גמרא
פירוש
תְּיוּבְתָּא דְכוּלְּהוּ תְּיוּבְתָּא.
שְׁלַח כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
האומר על בן בין הבנים שיירש כל נכסיו דבריו קיימין כמו שביארנו במשנה אמר על תינוק בין הבנים זהו בכורי אע״פ שהיינו מוחזקים באחר כן על צד מה שראינוהו גדול קומה יותר מזה נאמן ונוטל זה חלק בכורה וחולק עם האחרים בפשיטות ומ״מ אם אמר דבר זה על תינוק בין הגדולים שלא יפלו תחת אומד איזה נולד תחלה שהדבר ניכר על כרחנו שהאחרים נולדו תחלה הרי הוא כמי שאומר שהגדולים אינן בניו ואף חלק פשיטות הופקע מכל אותם שלמעלה הימנו:
שכיב מרע שאמר תטול אשתי כאחד מן הבנים או בריא שאמר כן ובקנין ובדרך המועיל שלשון תטול בקנין אינו כלום שאינן אלא כקנין דברים אלא שמקנה לה חלקה באותו ממון במתנה נוטלת כאחד מן הבנים ופרשו גדולי המפרשים שאע״פ שלא הזכיר שיתר על כתבתה נותן לה כן לא הופקעה כתבתה בכך ונוטלת כאחד מן הבנים יתר על כתבתה ואף לדעת האומר כיון שעשאה שתף בין הבנים אבדה כתבתה כמו שיתבאר דוקא במחלק נכסיו אבל זה אינו מחלק ולא בא אלא להוסיף לה וכן השמיענו בזו שאע״פ שעשאה יורשת שהרי אמר כאחד מן הבנים והמוריש אחר במקום בת או בת במקום בן לא אמר כלום מ״מ הואיל ואמר תטול לשון מתנה הוא ומ״מ דוקא בנכסים של עכשו אבל בנכסים שנפלו אח״כ הן בחייו הן בקבר אינה נוטלת בהם כלום שהרי אינה ירושה אלא מתנה ואין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואפילו שכיב מרע כמו שיתבאר ומ״מ כל שנתרבו אותם הנכסים מחמת עצמן דרך שבח חולקת עמהם ויש אומרים אף בריוח הבא מחמת נכסים של עכשו שזהו כדין דקל לפירותיו והדברים רופפים ומ״מ יראה דוקא בשלא נשתנה הגוף לגוף אחר הא כל שהוא כן אינה חולקת אלא לפי מה שהיה שם באותה שעה ואם אבדו אותם הנכסים ובאו אחרים מצד אחר אינה חולקת נתחדשו לו בנים אח״כ הן שנולדו בחייו הן עוברין שנולדו אח״כ אין האשה טוענת הרי נתן לי כאחד מבניו של אותה שעה אלא אף אותם שנתחדשו ממעטין בחלקה שהרי אינה זוכה אלא לאחר מיתה ובשעת שזכת הרי כלם שוין בירושה ושמא תאמר אם כן הרי זו כאומר שתטול כאחד מן הבנים הבאים ואם כן הרי זה קני כחמור מ״מ אי אתה מפרש אלא כאחד מן הבנים של עכשו והרי בנים של עכשו מתמעטים בחלק הבאים וגאוני ספרד כתבו בחבוריהם אפילו אמר כאחד מן הבאים או שאין לו בנים עכשו ואמר כאחד מן הבנים אין זה קני כחמור שלא נאמר דין קני כחמור אלא בשזיכה לעובר מה שאין ראוי לו בירושה ואמר לזה קני לך כעובר זה אבל זה שאינו מזכה להם אלא מה שראוי להם מצד ירושתם הרי זוכים בה ואינם אצלה חמור וכשאמר על זה שיקנה כמותם אין זה קני כחמור: יראה לגדולי הצרפתים שאם נתמעטו הבנים ונתרבה חלק הנשארים שאף היא נוטלת כאחת מהם שהרי לבנים שבשעת חלוקה נתכון הן נתרבו הן נתמעטו ויש חולקין בה מטעם שיד בעל השטר על התחתונה:
המוציא שטר חוב על חברו מלוה אומר לא נפרעתי כלום ותובע מנה ולוה אומר פרעתי מחצה ומודה בחמשים והעדים מעידים שפרע כלו והרי שאלו היו העדים מכוונים עם הנתבע היה הנתבע פטור ונותן מה שהודה בלא שבועה ונפטר ואלו לא היו שם עדים כלל היה הנתבע חייב לפרוע כתביעת המלוה ואין שבועה מפקיעתו שאין שבועת מודה מקצת לנתבע בשטר אבל בזו הדין משתנה מדרכו ודנין בו כן שישבע הלוה שבועת התורה שמחצה פרע כדין מודה מקצת שהשטר כבר נתבטל בעדות העדים וגובה מקצת האחרים מנכסים בני חורין אבל לא מן המשועבדים שהלקוחות על עדות העדים סמכו וכגון שהעדים אינן נוגעין בדבר מצד הלקוחות ויש שואלין אחר שהודאת בעל דין כמאה עדים הוכחשו העדים ונשאר השטר בחזקתו כמי שאין שם עדים כלל עד שדחקו לומר שאין מעידין אלא על מנה סתם ולא על פרעון חוב זה ואלו טען המלוה שמצד אחר קבלם היה גובה מנכסים משועבדים אלא שהוא מודה שלא נתחייב לו מצד אחר ומ״מ אין הלוה מכחיש העדים שלא על פרעון שטר חוב זה העידו וגדולי המפרשים תירצו שאלו אמר הלוה מחצה פרעתי ולא יותר ודאי הוכחשו אבל פרעתי מחצה לבד אינה הכחשה כאדם שאומר עד כאן זכורני שפרעתי והעדים נזכרים ביתר הימנו ואף הם חוזרים ושואלים לעצמם אחר שאינם מוכחשים כלל למה הלוה צריך שבועה כלל והרי העדים מעידים שפרע חמשים שהרי חמשים בכלל מנה ומפרשים שאין הדבר ברור אם היא הכחשה אם לאו ולענין לקוחות אתה דן לומר שאינה הכחשה ולענין עצמו אתה דן לומר שהיא הכחשה קצת חכמי הצרפתים תרצו שעדות העדים בטל על ידי הודאתו והשטר ע״י עדים ואין הדבר נשאר אלא על פי הודאתו ואפילו הוכחשו העדים לגמרי כגון שהם העידו על פירעון שטר זה ושבפעם אחת פרעו כלו הדין כך וחכמי ההר תירצו בה שאם אמרו הודאת בעל דין כמאה עדים לחייב את עצמו לא אמרו לדון את העדים כמוכחשים שאין שנים מוכחשים על פי אחד ועדותם לא זזה ממקומה אלא שאין בנו כח לפטור את זה בעדותם אחר שהוא מחייב את עצמו ועוד שבמה שהודה אין לעדותם שם עדות שאין עדות אלא הבאה על ידי כפירת בעל דין ואם כן אין עדות אלא במחצה האחר והרי אינם מוכחשים בו ומ״מ נפגם השטר וחזר לדין מלוה על פה ולמודה מקצת והוא הענין שהוא נשבע שאין אומרין שלא להשבע על כח שטר שהרי כפירת שעבוד קרקעות היא אלא בשטר שיש בו כח שטר:
וגאוני ספרד כתבו בתשובת שאלה על מי שאמר לחברו מנה לי בידך בקנין ועדים ולא הספיקו עדים לכתוב עד שהלכו ואמר אח״כ אין לך בידי אלא חמשים ובקנין חייב בשבועת מודה מקצת ואע״פ שמודה שאותם החמשים בקנין וסתם קנין לכתיבה עומד והרי הוא כפירת שעבוד קרקעות הואיל ואין יכול לטרוף בהם לקוחות אחר שאין אנו רואין השטר מודה מקצת הוא וראיה לזה בראשון של מציעא בשמועת מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש ובשטר שנשבע על סלע שלישי הואיל ואין יכול לטרוף בו לקוחות וכן אם אבד שטרו של זה והודה לו חברו ששטר היה לו אלא שאינה אלא סך פלני אין זה כפירת קרקעות ונשבע ואף בזו הואיל ושטר זה אינו גובה ממשועבדים אין לו תורת שטר וחזר הדין לדין מודה מקצת הגמור ולענין שטר שכתוב בו סילעין סתמא מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש אם הוא בדין מודה מקצת או בדין משיב אבדה כבר ביארנו הענין בראשון של מציעא:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
שכיב מרע שאמר תטול אשתי כאחד מן הבנים או בריא שאמר כן ובקנין ובדרך המועיל שלשון תטול בקנין אינו כלום שאינן אלא כקנין דברים אלא שמקנה לה חלקה באותו ממון במתנה נוטלת כאחד מן הבנים ופרשו גדולי המפרשים שאע״פ שלא הזכיר שיתר על כתבתה נותן לה כן לא הופקעה כתבתה בכך ונוטלת כאחד מן הבנים יתר על כתבתה ואף לדעת האומר כיון שעשאה שתף בין הבנים אבדה כתבתה כמו שיתבאר דוקא במחלק נכסיו אבל זה אינו מחלק ולא בא אלא להוסיף לה וכן השמיענו בזו שאע״פ שעשאה יורשת שהרי אמר כאחד מן הבנים והמוריש אחר במקום בת או בת במקום בן לא אמר כלום מ״מ הואיל ואמר תטול לשון מתנה הוא ומ״מ דוקא בנכסים של עכשו אבל בנכסים שנפלו אח״כ הן בחייו הן בקבר אינה נוטלת בהם כלום שהרי אינה ירושה אלא מתנה ואין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואפילו שכיב מרע כמו שיתבאר ומ״מ כל שנתרבו אותם הנכסים מחמת עצמן דרך שבח חולקת עמהם ויש אומרים אף בריוח הבא מחמת נכסים של עכשו שזהו כדין דקל לפירותיו והדברים רופפים ומ״מ יראה דוקא בשלא נשתנה הגוף לגוף אחר הא כל שהוא כן אינה חולקת אלא לפי מה שהיה שם באותה שעה ואם אבדו אותם הנכסים ובאו אחרים מצד אחר אינה חולקת נתחדשו לו בנים אח״כ הן שנולדו בחייו הן עוברין שנולדו אח״כ אין האשה טוענת הרי נתן לי כאחד מבניו של אותה שעה אלא אף אותם שנתחדשו ממעטין בחלקה שהרי אינה זוכה אלא לאחר מיתה ובשעת שזכת הרי כלם שוין בירושה ושמא תאמר אם כן הרי זו כאומר שתטול כאחד מן הבנים הבאים ואם כן הרי זה קני כחמור מ״מ אי אתה מפרש אלא כאחד מן הבנים של עכשו והרי בנים של עכשו מתמעטים בחלק הבאים וגאוני ספרד כתבו בחבוריהם אפילו אמר כאחד מן הבאים או שאין לו בנים עכשו ואמר כאחד מן הבנים אין זה קני כחמור שלא נאמר דין קני כחמור אלא בשזיכה לעובר מה שאין ראוי לו בירושה ואמר לזה קני לך כעובר זה אבל זה שאינו מזכה להם אלא מה שראוי להם מצד ירושתם הרי זוכים בה ואינם אצלה חמור וכשאמר על זה שיקנה כמותם אין זה קני כחמור: יראה לגדולי הצרפתים שאם נתמעטו הבנים ונתרבה חלק הנשארים שאף היא נוטלת כאחת מהם שהרי לבנים שבשעת חלוקה נתכון הן נתרבו הן נתמעטו ויש חולקין בה מטעם שיד בעל השטר על התחתונה:
המוציא שטר חוב על חברו מלוה אומר לא נפרעתי כלום ותובע מנה ולוה אומר פרעתי מחצה ומודה בחמשים והעדים מעידים שפרע כלו והרי שאלו היו העדים מכוונים עם הנתבע היה הנתבע פטור ונותן מה שהודה בלא שבועה ונפטר ואלו לא היו שם עדים כלל היה הנתבע חייב לפרוע כתביעת המלוה ואין שבועה מפקיעתו שאין שבועת מודה מקצת לנתבע בשטר אבל בזו הדין משתנה מדרכו ודנין בו כן שישבע הלוה שבועת התורה שמחצה פרע כדין מודה מקצת שהשטר כבר נתבטל בעדות העדים וגובה מקצת האחרים מנכסים בני חורין אבל לא מן המשועבדים שהלקוחות על עדות העדים סמכו וכגון שהעדים אינן נוגעין בדבר מצד הלקוחות ויש שואלין אחר שהודאת בעל דין כמאה עדים הוכחשו העדים ונשאר השטר בחזקתו כמי שאין שם עדים כלל עד שדחקו לומר שאין מעידין אלא על מנה סתם ולא על פרעון חוב זה ואלו טען המלוה שמצד אחר קבלם היה גובה מנכסים משועבדים אלא שהוא מודה שלא נתחייב לו מצד אחר ומ״מ אין הלוה מכחיש העדים שלא על פרעון שטר חוב זה העידו וגדולי המפרשים תירצו שאלו אמר הלוה מחצה פרעתי ולא יותר ודאי הוכחשו אבל פרעתי מחצה לבד אינה הכחשה כאדם שאומר עד כאן זכורני שפרעתי והעדים נזכרים ביתר הימנו ואף הם חוזרים ושואלים לעצמם אחר שאינם מוכחשים כלל למה הלוה צריך שבועה כלל והרי העדים מעידים שפרע חמשים שהרי חמשים בכלל מנה ומפרשים שאין הדבר ברור אם היא הכחשה אם לאו ולענין לקוחות אתה דן לומר שאינה הכחשה ולענין עצמו אתה דן לומר שהיא הכחשה קצת חכמי הצרפתים תרצו שעדות העדים בטל על ידי הודאתו והשטר ע״י עדים ואין הדבר נשאר אלא על פי הודאתו ואפילו הוכחשו העדים לגמרי כגון שהם העידו על פירעון שטר זה ושבפעם אחת פרעו כלו הדין כך וחכמי ההר תירצו בה שאם אמרו הודאת בעל דין כמאה עדים לחייב את עצמו לא אמרו לדון את העדים כמוכחשים שאין שנים מוכחשים על פי אחד ועדותם לא זזה ממקומה אלא שאין בנו כח לפטור את זה בעדותם אחר שהוא מחייב את עצמו ועוד שבמה שהודה אין לעדותם שם עדות שאין עדות אלא הבאה על ידי כפירת בעל דין ואם כן אין עדות אלא במחצה האחר והרי אינם מוכחשים בו ומ״מ נפגם השטר וחזר לדין מלוה על פה ולמודה מקצת והוא הענין שהוא נשבע שאין אומרין שלא להשבע על כח שטר שהרי כפירת שעבוד קרקעות היא אלא בשטר שיש בו כח שטר:
וגאוני ספרד כתבו בתשובת שאלה על מי שאמר לחברו מנה לי בידך בקנין ועדים ולא הספיקו עדים לכתוב עד שהלכו ואמר אח״כ אין לך בידי אלא חמשים ובקנין חייב בשבועת מודה מקצת ואע״פ שמודה שאותם החמשים בקנין וסתם קנין לכתיבה עומד והרי הוא כפירת שעבוד קרקעות הואיל ואין יכול לטרוף בהם לקוחות אחר שאין אנו רואין השטר מודה מקצת הוא וראיה לזה בראשון של מציעא בשמועת מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש ובשטר שנשבע על סלע שלישי הואיל ואין יכול לטרוף בו לקוחות וכן אם אבד שטרו של זה והודה לו חברו ששטר היה לו אלא שאינה אלא סך פלני אין זה כפירת קרקעות ונשבע ואף בזו הואיל ושטר זה אינו גובה ממשועבדים אין לו תורת שטר וחזר הדין לדין מודה מקצת הגמור ולענין שטר שכתוב בו סילעין סתמא מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש אם הוא בדין מודה מקצת או בדין משיב אבדה כבר ביארנו הענין בראשון של מציעא:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush