נברכת הכובסים שביארנו במשנה שאינו צריך להרחיק אלא שלשה טפחים כבר ביארנו שאינה עשויה אלא לשרות בה את הבגדים והיא הקרויה מחמיצן מתוך שעשויה כגומא שנותנין בה את העורות עם צואת הכלבים וקמח עד שמחמיצין ואחר שהבגדים שרויין לשם מוציאין אותן וחובטין אותן בברכה אחרת שחובטין ומשפשפין באבן שעליה נקראת נדיין ומתוך שזו מתזת צנורות אילך ואילך צריכה הרחקה יותר ומעתה לא נאמרו שלשה אלא מן המחמצן אבל מן המנדיין צריך ארבע אמות:
במסכת שבת (ל״ד:) התבאר שאין טומנין את התבשיל בדבר המוסיף הבל שכל שמוסיף הבל מוסיף בבשול ובכלל דברים אלו הגפת והזבל והמלח והסיד והחול בין לחים בין יבשים ולא שנו לשם סלעים מפני שאין דרך להטמין בהם כלל שאף הם משברים את הקדרה ומ״מ טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל אלא שמעמיד את התבשיל בחמימותו ומונעו שלא יצטנן ובכלל אלו גיזי צמר והם הגיזות קודם שנסרקו וכן ציפי צמר והם אחר שנסרקו ונפצו במסרק וכן לשונות של ארגמן והם לשונות של צמר צבוע שחזרו וסרקוהו ועשאוהו לשונות לשונות וכן במוכין והם סירוקין שהסורק מוציא מבגדי הצמר בקוצים של סורק ואין מטלטלין אותם בשבת מפני שהם מוקצים למלאכת נשים:
צריכים אנו לידע במשנתנו שהצריכו להרחיק בגפת וזבל וכל אותם הנזכרים אם נאמר כן בחול הואיל ולענין שבת היא נדונת במוסיף הבל ופסק הדברים שהחול אין צריך להרחיקו שאינו מוסיף חום אלא בשפוגעת בחום אבל בזו שאינה מוציאה אלא קרירות אינה מולידה שום חום ואדרבה מוספת בקרירות כך אמרו עליה דחמימי חיים דקרירי קריר אבל חול הלח ודאי צריך להרחיק מצד הלחות:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)