גמרא
פירוש
עִמָּךְ בֶּן בַּג בַּג יְחִידָאָה הוּא וּפְלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ.
רַבִּי יַנַּאי אָמַר מַאי שְׁבוֹר אֶת שִׁינָּיו בַּדִּין.
אִי הָכִי וֶאֱמוֹר לוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ מִיבְּעֵי לֵיהּ שֶׁלִּי אֲנִי נוֹטֵל שֶׁלּוֹ הוּא נוֹטֵל מִיבְּעֵי לֵיהּ קַשְׁיָא.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
שור שעלה על גבי חברו להרגו יכול בעל התחתון להשמיטו מתחתיו ואפילו אם מת העליון בהשמטת התחתון פטור ואפילו במועד שלא היה לו פסידא בהנחתו שהרי משתלם נזק שלם ומן העליה ואם דחפו לעליון ומת מ״מ חייב שהרי היה יכול להצילו בהשמטת שלו מתחתיו ולא היתה מיתת העליון מצויה בענין זה ומ״מ אם לא היה יכול לשמטו אף בזו פטור: הממלא חצר חברו כדי יין וכדי שמן שלא ברשות הרי זה יוצא ונכנס כדרכו וכל שמשתבר דרך הלוכו פטור ואע״פ שאפשר לו לסלק אחת על חברתה ולעבור מ״מ טריחא ליה מילתא ואפילו הכניסן ברשות הואיל ולא קבל עליו לשמור הא אם שברן במזיד חייב הואיל ואין הלה מתכוין בכך לחזקת גופו של קרקע ואין התביעה אלא מצד סתימת דרך הלוכו וחיוב זה אף בשהכניסן שלא ברשות כמו שיתבאר: נרצע שכלו ימיו ר״ל שהגיע היובל ואינו רוצה לצאת ובעל הבית רוצה להוציאו הרי זה תוקף בו ומוציאו ואם חבל בו פטור ואין צריך לומר אם היה מכיר בו שהוא גנב אלא שעד עכשו מצד שהיתה אימתו עליו היה בטוח בו שלא יגנוב ועכשו שפרחה אימתו מתירא שמא עד שילך לבית דין יגנוב לו או יעשה עבירה בביתו כגון שמסר לו שפחה כנענית שעד עכשו היתה מותרת לו ועכשו אסורה ומתירא שמא עד שילך לבית דין יזקק עמה ואם הוא גנב עד שאף בזמן שאימתו עליו אינו נמנע מלגנוב אף בתוך זמנו כן: זה שנאמר בתורה באשה שבאה להציל את בעלה מיד מכהו שאם החזיקה במבושיו יקוצו את כפה פירושו בממון ומ״מ אף בחיוב ממון דוקא בשהיתה יכולה להציל על ידי דבר אחר הא אם לא היתה יכולה להציל על ידי דבר אחר נעשית ידה כשליח בית דין שמציל בכל שאפשר להציל ופטורה ולמדת מ״מ שלא הותר לעשות דין לעצמו בהכאה וחבלה אם היה יכול להציל בלא חבלה והכאה וכמו שאמרו למעלה היה לו לשמטו וכו׳: הרי שהיתה דרך רשות הרבים עוברת בתוך שדהו וסתמה ונתן להם דרך בצד שדהו הואיל וכל מן הצד דרך עקלתון הוא שהרי קרובה לזה הבא מאותו הצד ורחוקה לזה שבא מצד שכנגדו אין חלופו מועיל כלום והרי בני רשות הרבים עוברים בדרך ראשונה ואף השניה אינו יכול לעכבה שכל מיצר שהחזיקו בו רבים שלא בדרך גזלה אע״פ שנמצא אחר כך שנתינתו אינה נתינה אסור לקלקלו ולשון אסור שבמקום זה פירושו שאף אם עשה לא הועיל ומ״מ אם לא היה צד עקלתון לשום אדם חלופו מועיל ורשאי לדחות כל ההולך בשביל ראשון אף בהכאה ודחייה מתוך דברינו למדת שכל שהחזיקו בו רבים בגזלה אינו בדין זה והוא שאמרו על זה בבבא בתרא (ב״ב ק׳.) וכי רבים גזלני נינהו ותרצו כשאבדה להם דרך באותה שדה וכן בזו הואיל ומדעתו נתנה מתחלה הדין בה כן: בעל הבית שהניח פאה מצד אחד ובאו עניים ונטלו מצד אחר מכיון שבאו עניים ונטלו הרי זכה בעל הבית באותה שהניח שאין לעניים שתי פאות ואם באו נטלו דוחה להם אף במיני הכאות ובעל הבית קוצר אותה פאה שהניח ופטורה מן המעשר הואיל והפרישו לעניים הרי הוא כמי שהפקירן ונעשה בהם זוכה מן ההפקר וכבר אמרו המפקיר את כרמו והשכים בבקר ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ופאה ופטור מן המעשר: זה שאמרנו שהמפקיר כרמו ובצרו חייב בפאה דוקא שבצרו הוא בעצמו אבל אחר שבצר מן ההפקר פטור מן הפאה שהרי אמרו כל שהוא אוכל ונשמר חייב בפאה ולא אמרו נשמר אלא למעט את ההפקר ומ״מ יש מפרשים שהוא נשמר בתוך קליפה דומיא דקציר ואין הדברים נראין:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush