גמרא
פירוש
דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ אַכּוּלְּהוּ הָא בָּעֵי מִינֵּיהּ רַבָּה מֵרַב יְהוּדָה וְלָא פְּשַׁט לֵיהּ. וּלְטַעְמָיךְ הָא דְּדָרֵשׁ מָר זוּטְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב הוּנָא הֲלָכָה מִתְעַנֶּה וּמַשְׁלִים הָא בְּעָא מִינֵּיהּ רַבָּה מֵרַב הוּנָא וְלָא פְּשַׁט לֵיהּ. אֶלָּא הָא מִקַּמֵּי דְּשַׁמְעַהּ וְהָא לְבָתַר דְּשַׁמְעַהּ הָכָא נָמֵי הָא מִקַּמֵּי דְּשַׁמְעַהּ הָא לְבָתַר דְּשַׁמְעַהּ. דָּרֵשׁ מָר זוּטְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב הוּנָא אהֲלָכָה מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין.הדרן עלך בכל מערבין
פרק ד – מי שהוציאוהו
פרק ד – מי שהוציאוהו
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובדי כוכבים".
פרק רביעי בעזר הצור אמן: מי שהוציאוהו וכו׳ זה הפרק אמנם יחל בביאור עניני החלק השלישי ורובו יסוב על ארבעה ענינים הראשון בעניני הצדדין המפקיעים ממנו את תחומו מצד שביתתו שאין לו אלא ארבע אמות ואותן ארבע אמות היאך מודדים אותן והצדדים שאינן מפקיעים את תחומו אע״פ שהיה ראוי לומר כן אלא שקנו שביתה במקומן אע״פ שלא נתכונו לכך והשני על איזה אדם יכול לקנות שביתה באיזה מקום באמירתו אע״פ שאינו שובת ממש לשם ושלא עירב לשם ועל איזה צד אין אמירתו מועלת לו בכך והשלישי בענין מדידת אלפים אמה והרביעי בענין העירוב על איזה צד הוא בפת ועל איזה צד הוא ברגליו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו דברים על ידי גלגול אלא שרובם בענינים הצריכים בביאור אלו הענינים הנזכרים: והמשנה הראשונה מי שהוציאוהו גויים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות החזירוהו כאלו לא יצא הוליכוהו לעיר אחרת נתנוהו בדיר או בסהר רבן גמליאל ור׳ אלעזר בן עזריה אומרי׳ מהלך את כלה ר׳ יהושע ור׳ עקיבא אומר אין לו אלא ארבע אמות מעשה שבאו מפלנדסיין והפליגה ספינתם בים רבן גמליאל ור׳ אלעזר בן עזריה הלכו את כלה ר׳ יהושע ור׳ עקיבא לא זזו מארבע אמות שרצו להחמיר על עצמם אמר הר״ם רוח רעה קורין כל היזק שאינו (באמד) [בא מיד] האדם מאיזו סבה שתהיה וכאשר יצא אדם חוץ לתחום ברצונו אין לו אלא ארבע אמות ואפי׳ הושב שלא ברצונו וכן אם יצא שלא ברצונו וחזר ברצונו ופלנדסין שם מקום והפליגה שם להליכת הספינה בים ודע כי ר׳ עקיבא ור׳ יהושע חלקו על רבן גמליאל ור׳ אלעזר בן עזריה בספינה שהיא בנמל שהיא דומה לדיר וסהר אבל ספינה מהלכת דברי הכל מותר להלך בכלה ולפיכך אמרו שרצו להחמיר על עצמן כי אפי׳ לדעתם מותר להלך בכולה וטעם מחלקתם כי ר׳ עקיבא ור׳ יהושע אומרים אם אתה מתיר לו להלך בדיר וסהר שיש לו מחיצות כמו כן ילך בבקעה אם יונח שם ואינו רשאי ללכת בה אלא ארבע אמות ויאסרו דיר וסהר כדי שלא יתערב דינם בדין בקעה רבן גמליאל ור׳ אלעזר בן עזריה [אינם] רואין בזו הגזרה והלכה כרבן גמליאל ור׳ אלעזר בן עזריה בזה המאמר פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשיכה אמרו לו לרבן גמליאל מה אנו לירד אמר להן מותר שכבר הייתי מסתכל והיינו בתוך התחום עד שלא חשיכה קורין נמל למקום שהספינות נסתרות שם מן הרוח ויוצא משם ליבשה ואמרו הייתי מסתכל כל זה לפי שאפשר לדעת מרחק איזה מקום שתרצה ממה שישיגהו העין בכלים יעשו אותם בעלי תשבורת ויושג זה באותו הבריח שהוא בכלי הנחשת שמסתכלין בו החוזים בכוכבי׳ ונקרא בערבי אצטורלא״ב ואיני רוצה להאריך ולהזכיר איך יושג זה כי הענין בזה הדבר ארוך ואפי׳ באריכות לא יובן אלא מי שיודע חכמת התשבורת וידע מה שיתחייב מן הייחוס בדמיונות הדומים זה לזה ואיך יצא הסלע שאינו ידוע כשתדע צלעות האחרות שיש להם ענין ומה שישתף חכמת התשבורת לזאת החכמה ימצא זה הענין קרוב ואינו צריך אריכות ודע כי הנמל אינו מוקף מחיצות כי אלו היה מוקף היה מותר לדעת רבן גמליאל לירד אפי׳ לא היה [בתוך] התחום עד שלא חשכה כאשר ידעת מסברתו בדיר וסהר שאומר לך מהלך את כלה וכן נתבאר בירושלמי: אמר המאירי והמשנה הראשונה ממנו אמנם תחל בביאור החלק הראשון ובפרט במי שהופקע תחומו מכל וכל והוא שאמר מי שהוציאוהו עכו״ם ר״ל שהוציאוהו חוץ לתחום באונס בעל כרחו או רוח רעה שנטרפה דעתו ויצא חוץ לתחום וכשהיה חוץ לתחום הניחוהו העכו״ם או נשתפה אין לו אלא ארבע אמות הואיל ויצא חוץ לתחום שביתתו אע״פ שבאונס יצא הפסיד כל רוחותיו ואין לו אלא ארבעת אמות לבד שהרי תחום ששבת בתוכו כבר יצא ממנו ותחום זה שהוא בתוכו הרי לא קנה בו שביתה החזירוהו כלומר באונס גם כן וכן ברוח רעה שחזר מתוך טירוף דעתו גם כן ובאותה שבת שאם בשבת אחרת הרי הוא כהוציאוהו ונתנוהו בדיר או בסהר הואיל ולא שבת באויר אותם המחיצות מבעוד יום וכן מצאתיה בתוספות אבל זה שהחזירוהו באותה שבת עצמה הרי הוא כאלו לא יצא וחזר לדין תחומין כבני העיר להיות כל העיר לו כארבע אמות ולילך אלפים בכל צד שירצה מעיבורה ולהלן הואיל והיציאה והחזרה שתיהן באונס אבל כל שאחת מהן שלא באונס כגון הוציאוהו וחזר או יצא והחזירוהו יתבאר בגמ׳ שאין לו אלא ארבע אמות וכן הלכה וכתבו גדולי המחברים שכל שיצא לדעת אע״פ שהוא בתוך רה״י כגון דיר או סהר אין לו אלא ארבע אמות אף באותו רשות וגדולי הדור סוברים שאם יצאו לרה״י הרי אותו רשות להם כארבע אמות כדין הוציאוהו עכו״ם על הדרך שיתבאר בסמוך וראיה להם ממה שהקשו בגמ׳ הוציאוהו אין לו אלא ארבע אמות יצא לדעת מיבעיא ואם כדבריהם היה יכול לתרץ יצא לדעת אין לו אלא ארבע אמות אף בנתנוהו ברה״י מה שאין כן בהוציאוהו אלא ודאי הכל שוה וכל רה״י להם כארבע אמות וכן עיקר: הוציאוהו לאנסו והוליכוהו לעיר אחרת ר״ל המוקפת מחיצות או שנתנוהו בדיר וסהר שהם מוקפים אלא שהקיפם שלא לשם דירה רבן גמליאל ור׳ אלעזר בן עזריה אומר מהלך את כלה שמאחר שהם מוקפים הרי הוא כארבע אמות ור׳ יהושע ור׳ עקיבא חולקים לומר שאין לו אף בתוכן אלא ארבע אמות שמאחר שלא שבת באויר המחיצות מבעוד יום אין המחיצות מועילות לו ופסקו גדולי הפוסקים והמחברים כרבן גמליאל בכלם וממה שאמרו בגמ׳ אמר רב הלכה כרבן גמליאל בדיר וסהר והוא הדין לעיר ואע״פ שלא שבת באויר הדיר והסהר או העיר הואיל ואין לו אלא ארבע אמות הקלו עליו להיות לו כל העיר כארבע אמות אע״פ שלא שבת באויר מחיצותיה אבל במי שיש לו אלפים אמה לא הקלו להיות לו העיר שלא שבת בה כארבע אמות כמו שאמרו בהיה מודד ובא על הדרך שיתבאר שאם כלתה מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר ושמואל אמר הלכה כרבן גמליאל בספינה אבל לא בדיר וסהר ורב ושמואל הלכתא כרב באיסורי ואף בתוספות פסקוה כן ומ״מ גאוני הראשונים פוסקים כשמואל ממה שאמרו בגמ׳ שהכריע ר׳ יהושע כדבריו וכמו שאמרו חנניה אומר כל אותו היום ישבו ודנו בדבר הלכה ואמש הכריע אחי אבא ביניהם כרבן גמליאל בספינה וכר׳ עקיבא בדיר וסהר וגדולי הפוסקים מבטלים ראיותיהם שהרי אמרו אין למדין הלכה מפי תלמוד ואם מצד ההכרעה כבר אמרו בפרק כירה שלא אמרו כדברי המכריע אלא במתניתין אבל לא בברייתא ועוד שר׳ יהושע בעצמו חולק בדבר ואין בעל דבר מכריע וכן במה שאמרו (עירובין מ״ג.) בנחמיה משכתיה שמעתא ויצא והקשו אין בדמלו גברי פשיטא דהא אמר ר׳ יהודה הלכה כרבן גמליאל בדיר וסהר וספינה אלמא פשוט היה להם שכן עד שהיו למדין ממנה שאם היה אותו הדיר או הסהר תוך ארבע אמות לתחומו היה יכול לחזור מתורת הבלעת תחומין כמו שיתבאר וכן לקמן (עירובין מ״ז:) בדכרי דאתו למברכתא ושרא רבא למזבן מינייהו דכלא מברכאתא כארבע אמות דמיין: מעשה שבאו מבלרדסין והוא שם מקום והיו עומדין בערב שבת בנמל מקום שהספינה גוששת בתוך התחום לעיר והיה בדעתם ליכנס לעיר ונמצא שקנו שביתה ביבשה ובא רוח גדולה ורחק את הספינה והפליגה בים עד חוץ לתחום או על ידי חובל ארמאי ומ״מ בספינה גוששת ולמטה מעשרה שאלו למעלה אין תחומין למעלה מעשרה כמו שיתבאר אלא למטה מעשרה היתה ורבן גמליאל ור׳ אלעזר בן עזריה הלכו את כלה ור׳ יהושע ור׳ עקיבא לא זזו מארבע אמות שרצו להחמיר על עצמם שמן הדין אף לדבריהם אין דמיון מספינה לדיר וסהר שהספינה מתנדנדת בכל שעה ומוציאתם מארבע אמות ואין ראוי לומר בה דין ארבע אמות שמעולם לא שבת בהם ועוד שהרי שבתו באויר מחיצותיהם מבעוד יום כמו שיתבאר וכבר כתבנו שלדברי הכל הלכה כרבן גמליאל בספינה: ונתגלגל אח״כ להודיע שקנין שביתה הוא בין השמשות שמשחשיכה אינו קנין אחר שהיה בין השמשות במקום הראוי לקנות בו שביתה ואמר פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשיכה שהיו באים דרך ים ולא הגיעו ליכנס לנמל שבתוך תחום העיר עד שחשיכה שאלו נכנסו לנמל מבעוד יום היו רשאין לירד מן הספינה ליכנס לעיר אחר שהם בתוך תחומה אבל לא נכנסו לנמל עד שחשיכה ושאלו מה אנו לירד שהרי אם קנינו שביתה בין השמשות הרי אנו באותה שעה חוץ לתחום ואע״פ שהספינה מ״מ אין אנו חייבים לעכבה ותלך כמה שתוכל מ״מ כשנגיע לנמל הרי אנו כיוצאים חוץ לתחום ולא נוכל לירד משם ואין לנו אלא ארבע אמות או כל הספינה לדעת רבן גמליאל ואם אין קנין שביתה עד שחשיכה לגמרי הרי בשעת הקנין היינו תוך התחום ואמר להם מותר לירד שכבר הייתי מסתכל והיינו בתוך התחום עד שלא חשכה ר״ל בתוך תחום העיר וכן הלכה שקנין שביתה בין השמשות למי שהוא בין השמשות במקום הראוי לשביתה וכמו שאמרו תחלת היום קונה עירוב והוא סוף בין השמשות כמו שהתבאר ואף זו פירושה שמהלכת ברקק ר״ל במקום שאין בה עשרה שאם בעמק הים לא קנו בו שביתה שאין תחומין למעלה מעשרה וכל שאינו בין השמשות במקום הראוי לשבות בו שביתה כשמגיע למקום הראוי לשביתה קונה שם שביתה אפי׳ בשבת ויורד בלא פקפוק ויש לו אלפים אמה ממקום שירד בו או ממקום שיגיע בו לפחות מעשרה ואם אותה שעה הם בתוך תחום העיר נראה לי שהם כבני העיר אלא שגדולי הדור אין אומרין כן אא״כ היה בין השמשות בתוך התחום אבל כל שלא יקנה שביתה עד שחשכה מונה אלפים אמה לבד משהגיע למקום הראוי לשביתה ואם כלתה מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר: ומ״מ לעיקר מה שכתבנו שכל שלא היה במקום הראוי לשביתה בין השמשות קונה שביתה כשיגיע למקום הראוי אף בשבת יש שואלין בה א״כ גשמים שירדו ביום טוב למה אמרו עליהם שהם כרגלי כל אדם אף לדעת האומר חפצי הפקר קונין שביתה ומפני שמאחר שלא היו בין השמשות במקום שביתה ולא קנו שביתה שוב אין קונין שביתה למדוד להם משם ויקנו שביתה כשהגיעו לארץ אינו דומה שהאדם לדעת עצמו שובת ומתכוין לקנות שביתה כשמגיע למקום הראוי לה מה שאין כן במים וכן יש שואלין והרי בישן בדרך הואיל ואין ראוי לקנות שביתה בין השמשות לדעת חכמים שאומרים שאין קנין שביתה לבא בדרך אלא בניעור אין לו עוד קנין שביתה אף לכשיעור ואין לו אלא ארבע אמות וכן שיש פוסקים כחכמים כמו שיתבאר ומ״מ תירצו בתוספות שהישן הואיל ובמקום הראוי לשביתה הוא אלא שהוא אינו ראוי שוב אינו קונה אבל כל שאינו בין השמשות במקום הראוי אין ספק שכשיגיע למקום הראוי קונה וא״כ משנתנו בשהיו בין השמשות ברקק שהוא מקום הראוי לשביתה ובעמדה בין השמשות כמו שנבאר או שמן הסתם דנין אותה כעומדת ואע״פ שאמרו בפרק הזורק שאין ספינה מהלכת בפחות מעשרה שמא זו בספינה קטנה ויש שפרשו במהלכת ברקק שהיא מהלכת במים שהם עכורים מאד והוא כארעא סמיכתא מצד עירוב טיט שבהם וכן כתבוה גדולי המפרשים וראשון עיקר ואלמלא ששיער רבן גמליאל שבתוך תחום העיר היו לא היו יכולין לירד אלא תלך הספינה עד שתוכל והם מטלטלין בכלה וכששיער שבתוך התחום היו יכולין לירד ולידון כבני העיר ואע״פ שחבריו לא נתנו לבם לכך בין השמשות עד שאדרבה נתכונו לקנות שביתה באותו מקום ונודע להם שאותו מקום תוך התחום היה מותרין לירד וליכנס לעיל ולמדוד חוצה לה אלפים אמה לדעת ר׳ יהודה שהלכה כמותו אבל לר׳ מאיר מותרין ליכנס אבל לא למדוד חוצה לה ומחלקתם נזכר בפרק זה במי שישב בדרך ועמד וכיון לקנות שביתה לשם ובבקר ידע שהוא באלפים אמה לעיר שר׳ מאיר אומר לא יכנס הואיל ולא היה מכוין לשביתה בתוך העיר אלא ילך אלפים ממקומו וינוח במקום שכלו אם בשער העיר אם בחצי העיר ור׳ יהודה אומר יכנס ודינו כבני העיר שכל שאילו היה יודע שבתוך התחום הוא היה נכנס דעתו לקנות שביתה עם אנשי העיר והולכין אחר הכונה והלכה כר׳ יהודה אלא שכתבו בה גדולי המפרשים דוקא בשלא אמר בשפתיו תהא שביתתי במקומי אבל אמר כן הרי עקר שביתת העיר וקנה במקומו וכמו שאמרו באומר שביתתי תחת האילן שלא אמר כלום ואין לו לזוז ממקומו ואין אומרין אלו היה יודע שלא קנה שביתה תחת האילן לא היה עוקר שביתתו ממקום רגליו אלא כיון שעקרה בפי׳ הולכין אחר דבריו אלא שאין ראיה זו מכרעת כל כך וי״מ בזו שאף לר׳ מאיר היא שנויה שאף אלה היו מפקפקין בדבר וגומרין בדעתם שאלו הם בתוך התחום שיקנו שביתה בעיר: ונמל זה פירשוהו בתלמוד המערב שהוא יתר מבית סאתים שאם אינו כן הרי הוא כדיר וסהר שהנמל שלהם מוקף היה או שהוא מוקף הרים ולשון הירושלמי ואפי׳ משחשיכה לאו רבן גמליאל היא דאמר נתנוהו בדיר וסהר שמהלך את כלה תפתר ביתר מבית סאתים ולא היו מחיצות גבוהות עשרה פי׳ או שלא היו מחיצות גבוהות עשרה ומ״מ לתלמוד שלנו שלא שאלוה נראה שמצד האחרים הוצרך לכך אפי׳ לירידה לנמל שלדעתו אף משחשיכה הרי הוא כדיר וסהר לירד בתוכו ולטלטל בתוכו וכתבו גדולי המפרשים דוקא שלא נפרץ לים ביתר מעשר שאם כן אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות וכן הוא אין מהלך בו אלא בארבע אמות או שמא בתלמוד שלנו לא דברו בנמל המוקף אלא בחוף הים אלא שאין קרוי נמל אלא כשהוא מוקף ולגדולי הדור ראיתי שאף לעצמו הסתכל וזה שלא שאלוה בתלמוד שלנו מפני שרבן גמליאל היה מסתכל כדי לראות אם הוא בתוך תחום העיר עד שלא חשיכה כדי לקנות שביתה בעיר ואלו לא נכנס לתוך אלפים אמה של עיר לא היה להם אלפים אמה אלא מן המקום שפגעו ראשון לרקק ר״ל למטה מעשרה ואפי׳ לא היה משם לעיר אלא אלפים או פחות מכן וכמו שאמרו היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר אבל כל שנכנסו לתוך תחום העיר עד שלא חשיכה הרי העיר תחום שלהם והרי הן כאנשי העיר להיותה להם כארבע אמות ולמדוד ממנה אלפים לכל רוח וכדעת ר׳ יהודה ואני תמה אם היו בין השמשות במקום שאינו ראוי לשביתה וכשהגיעו משחשכה למקום הראוי לשביתה הם בתוך תחום העיר למה לא ידונו כבני העיר ואין זה דומה למודד ובא ועוד שהרי העמדנוה ברקק ובין השמשות קנו שביתה ואפשר לפרש שהסתכל אם הם בתוך התחום כדי לידון כבני העיר ואלו לא היו בתוך התחום אף הוא לא היה מתיר לירד אלא להשתמש בכל הספינה ומ״מ למדנו מתלמוד המערב שכל יתר מבית סאתים ולא הוקף לדירה אינו מהלך בו אלא בארבע אמות אם נתנוהו שם או נכנסה שם הספינה והוא ששבת ביבשה או ברקק בין השמשות כמו שכתבנו ועוד יתבארו לפנינו דינים אחרים בענין תשמישם של יורדי הים באניות בע״ה: זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: זה שכתבנו בהוציאוהו עכו״ם או רוח רעה שאין לו אלא ארבע אמות אם הוצרך לנקביו הואיל והדבר מזולזל לפנות במקומו מותר לו לצאת ולהרחיק כדי שיעור הראוי עד שיוכל לשוב למקומו ולא יגיעהו זלזול ריח בכך וי״א אף בכדי שלא יראה כגון אחורי גדר או כמלא עיניו וכן אם אין מקומו צנוע עד כדי שימצא לו מקום צנוע שגדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה באיסורי סופרים כמו שביארנו בברכות אלא שבזו כתבו הגאונים דוקא תוך כדי אלפים במקומו וכשיפנה יכול לשוב תוך אלו ארבע אמות שלו וי״א דוקא לשוב עד שיכלה הריח ויעמוד לשם בארבע אמותיו וראשון עיקר שמאחר שהולך ברשות חוזר וביאר אח״כ שאם הוא פקח ומבין דבר מתוך דבר כשהורשה לו לצאת מאותן ארבע אמות הוא נכנס בצד העיר ואם אירע לו שכשהגיע למקום צנוע או למקום הראוי לפנות יהא בתוך אלפים אמה לעיר הרי הוא כאילו החזירוהו הואיל וברשות נכנס והרי הוא כאלו לא יצא מ״מ דוקא בשיצא שלא לדעת אבל אם יצא לדעת אע״פ שהורשה לצאת משם לנקביו אינו יכול ליכנס עוד שהרי אף החזירוהו אין מועיל לו כמו שביארנו וכן כתבוה מפרשי ההלכות והדברים נראין: פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו אפי׳ במזיד לא הפסידו את מקומן והרי הן כאלו לא יצאו ואפי׳ הוציאום הבעלים לדעת והחזירום לדעת שהם עצמם הפסידו מקומם בפירות אינו כן אלא הרי הן כרגלי הבעלים ר״ל בתחום שהיה לבעליהן כשחשכה ואם נתנם לאחר מוליכן כשיעור זה שלא אמרו עליהן שהן כרגלי הבעלים אלא לקנות שביתה מבין השמשות לא לאסר בפשיעתם שהפירות אנוסים הם והרי זה אצלם כהוציאוהו והחזירוהו באדם הא מ״מ אם לא חזרו אלא שהם עדיין חוץ לתחום אין להם אלא ארבע אמות כדין בעלים בהוציאוהו ואע״פ שלתנא קמא חוץ למקומן בשוגג מיהא יאכלו ולר׳ נחמיה במזיד אף במקומן לא יאכלו אין הלכה כן ואין בזה חלוק בין שוגג למזיד אלא בין במקומן בין שלא במקומן שאם חזרו למקומן מותרות אף למוציא ומקומן עדיין אלפים לכל רוח ואם חוץ למקומן אסורות אף לכל אדם אלא בארבע אמות ובתוך ארבע מותרות למי שהוא בתחומן או שעירב לאותו צד ולמוציא מיהא אסורות אף בתוך ארבע וכן כתבוה קצת חכמי הדור ונראה מטעם קנס: ולענין ביאור מיהא שמא תאמר לדעת תנא קמא שאמר בחוץ למקומן במזיד לא יאכלו שפירושו לדבריו אף בארבע אמות אף בחוץ למקומן יותרו לאחרים שלא יצאו בשבילם והם בתוך תחומן טעם הדבר מפני שנעשה איסורם על ידי ישראל הא אם הוציאם עכו״ם חוץ למקומן מותרין לכל שלא באו בשבילם והם בתחומם ובתוך ארבע אמות: ולענין פסק מיהא אף בהוציאם ישראל כן ואפי׳ הוציאום הבעלים כמו שביארנו ולענין פסק מיהא כלך לדרך זו שלא במקומן ובמזיד היאך הותרו והרי מבשל בשבת במזיד לא יאכל טעם הדבר מפני שנעשה בהם איסור תורה והילכך זו לא נאמרה אלא ביום טוב הא בשבת כל שהעבירם ארבע אמות ברה״ר נאסרו ויש חולקי׳ בזו כמו שכתבנו במסכת שבת: ולענין הסוגיא מאחר שאין חלוק בין שוגג למזיד אין לחלוק בין שהוציאום בעלים להוציאם אחר אע״פ שהוצאת אחר מזיד שלו אצל בעל הפירות כשוגג שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush