץ חייב כרת המולק בחוץ מיהא פטור כמו שיתבאר במקומו: ומה שיצא לנו בנתינת כל ישראל בנדרים ללמד שלא סוף דבר שהנדר ניתר על ידי מומחין אלא אף על ידי שלשה הדיוטות שהן כעין בית דין ובלבד ביודעין בטיב הנדרים עד שיהיו יודעים לכוין בפתחים כמו שביארנו במסכתא זו ואחר שלמדנו היתר נדרים בשלשה הדיוטות על כל פנים ראשי המטות האמור שם ענינו שביחיד מומחה הם ניתרים ומכל מקום יש מפרשים דוקא מומחה הסמוך בארץ ישראל וממה שאמרו למטה מועדי ה׳ צריכין מומחה ר״ל סמוך כמשה ואהרן דכתיב החדש הזה לכם ככם ואין הפרת נדרים צריכין מומחה והקשה והא ראשי המטות כתיב לומר שיחיד מומחה מתיר אלמא דוקא מומחה סמוך כמומחה של מועדי ה׳ ומכאן נראה שאין שום חכם סומך עכשיו להתיר ביחידי ואף בתלמוד המערב שבפרק זה יאמר יראה כן שאמר רב מנייה ר׳ להתיר נדרים ולראות כתמים מן דדמך ר׳ בעא רב לבריה מומי בכורות אמר ליה איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא ר׳ יוסי אמר כולא יהב ליה לדין יחידי ולהתיר נדרים ולראות כתמים ולראות מומין שבגלוי מן דדמך בעא לבריה מומין שבסתר ואמר ליה איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא ומכל מקום גדולי המחברים מתירין בכל יחיד מומחה בעצמו ובעל הוראה מתיר ביחיד:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush