גמרא
פירוש
שִׁיעוּרָן כְּרִמּוֹנִים.
״אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן״, אָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
כל מה שביארנו הוא במי שאוכל פירות או תבשילין שלא בתוך הסעודה וצריך לברך על כל מין ומין ברכה הראויה לו הואיל ואין ברכותיהן שוות שאין מין אחד פוטר את האחר אבל אם בירך על הפת פת פוטרת כל מיני מאכל ואין צריך לברך על שום דבר שיהא בא לו בתוך הסעודה ובלבד שיהא בא מחמת הסעודה אבל אם אין הדבר בא מחמת הסעודה יש בה דינים חלוקים וכיצד הוא הדין דברים הבאים בתוך הסעודה כגון באמצע תבשיל או בין תבשיל לתבשיל שכל שהוא מרבה בתבשילין אפי׳ כל היום כלו סעודה אחת היא ובאו לו דברים אלו מחמת הסעודה כגון שבאו לו ללפת את הפת או להפליג בסעודה לאכול על השבע כדברים המשביעים או להרבות בה בשאר דברים או לחדד תאות המאכל אע״פ שלא היה דעתו עליו בשעת המוציא אינו טעון ברכה לא לפניו ולא לאחריו שהכל נכלל בברכת הפת שמא תאמר והלא מצד אחר אתה יכול לפטור ברכה מהם והוא שהרי כל שבאו לכיוצא בזה טפל הוא אצל הפת וכל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך והוא שאמרת ועמו טפלה כלומר שלא נאמרו הדברים אלא כשהטפלה באה עם העיקר הא כל שלא היה דעתו עליו מתחלת אכילה והוא בא אח״כ אינו בכלל זה ואתה צריך לפטרו מצד אחר והוא זה שהזכרנו: ודברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה כגון שהביאו פירות בשלחן לקינוח סעודה וקפצו ואכלום בתוך הסעודה שלא לצורך לפתן טעונים ברכה לפניהם שלא עלה על הדעת להיות נכללות בברכת הפת ומ״מ אין טעונות ברכה לאחריהם מכיון שנטמעו נטמעו ולכתחלה מיהא ראוי לו לאדם שלא לקפוץ עליהם ויניחם במקומם כדי שיתחייבו ברכה לפניהם ולאחריהם אא״כ הוא עושה כן מתוך שמאכלו ערב לו מצד אכילתם והוא שאמרו בתלמוד המערב עיני בר סיסאי כד הוי משלחין ליה מבי נשיאה נקלוסין הוה שביק לון עד לאחר המזון ומברך עליהון תחלה וסוף ואמרו עוד שם רב הונא אכיל תמרין עם פסתיה פי׳ שהיו באים לו מחוץ אמר ליה רב חייא פליג את בהדי רבך ר״ל עד שאתה קופץ עליהם כדי שתפטר מברכה אחרונה שלהם אמר ליה אינון אינון עיקר נגוסתי ר״ל עיקר סעודתי ומ״מ דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה שפרשנו שמברך לפניו דוקא פירות אבל מיני מזונות ומעשה קדרה צורך מזון הם על כל פנים ואין צריכין ברכה ובכלל זה בשר ודגים וביצים וכל כיוצא באלו: דברים הבאים לאחר סעודה כגון שגמר סעודתו והביאו לו פירות להנאתו או דרך כבוד שלא להשביע רעבונו ושלא להרבות בסעודה טעונות ברכה בין לפניהם בין לאחריהם ומ״מ רוב מפרשים מסכימים שאם התחיל לאכול מהם בתוך הסעודה ונמשך בהם עד לאחר הסעודה אין מברכין שלאחריהם הכל הולך אחר התחלתן ואפילו פסק מהן וחזר וכן נראה מתלמוד המערב שאמרו שם בשם ר׳ חייא רבא פת הבאה בכסנין לאחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה אמר ר׳ אמי ר׳ יוחנן פליג א״ר מונא במה פליג בשאכל מאותו המין באותה סעודה אמר ליה אפי׳ לא אכל אלמא באכל מיהא פשוט הוא שחלק ר׳ יוחנן למה שאינו טעון ברכה ואע״פ שנדחית לומר אע״פ שלא אכל מ״מ לענין מה שהיה עולה על דעת ר׳ מונא לא נדחה ומ״מ פת הבאה בכסנין שהיו מביאין אותה אחר סעודה אין טעונה ברכה לאחריה הואיל ומ״מ פה היא ג׳ ברכות פוטרין אותה הא לפניה צריך לברך הואיל והלכה לה קביעות הפת יראה לי שאין דברים אלו אמורים למי שקבע דעתו על כך מתחילת אכילה וכן מן הסתם לכל בני חבורה דעתם מתחלת אכילה על כל מה שבעלי בתים מניחים לפניהם ואין הדברים אמורים אלא בבעל הבית שבאו לו מתוך היאוש או שלא קבע דעתו עליהם מתחלה ונתחלף רצונו ובקש מהם: ובתוספות כתבו שדין לאחרי סעודה הנזכר כאן אינו כענין סעודות שלנו ולא נאמר אלא בהם שהיה להם סדר בסעודה ולא היו מערבין פת עם פירות כלל אבל אנו אין מסלקין דעתנו מן הפת עד שיסתלק השלחן ואף עם הפירות הבאות לאחר סעודה אנו אוכלין פת לפעמים והכל נקרא בתוך הסעודה יש מפרשים שאם באו פירות קודם סעודה וברך עליהן ואח״כ ברך על הפת וגמר סעודתו שאין ברכת הסעודה פוטרת אותה של אותן הפירות וממה: שאמרו בתלמוד המערב ר׳ בא בעי אהן דאכל סלת ובדעתיה למיכל פתא מהו מיברכא על סולתא בסופא רבנין דקסרין פשטון צריך לברך בסוף: היו דברים אלו שבאו לאחר סעודה מינים הרבה ויש בהם מז׳ המינים ושל שאר מינים שאין ברכה אחרונה שלהם ברכה מעין ג׳ מברך לבסוף ברכה מעין ג׳ ונפטרו כלן ולמטה יתבאר זה יותר: מה שביארנו שפת פוטרת כל מה שבא בתוך הסעודה דוקא במיני מאכל אבל אינו פוטר את היין שהיין גורם ברכה לעצמו ופירשו בה רבים מתוך חשיבותו או מצד שהוא בא לפעמים בלא סעודה כגון קדוש והבדלה עד שיצא להם לומר שאם שתה מים ושאר משקים פת פוטרתן שאף המשקה צורך אכילה הוא כדי לשרות המאכל שבמעיו ולדעת זה מה שאמרו יין פוטר כל מיני משקין לא במשקין הבאים בסעודה נאמר שהרי אותן המשקין בפת נפטרו אלא בקובע עצמו לשתות שאם שתה יין תחלה נפטרו כל המשקין שמאותה מסבה בברכתו ויש שאין מפרשים לה מתוך חשיבות היין אלא שאין משקה נפטר בברכת מאכל אע״פ שבמקום אחר אמרו שתיה במקום אכילה לא נאמר לענין ברכה ולדבריהם אין שום משקה נכלל בברכת הפת ומ״מ קצת חכמי אלאמנייאה הגידו לי לשטה זו שהשכר העשוי משעורים או מחטים או שאר מיני תבואה פטור בברכת הפת שמ״מ מין התבואה עיקר בו ויש שמוסיף בשטה זו לומר שהמים צריך לברך על כל כוס וכוס שמן הסתם אדם נמלך בהם על כל פעם ופעם ואין זה נראה ומ״מ לדברי כלם יין שבסעודה פוטר כל מיני משקין של אותה סעודה וכן לדברי כלם צריך ברכה לפניו ואינו נפטר בברכת הפת אלא שלענין ברכה אחרונה כל יין שבתוך המזון נפטר בברכת המזון כדרך שהיא פוטרת כל שבא בתוך הסעודה שלא מחמת סעודה וכל שכן שהיין מיזן זיין כמו שכתבנו בסוף פרק ראשון וכבר הביאו בתוספות ראיה לזה ממה שאמרו בפסח ראשון בתלמידי דרב בריך אכסא קמא ואכסא דברכתא ופירשו הטעם בכסא דברכתא משום דברכת המזון הויא הפסק דמשחא וברוכי כי הדדי לא אפשר הא משום ראשונים מיהא לא הוצרך לברך לבסוף שאילו הוצרך ברכה לבסוף מאי איריא משום הפסק תיפוק ליה דמאחר שנותן לבו לברך הוה ליה גמר שתייה ומ״מ יש אומרים שאינה ראיה גמורה שהרי דעתו לשתות כוס של ברכה והיאך יברך אם לא מטעם ההפסק אלא שלדעתי אין נתינת לב על ברכת המזון אלא אחר גמר אכילה ושתייה וראיה גמורה היא ומ״מ יין שלאחר המזון כגון שגמר לאכול ושתה אחר גמר אכילה אלא שהפסיק בשיחה וחזר ושתה מגדולי הגאונים ראיתי שמצריכים בה ברכה ואין ברכת ג׳ פוטרתו וממה שאמרו בראש הפרק חמרא סעיד וכו׳ ושאלו אי הכי ליבריך עליה ג׳ ברכות ותירץ לא קבע איניש סעודתיה וכו׳ אלא מגדולי הדור מדקדקין ממנה בהפך כלומר הא אי הויא קביעותא מברכין עלייהו ג׳ ברכות ובזו כיון שבתוך סעודה של קבע שותהו מתוך שהוא קבע לאכילה הויא קבע לשתייה וכמו שאמרו למטה בהסבה מגו דמהניא הסבה לפת הויא הסבה ליין ואנו כתבנו בראש הפרק שלכתחלה צריך ברכה הא דיעבד יצא:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush