גמרא
פירוש
מִטּוּנָךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו כְּתוּבִין בַּפָּרָשָׁה.
דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא כֹּהֵן וְלֹא כֹּהֶנֶת וְיִלְמוֹד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ.
דְּבֵי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ט׳:כ׳
סמ״ג מצוות עשה קמ״ב
טור יורה דעה ס״א:ח׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ח׳
סמ״ג מצוות עשה קמ״ב
טור יורה דעה ס״א:ח׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ח׳
ב רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין י״א:י׳
סמ״ג מצוות עשה קמ״ד
טור יורה דעה ש״ה:י״ח
שולחן ערוך יורה דעה ש״ה:י״ח
סמ״ג מצוות עשה קמ״ד
טור יורה דעה ש״ה:י״ח
שולחן ערוך יורה דעה ש״ה:י״ח
ג רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ט׳:ה׳
סמ״ג מצוות עשה קמ״ב
טור יורה דעה ס״א:י״ז
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:י״ז
סמ״ג מצוות עשה קמ״ב
טור יורה דעה ס״א:י״ז
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:י״ז
ד רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ט׳:ה׳
טור יורה דעה ס״א:י״ח
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:י״ח
טור יורה דעה ס״א:י״ח
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:י״ח
ה רמב״ם הלכות מאכלות אסורות א׳:י״ג
סמ״ג מצוות לא תעשה קל״ח
טור יורה דעה ס״ד:א׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״ד:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קל״ח
טור יורה דעה ס״ד:א׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״ד:א׳
ו רמב״ם הלכות שחיטה י״ד:ד׳
רמב״ם הלכות מאכלות אסורות א׳:י״ג
סמ״ג מצוות עשה ס״ד
טור יורה דעה כ״ח:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה כ״ח:ג׳
רמב״ם הלכות מאכלות אסורות א׳:י״ג
סמ״ג מצוות עשה ס״ד
טור יורה דעה כ״ח:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה כ״ח:ג׳
ז רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ח׳:ו׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קל״ט
טור יורה דעה ס״ה:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״ה:ו׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קל״ט
טור יורה דעה ס״ה:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״ה:ו׳
ח רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ט׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה קמ״ב
טור יורה דעה ס״א:כ׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:כ׳
סמ״ג מצוות עשה קמ״ב
טור יורה דעה ס״א:כ׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:כ׳
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״ולעובד כוכבים״.
כבר ידעת כי מצות עשה לפדות כל בן זכר שהוא בכור לאמו ופדיונו חמש סלעים וניתנים לכהן כהנים ולויים פטורים ממצוה זו ולא עוד אלא אף ישראל שנולד לו בן מן הכהנת או מן הלויה פטור הבן מחמש סלעים: כבר ביארנו שחיוב מתנות כהונה ר״ל זרוע לחיים וקיבה אינו אלא בבהמה אבל לא חיה ולא עוף שנאמר אם שור או שה ומ״מ תיש ועז הרי הוא בכלל שה אפי׳ כלאים הבא מן הכבש והעז חייב במתנות וכן הכוי לדעת האומר שהוא בריה בפני עצמה ומ״מ לדעת האומר שהוא הבא מן התיש ומן הצביה אע״פ שלא יראה לנו כן כמו שהתבאר יש בדין זה תנאים פעמים שהוא חייב בחצי מתנות והוא בצבי הבא על התישה ופעמים שהוא פטור מכל וכל והוא בתיש הבא על הצביה וכבר ביארנו ענין זה בפרק אותו ואת בנו וגדולי האחרונים מחייבים במתנות בין תיש הבא על הצבייה בין צבי הבא על התישה שהתורה רבתה אותו למתנות שנאמר אם שור לרבות את הכלאים אם שה לרבות את כוי: מאחר שהכוי לא נתברר לנו ענינו נוהגין בו חומרי בהמה וחומרי חיה מעתה חלבו אסור כבהמה וכן חייב במתנות כבהמה על הצדדין שביארנו וטעון כסוי כחיה ואסור להרביעו בין בבהמה בין בחיה וכן דמו וגידיו אסורין כבהמה וחיה: מתנות אלו אע״פ שהזכיר הכתוב בהן שור ושה לא סוף דבר שהוא חייב בהן בשוחט שור ושה אלא אפי׳ לא שחט אלא שור אחד או שה שהרי נאמר אם שור אם שה וענין הנזכר כאן שהדין עם הטבח יתבאר במשנה החמישית: המשנה השניה והיא מענין החלק הראשון להודיע איזו בהמה תתחייב במתנות אלא שנתגלגלו בה על ידי זה ענינים אחרים הדומים לזה ואמר כל קדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות ויוצאין לחולין להגוז ולהעבד וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן ושוחטן בחוץ (חייב) [פטור] ואין עושין תמורה ואם מתו יפדו חוץ מן הבכור והמעשר אמר הר״מ פי׳ כל הענין הזה מבואר ונגלה ועוד יתבארו דיני כל עקר מאלו הדינין ופירושו בפרק שני מבכורות: אמר המאירי כל בהמת קדשים שהיה בה מום קבוע קודם שהקדישה אע״פ שאסור להקדיש בעלי מומין ושהוא לוקה על הקדשו כמו שיתבאר במקומו מ״מ הרי היא קדושה לענין זה למזבח שפודין אותה בערך הכהן ומביא בדמיה קרבן ואינו כמקדיש עצים ואבנים למזבח שנמכרין בלא הערכה כמו שיתבאר אלא מעריכין אותה ופודין אותה וכשנפדית הרי היא חולין גמורין וחייבת במתנות וכן אם ילדה זכר בפטר רחם בנה קדוש בבכורה הא אם לא נפדית פטורה מן המתנות ומן הבכורה שקדשת דמים מדחה מן המתנות ומן הבכורה וכן יוצאות לחולין על ידי פדיון זה לגמרי להיות בהמה זו מותרת בגזה ועבדה וולדה מותר כיצד אם היתה מעוברת קודם שתפדה וילדה אחר הפדיון ולדה חלין לגמרי ואם ילדה קודם שתפדה פודה את הולד אע״פ שהוא תמים ויוצא לחולין וכן חלבה מותר אחר הפדיון והשוחטן בחוץ אפי׳ קודם פדיון פטור שהרי אינו ראוי לפנים: וכן אין בהמה זו עושה תמורה ר״ל שאינה תופסת תמורתה מפני שלא נתקדש גופה וכל שאין בו אלא קדושת דמים אינו עושה תמורה ואם מתה קודם שתפדה הרי זו נפדית אחר שמתה הואיל ולא חלה עליה קדושת הגוף שכל שחלה עליו קדושת הגוף אינו נפדה לאחר מיתה שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים וכן שהם צריכים העמדה והערכה כמו שהתבאר חוץ מן הבכור והמעשר שאע״פ שקדם מומם להקדשן לא פקעה עקר קדושתן והרי הם כקדושת בכור ומעשר לבעלים או עושין מהם מה שירצו שהרי הבכור קדושתו מרחם וכן מעשר בהמה נאמר העשירי יהיה קדש לא יבקר בין טוב לרע: זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמ׳ דבר: המשנה השלישית והיא תשלום ענין המשנה שלפניה כל שהקדיש בהמה תמימה ואחר הקדשו נעשית בעלת מום או אפי׳ שבשעה שהקדישה היה בה מום עובר ולאחר הקדשו נולד בה מום קבוע והרי שנקדשה בהמה זו קדושת הגוף וידוע בקדשי הגוף שנולד בהם מום שמצוה לפדותן ויצאו לחולין ונאכלין ומ״מ הואיל וחלה עליה קדושת הגוף אע״פ שיצאה לחולין פטורה מן המתנות ואם ילדה זכר בפטר רחם פטור מן הבכורה דכתיב כצבי וכאיל מה צבי ואיל פטורין מן הבכורה שהרי בקר וצאן כתיב אף זו כן ואסורין אף לאחר שנפדו בגזה ועבודה שהרי נאמר בהן תזבח ואכלת אין לך בה אלא היתר זביחה ואכילה וכן חלבה אסור שנאמר בשר ולא חלב וולדה הנולד לאחר פדיונה הואיל ונתעברה קודם הפדיון אסור ואינו נפדה ואין צריך לומר אם ילדה קודם הפדיון: והשוחטן בחוץ חייב ר״ל קודם שנפדו ומ״מ שואלים בה והרי אינה ראויה לפנים ואין דין שחוטי חוץ נאמר אלא בראויה לפנים ומתוך כך פירשוה בבכורות שלא היתה בה מום אלא בדוקין שבעין ועל דעת ר׳ עקיבא שהיה אומר באלו אם עלו לא ירדו ומאחר שאם עלו לא ירדו שחטן בחוץ חייב ומ״מ אין הלכה כן: ועושה תמורה קודם פדיונה שאם המירו עליה תופסת תמורתה הואיל וחלה עליה קדושת הגוף ואם מתה קודם שתפדה תקבר כשאר הקדשים התמימים אם מפני שצריך העמדה והערכה אם מפני שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים: זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא חוץ משחיטת חוץ כמו שכתבנו ולא נתחדש על משנה זו דבר: המשנה הרביעית והכונה בה ככונת מה שלפניה ואמר בכור שנערב במאה בזמן שמאה שוחטין את כלן פוטרין את כלן אחד שוחט את כלן אין פוטרין [לו] אלא אחד אמר הר״מ פי׳ הבכור הזה הוא שהגיע ליד כהן מפני שהבכור הוא של כהן כמו שנתבאר בהקדמות הסדר הזה ונופל בו מום ברשות הכהן ומכרו לישראל שאין הבכור הזה חייב במתנות כל עקר אחר כך נתערב אצל ישראל עם אחרים והרי דינו כפי מה שזכר: אמר המאירי בכור שנתערב במאה וכו׳ פי׳ שהבכור פטור מן המתנות ואם נתערב במאה בהמות ונמצאת כל אחת ספק בכור אם כל אחת מהן היא של אדם אחד כלן פטורות ופירשוה בגמ׳ דוקא שבא הבכור כבר ליד כהן וחזר ומכרו לישראל במומו ונמצאת כל בהמה מאלו בספק ואומרין לכהן בכל אחד מהן הבא ראיה וטול שמא זה בכור היה ואין לך בו מתנות ומ״מ אם לא בא הבכור ליד כהן הרי כלן חייבות במתנות אם בכור היא כלה לכהן אם אינו בכור מתנותיה לכהן ואם בראשונה אם היו כלן לאחד אין פוטרין לו אלא אחד שהרי אין כאן אלא בהמה אחת פטורה: זהו ביאור המשנה והלכה היא וכן אתה אומר מכחה בבהמת קדשים שנפסלה מחמת מום שאינה חייבת במתנות כמו שביארנו שאם נתערבה בכמה בהמות ש[א]ם כל אחד מהן של אחד כולן פטורות שהרי כל אחת בספק והמוציא מחברו עליו הראיה ואם היו כלן לאחד לא פטר אלא אחת וספק מעשר פטור מן המתנות שהמוציא מחברו עליו הראיה ולא נתחדש תחת משנה זו בגמ׳ דבר שלא ביארנוהו: המשנה החמישית והיא גם כן מענין משניות שלפניה ובא להשמיענו שהכהן והנכרי פטורין מן המתנות כמו שביארנו למעלה השוחט לכהן ולנכרי פטור מן המתנות והמשתתף עמהם צריך לרשום ואם אמר לו חוץ מן המתנות פטור מן המתנות אמר הר״מ פי׳ מה שאמר פטור מן המתנות ר״ל הטבח לפי שהעקר בידינו הדין עם הטבח והוא הנתבע במתנות ואפי׳ היה הטבח כהן מוציאין אותו מידו ונותנין אותו לזולתו ומה שאמר צריך שירשום הוא שירשום חלקו ומנתו ויניח המתנות במקומותם ואם התנה בעקר השותפות שאינו משתתף עמהם במתנות אלא שהם עומדין במקומן אינו צריך שירשום חלקו: אמר המאירי פירשו בגמ׳ ממה שאמר שהכהן מוציא המתנות מיד השוחט אע״פ שאין הבהמה שלו הואיל והבהמה בת חיוב אין השוחט רשאי לעכב ולומר המתן עד שיבא בעליה או שתלך אתה לפניהם ומ״מ זו שפטרנו בשוחט לכהן ולנכרי דוקא שהבהמה של כהן ושל נכרי הא אם שחט הוא את שלו להאכיל לגוי או לכהן או לכלבים או לרפואה חייב והמשתתף עמו צריך לרשום פי׳ בא להשמיענו שלא סוף הדבר שהכהן והנכרי פטורין אלא אף ישראל השותף עמהם בבהמה זו פטור הישראל מחלקו ומ״מ צריך לרשום ר״ל לעשות סימן במתנות להודיע שנשתתף עמו כהן או נכרי ולא יחשדוהו כגוזל את המתנות שאין הכל יודעין שהכהן שותף עמו ודבר זה הקשו בו בגמ׳ ממה שאמרו בבריתא והמשתתף עם הגוי אינו צריך לרשום ופירשו בה על דעת פסק שאם נשתתף עם הגוי אינו צריך לרשום אם היה הגוי יושב עמו בבית המטבחיים שסתם גוים מקרקשים וצועקים למכור את שלהם ביוקר כלומר לא תתנהו בכך והכל יודעים שהוא שותף בה ואפי׳ לא היה שם בשעה שמכרה אבל כשנשתתף עם הכהן צריך לרשום ואפי׳ היה הכהן עמו יושב בבית המטבחיים שהכהן עומד הוא בצניעות ואינו צועק ומ״מ אם היה נושא ונותן עמו אין צריך לרשום הכל יודעין שלא לחנם הלך זרזיר אצל עורב ולענין ביאור זה שאמרו בגמ׳ הכא בדיתיב אמסחתא כלומר בריתא דקאמר שהמשתתף עם הגוי אין צריך לרשום בדיתיב אמסחתא ר״ל שיושב עמו בבית המטבחיים ושאל דכותה גבי כהן דיתיב אמסחתא ואם כן אף במשתתף עם הכהן למה צריך לרשום ואי משום דאמרי בשרא זבין כלומר ואינו עומד שם למכור אלא לקנות אף בגוי כן והעמידוה בדיתיב גוי אכסיפתא ר״ל על הארגז שנותן בה המעות ובכהן כיוצא בזה צריך לרשום דאמרי הימוני הימניה כלומר שהעמידו שם לשמרם שלא יגנבו הימנו בני אדם ולא שיהא לו חלק בבהמה אבל בגוי ודאי מכירים שחלק יש לו בה שמן הסתם אינו מאמין בו סמוך הוא על הנחה קדומה האמורה על עובדי האלילים אין אמונה בגוים אחר כך אמר איבעית אימא סתם גוי מיפעה פעי כלומר לעולם כדמעיקרא דיתיב גוי אמסחתא וכיוצא בו בכהן שצריך לרשום אבל בגוי אין צריך לרשום דמיפעא פעי ועל הדרך שביארנו: אמר לו הכהן הרי אתה משותף עמי בכלה חוץ מן המתנות שלא יהא לך בהם כלום הרי ישראל פטור והמתנות לכהן שהרי הבהמה היתה שלו ושייר המתנות לעצמו: זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush