גמרא
פירוש
או דלמא קְצוּבִין כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אע״פ שטעם זה שהזכרנו ר״ל לפי שאין כתובים הוא שעולה לנו לענין פסק מ״מ לענין ביאור פי׳ בה ר׳ חנינא טעם אחר והוא לפי שאין קצובים ר״ל שהשבח והפירות אין דמיהם קצובים ואין אדם מקבל אחריות על מה שאינו קצוב וכן במזונות האשה והבנות ושאלו לדעתו אי בעי קצובים וכתובים כלומר דקצובים בלא כתובים וכתובים בלא קצובים לא מהני שאף בכתיבה אין אדם משעבד עצמו למה שאינו קצוב וכן אף בדבר הקצוב כל שבעל פה אינו גובה ממשעבדי או דילמא קצובים אע״פ שאין כתובים דאע״ג דשאר מלוה על פה אינו גובה ממשעבדי הני שאני מזון אשה ובנות משום דתנאי בית דין ושבח ופירות משום דהא כתב ליה מיהא אינון ועמליהון אע״פ שלא הזכיר שעבוד הנכסים בפרט לשבח ופירות או ששבח ופירות יש להם קול אגב קרקע ומזונות אגב כתבה וא״כ כל שקצב דמים לשבח ופירות ומזונות יהא טורף כפי מה שקצב אע״ג דלית להו קלא כל האי הואיל ואין כתובים בהדיא ואתא למפשטה ממה שכתבנו בששי של כתבות במי שמת והניח שתי בנות ובן וקדמה הראשונה ונטלה עשור נכסי ולא הספיקה שניה לגבות עד שמת הבן דאמר ר׳ יוחנן שניה ויתרה וחולקות בשוה ואמר לו ר׳ חנינא גדולה מזו אמרו מוציאין לפרנסה ר״ל אף מן הלקוחות שמכרה האחים אבל לא למזונות ואת אמרת שניה ויתרה כלומר והלא כל שכן שמוציאה מן היורש ואע״פ שלענין שניה ויתרה אין הלכה כר׳ חנינא לשיטת גדולי הפוסקים כמו שביארנו במקומו זו של מוציאין לפרנסה מ״מ הלכה היא ואע״ג דלא כתיבא בהדיא הואיל וכעין תנאי בית דין הוא הואיל וקצובה לעשור הנכסים אלמא קצובים בכתיבה פורתא מהני ותירצה דפרנסה קלא אית לה ר״ל קול גמור והוה ליה ככתיבה גמורה שהרי אף המוכר שדהו בעדים הואיל ומכירת גוף הקרקע קלא תקיפא הוא גובה מנכסים משועבדים והדר סליק נפשיה מההיא בעיא ואקשי לטעמא קמא ר״ל לפי שאין כתובים ממה שביארנו בכתובות פרק י״ב בנושא את האשה ופסק עמה על מנת לזון את בתה חמש שנים ומת שבנותיו ניזונות מנכסים בני חורין ובת זו ניזונת ממשועבדים מפני שהיא כבעלת חוב וגדולי הרבנים גורסין בה והא הכא מיקץ קיצי ר״ל חמש שנים ומיכתב לא כתיבא דהא מדברים הנקנין באמירה הם כמו שהתבאר שם ואלמא קצובים אע״פ שאין כתובים ותירצה בקנו מידו דככתיבא דמיא ובנותיו מיהא דוקא מבני חרי שאם לא היו בשעת נשואין בעולם אין קנין מועיל בהם שאין אדם מקנה למי שלא בא לעולם ואף כשתפרשה בשהיו בעולם כגון שגירשה והחזירה והתנתה עמו שיחייב עצמו במזונות בנותיו בקנין ומ״מ הואיל ובתנאי בית דין נמי אכלן אימר צררי אתפשינהו ואפי׳ היו קטנות שמא התפיס צרורות ליורשים ומתוך כך אין נזונות אלא מבני חרי וא״כ טעם לפי שאין כתובים לא נאמר אלא על שבח ופירות ומזון האשה שמזון האשה אין לומר בה צררי אתפשה שאין אדם מתפיש צרורות למזונות אשתו שאינו בטוח בה אם תתבע כתבתה אם לאו אבל מזון בנות אין אנו צריכין בה לטעם שאין כתובים דהא משום צררי היא ושמא תאמר ובגדולות מיהא נזקיקם לשבועה ככתבה שהיא תנאי בית דין ואיכא חשש צרורות ובשבועה מיהא מגבינן ממשעבדי מתוך כך מפרשין ודאי צררי אתפשה ואינו כלום שאם כן אף מבני חרי אלא כך פירושו אימר צררי אתפשה ומתוך כך הפקיעו ממנה כח הקנין והרי הוא כאין שם קנין אבל כתבה אף בלא קנין גובה ממשעבדי דמעיקרא כי אתקון הכי אתקון: ומ״מ לעיקר השמועה יש מפרשים שאף מזונות אינו קרוי דבר קצוב שהרי בפרק אע״פ (כתובות נ״ט.) אמרו מעה כסף תחת מעשה ידיה מידי דקיץ ממידי דקיץ לאפוקי מזונות דלא קיצי ופירושו במזונות שבכל יום ויום שאם מצד הזמן אף מעשה ידיה לא קיצי אלא אף מזונות היום אינן קצובים וכן בדין שהרי השער משתנה ומתוך כך אין גורסין כאן והא הכא דמיקץ קיצא וכו׳ אלא שדרך פירוש הם מפרשים והא הכא דלא קיצא ולא כתיבא ואפי׳ הכי מהני ולתרויהו מקשי ואוקמה בשקנו מידו דאי לטעמא קמא הרי קנין ככתיבא ואי לטעמא בתרא כל שבקנין אין צריך לקצובין ומ״מ לענין בני חרי אין צריך קנין: ולענין פסק כל שהתנה בשעת קדושין לענין בני חרי אף בלא קנין ולענין משעבדי דוקא בקנין או בשטר וכל שלא בשעת קדושין אף לבני חרי דוקא בקנין ונמצא שהקנין מפקיע אין כתובים ואין קצובים וגדולי המחברים מצינו בדבריהם כעין חלוק דעות וכבר רמזנו עליהם בכתבות פרק הנושא: ונשוב לדברינו והוא שאף זו שהביאו אח״כ אמר ר׳ נתן אימתי בזמן שקדם מקחו של שני לשבחו של ראשון אבל קדם שבחו של ראשון למקחו של שני גובה מנכסים משועבדים יש שפירשוה דלטעמא קמא קא פריך דכיון דקדים קיצי נינהו אע״ג דלא כתיבי ותירץ תנאי היא דחד אמר לפי שאין כתובין וחד אמר לפי שאין קצובין ומחו לה אמוחא לומר שהקיצבא והכתיבה כל דבתר זביני לאו קלא הוא ואי אמרת דקיצבא דבתר זביני קלא אית לה אף בכתיבה בשעה זו שישנו לשבח קלא אית ליה אלא לתרויהו קא פריך דאלמא משום דלא קדים הוה דבקדם מיהא גובה ממשעבדי אע״ג דלא קיצי ולא כתיבי ותירץ תנאי היא כלומר ושלש מחלוקות בדבר ומ״מ נראה לי כפירוש ראשון מפני שבתלמוד המערב לא הביאו אלא טעמו של ר׳ חנינא ופירשו עליה דוקא בקדם מקחו של שני וכן שלשון תנאי היא לא נאמר בתלמוד אלא כשאחד מהם כאותו שמקשה ואחד מהם כאותו שמקשים לו ולא שיהו מרכיבין עליו דעת שלישי: וכבר למדת ממה שכתבנו שאע״פ שגדולי הפוסקים לא הביאו אלא טעמו של עולא ר״ל שאין כתובים יש מקום גם כן לטעמו של ר׳ חנינא ר״ל שאין קצובים וכבר כתבנו מזה בפרק הנושא אלא שגדולי הפוסקים כתבו כטעם ראשון משום דעולא בשם ריש לקיש ור׳ אסי בשם ר׳ יוחנן רבים נינהו והלכה כרבים: המשנה השניה והכונה בה בביאור החלק השני והוא שאמר המוצא מציאה לא ישבע מפני תקון עולם אמר הר״ם וכן אם אמר בעל האבידה שמה שאבד היה יותר מזה לא ישבעו אשר מצא אותה שהוא לא מצא זולת זה לפי שאם נדין בדין זה הנה למי שימצא מציאה אם שיניחה ולא יקח אותה ולא יתאבר על חברו או שיקח אותה לעצמו: אמר המאירי משנה זו צריך אתה לפרשה בדרך שהיה בראוי להשביעו אלא שתקון העולם מונעו ואם כן אתה מפרשה בשהמוצא מצא שני כיסין הכריז על האבידה ובא זה ונתן סימן על כל כיס מהם וזה אומר שלא מצא אלא אחת וכבר נמצאו סימניו שבאותו הכיס כתקנן אלא שהוא אומר מאחר שזו מצאת אף חברתה מצאת עמה שקשורות היו וכיסים לא מנתחי אהדדי עד שיתפרקו מתוך נתוחם ואע״פ שבמסכת ביצה אמרו כיסין מיעכלי קיטרייהו אין זה מצוי וכן אע״פ שאיפשר שאחר מצאם והתיר את הקשר ומפלה הימנו אחת אף זה אינו מצוי וכל שאינו מצוי אינו מפקיע תורת בריא מן הטענה ואם כן הרי זה טוען טענת בריא והלה מודה מקצת וכן אתה צריך לפרשה כשאין שם הילך כגון שאמר אחד מצאתי והוצאתי את דמיו ואשלם לך והיה מן הדין להשביעו אעפ״כ לא ישבע מפני תקון העולם שאם אתה אומר להשביעו אין לך מגביה מציאה לחברו שהרי אומר בעצמו מה לי ולצרה ואף כשאני אומר לבד ראה זה מצאתי אף הוא יטענני בבריא שתים הן ומביאני לבית דין ולמדת שאע״פ שאינו טוען לגמרי בבריא אני ראיתי או ידעתי כל שהידים מוכיחות שהוא כן טענת בריא הוא להשביעו מן הדין אלא שתקון העולם מונענו ומ״מ כל שאמר לו בבריא שראהו מגביה מציאתו ואומר לו ראיתיך מגביה מציאתי ונראית לי אחת מהן מתוך הגבהתך וודאי אף השנית היתה עמה אין בזה תקון העולם ונשבע ויש חולקים בזו אלא שזו עקר: וזהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: שני כיסין קשורים מצאת לי והלה אומר לא מצאתי לך אלא אחד נשבע על הדרך שביארנו אבל אם אמר שני שוורים קשורים מצאת לי אפי׳ אמר לו שראהו במקום אבדתו וראהו מושך אחד מהם ומאחר שמשך אחד שניהם משך אינו נשבע שמכל מקום הואיל ולא טען שראהו מושך שניהם טענת שמא היא שוורים מנתחי אהדדי ומיפרקי ושמא תאמר ואף כשתאמר שלענין פסק כך הוא לענין ביאור מיהא היאך הקשו לר׳ יצחק ממשנתו עד שאמרו ולית ליה לר׳ יצחק המוצא מציאה לא ישבע והלא במשנתנו לא ראהו מגביה מציאתו כלל כמו שאתה מפרש בדברי ר׳ יצחק ועוד מהו שתירץ הוא דאמר כר׳ אליעזר בן יעקב ואתה צריך לומר ומתני׳ רבנן ולרבנן מיהא מה צורך לתקון העולם והלא לפי המסקנא לרבנן כל שבידו להעיז אף מודה מקצת אינו נשבע תדע שמתחלה היינו סבורים לפרש דברי ר׳ יצחק בדרך משנתנו שהחזירה על ידי הכרזה ושיחייבהו ר׳ יצחק שבועה משום טענת בריא דידים מוכיחות וכנגד משנתנו והקשה לו ולית ליה מתני׳ וכו׳ ותירץ הוא דאמר כר׳ אליעזר בן יעקב כלומר שר׳ יצחק לא אמרה בשזה מחזיר על ידי הכרזה שאף לר׳ אליעזר בן יעקב בזו אינו נשבע מפני תקון העולם אלא דברי ר׳ יצחק בראהו מגביה מציאתו ונראית לו אחת מהן וטענו ודאי שתיהן מצאת וזה טוען לא מצאתי אלא אחד ובכי הא אין מקום לתקון העולם שהרי הוא תובעו מצד ראייתו ונשבע לדעת ר׳ אליעזר בן יעקב הא לרבנן מיהא אינה טענת בריא גמורה שהרי יכול להעיז הואיל ואף זה אינו טוען שראהו מושך את שתיהן והרי היא כטענת הבן במילי דאבוה ונמצאו ארבעה דינין בדבר זה האחד שזה מחזיר וזה טוענו בשמא ואינו נשבע אף מן הדין השני שזה מחזיר וזה טוענו בבריא מצד ידים מוכיחות ונשבע מן הדין אלא שמפני תקון העולם אינו נשבע והשלישי שטענו שראהו מגביה אבדתו ונראו לו בידו שתיהן וזה מודה באחת ונשבע לדברי הכל והרביעי שטענו שראהו מגביה אבדתו ונראית לו אחת מהן בידו וודאי שתיהן היו שם וזו לר׳ יצחק ולר׳ אליעזר בן יעקב נשבע והלכה כדבריהם לשיטתנו שפסקנו כר׳ אליעזר כמו שנבאר ולרבנן אינו נשבע ועל הדרך שכתבנו בדרך שלישי אמרו בתלמוד המערב אמר לו עומד הייתי בראש גגי וראיתיך מושך שני שוורי קשורים והלה אומר לא משכתי אלא אחד לא בזה תקנו כלומר אלא נשבע ודכותה עומד הייתי על אבא בשעת מיתתו וטענך מנה והודית והוא אומר לא הודתי אלא חמשים לא בזה תקנו ויש אומרין כן אף באמר לי אבא אלא שיש חולקים בזו לומר שאינו נשבע לדעת חכמים: ומה שבא בשמועה זו אחר מה שכתבנו בדברי ר׳ יצחק יש גורסין אותה בנוסח זה תניא נמי הכי שני כיסין קשורים מצאת לי והלה אומר לא מצאתי לך אלא אחד נשבע שני שורים קשורים מצאתי לי והלה אומר כך הוא אלא שהחזרתי אחד מהם והלה אומר לא החזרת נשבע כלומר דבשורים מיהא אלו אמר לא מצאתי אלא אחד לא היה נשבע דטענת שמא הוא אף בטוענו שראהו הואיל ולא ראהו מושך אלא אחד אבל כשזה מודה במשיכת שניהם וזה טוענו טענת בריא שלא החזיר הרי זה נשבע והוא הדין אם אמר שנים מצאתי והחזרתי לך את שניהם והוא אומר לא החזרת אלא אחד וכן היא שנויה בתלמוד המערב ואין אומרין להאמינו מיגו דמצי אמר לא משכתי אלא אחד שאין מיגו לפטור שבועה ומ״מ יש חולקין לומר בטענת מגו שפוטרת אף השבועה וגורסין כאן אינו נשבע ולא עוד אלא שקצת מפרשים כתבו שאע״פ שבעלמא אמרו דלא אמרינן מגו לאיפטורי אשבועתא במציאה אמרינן מפני תקון העולם: ועוד כתבו קצת גאונים דכי לא אמרינן מיגו לאיפטורי אשבועתא דוקא מטענת שמא לטענת שמא אבל מציאה שאלו רצה היה טוען לא מצאתי אלא אחד והוה ליה אידך טענת שמא הואיל ושוורים מינתחי אמרינן מיגו אף לאיפטורי אשבועתא ויש עוד בך נוסחאות אחרות אלא שדי לך באחת מאלו שהן עקר: ומתוך דברינו למדת שבמחזיר אם אמר מנה היה בתוכו והלה אומר לא היה בו אלא פרס אינו נשבע מפני תקון העולם ובראהו מושך לר׳ אליעזר בן יעקב נשבע ולרבנן אינו נשבע: זו היא שיטתנו בענין זה ואף גדולי הדורות נסכמים בה ומ״מ מגדולי הראשונים פירשו דברי ר׳ יצחק אף בשהמוצא מחזיר מאליו וכנגד משנתנו והוא שאמרו הוא דאמר כר׳ אליעזר בן יעקב והם סוברים שר׳ אליעזר בן יעקב ורבנן נחלקו כשהנתבע פותח בטענה אבל כשהתובע פותח אף חכמים מחייבים וא״כ לא הוצרך להעמידה כר׳ אליעזר אלא כשהנתבע פותח והם פסקו כחכמים וא״כ אין הלכה לא כר׳ יצחק ולא כר׳ אליעזר ומ״מ אנו מפרשים מחלוקת ר׳ אליעזר ורבנן אף בשהתובע פותח ואף בזו רבנן פוטרין ואלמלא כן אין משנתנו מתפרשת יפה והכי נמי מוכחא סוגיא דשבועות פרק הדיינין והלכה כר׳ אליעזר וכר׳ יצחק וכמשנתנו על הדרך שכתבנו וזהו פסק שבועה שבענין מציאה אבל לענין מה שאמר ר׳ אליעזר פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו אם הלכה כר׳ אליעזר אם כרבנן ובמה נחלקו ופי׳ דבריו של רבה במודה מקצת הטענה וכן כל מה שצריך בשאר הסוגיא כבר נכתב ככל הצורך בחבור זה בששי של שבועות במשנה השלישית ובסוגיא שלה:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush