פרק רביעי בע״ה:
המוכר את הבית וכו׳ כבר ביארנו בראש המסכתא על החלק הרביעי שבזאת המסכתא שהוא בא לבאר עניני המכירות מה שנכלל בענין המכר ומה שאינו נכלל בו וכן דרכי המכירה במטלטלין במה נקנין ובמה אין נקנין ואם נמצא הפסד בהם מה דינו בחזרה או בחיוב אחריות וכן טעות שנמצא בקרקעות כיצד דינו ושכל עניני זה החלק יתבארו בארבעה פרקים אלו ר״ל הבית והספינה ופירות ובית כור ואולם כונת זה הפרק לבאר בו מה שנכלל במכר הקרקעות ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשמנה חלקים הראשון במי שמכר את הבית איזה מן הדברים שהם בגוף הקרקע נכללים בה ואיזה אינו נכלל בה ונכלל בה מה ששייר זה לעצמו על איזה צד הוא יכול ליכנס בו וכן יתגלגלו בו דיני המצרים ר״ל על איזה צד אדם צריך לסיים את המכר במצרים השני במי שמכר את הבית גם כן איזה מן הדברים שאינם מגוף הקרקע נכללים בה כגון דלת וכיוצא בה ואיזה אין נכלל בה כגון תנור המיטלטל וכיוצא בו השלישי במוכר את החצר הרביעי במוכר בית הבד החמישי במוכר בית המרחץ הששי במוכר את העיר השביעי במוכר שדות וכרמים השמיני באחד מכל אלו שהם בנותן או מקדיש או חולק עם אחיו או מחזיק בנכסי הגר אם הדין בהם כמוכר אם לאו זהו יסוד הפרק דרך כלל אלא שיבאו בה דברים על ידי גלגול כמשפט סוגית התלמוד כמו שקדם:
והמשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר המוכר את הבית לא מכר את היציע אע״פ שהיא פתוחה לתוכו ולא את החדר שלפנים ממנו ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים ר׳ יהודה אומר אם יש לו צורת פתח אע״פ שאינו גבוה עשרה טפחים אינו מוכר לא את הבור ולא את הדות אע״פ שכתב לו עומקא ורומא וצריך ליקח לו דרך דברי ר׳ עקיבא וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך מודה ר׳ עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך מכרן לאחר ר׳ עקיבא אומר אינו צריך ליקח לו דרך וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך אמר הר״ם פירוש יציע הוא חלל בין שני כותלים כגון צורה זו [ראה הציור בפיה״מ הנדפס בגמ׳] ומלת ממנו הוא חוזר אל הבית ואין הלכה כר׳ יהודה בור הוא חפירה בקרקע והדות בנוי על הקרקע לפי שלא יועיל עומקא ורומא [ראה בפיה״מ הנדפס בגמ׳] עד שיכתוב לו קני מארעית תהומא עד רום רקיעא ואמרו מכרן לאחר אין רוצה לומר שמכר את הבור והדות אחר שמכר הבית סתם כי היאך יתכן שהוא עצמו אין לו דרך ומי שלקח ממנו יש לו דרך שדי לו ללוקח שיהיה כמוכר אבל ר״ל מכרן לאחר שמכר הבור והדות לפני מכירת הבית או מכר הבית לאיש אחד והבור והדות לאיש אחר בשעה אחרת וטעם מחלקת ר׳ עקיבא ורבנן שר׳ עקיבא סבר מוכר בעין יפה הוא מוכר ולא שייר לעצמו כלום ולפיכך צריך ליקח לו דרך ורבנן סברי כי המוכר בעין רעה מוכר והוא משייר לעצמו ולפיכך אינו צריך ליקח לו דרך כר׳ שמעון וכבר קדם לנו שהלכה כר׳ עקיבא:
אמר המאירי המוכר את הבית ר״ל בסתם ולא הזכיר כל מה שבתוכו וכל בנינים שעמה וכן שלא כתב ולא שיירית בזבינאי אילין כלום לא מכר את היציע אע״פ שאותו יציע פתוח לתוך הבית ויציע זה פירשוהו בגמ׳ בשני פנים הראשון עליה קטנה מוקצת ונבדלת מכלל הבית להצניע שם דברים שאדם רוצה להצניען והיא בתוך הבית והיא הנקראת אפתא ומ״מ לפי מה שהעלו בגמ׳ אין זה הלכה אלא הרי זה מכלל הבית ונמכר עמו אבל יציע זה שאינו נמכר עמו הוא היציע הנזכר במקראות ונקרא בלשון ארמי בדקא חלילה ולשון זה הוא שבנינים אלו כמו שנבאר היו ארכים וקצרים כעין ספינה וזהו לשון ברקא דומה ללשון לעוזות ויש מפרשים שהיו בנינים מוצהבים הרבה כמעט שאין העין שולטת בה לרוב בהירותו והוא מלשון ברק חרב והיו שם חלונות חלונות מפני שהיו עשוים לטיול ולתענוג וזהו לשון חלילה והיציע הוא הוא בעצמו הצלע והתא ששלשה שמות יש לו ובנינים אלו היו במקדש חוץ לכותל בית המקדש והיו שם מהם שלש זו על גב זו והיציע התחתונה היתה רחבה חמש אמות וארכה כארך הכותל וכשהיו מגיעין לתקרה שלה היו כונסין כותל ההיכל אמה ובאותו מגרעת היו נותנין ראשי הקורות המונחות לצרך תקרת היציע התחתונה ותקרה זו היא היתה קרקע של יציע התיכונה ונמצאת רחב התיכונה שש אמות שכותל ההיכל היה עולה על קו אותו המגרעת וכן כשהיו מגיעין לתקרה של זו היו כונסין כותל ההיכל עוד אמה ובאותו מגרעת היו נותנין ראשי הקורות המונחות לצרך תקרת היציע התיכונה ותקרה זו היא היתה קרקע של יציע העליונה ונמצאת רחב העליונה שבע אמות שכותל ההיכל היה על קו אותו מגרעת וזהו פירוש כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה לבלתי אחוז בקירות הבית ונמצא בנין זה אחורי הכותלים במקום שהאויר שולט בה וחלונותיו פתוחות לחוץ שעיקר ענינם הוא להביט העומד בה כלפי חוץ אלא שהם פתוחים גם כן לבית כדי ליכנס מן הבית לתוכן ופירשו בגמ׳ שזה שאמרו שלא מכר את היציע דוקא כשהוא רחב ארבע אמות שהוא מקום חשוב בפני עצמו אבל אם אינו רחב ארבע אמות הרי זה נכלל במכר הבית ולא את החדר שלפנים הימנו פירוש שלפנים מן הבית ר״ל חדר שבתוך הבית ופירשו בגמ׳ אפילו נכללה בתוך המצרים כגון שמצר לו מצרים החיצונים שמאחר שלא כתב לו כל בתים וחדרים ובנינים שבתוך מצרים אלו אין זה כלום ויראה שהדין כן אף ביציע ולא את הגג העשוי לתשמיש בפני עצמו בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים וגדולי המחברים כתבוה כמו כן בשיש לו רוחב ארבע אמות שכגון זה חשוב הוא בפני עצמו ואינו בטל אגב הבית אע״פ שקנה מה שתחתיו ואפי׳ כתב לו עומקא ורומא אבל כל מה שאינו גבוה עשרה טפחים מכור אע״פ שיש לו צורת פתח וכן לא מכר את הבור ולא את הדות והוא הבור המוקף בבנין אע״פ שכתב לו עומקא ורומא מפני שכל אלו תשמיש בפני עצמן הם ואינם בטלים על גב הבית ומעתה כל שרוצה ליכנס לבור או לדות וכן בדברים אלו שנשתיירו לו ואין לו דרך בהם אלא מתוך הבית צריך ליקח לו דרך מן הלוקח דברי ר׳ עקיבא שהלכה כמותו מפני שהמוכר מה שמוכר מיהא בעין יפה הוא מוכרו ואינו משייר לעצמו דרך במה שמכר ומ״מ אם שיירם בפרט כגון שאמר לו חוץ מאלו אינו צריך ליקח לו דרך לא הזכירם בפרט אלא לכונה שהוא משייר דרך לעצמו וכן אם מכרן לאחר ר״ל שמכר לו בור ודות או אחד שכיוצא בהם בפרט אין הלוקח צריך ליקח לו דרך שהמוכר בעין יפה מוכר וודאי מכרן לו עם הדרך:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)