גמרא
פירוש
וְקָטָן.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַבָּה לְדִידָךְ קַשְׁיָא וְלִשְׁמוּאֵל קַשְׁיָא הָא תַּנְיָא חֲמִשָּׁה שֶׁגָּבוּ אֶת עֵירוּבָן כְּשֶׁהֵם מוֹלִיכִין אֶת עֵירוּבָן לְמָקוֹם אַחֵר אֶחָד מוֹלִיךְ לְכוּלָּן הוּא נִיהוּ דְּקָא קָנֵי וְתוּ לָא הוּא נִיהוּ דְּקָא דָּיַיר וְתוּ לָא.
אֲמַר לֵיהּ לָא לְדִידִי קַשְׁיָא וְלָא לִשְׁמוּאֵל קַשְׁיָא שְׁלִיחוּת דְּכוּלְּהוּ קָא עָבֵיד.
אָמַר רַבָּה אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב אהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
חמשה שגבו את עירובן כשהם מוליכין אותו לבית שבו רוצים להניחו אחד מוליך על ידי כלם ואין צריכין להוליך על ידי חמשתן שמ״מ שליחות כלם הוא עושה ונעשית על ידו דירת כלם באותו בית כמו שיתבאר ואע״פ שאינו מודיע להם להיכן הוא מניחו והוא שהיה מקשה בכאן נימא הוא ניהו דקני ותו לא שאין דעת המקנה להקנות למי שאינו יודע עד שתירץ לו שהוא מקנה לזה ולשולחיו:
המשנה החמשית מי שבא בדרך והיה ירא שמא תחשך והיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום שביתתי בעקרו מהלך ממקום רגלו עד עקרו אלפים אמה ומעקרו ועד ביתו אלפים אמה נמצא מהלך משחשכה ארבעת אלפי׳ אמה אמר הר״ם העקר אצלנו מה שאגיד לך והוא כי כל אדם ובלבד שהוא בדרך לפי שהוא עני ומותר לו לערב ברגליו כאשר יתבאר ויש בינו ובין מקום שהוא רה״י פחות מאלפים אמה והוא היה יודע אותו מקום ואמ׳ שביתתי במקום פלוני ר״ל באותו מקום קנה שביתה שם וכאלו הניח בו עירוב ויש לו ללכת בכל המקום וחוצה לו אלפים אמה ובתנאי שיהיה עוד היום גדול כשקנה שביתה באותו מקום כדי שיוכל להגיע לאותו המקום ואפי׳ בתכלית המרוצה קודם הכנסת שבת ויחשוב לו כאלו הגיע לשם וכמו כן אם קנה שביתה ברה״ר במקום ידוע כמו עקר אילן או גדר יש לו באותו מקום ארבע אמות ואלפים אמה חוץ לאותן ארבע אמות ולפי שאמר תחתיו והוא אינו מסוים לא אמר כלום ואין לו ללכת אלא מעקרו של אילן בלבד ולא ילך משם לביתו אלפים אמה ולא הארבע אמות שיש לו לשם בלי מסוימות עד שנמדוד משם אלפים אמה וזהו כשיש תחת האילן שמנה אמות או יתר שבהם יפול הספק ולא נדע באיזה מקום קנה שביתה אבל אם יש תחת האילן פחות משמנה אמות יש לו ללכת [משם] לביתו אלפים אמה כי כשנקח מהם ארבע אמות שהם שיעור מקום שביתתו תמצא קצתם משתתפים עם הארבע אמות שיש לו לשם וכל זה כשישאר מן היום [שיעור] שיוכל להגיע לאותו מקום במרוצה כמו שזכרנו אם אינו מכיר או אינו בקי בהלכה ואמר שביתתי במקומו זכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח עגולות דברי ר׳ חנניה בן אנטיגנוס וחכמים אומרים מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות או אינו בקי בהלכה ר״ל שלא ידע [כי יש לאדם] שיתן מקום שביתתו במקום רחוק ממנו מלבד המקום שהוא עומד בו ואמרו כטבלא מרובעת לפי שאי אפשר במלאכה לעשות מרובע בדיוק ולפיכך הודיע שדי לנו שיראה כמרובע כפי יכלת האדם כמו הלוחות המרובעות שהכונה בהם הרבוע כפי היכולת נשכר את הזויות ר״ל הארבע תוספות שיש במרובע על העגול שבתוכו ואותן התוספות הם בזויות המרובע ולפיכך קראם זויות וזו היא צורתה והלכה כחכמים זהו שאמרו העני מערב ברגליו ר׳ מאיר אומר אין לנו אלא עני ר׳ יהודה אומר אחר עני ואחד עשיר שלא אמרו מערבין [בפת] אלא להקל על העשיר [שלא] יבא ויערב ברגליו המאמר הזה חוזר אל המאמר שהזכיר כבר ואמר שביתתי במקומי זכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח ור׳ מאיר אינו מתיר זה המעשה אלא לעני לפי שאין לו יכולת על הפת אבל מי שיש לו יכולת יש לו להניח עירוב במקומו על כל פנים ואז יוכל ללכת אלפים אמה לכל רוח לפי שדעת ר׳ מאיר עקר עירוב (בבית) [בפת] וניתן רשות לעני שיאמר שביתתי במקומי בלבד להקל על העני ור׳ יהודה אומר כי עקר העירוב ברגל והקל על העשיר שיתן פת ביד שלוחו וישים השליח אותו הפת במקום ותהיה לו שביתה באותו מקום וילך משם אלפים אמה לכל רוח ואין מחלקת בין ר׳ יהודה ור׳ מאיר כי כשהוא מכיר אילן או גדר או מקום [מוקף מחיצה] ואמר שביתתי במקום פלני אין מספיק זה אלא לעני אבל העשיר מוכרח הוא שיגיע פת למקום שביתתו והתירו זה למי שבא בדרך לפי שהוא עני כי אין לו יכלת להגיע שם ולהניח שם פת והלכה כר׳ יהודה:
אמר המאירי המשנה החמישית והיא בענין ביאור שאר החלקים ר״ל השני והשלישי והרביעי והוא שאמר מי שבא בדרך בערב שבת והיה ירא שמא תחשך והוא עייף והיה מכאן ועד ביתו יתר מאלפים אמה הרבה ואם קונה לו שביתה במקומו לא יהא יכול ליכנס לביתו והיה מכיר אילן או גדר של אבנים בסוף אלפים של מקומו או בתוכם ואמר שביתתי תחתיו ואלך אחר שאנוח מכאן לאילן ומאילן לביתי שהוא סוף אלפים לאילן או בתוכם לא אמר כלום אע״פ שהאילן בתוך אלפים אמה ממקומו ואע״פ שהיה יכול להגיע תחתיו קודם חשיכה ונחלקו רב ושמואל בגמ׳ שלדעת רב לא אמר כלום דאפי׳ תחת האילן אינו יכול לילך אע״פ שהוא בתוך אלפים ממקומו שהרי במקומו לא קנה שביתה שהרי עקר דעתו משם ואף לתחת האילן לא קנה שביתה שלא סיים את מקומו וכל שאומר שביתתי בשדה פלוני או בבקעה פלונית או ברחוק אלף אמה לא קנה שם שביתה ופרשוה בגמ׳ באילן שיש תחתיו שיעור שני מקומות או יותר כגון שמנה אמות ומהן ולמעלה שנמצא כשאמר תחת האילן שאין כאן מקום מסוים שלא סיים אם ארבע אמות דרומיות אם צפוניות ולא אמרו למעלה שיש לו שמנה אמות עד שכשיעמוד באמצען יהו לו ארבע לכל רוח אלא במי שלא קנה שביתה כלל שאין לו אלא ארבע אמות כלל אבל אם לא היה תחתיו אלא שבע אמות הרי על כל פנים מקצת מקומו מסויים והרי הוא כאומר שביתתי בעקרו שקנה שביתה לשם כמו שיתבאר בסמוך אלא שכיון שלא סיים אם בצפונן אם בדרומן נעשה באותן שבע אמות חמר גמל ר״ל שאם בא למדוד מן הצפון מודדין לו מן הדרום וכן בהפך הא כשיש תחתיו שמנה אף לתחתיו של אילן אינו יכול לילך לדעת רב ומטעם שביארנו ולדעת שמואל לא אמר כלום לענין ביתו ר״ל שאע״פ שאין מתחתיו של אילן עד ביתו אלא אלפים אינו יכול לילך לביתו הואיל ולא סיים מקום שביתתו אבל לתחת האילן יכול הוא לילך וכשיגיע לשם נעשה חמר גמל שכשרוצה לילך לדרום לביתו אתה מודד לו מן הצפון וכשירצה לשוב לאחוריו מודדין לו מן הדרום ואם ביתו תוך אלפים לאילן אף כשתמדוד לו מתחלת הצפון הולך אף לביתו הואיל וכל שטח תחתית האילן תוך אלפים וארבע אמות למקום שחשכה לו וכן לביתו וקצת פירושי ספרד חולקין לומר שאף בזו לא יזוז ממקומו שתחת האילן הואיל ולא סיים ארבע אמותיו לשם ואין נראה כן:
ולענין פסק הלכה כשמואל וכן כתבוה גדולי הפוסקי׳ וגדולי מגיהים ואע״פ שבמקצת הלכות נמצא להם שפסקו כרב חזרו בהם לפסוק כשמואל והביאוה ממה שאמרו תניא כותיה דשמואל טעה ועירב לב׳ רוחות כגון שהוא סבור שמערבין לשתי רוחות או שאמר לצפון כעירובו לדרום ולדרום כעירובו לצפון כגון שלא היה צריך לילך אלא שלשת אלפים אמה ועירב לו זה לסוף אלף אמה לדרום וזה לסוף אלף אמה לצפון ורשאי להלך אלף לכל צד ואם מצעו עליו את התחום ר״ל שעירבו לו כל אחד לסוף אלפים לא יזוז ממקומו וכשהקשינו ממנה לרב שהרי מ״מ הועילתהו שביתה אחת מהם לחומרא ולא אמרו שהפסיד את הכל אע״פ שזה שעירבו לו לא סיים להם מקום לא מצא בה תירוץ אלא שאמר תנא הוא ופליג והרי זו ודאי הלכה היא שהרי אמרוה כן בשנים ששאלו חלוק ואע״פ שאמרו גם כן תניא כותיה דרב מי שבא בדרך והיה מתירא שמא תתשך והיה מכיר אילן או גדר ואמר תהא שביתתי תחתיו לא אמר כלום אבל אם אמר במקום פלוני שביתתו במקום פלוני ומהלך לשם ומשם מהלך את כלו וחוצה לו אלפים אמה וכו׳ ודוקא בשסיים ארבע אמות שקבע אבל אם לא סיים לא יזוז ממקומו וכו׳ כבר פירשה שמואל בשיש ממקום רגליו עד עקרו אלפים וארבע אמות שהכל כלה בעקר האילן ועדיין נופו נוטה לחוץ ואף שמואל לא אמרה אלא בשכל תחתית האילן תוך אלפים וארבע אמות שכשיכלו אלפים של תחום וארבע של שביתה יהא כל האילן בתוך התחום ומ״מ גדולי המפרשי׳ פוסקי׳ כרב מדתניא כותיה ואע״פ שתירצה שמואל דחייה בעלמא היא והרי סתמא אתמרה ועוד רב ושמואל הלכה כרב באיסורי ולדעתם זו של טעה ועירב לשני רוחות אינה הלכה אלא לא קנה עירוב כאחד מהם והרי הוא בשביתתו הראשונה שכל שאינו בזה אחר זה שיתקיימו שניהם ר״ל שאי אפשר לאחרונה שתתקיים עם הראשונה אף כשבא לתפשם בבת אחת אינו כלל ואינו מתקיים אפי׳ אחת מהם וזהו פי׳ בבת אחת אינו ומ״מ מה שנ׳ כיוצא בה באחרון של יום טוב בשנים ששאלו חלוק הלכה היא ושאני התם שעיקר עירוב בבעלים הוא וכבר סיימו הם את שביתתם ומתוך כך החלוק נגרר אחריהם והוי עירוב אף אצל החלוק וכן כתבוה מקצת גדולי הדור ועיקר הדברים לפסוק בה כשמואל שהרי הלכה כדברי המיקל בעירוב:
ומ״מ לדעת כלם דוקא באילן שנופו גבוה שלשה מן הארץ אבל אם אין נופו גבוה שלשה אם תקע נופו בקרקע שלא יטלטלנו הרוח הרי הוא כתל ונקע וקרפף לטלטל תחתיו כשהוא בבית סאתים לבד כמו שיתבאר ואחר שכן הרי הוא כמקום מסויים ואם אמר שביתתי תחתיו מהלך עד שיגיע לו חוצה לו אלפים אמה וכן כתבוה גדולי הדור:
אמר שביתתי בעיקרו שהרי העיקר דבר מסויים הואיל והוא בתוך התחום למקומו ושהיה יכול לילך לשם קודם חשיכה אף על ידי הדחק ישן לו במקומו כמה שירצה והולך לו עד עקרו ומשם לביתו או אלפים אמה לכל רוח ופירש הדברים כשאין בעיקרו שמנה שאלו היה בעיקרו שמנה היה חזר לדין מקום שאינו מסויים עד שיסיים בצפונו או בדרומו או שיהא הכל בתוך תחומו לדעת שמואל כמו שכתבנו למעלה ולמדת מ״מ שיש מהלך משחשכה ארבעה אלפים אמה בלא עירוב:
ואמר אח״כ אם אינו מכיר ר״ל שאינו יודע לשם אילן או גדר או שאינו בקי בהלכה ואינו יודע שיועיל לו כן ואמר מ״מ שביתתי במקומי זכה לו מקומו ויש לו אלפים אמה משם לכל רוח ואין אומרין שזו שביתה בטעות היא ויכנס שהרי אלו הלה יודע שיש שם אילן או גדר או שיועיל היה קונה לו שביתה לשם על הדרך שאמרו בלן בתוך התחום בלא ידיעה שאין מדמין סמוך לעיר לרחוק מן העיר ואין לו אלא אלפים אמה ובזו הוא הדין אף בלא אמ׳ ונמשך לבאר דין מדידת אלפים אמה אלו ואמר עגולות ולא מרובעות דברי ר׳ חנינא בן אנטיגנוס מפני שהוא סובר שאין לו אלא אלפים אמה ואם אתה נותנם לו מרובעות הרי מהלכם באלכסון ואין למדין מאלפים של ערי מקלט שנאמר בהן פאות שנ׳ וזה יהיה לכם פאת נגב אלא נותנין אותן עגלות ודורשין לזה אתה נותן פאות ולא לשובתי שבת ולא עגלות דוקא עד שאם ילך במקום המתקצר כגון בקצה העגול לא יהיו שם אלפים אלא שאינו הולך בשום צד אלא אלפים אפי׳ כשהולך באלכסון וחכמי׳ אומרי׳ מרובעות כטבלא מרובעת שיהא נשכר את הזויות ופרשו מקצת חכמי צרפת שאף כשהולך ביושר יש לו שיעור האלכסון שהם אלפים ושמונה מאות אמות ואע״פ שלא הזכירו בשום מקום אלפים ושמנה מאות אמות אלא אלפים לא הזכירו אלא את העיקר שהאלכסון יוצא ממנו ומ״מ אף כשהולך ביושר יש לו כמדת האלכסון וראיה לדבריהם במעביר ארבע אמות ברה״ר שאינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן וזהו חמש אמות ושלשה חומשין ומ״מ גדולי המחברים וגדולי הרבנים סוברים שאינו נשכר הזויות אלא כשהולך באלכסון אע״פ שבמעביר ארבע אמות ברה״ר פסקוה אף במעבירן ביושר ומ״מ גדולי המפרשי׳ סוברים אף בארבע אמות של מעביר שכל שמעבירן ביושר חייב בארבע לבד ולא נאמר אלכסון אלא למעביר באלכסון ואע״פ שסתם אמרו אינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן פירושו יש צדדין שאינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן והוא שמעבירן לאלכסון של עצמו ר״ל שלא כנגד פניו כגון שהטה את הדרך אחר שיצא מן העיר ומקצת רבני צרפת פרשוה אף במעבירן כנגד פניו כל שמעבירן לאלכסון העולם ואין העברה ביושר אלא ממזרח למערב או מצפון לדרום וכן הדברים נראין ולדעתם מה שאמרו בעמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה שאינו רה״י עד שיהו שם ארבעה עם אלכסונן שהוא חמשה טפחים ושלשה חומשין דוקא כשעומד אלכסונו לרבועו של עולם אבל אם עומד רבועו לרבועו של עולם דיו בארבע אמות לבד אלא שהתימה מגדולי המחברים שבמעביר אמרו עד שיעביר חמש אמות ושלשה חומשין ובעמוד ותל לא הצריכו אלא רחב ארבעה ואף גדולי הרבנים פרשו במה ששאלו עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה צריך הן ואלכסונן או לא כלומר שיהא רחב ארבעה ברבוע עד שיהא בו אלכסון המרובע שהעגול אין לו אלכסון ואין הדברים נראין:
ונמשך אח״כ לבאר עיקר העירוב במה הוא ואמר זהו שאמרו עני מערב ברגליו כלומר כגון זה שהיה בא בדרך ואין עמו פת התירוהו לערב ברגליו לומר שביתתי במקומי לילך אלפים לכל רוח ופירשו אח״כ ר׳ מאיר אומר אין לנו אלא עני כלומר שבכל מקום אמרוה כן ר״ל שאין עירוב ברגלים אלא לעני ור׳ יהודה אומר שלא אמרוה אלא בכאן הא בשאר מקומות אחד עני ואחד עשיר מערבין ברגלים ולא אמרו פת אלא להקל על העשיר שיוכל לעשות על ידי שלוחו ולא יהא הוא בעצמו צריך לטרוח לילך לשם ונחלקו בגמ׳ בפי׳ מחלקתם רב נחמן ורב חסדא שרב נחמן אמר מחלוקת במקומו כלומר שעושה במקומו ואומר יזכה לי מקומי וסובר ר׳ מאיר שעיקר עירוב בפת ולא התירו ברגל אף בעומד לשם ממש ואומר יזכה לי מקומי אלא לעני כגון זה שבא בדרך וחשכה לו ולר׳ יהודה אף לעשיר ונקרא עני לא מצד חסרון פת אלא מצד שעיקר יציאתו לא היה לקנין שביתה ולא השתדל בפת אלא שהיה בא בדרך וכל שכונתו לכונת קנין שביתה הוא קורא עשיר שמסתמא כבר השתדל בפת ובדבר הצריך לעירוב ופן פרשוה בתוספות ונסעדים בה שהרי ר׳ יהודה שאמר אחד עני ואחד עשיר הביא ראיה מעניי כפר שיחין וכפר חנניה שהיו מחשיכין על התחום לערב לבא למחר לגרוגרות וצמוקים שהיו מחלקים אנשי בית ממל בשני בצורות והיו הם להם בתוך ארבעת אלפי׳ אמות כמו שהתבאר בגמ׳ והרי עניים היו וקורא להם עשירים הואיל ויוצאין מבתיהם לקנות שביתה וגדולי הדור נסכמים לפרש כן אלא שמוסיפים לומר שכל בא בדרך אפי׳ פת בידו נקרא עני שלא חלקו חכמים בדבריהם וי״מ עני כל שאין לו פת ואין בידו לקנות או בא בדרך שאין לו פת ואין לו ממי יקנה לשם:
ואמר ר׳ מאיר שאף כשהוא במקום שרוצה לקנות בו שביתה לא אמרו אלא בעני כגון בא בדרך שקונה שביתה לשם בין אמר בין לא אמר אלא שתפש לשון אמר מפני שדרך בני אדם בכך או שמא להודיע שהוא כונתו לכך לא שיהא עוקר שביתתו מכאן שאם היה עוקרה אע״פ שלא כיון לשבות במקום אחר הפסיד אבל יוצא מביתו לערב לעולם לא קנה שביתה אף כשהוא לשם אלא בפת וזהו שאמרו אינו מוסב על היה מכיר אילן שהרי אינו במקומו ואין עירוב רגל נאמר אלא כשהוא לשם ואע״פ שמ״מ הקלו בו מ״מ אין לשון עירוב ברגל נופל בו אלא אאינו מכיר כלומר זהו שהתירו לו לקנוח שביתה במקומו אבל שביתתי במקום פלוני ובמקום המסויים אף לר׳ יהודה אינו מערב ברגליו אלא זה שבא אבל לא היוצא מביתו ולא אמרו פת אלא להקל ר׳ יהודה היא ורב חסדא פירשה מחלוקת במקום פלוני אבל במקומו אחד עני ואחד עשיר שכל במקומו אינו צריך פת ולא אמרו פת אלא להקל דברי הכל וזהו שאמרו חוזר על מה שאמר היה מכיר וכו׳ וא״ת לר׳ יהודה מאי קולא והרי אף מביתו לדעת זה יכול לומר שביתתי במקום פלוני ואפי׳ עשיר ואפשר שהקולא לשאינו מכיר ומ״מ הלכה כר׳ יהודה וכפירושו של רב נחמן ולא התירו שביתתי במקום פלוני לעומד בביתו אלא לבא בדרך ומה שאמרו בגמ׳ רבא הוה אתי מארטוניא לפום בדיתא ואמר שביתתי בבי צייתנא והוא מקום המסויים שבין שני תחומין ומיחו בו אלמא שאף בבא לדרך אסור לא בדרך היה אלא בביתו ופירושו הוה רגיל דאתי על ידי עירוב בכל שבת לשם ואותו ערב שבת היה יושב בביתו ולא עירב לשם אלא שאמר שביתתי במקום פלוני ומיחו בו כדעת רב נחמן ולעולם אין שביתתי במקום פלוני כלום אלא לבא בדרך אבל כל שיוצא לשם קונה שביתה ברגליו ואפי׳ עשיר ולא עוד אלא שהוא עיקר עירוב ולא אמרו פת אלא להקל לשלחו ביד בנו או עבדו או שלוחו שאין עירוב רגל נעשה על ידי שליח לעולם לא בעני ולא בעשיר ובא בדרך אומר שביתתי במקום פלוני ובלבד בארבעה תנאים והם שיהא אותו מקום בתוך תחום מקום רגליו ושיסיים את המקום ושיהא מכיר את המקום שסיים ושיהא יכול להגיע שם קודם חשיכה אף על ידי הדחק כגון במרוצה גדולה ואפי׳ לא היה הוא יכול לרוץ וכן מצאתיה לגדולי המפרשי׳ ולדעת גדולי הדור ואפי׳ היה בידו פת ויש מצריכין אף בזו עמידה ר״ל שלא יאמר כן בעודו מהלך וכן נראה:
והתבאר בגמרא שאפי׳ אינו מכיר אם היו שנים ואחד שבהם מכיר הרי זה שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר וסומך עליו והוא שאמרו רבה ורב יוסף הוו אזלי בארחא אמר ליה רבה לרב יוסף תהא שביתתנו תותי ההוא דקלא דסביל אחוה כלומר שדקל אחר נשען עליו ואמרי לה תותי ההוא דיקלא דפריק מריה כלומר שטוען הרבה ומציל את אדניו מן העוני או מן המס ואמר ליה לא ידענא ליה אמ׳ ליה סמוך עלאי וכן התבאר בגמ׳ שהמערב בפת אם נתן עירוב במקום שאין עשוי לדירה אין לו אלפים אמה ממקום עירובו אבל המערב ברגל בין עשיר ובמקומו בין עני אף בשביתתי במקום פלוני ובמקום מסויים אפי׳ אינו עשוי לדירה כקרפף שלא הוקף לדירה וכגון תל גבוה עשרה ונקע עמוק עשרה ושהן מארבע אמות עד בית סאתים מהלך את כלן וחוצה להם אלפים אמה ואין צריך לומר בארבע אמות מצומצמות שהרי מטלטל אדם ארבע אמות בכל מקום ולקצת גדולי הדור ראיתי שדוקא תל ונקע נקרא מקום מסויים אבל קמה אע״פ ששבולת מקיפתה אינה מקום מסויים וצריך שתדע שכל מקום שביתה כשם שאינו יתר מארבע אמות כך אינו פחות מארבעה טפחים שכל פחות מארבעה אינו מקום כלל וכן צריך שתדע שאין קנין שביתה לא לעשיר במקומו ולא לעני במקום פלוני אלא בעומד בין השמשות שכל שהוא נע ונד אינו קונה שביתה כלך וכן צריך שתדע שכל המערב אי אפשר לו לערב חוץ לתחום כלל אפי׳ בסוף התחום שאם כן נאסר לו לשוב לעיר כמו שאמרו כלתה מדתו בחצי העיר או בחצי חצר אין לו אלא חצי העיר או חצי חצר שכל שדעתו ליכנס לעיר אין יכול לערב אא״כ עירובו מובלע בתוך התחום ומה שאמרו בגמ׳ יוצא עשיר חוץ לתחום ואומר תהא שביתתי במקומי לאו דוקא חוץ לתחום אלא קרוב לסוף התחום או פירושו חוץ לעיבורה של עיר:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
אמר המאירי המשנה החמישית והיא בענין ביאור שאר החלקים ר״ל השני והשלישי והרביעי והוא שאמר מי שבא בדרך בערב שבת והיה ירא שמא תחשך והוא עייף והיה מכאן ועד ביתו יתר מאלפים אמה הרבה ואם קונה לו שביתה במקומו לא יהא יכול ליכנס לביתו והיה מכיר אילן או גדר של אבנים בסוף אלפים של מקומו או בתוכם ואמר שביתתי תחתיו ואלך אחר שאנוח מכאן לאילן ומאילן לביתי שהוא סוף אלפים לאילן או בתוכם לא אמר כלום אע״פ שהאילן בתוך אלפים אמה ממקומו ואע״פ שהיה יכול להגיע תחתיו קודם חשיכה ונחלקו רב ושמואל בגמ׳ שלדעת רב לא אמר כלום דאפי׳ תחת האילן אינו יכול לילך אע״פ שהוא בתוך אלפים ממקומו שהרי במקומו לא קנה שביתה שהרי עקר דעתו משם ואף לתחת האילן לא קנה שביתה שלא סיים את מקומו וכל שאומר שביתתי בשדה פלוני או בבקעה פלונית או ברחוק אלף אמה לא קנה שם שביתה ופרשוה בגמ׳ באילן שיש תחתיו שיעור שני מקומות או יותר כגון שמנה אמות ומהן ולמעלה שנמצא כשאמר תחת האילן שאין כאן מקום מסוים שלא סיים אם ארבע אמות דרומיות אם צפוניות ולא אמרו למעלה שיש לו שמנה אמות עד שכשיעמוד באמצען יהו לו ארבע לכל רוח אלא במי שלא קנה שביתה כלל שאין לו אלא ארבע אמות כלל אבל אם לא היה תחתיו אלא שבע אמות הרי על כל פנים מקצת מקומו מסויים והרי הוא כאומר שביתתי בעקרו שקנה שביתה לשם כמו שיתבאר בסמוך אלא שכיון שלא סיים אם בצפונן אם בדרומן נעשה באותן שבע אמות חמר גמל ר״ל שאם בא למדוד מן הצפון מודדין לו מן הדרום וכן בהפך הא כשיש תחתיו שמנה אף לתחתיו של אילן אינו יכול לילך לדעת רב ומטעם שביארנו ולדעת שמואל לא אמר כלום לענין ביתו ר״ל שאע״פ שאין מתחתיו של אילן עד ביתו אלא אלפים אינו יכול לילך לביתו הואיל ולא סיים מקום שביתתו אבל לתחת האילן יכול הוא לילך וכשיגיע לשם נעשה חמר גמל שכשרוצה לילך לדרום לביתו אתה מודד לו מן הצפון וכשירצה לשוב לאחוריו מודדין לו מן הדרום ואם ביתו תוך אלפים לאילן אף כשתמדוד לו מתחלת הצפון הולך אף לביתו הואיל וכל שטח תחתית האילן תוך אלפים וארבע אמות למקום שחשכה לו וכן לביתו וקצת פירושי ספרד חולקין לומר שאף בזו לא יזוז ממקומו שתחת האילן הואיל ולא סיים ארבע אמותיו לשם ואין נראה כן:
ולענין פסק הלכה כשמואל וכן כתבוה גדולי הפוסקי׳ וגדולי מגיהים ואע״פ שבמקצת הלכות נמצא להם שפסקו כרב חזרו בהם לפסוק כשמואל והביאוה ממה שאמרו תניא כותיה דשמואל טעה ועירב לב׳ רוחות כגון שהוא סבור שמערבין לשתי רוחות או שאמר לצפון כעירובו לדרום ולדרום כעירובו לצפון כגון שלא היה צריך לילך אלא שלשת אלפים אמה ועירב לו זה לסוף אלף אמה לדרום וזה לסוף אלף אמה לצפון ורשאי להלך אלף לכל צד ואם מצעו עליו את התחום ר״ל שעירבו לו כל אחד לסוף אלפים לא יזוז ממקומו וכשהקשינו ממנה לרב שהרי מ״מ הועילתהו שביתה אחת מהם לחומרא ולא אמרו שהפסיד את הכל אע״פ שזה שעירבו לו לא סיים להם מקום לא מצא בה תירוץ אלא שאמר תנא הוא ופליג והרי זו ודאי הלכה היא שהרי אמרוה כן בשנים ששאלו חלוק ואע״פ שאמרו גם כן תניא כותיה דרב מי שבא בדרך והיה מתירא שמא תתשך והיה מכיר אילן או גדר ואמר תהא שביתתי תחתיו לא אמר כלום אבל אם אמר במקום פלוני שביתתו במקום פלוני ומהלך לשם ומשם מהלך את כלו וחוצה לו אלפים אמה וכו׳ ודוקא בשסיים ארבע אמות שקבע אבל אם לא סיים לא יזוז ממקומו וכו׳ כבר פירשה שמואל בשיש ממקום רגליו עד עקרו אלפים וארבע אמות שהכל כלה בעקר האילן ועדיין נופו נוטה לחוץ ואף שמואל לא אמרה אלא בשכל תחתית האילן תוך אלפים וארבע אמות שכשיכלו אלפים של תחום וארבע של שביתה יהא כל האילן בתוך התחום ומ״מ גדולי המפרשי׳ פוסקי׳ כרב מדתניא כותיה ואע״פ שתירצה שמואל דחייה בעלמא היא והרי סתמא אתמרה ועוד רב ושמואל הלכה כרב באיסורי ולדעתם זו של טעה ועירב לשני רוחות אינה הלכה אלא לא קנה עירוב כאחד מהם והרי הוא בשביתתו הראשונה שכל שאינו בזה אחר זה שיתקיימו שניהם ר״ל שאי אפשר לאחרונה שתתקיים עם הראשונה אף כשבא לתפשם בבת אחת אינו כלל ואינו מתקיים אפי׳ אחת מהם וזהו פי׳ בבת אחת אינו ומ״מ מה שנ׳ כיוצא בה באחרון של יום טוב בשנים ששאלו חלוק הלכה היא ושאני התם שעיקר עירוב בבעלים הוא וכבר סיימו הם את שביתתם ומתוך כך החלוק נגרר אחריהם והוי עירוב אף אצל החלוק וכן כתבוה מקצת גדולי הדור ועיקר הדברים לפסוק בה כשמואל שהרי הלכה כדברי המיקל בעירוב:
ומ״מ לדעת כלם דוקא באילן שנופו גבוה שלשה מן הארץ אבל אם אין נופו גבוה שלשה אם תקע נופו בקרקע שלא יטלטלנו הרוח הרי הוא כתל ונקע וקרפף לטלטל תחתיו כשהוא בבית סאתים לבד כמו שיתבאר ואחר שכן הרי הוא כמקום מסויים ואם אמר שביתתי תחתיו מהלך עד שיגיע לו חוצה לו אלפים אמה וכן כתבוה גדולי הדור:
אמר שביתתי בעיקרו שהרי העיקר דבר מסויים הואיל והוא בתוך התחום למקומו ושהיה יכול לילך לשם קודם חשיכה אף על ידי הדחק ישן לו במקומו כמה שירצה והולך לו עד עקרו ומשם לביתו או אלפים אמה לכל רוח ופירש הדברים כשאין בעיקרו שמנה שאלו היה בעיקרו שמנה היה חזר לדין מקום שאינו מסויים עד שיסיים בצפונו או בדרומו או שיהא הכל בתוך תחומו לדעת שמואל כמו שכתבנו למעלה ולמדת מ״מ שיש מהלך משחשכה ארבעה אלפים אמה בלא עירוב:
ואמר אח״כ אם אינו מכיר ר״ל שאינו יודע לשם אילן או גדר או שאינו בקי בהלכה ואינו יודע שיועיל לו כן ואמר מ״מ שביתתי במקומי זכה לו מקומו ויש לו אלפים אמה משם לכל רוח ואין אומרין שזו שביתה בטעות היא ויכנס שהרי אלו הלה יודע שיש שם אילן או גדר או שיועיל היה קונה לו שביתה לשם על הדרך שאמרו בלן בתוך התחום בלא ידיעה שאין מדמין סמוך לעיר לרחוק מן העיר ואין לו אלא אלפים אמה ובזו הוא הדין אף בלא אמ׳ ונמשך לבאר דין מדידת אלפים אמה אלו ואמר עגולות ולא מרובעות דברי ר׳ חנינא בן אנטיגנוס מפני שהוא סובר שאין לו אלא אלפים אמה ואם אתה נותנם לו מרובעות הרי מהלכם באלכסון ואין למדין מאלפים של ערי מקלט שנאמר בהן פאות שנ׳ וזה יהיה לכם פאת נגב אלא נותנין אותן עגלות ודורשין לזה אתה נותן פאות ולא לשובתי שבת ולא עגלות דוקא עד שאם ילך במקום המתקצר כגון בקצה העגול לא יהיו שם אלפים אלא שאינו הולך בשום צד אלא אלפים אפי׳ כשהולך באלכסון וחכמי׳ אומרי׳ מרובעות כטבלא מרובעת שיהא נשכר את הזויות ופרשו מקצת חכמי צרפת שאף כשהולך ביושר יש לו שיעור האלכסון שהם אלפים ושמונה מאות אמות ואע״פ שלא הזכירו בשום מקום אלפים ושמנה מאות אמות אלא אלפים לא הזכירו אלא את העיקר שהאלכסון יוצא ממנו ומ״מ אף כשהולך ביושר יש לו כמדת האלכסון וראיה לדבריהם במעביר ארבע אמות ברה״ר שאינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן וזהו חמש אמות ושלשה חומשין ומ״מ גדולי המחברים וגדולי הרבנים סוברים שאינו נשכר הזויות אלא כשהולך באלכסון אע״פ שבמעביר ארבע אמות ברה״ר פסקוה אף במעבירן ביושר ומ״מ גדולי המפרשי׳ סוברים אף בארבע אמות של מעביר שכל שמעבירן ביושר חייב בארבע לבד ולא נאמר אלכסון אלא למעביר באלכסון ואע״פ שסתם אמרו אינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן פירושו יש צדדין שאינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן והוא שמעבירן לאלכסון של עצמו ר״ל שלא כנגד פניו כגון שהטה את הדרך אחר שיצא מן העיר ומקצת רבני צרפת פרשוה אף במעבירן כנגד פניו כל שמעבירן לאלכסון העולם ואין העברה ביושר אלא ממזרח למערב או מצפון לדרום וכן הדברים נראין ולדעתם מה שאמרו בעמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה שאינו רה״י עד שיהו שם ארבעה עם אלכסונן שהוא חמשה טפחים ושלשה חומשין דוקא כשעומד אלכסונו לרבועו של עולם אבל אם עומד רבועו לרבועו של עולם דיו בארבע אמות לבד אלא שהתימה מגדולי המחברים שבמעביר אמרו עד שיעביר חמש אמות ושלשה חומשין ובעמוד ותל לא הצריכו אלא רחב ארבעה ואף גדולי הרבנים פרשו במה ששאלו עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה צריך הן ואלכסונן או לא כלומר שיהא רחב ארבעה ברבוע עד שיהא בו אלכסון המרובע שהעגול אין לו אלכסון ואין הדברים נראין:
ונמשך אח״כ לבאר עיקר העירוב במה הוא ואמר זהו שאמרו עני מערב ברגליו כלומר כגון זה שהיה בא בדרך ואין עמו פת התירוהו לערב ברגליו לומר שביתתי במקומי לילך אלפים לכל רוח ופירשו אח״כ ר׳ מאיר אומר אין לנו אלא עני כלומר שבכל מקום אמרוה כן ר״ל שאין עירוב ברגלים אלא לעני ור׳ יהודה אומר שלא אמרוה אלא בכאן הא בשאר מקומות אחד עני ואחד עשיר מערבין ברגלים ולא אמרו פת אלא להקל על העשיר שיוכל לעשות על ידי שלוחו ולא יהא הוא בעצמו צריך לטרוח לילך לשם ונחלקו בגמ׳ בפי׳ מחלקתם רב נחמן ורב חסדא שרב נחמן אמר מחלוקת במקומו כלומר שעושה במקומו ואומר יזכה לי מקומי וסובר ר׳ מאיר שעיקר עירוב בפת ולא התירו ברגל אף בעומד לשם ממש ואומר יזכה לי מקומי אלא לעני כגון זה שבא בדרך וחשכה לו ולר׳ יהודה אף לעשיר ונקרא עני לא מצד חסרון פת אלא מצד שעיקר יציאתו לא היה לקנין שביתה ולא השתדל בפת אלא שהיה בא בדרך וכל שכונתו לכונת קנין שביתה הוא קורא עשיר שמסתמא כבר השתדל בפת ובדבר הצריך לעירוב ופן פרשוה בתוספות ונסעדים בה שהרי ר׳ יהודה שאמר אחד עני ואחד עשיר הביא ראיה מעניי כפר שיחין וכפר חנניה שהיו מחשיכין על התחום לערב לבא למחר לגרוגרות וצמוקים שהיו מחלקים אנשי בית ממל בשני בצורות והיו הם להם בתוך ארבעת אלפי׳ אמות כמו שהתבאר בגמ׳ והרי עניים היו וקורא להם עשירים הואיל ויוצאין מבתיהם לקנות שביתה וגדולי הדור נסכמים לפרש כן אלא שמוסיפים לומר שכל בא בדרך אפי׳ פת בידו נקרא עני שלא חלקו חכמים בדבריהם וי״מ עני כל שאין לו פת ואין בידו לקנות או בא בדרך שאין לו פת ואין לו ממי יקנה לשם:
ואמר ר׳ מאיר שאף כשהוא במקום שרוצה לקנות בו שביתה לא אמרו אלא בעני כגון בא בדרך שקונה שביתה לשם בין אמר בין לא אמר אלא שתפש לשון אמר מפני שדרך בני אדם בכך או שמא להודיע שהוא כונתו לכך לא שיהא עוקר שביתתו מכאן שאם היה עוקרה אע״פ שלא כיון לשבות במקום אחר הפסיד אבל יוצא מביתו לערב לעולם לא קנה שביתה אף כשהוא לשם אלא בפת וזהו שאמרו אינו מוסב על היה מכיר אילן שהרי אינו במקומו ואין עירוב רגל נאמר אלא כשהוא לשם ואע״פ שמ״מ הקלו בו מ״מ אין לשון עירוב ברגל נופל בו אלא אאינו מכיר כלומר זהו שהתירו לו לקנוח שביתה במקומו אבל שביתתי במקום פלוני ובמקום המסויים אף לר׳ יהודה אינו מערב ברגליו אלא זה שבא אבל לא היוצא מביתו ולא אמרו פת אלא להקל ר׳ יהודה היא ורב חסדא פירשה מחלוקת במקום פלוני אבל במקומו אחד עני ואחד עשיר שכל במקומו אינו צריך פת ולא אמרו פת אלא להקל דברי הכל וזהו שאמרו חוזר על מה שאמר היה מכיר וכו׳ וא״ת לר׳ יהודה מאי קולא והרי אף מביתו לדעת זה יכול לומר שביתתי במקום פלוני ואפי׳ עשיר ואפשר שהקולא לשאינו מכיר ומ״מ הלכה כר׳ יהודה וכפירושו של רב נחמן ולא התירו שביתתי במקום פלוני לעומד בביתו אלא לבא בדרך ומה שאמרו בגמ׳ רבא הוה אתי מארטוניא לפום בדיתא ואמר שביתתי בבי צייתנא והוא מקום המסויים שבין שני תחומין ומיחו בו אלמא שאף בבא לדרך אסור לא בדרך היה אלא בביתו ופירושו הוה רגיל דאתי על ידי עירוב בכל שבת לשם ואותו ערב שבת היה יושב בביתו ולא עירב לשם אלא שאמר שביתתי במקום פלוני ומיחו בו כדעת רב נחמן ולעולם אין שביתתי במקום פלוני כלום אלא לבא בדרך אבל כל שיוצא לשם קונה שביתה ברגליו ואפי׳ עשיר ולא עוד אלא שהוא עיקר עירוב ולא אמרו פת אלא להקל לשלחו ביד בנו או עבדו או שלוחו שאין עירוב רגל נעשה על ידי שליח לעולם לא בעני ולא בעשיר ובא בדרך אומר שביתתי במקום פלוני ובלבד בארבעה תנאים והם שיהא אותו מקום בתוך תחום מקום רגליו ושיסיים את המקום ושיהא מכיר את המקום שסיים ושיהא יכול להגיע שם קודם חשיכה אף על ידי הדחק כגון במרוצה גדולה ואפי׳ לא היה הוא יכול לרוץ וכן מצאתיה לגדולי המפרשי׳ ולדעת גדולי הדור ואפי׳ היה בידו פת ויש מצריכין אף בזו עמידה ר״ל שלא יאמר כן בעודו מהלך וכן נראה:
והתבאר בגמרא שאפי׳ אינו מכיר אם היו שנים ואחד שבהם מכיר הרי זה שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר וסומך עליו והוא שאמרו רבה ורב יוסף הוו אזלי בארחא אמר ליה רבה לרב יוסף תהא שביתתנו תותי ההוא דקלא דסביל אחוה כלומר שדקל אחר נשען עליו ואמרי לה תותי ההוא דיקלא דפריק מריה כלומר שטוען הרבה ומציל את אדניו מן העוני או מן המס ואמר ליה לא ידענא ליה אמ׳ ליה סמוך עלאי וכן התבאר בגמ׳ שהמערב בפת אם נתן עירוב במקום שאין עשוי לדירה אין לו אלפים אמה ממקום עירובו אבל המערב ברגל בין עשיר ובמקומו בין עני אף בשביתתי במקום פלוני ובמקום מסויים אפי׳ אינו עשוי לדירה כקרפף שלא הוקף לדירה וכגון תל גבוה עשרה ונקע עמוק עשרה ושהן מארבע אמות עד בית סאתים מהלך את כלן וחוצה להם אלפים אמה ואין צריך לומר בארבע אמות מצומצמות שהרי מטלטל אדם ארבע אמות בכל מקום ולקצת גדולי הדור ראיתי שדוקא תל ונקע נקרא מקום מסויים אבל קמה אע״פ ששבולת מקיפתה אינה מקום מסויים וצריך שתדע שכל מקום שביתה כשם שאינו יתר מארבע אמות כך אינו פחות מארבעה טפחים שכל פחות מארבעה אינו מקום כלל וכן צריך שתדע שאין קנין שביתה לא לעשיר במקומו ולא לעני במקום פלוני אלא בעומד בין השמשות שכל שהוא נע ונד אינו קונה שביתה כלך וכן צריך שתדע שכל המערב אי אפשר לו לערב חוץ לתחום כלל אפי׳ בסוף התחום שאם כן נאסר לו לשוב לעיר כמו שאמרו כלתה מדתו בחצי העיר או בחצי חצר אין לו אלא חצי העיר או חצי חצר שכל שדעתו ליכנס לעיר אין יכול לערב אא״כ עירובו מובלע בתוך התחום ומה שאמרו בגמ׳ יוצא עשיר חוץ לתחום ואומר תהא שביתתי במקומי לאו דוקא חוץ לתחום אלא קרוב לסוף התחום או פירושו חוץ לעיבורה של עיר:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush