המשנה התשיעית והכונה לבאר בה ענין החלק הששי והוא שאמר אחד שור ואחד כל הבהמה לנפילת הבור ולהפרשת הר סיני ותשלומי כפל ולהשיב אבדה לפריקה ולחסימה לכלאים ולשבת וכן חיה ועוף כיוצא בהם ואם כן למה נאמר שור או חמור אלא שדבר הכתב בהוה אמר הר״ם כל זה מבואר אינו צריך פירוש אלא מאמרו לכלאים שהוא רומז למה שאמר ית׳ לא תחרוש בשור ובחמור יחדו ואומר כי כל שני מיני בהמות כך לא יוכל לחרוש בהם ולא למשוך אותן ביחד וזה מדרבנן אבל מן התורה אינו אסור לחרוש ולמשוך ולהנהיג אלא בהמה טהורה וטמאה בלבד דומיא דשור וחמור וכבר ביארנו זה:
אמר המאירי אחד שור ואחד כל בהמה וחיה ועוף לחיוב נפילת הבור אע״פ שלא נכתב בהן אלא שור וחמור וכן להפרשת הר סיני שנאמר שם אם בהמה אם איש ואע״פ שלא הוזכר שם אלא בהמה הרי חיה ועוף בכלל וכן לתשלומי כפל בגנב אע״פ שנאמר בהם על שור על חמור שהרי מ״מ כלל ואמר על כל דבר פשע אבל תשלומי ארבעה וחמשה אינן אלא בשור ושה כמו שיתבאר וכן להשב אבדה אע״פ שכתוב חמור אחיך או שיו שהרי מ״מ כלל ואמר לכל אבדת אחיך וכן לפריקה אע״פ שכתוב חמור אחיך רובץ תחת משאו ולטעינה שיוצא דינה משם גם כן ממה שכתוב נופלים בדרך וביאורו שהמשוי בדרך לחסימה אע״פ שכתוב לא תחסום שור לכלאים הן כלאים של חרישה שאע״פ שלא הוזכר שם אלא שור וחמור הוא הדין לכל זווג טהורה וטמאה הן כלאים של הרבעה אע״פ שלא כתב בה אלא בהמתך ולשבת לענין שביתת בהמה שהרי כתוב שם וכל בהמתך לרבות את הכל נמצא שלא נאמר שור וחמור אלא שדבר הכתוב בהוה שאדם רגיל להשתמש בהן ביותר משאר בהמות וכן הדין בזווג שוכב ונשכב אע״פ שלא כתב אלא כל שוכב עם בהמה הדין כן בחיה ועוף כמו שבארנו במקומו:
זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
מעשר שני שנפדה והובא הכסף לירושלים אין לוקחין בו אלא מאכל אדם ושגדולו מן הקרקע והוא פרי מפרי ולד מולד כגון בקר וצאן או יין מגפן או גפן מחרצן או כל היוצא מדבר אחר למעט מים ומלח כמהין ופטריות וכן גדולי קרקע למעט דגים והוא שפרט בבקר ובצאן ביין ובשכר כמו שיתבאר במקומו:
אע״פ שנאסרה בהמה טהורה לחרוש או למשוך בקרון עם הטמאה אדם מיהא מותר לחרוש ולמשוך עם כלם שנאמר למען ינוח שורך וחמורך כמוך להנחה הקשתיו ולא לדבר אחר:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)