גמרא
פירוש
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ב׳:י״ד
רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו׳:ט״ו
סמ״ג מצוות עשה מ״ג
טור אורח חיים תקי״ח:ח׳
טור אורח חיים תרל״ח:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תקי״ח:ח׳
שולחן ערוך אורח חיים תרל״ח:א׳
רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ו׳:ט״ו
סמ״ג מצוות עשה מ״ג
טור אורח חיים תקי״ח:ח׳
טור אורח חיים תרל״ח:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תקי״ח:ח׳
שולחן ערוך אורח חיים תרל״ח:א׳
ד רמב״ם הלכות שבת ה׳:י״ג
רמב״ם הלכות שבת כ״ה:כ״ג
רמב״ם הלכות שבת כ״ו:י״ד
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור אורח חיים רע״ט:א׳
טור אורח חיים רס״ה:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים רע״ט:א׳
שולחן ערוך אורח חיים רס״ה:ג׳
רמב״ם הלכות שבת כ״ה:כ״ג
רמב״ם הלכות שבת כ״ו:י״ד
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור אורח חיים רע״ט:א׳
טור אורח חיים רס״ה:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים רע״ט:א׳
שולחן ערוך אורח חיים רס״ה:ג׳
המשנה השניה אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה מביאין עצים מן השדה מן המכונס מן הקרפף אפי׳ מן המפוזר איזהו קרפף כל שהוא סמוך לעיר דברי ר׳ יהודה ר׳ יוסי אומ׳ כל שנכנסין לה בפותחת אפי׳ בתוך תחום שבת אמר הר״ם סוכת החג בחג אסור ליהנות בעציה כל ימי הסוכות לאמרו חג הסוכות ליי׳ שבעת ימים ובאה הקבלה כשם שחל שם שמים על חגיגה כך חל שם שמים על סוכה והדבר בכאן הוא על סוכה שאינה של מצוה כי העקר אצלנו אין עושין אהל ואין סותרין אהל ביום טוב וכל שכן בשבת וכבר קדם בשבת ואמרם מן הקרפף ואפי׳ מן המפוזר אינה הלכה אלא מן המכונס ור׳ יהודה אומ׳ כי על כל פנים צריך פתח ויהיה סמוך לעיר ור׳ יוסי אומר כי כשיש לו פתח ואפי׳ רחוק מן העיר קרוב לאלפים אמה שהוא תחום שבת מותר ליטול ממנו והלכה כר׳ יוסי: אמר המאירי המשנה השניה והכונה בה לבאר החלק השני והוא שיש דברים שאסור להשתמש בהן אף לצורך אוכל נפש מחמת איזה איסור ואמר על זה שאין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך ומשנה זו נתבלבלו בפירושה רוב מפרשים ולא העלוה כהגן וצריך שתדע תחלה שלא נגעו במשנה זו כלל מתורת מוקצה שלא בסוכת מצוה אנו עסוקים אלא בסוכה דעלמא העשויה לעמוד בתוכה בתוך פרדיסו שבבית וביום טוב של פסח ושל עצרת היא שנויה ואמר שאין נוטלין עצים מן הסכך שאע״פ שאין כאן מוקצה למצותו שהרי אין הדברים אמורים בסוכת החג מ״מ אסור משום סתירת אהל אבל נוטלין מן הסמוך לה ופי׳ בגמ׳ כגון שהיו חבלי עצים קטנים אגודות על הסכך ומאחר שלא הותר אגדן אינן בטלות אגב סכך וכגון שהניחן ליבש או להצניע אבל אם נתכוין לעבות בהן את הסכך אע״פ שלא התיר את אגדן בטלות הן לגבי סכך ואם התיר את אגדן אף מן הסתם בטלות הן לגבי סכך שהרי נעשה תוספת כעקר וכן הלכה ומן הסמוך לדפנות כגון שאחר שנשלם הדופן זקף בסמוך לה קנים שלא באריגה אין צריך לומר שמותר ולמדת לפי דרכנו שלא נגעו במשנה זו מתורת מוקצה לא מתורת מוקצה למצותו שהרי משנה זו לא בסוכת חג היא שנויה ולא במוקצה מחמה הסח הדעת שהרי אינה מעצים שבאוצר ושבמוקצה והרי הם לפניו בחצר ואין כאן איסור אלא מחמת סתירת אהל ביום טוב ומעתה אתה מבין שלא נחלק ר׳ שמעון במשנה זו כלל וכבר ראיתי מי שטעה בזה בפירוש משנתנו ובלבל דבריו בכך ומכל הבלבולין אתה נשמר בכך ר״ל שתדע שמאחר שיש בה איסור מחמת עצמו אין ראוי לבא באיסורה מחמת מוקצה כמו שאינך צריך לאסור בשר החזיר מתורת מוקצה שהרי איסורו בגופו ומ״מ אם נפלה סוכה זה ביו״ט ונמצא שאין כאן עכשו סתירת אהל אנו עכשו צריכין לאסור את עציה מתורת מוקצה שהרי בין השמשות נאסרה מחמת סתירת אהל והקצן מדעתו מחמת איסור ואם היתה סוכה זו בין השמשות חזקה כתקנה אף ר׳ שמעון מודה באיסורה שאין אדם יושב ומצפה אימתי תפול סוכתו אבל כשהיא רעועה ונפלה מותרת לדעת ר׳ שמעון ואסורה לדעת ר׳ יהודה שהלכה כמותו ביום טוב וכן בחולו של מועד אתה אוסרה בחג מחמת מוקצה למצוה: זהו ביאור המשנה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: כבר ידעת ששטת התלמוד מלמדת תמיד שר׳ שמעון אין לו איסור מוקצה ושאנו פוסקין כמותו בשבת מעתה צריך שתדע שלא בכל מוקצה אנו פוסקים כר׳ שמעון אף בשבת ושלא בכלם גם כן סובר ר׳ שמעון שאין מוקצה אסור אלא כל מוקצה מחמת איסור שאדם יושב מצפה מערב שבת מתי יסתלק איסורו הוא מתיר כגון מותר השמן שבנר ושבקערה של חרס שהדליקו בה ערב שבת הואיל ומתחלת שבת היה דעתו ליכבות באיזו שעה שבה ולהשתמש במותרן אבל מודה הוא בכוס ועששית שכבו שהם גדולים ולא היה דעתו שיכבו וכן מודה בסוכה שאינה רעועה שנפלה בשבת או ביו״ט ואף לדעת האומר חלוק היה ר׳ שמעון אף בבהמה בריאה שמתה ואמר עליה שמחתכין אותה לפני הכלבים טעם הדבר מפני שאין בה מוקצה מחמת איסור לגמרי שהרי אם יום טוב הוא רשאי לשחטה ואם בשבת הוא רשאי הוא לשחטה לחולה ואין כאן אלא מוקצה מחמת היסח הדעת ובזה אפילו במה שאין אדם יושב ומצפה מתיר ר׳ שמעון אבל מוקצה מחמת איסור לגמרי כל שאין דעתו שיסתלק איסורו בשבת מודה הוא באיסורו ושמא תאמר והרי משנת אין מבקעין עצים מן הקורה שנשברה ביום טוב אמרו עליה דלא כר׳ שמעון ואם כדבריך הרי אין אדם יושב ומצפה אימתי תשבר קורתו תדע שלא נאמרה בקורה של בנין ואין בה מוקצה מחמת איסור סתירת אהל ואם היא בבנין אתה מפרשה ברעועה וכן מה שאמרו שאין מסיקין בשברי כלים שהיא שנויה שלא לדעת ר׳ שמעון והרי אין אדם יושב ומצפה מתי ישברו כליו פירושו בכלי ששבירתו קרובה וכן כל שיראה לך משמועות שבתלמוד כחולקות עם זה שכללנו אתה מפרשן באי זה צד עד שתהא תירוצן עולה למה שכתבנו וזה כלל נכון כמו שהכרענו בפירושנו אבל בסוכה רעועה חולק ר׳ שמעון להיתר והלכה כר׳ יהודה ביו״ט כמו שביארנו במשנה ואף בשבת אין הלכה כר׳ שמעון במוקצה זה אלא כל מוקצה מחמת איסור אע״פ שאדם יושב ומצפה אימתי יסתלק איסורו אסור אף לאחר שנסתלק ולא אמרו הלכה כר׳ שמעון בשבת אלא במוקצה מחמת הסח הדעת ומחמת מיאוס כמו שיתבאר במסכת שבת: מתוך מה שפסקנו יש לך לידע שאין חלוק בין סוכה רעועה לשאינה רעועה אלא בין שהיתה רעועה בין השמשות בין שלא היתה רעועה אם נפלה ביום טוב אסורה מחמת מוקצה מעתה צריך שתתחדש לך ידיעה בענין זה שיש צד שתצטרך להבדיל בין רעועה לבריאה והוא אם התנה מאתמל שאם תפול שיהנה מעציה ביום טוב שאם רעועה היא תנאו מועיל ואם בריאה היא אין תנאו מועיל ולא תדמה ממנו לשאר מוקצים שמחמת איסור אלא כל מוקצה מחמת איסור אע״פ שמתחלת שבת אדם יושב ומצפה מתי יסתלק איסורו אין תנאי מועיל בו כגון מותר השמן שבנר ומטה שהיו עליה מעות וניטלו הימנה ואפילו היה איסור מוקצה שבו מדברי סופרים וכן לר׳ שמעון שמודה בקערה ועששית אין תנאי מועיל בו ואע״פ שלדעתו אין כבויה איסור תורה אלא איסור סופרים הואיל ואינו צריך לגוף הכבוי אא״כ מכבה לפחמין או להבהב את הפתילה אין תנאי מועיל בהם כלום ולא אמרו שיהא התנאי מועיל אלא בסוכה ויראה לי הטעם בזו שמאחר שהיתה רעועה בין השמשות וסוכה זו אינה צריכה לו למצוה אינו רוצה בקיומה וכל עצמו נותן הוא דעתו עליה לסתרה בידים אלא [שיו״ט] מעכבו ואין צריך לומר שדעתו עליה אם תפול שכל עצמה אינה עומדת אלא להיסק ומתוך כך תנאו מועיל בה: וי״מ בזו טעם אחר והוא שסתירת אהל בסוכה רעועה אין בה איסור לדעתם אלא מדברי סופרים וכל שהתנה בה כשנסתלק האיסור נסתלק המוקצה שבו אלא שמקשים עליהם שאם כן מהו צריך תנאי והרי כל דבר שאין בו איסור אלא מדברי סופרים והיה אותו דבר מוקצה מחמת אותו איסור נסתלק האיסור מותר אף למי שסובר איסור מוקצה ואין צריך תנאי וכמו שאמרו למטה בית שהוא מלא פירות ר״ל שאדם מקצה אותם מדעתו אחר שאינו יכול ליכנס לשם אם נפחת נוטל ממקום הפחת ופירשוה בבית בנוי בשורות של לבנים שאין בעקר סתירתו אלא איסור סופרים וכשנפחת ופקע איסורו פקע מוקצה שבו בלא תנאי וכן מה שאמרו טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן ורשאי לאכלו הואיל ואיסור הפרשתו לא היתה אלא מדברי סופרים ומ״מ הם מתרצים שלא נאמר כן אלא באוכלין אבל באיסור אחר אע״פ שאין האיסור אלא מדברי סופרים איסור מוקצה נשאר בו כגון מטה שהיו עליה מעות מערב שבת שאע״פ שניטלו ממנה בשבת אסור לטלטלה אא״כ בתנאי כך הסכימו גדולי הראשונים שבקאטאלונייאה וגדולי הדורות שלפנינו מסכימים עמהם ואין נראה לי לומר שסתירת סוכה רעועה מדברי סופרים לבד שהרי מ״מ סתירה גמורה היא ולא אמרו בבית שנפחת שסתירת אודרא דליבני מדברי סופרים אלא בשורות של לבנים שאין מחברות בטיט כלל וכל שאין בנין אין סתירה ועוד שאף מטה שיש בה מעות יראה שאין תנאי מועיל בה וגדולי המפרשים כתבו שלא נאמר להועיל תנאי לגוף הסוכה כלל אלא לסמוך לה וא״ת והרי סמוך לה מותר לגמרי כמו שביארנו באמת כך הוא אלא שלא אמרו מותר אלא בשלא נתכון לעבותה הא כל שנתכון לעבותה אסור ובנתכון לעבותה אנו אומרים שתנאי מועיל בה אבל לא לגוף הסוכה אלא בעבוי הבא אחר הסכוך וקצת ראיה לדבריהם ממה שאמרו בתלמוד המערב אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה הדה דתימא בשלא נתכון לעבותה אבל נתכון לעבותה אסור בשלא התנה אבל התנה מותר ויש מתנה לסתור אהלים בטפול לה כלומר שהרי נסתככה בכדי צרכה ואח״כ הוא מעבה אותה והרבה מתמיהין מה בין עבוי לסכך ומפרשין את הירושלמי אף בגוף הסכך ונראה לי לדעת גדולי המפרשים שבשעת העבוי הוא מתנה ואומר אם לא תצטרך לי תהא לעבוי ואם תצטרך לו יהו כעצים המוכנים להיסק ובדרך זה תנאי מועיל בו אלא שעקר הדברים לדעתי כמו שכתבתי תחלה: וסוכת החג מיהא אין תנאי מועיל בה ולא לעבויה ליהנות בה אף לכשתפול ואפילו היתה רעועה מערב יום טוב שעצי סוכה קדושתן כל שבעה ואין לו עליהן דין ודברים להתנות בהן ואפילו אמר איני בודל מהן כל שבעה אין זה כלום שהרי הוא מתנה בחנם שהרי על כרחו בודל הוא מהם שלסוכה הוא צריך ואע״פ שסוכה דעלמא בודל הוא ממנה על כרחו גם כן מחמת סתירת אהל מ״מ בזו צריך להיות בודל הוא ממנה מחמת קדושה וכבר היא נדמית לחגיגה ומה חגיגה אין תנאי להפקיע קדושה אף סוכה כן וגדולי הדור מקשים בה ממה שאמרו בנדרים (כ״ט.) שור זה עולה שלשים יום ולאחר שלשים שלמים כל שלשים עולה לאחר שלשים שלמים כמו שהתבאר בנדרים ותירצוה שמ״מ זו נדמית לחגיגה ולדעתי אינה קושיא שבשור הכל נדבה וראוי לומר שתהא נדבתו כרצונו אבל זה על כרחו היא קדושה וצריך הוא לה על כל פנים ועדין הם מקשים מסוכת גנב״ך ורקב״ש שלא נעשו מתחלתם לשם קדושת סוכה מפני מה עציהם אסורים ויראה להם שזו כסוכה דעלמא ליהנות בה תנאי ויש אומ׳ אף בלא תנאי ומ״מ ראיתי להם שחוככים לומר שאף סוכת מצוה תנאי מועיל בה ליטול מעציה בחולו של מועד שאין שם דין סתירת אהל ממה שאמרו בתירוץ הקושיא בסוגיא זו באומר איני בודל כלומר ובסוכה לא אמר כן הא אם אמר כן אף בסוכה כן שאם לא כן היה לו לומר בנויין ובאומר איני בודל וכן אמרוה בתוספתא בפירוש אין נוטלין עצים מן הסוכה אפילו ביום טוב אחרון של חג ואם אמר לכשארצה אטול הרי זה מותר ואף הם למדו מתוספתא זו שלא סוף דבר בלשון זה ר״ל איני בודל וכו׳ אלא אף בלכשארצה אטול ולא אמרו לשון איני בודל אלא להוציא אם אמר לכשתפול אטול ממנה: ואף לחכמי הדורות ראיתי שאינם גורסים בסוגיא זו סופא אתאן לסוכה דעלמא אלא שמקשים ומי מהני בה תנאה כלומר אפילו נפלה והא תני וכו׳ כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על עצי סוכה ואף הוא חוזר ומקשה ולא מהני בה תנאה וכו׳ והא תני סככה כהלכתה וכו׳ ותירץ באומר איני בודל וכו׳ בין בסוכה בין בעטורה דהא סככה קאמר ואכלהו קאי ואם התנה וכו׳ ובחולו של מועד שרו ומה שאמרו אח״כ אבל עצי סוכה דחיילא עליהו קדשה איתקצו לשבעה אין קורין אותה בניחותא לשיטתם אלא דרך קושיא כלומר אבל עצי סוכה דחילא וכו׳ כלומר שלא אמר איני בודל וכו׳ אע״ג דאתני עלה ליום שני איתקצאי לשבעה יומי וכן בנויין ומאי שנא מאתרוג ותירצה משום דלא מיפסקי בה לילות מימים ואף הם פירשו בנויין דלאתרוג מדמינן להו ותנאי לשני או לשלישי מועיל בהם ואינו צריך לומר איני בודל מהן בין השמשות אלא לסוכה עצמה ומ״מ אנו מפרשין ומי מהני בה תנאה כלל והתניא כשם שחל וכו׳ ואוקמה בסוכה דעלמא ולא של חג והקשה ואף של חג לא מהני בה וכו׳ והתניא סככה כהלכתה ואם התנו עליה וכו׳ וודאי אנויין קאמר וכדקאמר אסורין להסתפק וסלקא דעתיה דמקשה דאף בסוכה כן ותירצו באומר איני בודל מהן וכו׳ אבל סכת מצוה על כרחו בודל כמו שפירשנו ומכל מקום התוספתא מוכחת כדבריהם אלא שאין לסמוך עליה ופוק חזי מה עמא דבר שכלם נוהגין בזה איסור גמור: ואף עצי הדפנות נכללות באיסור זה שהרי במסכת סוכה (י׳:) בשמועת פירש עליה סדין שנו בה דילמא מן הצד ופירשוה גדולי הרבנים בדפנות למדנו שאף הדפנות בכלל עצי סוכה אלא שיש מפרשין מן הצד בסכך וכמו שאמרו מן הצד בארבעה הא דפנות מותר ומ״מ גדולי המחברים כתבו אף בדפנות לאיסור ויש שואלין לדעת האוסרין דופן רביעית ואינה צורך סוכה אם תנאי מועיל בה והכריעו בה שאם עשה ארבעתן יחד ולא בירר איזו מהן מצוה ואיזו רשות כלן אסורות אבל אם כשעשה את השלשה חזר ובנה את הרביעית תנאי מועיל בה ואם בירר שאינו עושה אותה אלא לנוי אינו צריך בה תנאי: ממה שכתבנו למדת שאע״פ שעצי סוכה אין תנאי מועיל בהם נויי סוכה שהתנה מבערב ואמר איני בודל מהן כל בין השמשות מותר להסתפק מהן שהרי לא חלה עליהם קדושה ואיסור סתירת אהל אין בהם שלא לעבות את הסכך הונחו שם אלא לנוי ואם לא התנה אסורין עד מוצאי יום טוב אחרון של חג: זה שאסרנו בעצי סוכה כל שבעה לא סוף דבר בעשה סוכה אחת לבד אלא אפילו עשה שבע סוכות לשבעת הימים כל אחת ליומה הוקצו כלן למצוה ואין תנאי מועיל בעצים שבהם ואין הדבר דומה להפריש שבעה אתרוגין לשבעת הימים שכל אחד ואחד יוצא בה ואוכלה למחר שלא הוקצה אלא ליומו אחר שהפריש אחד לכל יום מפני שאתרוג אין מצותו בלילה ופקעה הקצאתו אבל סוכה שחיובה נמשך כל שבעה בלא הפסק אין הקצאתו נפקעת כלל וכל הימים אצלה כיום אחד ומה שיש להקשות בסוגיא זו ממה שאמרו שם סוכה בשמיני אסורה ופירש הטעם דזימנין דחזיא ליה בין השמשות דשביעי ובמאי עסיקינן אי בנפלה בחול המועד היכי חזיא בין השמשות ואי דנפלה בין השמשות מאי איריא משום דחזיא ליה תיפוק לי דהא איתקצאי מחמת סתירת אהל כבר תירצנוה שם לדעת קצת דבסוכה רעועה עסיקינן ועל הדעת שכתבנו למעלה שאין סתירתה תורה אלא סופרים ובאיסור סופרים כל שנסתלק נסתלק ועוד תירצנו בפנים אחרים כמו שכתבנו שם בפרק לולב וערבה:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush