גמרא
פירוש
דְּאֵין אָדָם מְגָרֵשׁ אֶת אֵשֶׁת חֲבֵירוֹ אֲבָל בְּעָלְמָא מִי שָׁמְעַתְּ לְהוּ. מֵיתִיבִי הֲרֵי הוּא עָלַי הֲרֵי זֶה [עָלַי] אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָד לְקׇרְבָּן טַעְמָא דְּאָמַר עָלַי הוּא דְּאָסוּר אֲבָל לָא אָמַר עָלַי לָא תְּיוּבְתָּא דְאַבָּיֵי. אָמַר לָךְ אַבָּיֵי טַעְמָא דְּאָמַר עָלַי הוּא דְּאָסוּר אֲבָל אָמַר הֲרֵי הוּא וְלָא אָמַר עָלַי הֲרֵי הוּא דְּהֶפְקֵר הֲרֵי הוּא דִּצְדָקָה קָאָמַר וְהָא מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָד לְקׇרְבָּן קָתָנֵי. אֶלָּא אֵימָא טַעְמָא דְּאָמַר עָלַי הוּא אָסוּר וַחֲבֵירוֹ מוּתָּר אֲבָל אָמַר הֲרֵי הוּא שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין דְּדִלְמָא הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ קָאָמַר. מֵיתִיבִי אהֲרֵי זוֹ חַטָּאת הֲרֵי זוֹ אָשָׁם כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
מי שהיה ככר מונח לפניו ואמר הרי הוא עלי או הרי זה עלי נאסר בו אע״פ שלא אמר כקרבן מפני שהוא ר״ל מילת הוא יד לקרבן וכן במלת זה אלא דחדא מנייהו נקט שכשאדם רוצה להפריש קרבן בנדבה אומר על בהמה שלפניו הרי הוא קרבן או הרי זה קרבן ומאחר שכן אף בזו יש לדון בה הואיל ואמר הוא או זה ואמר עלי שכונתו לומר הרי הוא עלי כקרבן הא אם אמר הרי הוא ולא אמר עלי יד שאינו מוכיח הוא ואינו כלום שמא הרי הוא צדקה או הרי הוא הפקר קאמר וכן אם היה תופסו בידו ואמר הרי עלי ולא אמר הוא ולא זה הואיל ולא הזכיר שם החפץ יד שאינו מוכיח הוא שמא הרי עלי אי זה דבר קאמר: מי שהיתה בהמת חולין לפניו ואמר הרי זו חטאת או אשם לא אמר כלום ולא סוף דבר בשאינו מחויב חטאת או אשם שהרי אלו אינן באין בנדר ונדבה אלא אפילו היה מחויב חטאת או אשם שמאחר שלא אמר חטאתי או אשמתי יד שאין מוכיח הוא שמא מתכוין הוא להפרישו נדבה ואינו מכוין לחטאת או אשם שהוא חייב בו ואף הבהמה מותרת לו שלא חל עליה שם איסור ושמא תאמר יהא מיהא יד לנדר ליאסר עליה לדון בה שכך הוא אומר הרי זו כחטאת שהרי אם אמר על הככר הרי זה קרבן אנו מפרשים בו הרי זה כקרבן ונאסר בו מזו הטעם מפני שיודע הוא שאין ככר ראוי לקרבן וודאי לשם איסור אמרה אבל זו כסבור שיכול הוא להביא חטאת נדבה ושמא תאמר והלא בפרק כיצד מערימין אמרו היתה לפניו בהמה טמאה או בעלת מום ואמר זו עולה לא אמר כלום זו לעולה תמכר ויביא בדמיה עולה ולפי מה שאמרו בזו עולה מיהא תיאסר עליו בבעלת מום באכילה ובטמאה בהנאה שהרי יודע הוא שאין אלו ראויות לקרבן בתוספות פירשו שכך הוא ולא אמר כלום דקאמר לענין קרבן קאמר אבל מכל מקום אסורה היא עליו וכן כתבו בשמועתנו שאם אמר הרי זו לחטאת באות הל׳ חל עליה שם חטאת מעכשיו לכשיצטרך לו ולא יראה כן היה הוא מחויב חטאת או אשם ואמר הרי זו חטאתי או הרי זו אשמי דבריו קיימין:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush