המשנה השלישית והכונה בה בהשלמת החלק הראשון ובביאור החלק השני והוא שאמר פותחין בימים טובים ובשבתות בראשונה היו אומרין אותן הימים מותרין ושאר כל הימים אסורין עד שבא רבי עקיבא ולמד שכל נדר שהותר מכללו הותר כלו כיצד אמר קונם שאיני נהנה לכלכם הותר אחד מהם הותרו כלם שאיני נהנה לזה ולזה הותר הראשון הותרו כלם הותר האחרון האחרון מותר וכלם אסורין שאיני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן צריכין פתח לכל אחד ואחד אמר הר״ם פי׳ במי שנשבע שלא ישתה יין ולא יאכל בשר כך וכך ימים נאמר לו אלו ידעת בעת השבועה ששבת או יום טוב אשר בכלל אלו הימים יחייבך בו אכילת בשר ושתיית יין לאמרה וקראת לשבת עונג היה נשבע ויאמר לא ויתירו לו ואמרו לזה קרבן ולזה קרבן אמנם זה מאמר רבי שמעון אשר לא יראה ההפרש עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד כמו שהתבאר בשבועות אצל דעתו ואין הלכה כאשר אמר אבל הוא כאשר אמר שאינו נהנה לזה ולזה צריך פתח לכל אחד ואחד ואע״פ שאמר וא״ו הנוסף והלכה כרבי עקיבא:
אמר המאירי פותחין בימים טובים ובשבתות ר״ל שאם נדר שלא לאכול בשר שלשים יום ולא הרגיש שיום טוב בתוך השלשים ואומרין לו אלו הרגשת בשעת הנדר שיום עצרת או יום פלני שהוא יום טוב ואדם חייב לענגו חל בתוך שלשים אלו שנדרת מהם היית נודר וכן אם נדר שלא לאכול בשר כל שלשה ימים ולא הרגיש שהשבת סמוך לו בתוך השלשה ואומרין לו אלו היית זכור שהשבת בכלל הנדר ואתה חייב לשמחו היית נודר וכל שאומר לאו מתירין אותו וכן אם הרגיש או זכר שהשבת או היום טוב בכלל נדרו אלא שאינו יודע חיוב ענג שבת ושמחת יום טוב ושואלין לו אלו היית יודע שאדם חייב לענג את השבת ולשמח את היום טוב היית נודר והוא אומר לאו מתירין אותו:
בראשונה היו אומרים שפתחים אלו אינן מועילים אלא להיתר שבת ויום טוב אבל שאר הימים אסורין עד שבא רבי עקיבא ולימד שכל נדר שהותר מקצתו הותר כלו אע״פ שאין באותו פתח מקום אצל כלו וכן בשבועה:
קונם שאני נהנה לכלכם והותר האחד על ידי פתח הותרו כלם קונם שאני נהנה לזה ולזה הותר הראשון הותרו כלם ופרשנוה בפרק ארבעה נדרים בשתלאן זה בזה כגון שנדר על הראשון ואחר כך אמר ופלני כפלני כל שהותר הראשון הותרו כלם וכל שהותר האחרון הרי האחרון מותר וכולן אסורין ופירשו בתוספות שאם נדר על האמצעי הימנו ולמעלה אסור הימנו ולמטה מותר הא אם אמר לזה ולזה פרטא הוי ולא הותרו כלם בהיתר מקצתם וכל שכן בקונם לזה וקונם לזה או לזה קרבן ולזה קרבן צריכין פתח לכל אחד ואחד הא לזה ולזה כל שהותר אחד הותרו כלם לדעת רבי שמעון נאמרה שהיה אומר בענין שבועות שאם היו חמשה תובעין אותו והוא אומר שבועה שאין בידי לך ולך וכו׳ כללא הוי ואינו חייב אלא אחת עד שיזכיר שבועה לכל אחד ואחד אבל לדעת רבי יהודה לך ולך פרטא הוי ואף כאן לזה ולזה לא הותר כלו בהיתר מקצתו וכן הלכה וכבר הארכנו בה בפ׳ ארבעה נדרים:
משנה קונם יין שאיני טועם שהיין רע למעיים אמרו לו והלא המיושן יפה למעיים הותר במיושן ולא במיושן לבד הותר אלא בכל היין קונם בצל שאיני טועם שהבצל רע ללב אמרו לו והלא הכופרי יפה ללב הותר בכופרי ולא בכופרי לבד הותר אלא בכל הבצלים מעשה היה והתירו רבי מאיר בכל הבצלים אמר הר״ם פי׳ אמרו ורע ללב על דרך משל וכבר התבאר בתלמוד והביא לנו משל מזמן הנדר והדברים אשר נשבעו עליהם מן האישים אשר נשבעו עליהם וכאשר אמר לנודר לו ידעת שהמיושן יפה לא התנית בישן ואמרת והישן מותר והחדש אסור או אמר לו אלו ידעתי זה הייתי אומר כל יין עלי אסור זולת הישן הנה יהיה הישן לבדו מותר אליה והוא ההקש בכל ההלכות:
אמר המאירי קונם יין שאני טועם שהיין רע למעיים אמרו לו והלא המיושן יפה למעיים הותר במיושן שהרי לגבי דידיה נדר טעות הוא והואיל והותר בו הותר בכל היינות ולאו דוקא יפה אלא הוא הדין אם אמרו לו והלא המיושן אינו רע למעיים ולא עוד אלא שהוא יפה להם ולפי מה שביארנו בפרק ארבעה נדרים דוקא בשתק להם או שאמר לו כן לא הייתי נודר או אפילו אמר אלו ידעתי כן הייתי אומר הישן יהא מותר לי והאחרים יהו אסורים ובכל אלו אין צריך שאלה לחכם לדעת רוב מפרשים הא אם אמר אלו ידעתי כן הייתי אומר כלם יהו אסורים עלי חוץ מן המיושן הותר הישן ונאסר בכל האחרים וכן הדין בכלם:
קונם בצל שאני טועם שהבצל רע ללב ואמרו לו והלא כופרי ר״ל בצל דק יפה ללב הותר בכופרי ולא בכופרי בלבד אלא בכולם שכל שהותר מקצתו הותר כלו על הדרך שביארנו:
משנה פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו ואומרין לו אלו היית יודע שלמחר אומרין עליך כך הוא וסתו של פלוני מגרש את נשיו ויאמרו על בנותיך בנות גרושה הן ומה ראתה אמן של אלו להתגרש אמר אלו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי נודר הרי זה מותר פי׳ לר״ם ויצטרך בזה כלו התרה אחר שאלה לחכם:
אמר המאירי פותחין לו בכבוד עצמו וכבוד אשתו וכבוד בניו ר״ל שאם הדיר את אשתו הנאה שהוא חייב לגרשה אומרים לו אלו היית יודע שלמחר יהו אומרין עליך כך הוא וסתו של פלוני מגרש את נשיו ויאמרו על בנותיך בנות גרושה וכן אומרין מה ראתה אמן של אלו להתגרש עד שמוציאין עליה אי זו דבה לומר שעליה נתגרשה והוא אומר אלו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי נודר הרי זה מותר ר״ל על ידי שאלה ואין אומרין שאין זה פתח מפני שמא מתוך בשתו וכלמתו הוא אומר כן ר״ל לאו אדעתא דהכי נדרי אלא מאמינין בו ומתירין לו על ידי פתח זה:
משנה קונם שאיני נושא לפלונית כעורה והרי היא נאה שחורה והרי היא לבנה קצרה והרי היא ארוכה לא מפני שהיא כעורה ונעשית נאה שחורה ונעשית לבנה קצרה ונעשית ארוכה אלא שהנדר טעות מעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה והכניסוה לבית ר׳ ישמעאל ויפוה אמר לו ר׳ ישמעאל בני מזו נדרת אמר לו לאו והתירו ר׳ ישמעאל באותה השעה בכה ר׳ ישמעאל ואמר בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנולתן וכשמת ר׳ ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות בנות ישראל על ר׳ ישמעאל בכינה וכן הוא אומר בשאול בנות ישראל אל שאול בכינה אמר הר״ם פי׳ שהנדר טעות ולא יצטרך שאלה לחכם ולא התרה ור׳ ישמעאל יחלוק על זה הענין ואמר אע״פ שהיתה כעורה ונעשית נאה אשר הוא נולד לא יצטרך התרה והביא זה המעשה על דעת ר׳ ישמעאל וכן בארו בתלמוד ואמרו התירו ר׳ ישמעאל אין רוצה בו התיר נדרו אלא שהוא החכימו ופתח אותו שהוא לא יחייבהו שבועה ויהיה זה נולד אשר פתחו לו בו והתיר לו כר׳ אלעזר אשר תקדם לו דעתו שהנולד אצלנו פותחין בו ואין הלכה כר׳ ישמעאל:
אמר המאירי קונם שאני נושא לפלונית כעורה והרי היא נאה ר״ל שהיתה נאה בשעת הנדר ונמצא נדרו טעות וכן שחורה והרי היא לבנה קצרה והרי היא ארוכה מותר לא מפני שהיתה כעורה בשעת הנדר ונעשית נאה אחר כן שהרי זה נולד שאינו מצוי הוא ואין פותחין בו אלא שהיתה נאה בשעת הנדר ונמצא הנדר טעות ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הנאה ר״ל שהיתה אשתו והדירה מצד שהיתה כעורה והכניסוה לבית ר׳ ישמעאל ויפוה ואמר לו ר׳ ישמעאל בני כלום לזו נדרת ואמר לא והתירו ר׳ ישמעאל ושאלו בגמרא מעשה לסתור שהרי זו כעורה ונעשית נאה הוא ותירצו חסורי מחסרא והכי קתני ר״י אומר אף בכעורה ונעשית נאה על הדרך שבארנו למעלה ומעשה בר׳ ישמעאל וכו׳ והיה ר׳ ישמעאל סובר שפותחין בנולד וכמו שפרשו בגמרא ששן תותבת היתה ר״ל שנשרה אחת משיניה והושיבה במקומה שן אחרת ופוגמת את יפיה ותותבת מלשון הושבה ומתוך כך כיון ר׳ ישמעאל ליפותה ועשאה של זהב ואין הלכה כמותו ומכל מקום סיים דבריו דרך ספור שבאותה שעה בכה ר׳ ישמעאל ר״ל מדרך הרחמנות ואמר בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנולתן וכשמת ר׳ ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות בנות ישראל על ר׳ ישמעאל בכינה וכו׳ ואף כשמת פתח עליה ההוא ספדנא בנות ישראל על ר׳ ישמעאל בכינה המלבישכן שני עם עדנים וגו׳:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שביארנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)