מי שצוה מחמת מיתה ודבר בלשון חידות כדי שלא יבינו ההמון את דבריו אע״פ שאין הדברים מחוורין מוסרין את הדברים לבית דין והם יורדים לעמק הדברים ודנין בה כפי מה שיראו מעשה באחד שצוה מחמת מיתה ואמר חביתא דעפרא לחד בראי חביתא דגרמא לחד בראי חביתא דאודורי ר״ל מוכין לחד בראי ודנו בה שהקרקעות הם הם שקראן חביתא דעפרא והמקנה הן גסה הן דקה הוא שקראו חביתא דגרמא וכל מיני הבגדים הן של פשתן הן של צמר הן הם שקראן חביתא דאדורי וכן כל כיוצא בזה:
וכן יש לדיין מופלג לדון לפעמים על פי אומדנתו על הדרך שהיה שלמה דן לפעמים כמו שנתפרסם בשתי נשים שבאו לפניו מעשה באחד שהיו מוחזקים בו שהיו לו הרבה בנים והודיע בשעת מיתה שאין לו בכל אותם הבנים אלא אחד ושהוא מניח לו כל נכסיו ולא נודע מי הוא ואמרו להם הדיינים לחבוט על קבר האב עד שיגלהו להם והלכו כלם ואחד מהם בקש עצמו לילך ולא התאפק על כך בשום פנים ודנו בו שהוא הבן והעמידו כל הנכסים בחזקתו שהרי בדין גמור היה הדבר מסור לשודא דדייני וכן כל כיוצא בזה אלא שדברים אלו וכיוצא בהם אין מסורין אלא למלך משכיל או לחכם מופלג בחכמה יתרה ובפלפול ובחריפות יתרון גדול על כל שאר חכמי דורו בכל מיני חכמות:
אע״פ שראוי לכל אדם להזהר שלא לחמוד ממון אחרים ולהרחיק כל סרך עול וכל אבק גזל מי שנתמנה דיין מ״מ ראוי לו להזהר מדברים אלו ביותר גנאי הוא למי שהבריות נזקקות לילך לפניו לדין ושהן בטוחות על ישרו שלא לעות אדם בריבו שיהא הוא נזקק לדין על ידי תביעת אחרים עליו כל שכן אם מזקיקין אותו בדין עד שיצא מתחייב מתוך הטענות שזה פגם גדול אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלמה באמת אמרו כל דיין דמיתקרי לדין ומפקין מיניה ממונא בדינא לאו דיינא הוא לא סוף דבר בממון אחרים אלא אף ממון עצמו ראוי לו להזהר שלא יפתהו חשש פסידתו להטות את הדין הוא שאמרה תורה שונאי בצע ודרשו בו ששונאין ממונן בדין וחזרו ופירשו בזו שאפילו אמר לו זה לקוץ את כרמו ולשרוף את גדישו אינו מטה את הדין וזהו שונאים ממונם ויש מפרשים שמועה זו על דרך שכל דיין שהטה את הדין עד שהמוטה מזמינו לדין והטיתו מתבררת עד שלפעמים הוא צריך לשלם על דרך מה שאמרו בקצת דינין מה שעשה עשוי ומשלם מביתו אינו דיין:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)