גמרא
פירוש
זֶה לָזֶה.
מָה נַפְשָׁךְ אִי כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ לִישְׁלַח לְהוּ כְּרַבָּנַן אִי כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ לִישְׁלַח לְהוּ כְּרַבִּי יְהוּדָה.
מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי כְּרַבִּי יְהוּדָה אִי כְּרַבָּנַן.
מַאי הִיא דְּתַנְיָא {דברים כ״א:י״ז} יַכִּיר יַכִּירֶנּוּ לַאֲחֵרִים.
מִכָּאן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מי שהוחזקו בני אדם על אחד מבניו שהוא בכור ואמר אביו על אחר שהוא בכור או שאין זה בכור נאמן מ״מ ואין צריך לומר במי שלא הוחזקו כלל ואמר על אחד שהוא בכור שהכתוב האמינו לאב בענין זה שנאמר יכיר יכירנו לאחרים ואינו צריך לעדות אחרת ולא תאמר בנאמנות זו שהיא מתוך שיכול ליתן לו מעכשו שלא סוף דבר שנוטל פי שנים בנכסים אלו אלא אף בנכסים שנפלו לו לאחר מיכן בחייו או שהוא גוסס ואין יכול להרכין בראשו שכל אלו אין בידם ליתן מעכשו ואעפ״כ עדותו מועיל ליטול בהם פי שנים ומ״מ יראה מכאן שאם הוחזקו בו שהוא בכור נוטל פי שנים על פי אותה חזקה אע״פ שלא אמר אביו בכורי הוא הואיל ולא אמר כן גם כן על אחר שאם לא כן היה לו לומר כל שלא החזיקו אביו אינו בכור ומ״מ כתבו גדולי הרבנים שזו שאמרנו שאביו נאמן לבטל החזקה דוקא חזקת קול בעלמא או לאיזה צד שהוחזקו בו לכך אבל אם היתה שם עדות שראו שנולד קודם לאח אינו נאמן וחכמי ההר חולקים שלעולם נאמן לענין הפקעת חלק בכורה ונתינתה לאותו אחר שמא כוונתו לומר שאותו שנולד תחלה ממזר הוא ואינו בנו ובנחלה לבכור לאב אנו צריכין וזהו שהוא נאמן אף בתינוק בין הגדולים ושמא בזו אף חלק פשיטותו הופקע כמו שיתבאר למטה:
כשם שאדם נאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בני בן גרושה ובן חלוצה ומגאלו מן הכהנה ויש שפירשוה בשאומר לא הכרתי בה עד שנתעברה שאם לא כן היאך נאמן לשים עצמו רשע ויש חולקין בה הואיל והכתוב אומר יכיר הכל תלוי בהודעתו וכן יש אומרים דוקא נאמן בשאין בנים לבן אבל יש לו בנים אינו נאמן וכמו שאמרו ביבמות פרק חולץ נאמן על בנו קטן ולא בגדול ולא קטן ממש וגדול ממש אלא קטן ויש לו בנים זהו גדול גדול ואין לו בנים זהו קטן וגדולי המחברים כתבו בה שאע״פ שכיש לו בנים לבן אינו נאמן עליו לפסלו לענין יחס ולהחזיקו בממזר לענין ירושה מיהא אם טוען שממזר הוא ואינו בנו נאמן ולא יירשנו אחר שהוא מעיד שאינו בנו ושמא תאמר היאך הוא נאמן לפסול את בנו אע״פ שאין לו בנים והרי אמרו בפרק החולץ באחד שבא לפני ר׳ יהודה ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי ואמר לו נאמן אתה לפסול עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך זו כבר הקשוה בגמ׳ בפרק החולץ ותירצו שם שכך אמר לו לדבריך הואיל וגר צריך שלשה גוי אתה ואין עדות לגוי אף לפסול את הבנים:
למדת ממה שכתבנו שאע״פ שהוחזק לנו בזה שהוא בנו של פלני וכשר ובכור שהוא נאמן לומר שאינו בכור ושהוא בן גרושה וחלוצה או ממזר ר״ל שנאמן לומר שבנו הוא אלא שהוא ממזר שנולד לו מן האסורות ומ״מ לענין בכורה אף הממזר יורש ונוטל פי שנים אלא שפוסלו מלבא בקהל וכן נאמן לומר שאינו בנו כלל ושהוא ממזר ר״ל שאמו ילדתו ולא ממנו וכן בעובר ר״ל שנתעברה אשתו ואמר אין זה בני ובכל אלו אינו נאמן אלא כשאין בנים לבן הא אם יש בנים לבן אינו נאמן אף על בנו אבל לפסול עצמו כגון שאמר ממזר אני נאמן לפסול עצמו ואם אין בנים לבנו נאמן אף לפסול בנו:
התבאר בקדושין פרק יוחסין ששלשה נאמנין להעיד על הבכור שהוא בכור החיה והאם והאב חיה לאלתר כלומר שאם העידה זה יצא ראשונה נאמנת אמו כל שבעה אביו לעולם:
הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו ואע״פ שאינו נידר ונערך כמו שיתבאר במקומו מ״מ נוחל ומנחיל זוקק ליבום ופוטר מן היבום והוא הדין שקונה ומקנה א״כ מה הוא שאמרו כאן לא צריכא בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס שמשמען של דברים שאינו יכול להקנות על כרחך אתה צריך לפרש כשאין יכול לדבר או שיכול לדבר ואינו מדבר כהוגן וכן שאין יכול להרכין בראשו לומר על הן הן ועל לאו לאו שלשה פעמים שאם היה בו כן הרי הוא יכול להקנות וכמו שאמרו במסכת גיטין פרק קורדיקוס בודקין אותו שלשה פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן יכתבו ויתנו ונאמר עוד שם כשם שבודקין לגיטין כך למשא ומתן ולעדות ולירושות וכן אמרו בפרק כל הגט המביא גט והניחו זקן או תולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים ואמרו לא שאנו אלא חולה שרוב חולים לחיים אבל גוסס לא והטעם מפני שיש לחוש שבשעה שיתננו כבר מת אבל כל שנודע שהוא חי באותה שעה נותנין אלמא כל שהוא בדעת מיושבת ויכול לדבר או להרכין בראשו מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו מתנה והרי אף בשחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר כתבו גט לאשתי יכתבו ויתנו ואע״פ שאי אפשר לו לחיות כל שכן זה שמיעוטן מיהא חיים ובראשון של ערכין אמרו שנודר ומעריך את אחרים אע״פ שהוא אינו נידר ונערך מצד שאין לו דמים ודברים אלו דברים ברורים הם ולא הוצרכנו להאריך בהם אלא שגאוני הראשונים שבספרד כתבו בה בכאן שאינו בר הקנאה ולא כתבוה אלא דרך פירוש אבל לענין פסק אינו כן כמו וכתבנו ולא באו בזו אלא בשאינו יכול לדבר או שאינו מדבר כראוי ובזו לא סוף דבר גוסס שאף בכל חולה או בריא שנשתתק כן מעתה האב שנשתתק בודקין אותו כדרך שבודקין לגיטין אם רמז או כתב שזה בנו בכורו נוטל פי שנים:
מי שבא וראינו בן כרוך אחריו ואמר בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא אינו נאמן והולכין אחר דבורו הראשון שאלו היה עבדו לא היה קוראו בנו ודבר זה פירשוה גדולי הצרפתים אף כשחזר תוך כדי דבור וזה תמה שהרי אף בעדות יכול לבטל עדותו תוך כדי וכן אנו אומרים תמיד כל תוך כדי דבור כדבור דמי ויש אומרים לסייע את דבריהם שלא נאמר תוך כדי דבור כדבור אלא בשאומר דבור אחרון בדרך חזרה אבל מי שאומרו כמי שאינו מרגיש ומכוין להכחיש עדותו הראשון עדות שניה היא ואי אפשר לו להעיד שתי עדיות אבל אם אמר עבדי וחזר ואמר בני נאמן שאין כאן הכחשה ואפילו לאחר כדי דבור נאמר שאף הבן עבד הוא לאביו ומשמשו כעבד ומ״מ אם היה מראה מתחלה שעל עבדות גמור הוא אומר כן כגון שאומר עבדא מצר מאה כלומר עבד זה הרי הוא לי כמצר שוה מאה ר״ל כקרקע שוה מנה וכיוצא באלו אף כשחזר ואמר בני אינו נאמן היה עובר בדבורו הראשון על המכס שדרכן של מוכסין ליטול מכס מן העבדים ולא מן הבנים הרי הדבר בהפך שאם אמר תחלה בני הוא וחזר ואמר עבדי נאמן לא אמרה תחלה אלא ליפטר מן המכס אבל אם אמר תחלה עבדי וחזר ואמר בני אינו נאמן:
זה שאמרנו באלו נאמן ואינו נאמן פירושו בין לירושה בין לפטור את אשתו מן החליצה ומן היבום ואע״פ שאמרו האומר זה בני נאמן הואיל ובידו לגרשה בזו נשתנה הדין הואיל וסותר דבורו הראשון ולירשה אינו נאמן אף לנכסים של עכשו אע״פ שהיה לנו להאמינו מתוך שהוא יכול ליתן לו מתנה:
בתוספתא אמרו היו מוחזקים בו שהוא בנו ובשעת מיתתו אמר עבדי הוא אינו נאמן היו מוחזקים בו שהוא עבד ובשעת מיתה אמר שהוא בנו נאמן יש מי שאומר שתוספתא זו שלא כהלכה היא שנויה שהרי פסקנו שנאמן אדם לומר זה בני ממזר ולמה לא יהא נאמן לומר שהוא עבד ומ״מ יש פוסקים אותה ומפרשים שבני ממזר אינו מכחיש החזקה שמוחזקים בו לגמרי שדרכו של אדם לגדל בן שנולד לאשתו מן הזנות בחזקת בנו מפני כבוד עצמו שלא לפרסם קלון אשתו אבל אין דרך לגדל את עבדו בחזקת בנו ולהתנהג עמו כאב עם בנו ולדעת זה מה שכתבנו באמר בני וחזר ואמר עבדי שאינו נאמן לא סוף דבר אמר אלא אף כשהיו מוחזקים בו כן כך הדין ולא תפשו לשון אמר אלא משום סוף השמועה ר״ל אמר עבדי וחזר ואמר בני שנאמן וזה שתפש בתוספתא בשעת מיתתו הוא הדין בבוריו אלא שבשעת מיתה רצה ללמדנו שאינו נאמן לפטור את אשתו מן החליצה ומן היבום ואע״פ שיכול לפטרה בגט הואיל וסותר החזקה שמוחזקין בו והוא הדין לענין ירושה וכן כתבוה חכמי ההר:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
למדת ממה שכתבנו שאע״פ שהוחזק לנו בזה שהוא בנו של פלני וכשר ובכור שהוא נאמן לומר שאינו בכור ושהוא בן גרושה וחלוצה או ממזר ר״ל שנאמן לומר שבנו הוא אלא שהוא ממזר שנולד לו מן האסורות ומ״מ לענין בכורה אף הממזר יורש ונוטל פי שנים אלא שפוסלו מלבא בקהל וכן נאמן לומר שאינו בנו כלל ושהוא ממזר ר״ל שאמו ילדתו ולא ממנו וכן בעובר ר״ל שנתעברה אשתו ואמר אין זה בני ובכל אלו אינו נאמן אלא כשאין בנים לבן הא אם יש בנים לבן אינו נאמן אף על בנו אבל לפסול עצמו כגון שאמר ממזר אני נאמן לפסול עצמו ואם אין בנים לבנו נאמן אף לפסול בנו:
התבאר בקדושין פרק יוחסין ששלשה נאמנין להעיד על הבכור שהוא בכור החיה והאם והאב חיה לאלתר כלומר שאם העידה זה יצא ראשונה נאמנת אמו כל שבעה אביו לעולם:
הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו ואע״פ שאינו נידר ונערך כמו שיתבאר במקומו מ״מ נוחל ומנחיל זוקק ליבום ופוטר מן היבום והוא הדין שקונה ומקנה א״כ מה הוא שאמרו כאן לא צריכא בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס שמשמען של דברים שאינו יכול להקנות על כרחך אתה צריך לפרש כשאין יכול לדבר או שיכול לדבר ואינו מדבר כהוגן וכן שאין יכול להרכין בראשו לומר על הן הן ועל לאו לאו שלשה פעמים שאם היה בו כן הרי הוא יכול להקנות וכמו שאמרו במסכת גיטין פרק קורדיקוס בודקין אותו שלשה פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן יכתבו ויתנו ונאמר עוד שם כשם שבודקין לגיטין כך למשא ומתן ולעדות ולירושות וכן אמרו בפרק כל הגט המביא גט והניחו זקן או תולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים ואמרו לא שאנו אלא חולה שרוב חולים לחיים אבל גוסס לא והטעם מפני שיש לחוש שבשעה שיתננו כבר מת אבל כל שנודע שהוא חי באותה שעה נותנין אלמא כל שהוא בדעת מיושבת ויכול לדבר או להרכין בראשו מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו מתנה והרי אף בשחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר כתבו גט לאשתי יכתבו ויתנו ואע״פ שאי אפשר לו לחיות כל שכן זה שמיעוטן מיהא חיים ובראשון של ערכין אמרו שנודר ומעריך את אחרים אע״פ שהוא אינו נידר ונערך מצד שאין לו דמים ודברים אלו דברים ברורים הם ולא הוצרכנו להאריך בהם אלא שגאוני הראשונים שבספרד כתבו בה בכאן שאינו בר הקנאה ולא כתבוה אלא דרך פירוש אבל לענין פסק אינו כן כמו וכתבנו ולא באו בזו אלא בשאינו יכול לדבר או שאינו מדבר כראוי ובזו לא סוף דבר גוסס שאף בכל חולה או בריא שנשתתק כן מעתה האב שנשתתק בודקין אותו כדרך שבודקין לגיטין אם רמז או כתב שזה בנו בכורו נוטל פי שנים:
מי שבא וראינו בן כרוך אחריו ואמר בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא אינו נאמן והולכין אחר דבורו הראשון שאלו היה עבדו לא היה קוראו בנו ודבר זה פירשוה גדולי הצרפתים אף כשחזר תוך כדי דבור וזה תמה שהרי אף בעדות יכול לבטל עדותו תוך כדי וכן אנו אומרים תמיד כל תוך כדי דבור כדבור דמי ויש אומרים לסייע את דבריהם שלא נאמר תוך כדי דבור כדבור אלא בשאומר דבור אחרון בדרך חזרה אבל מי שאומרו כמי שאינו מרגיש ומכוין להכחיש עדותו הראשון עדות שניה היא ואי אפשר לו להעיד שתי עדיות אבל אם אמר עבדי וחזר ואמר בני נאמן שאין כאן הכחשה ואפילו לאחר כדי דבור נאמר שאף הבן עבד הוא לאביו ומשמשו כעבד ומ״מ אם היה מראה מתחלה שעל עבדות גמור הוא אומר כן כגון שאומר עבדא מצר מאה כלומר עבד זה הרי הוא לי כמצר שוה מאה ר״ל כקרקע שוה מנה וכיוצא באלו אף כשחזר ואמר בני אינו נאמן היה עובר בדבורו הראשון על המכס שדרכן של מוכסין ליטול מכס מן העבדים ולא מן הבנים הרי הדבר בהפך שאם אמר תחלה בני הוא וחזר ואמר עבדי נאמן לא אמרה תחלה אלא ליפטר מן המכס אבל אם אמר תחלה עבדי וחזר ואמר בני אינו נאמן:
זה שאמרנו באלו נאמן ואינו נאמן פירושו בין לירושה בין לפטור את אשתו מן החליצה ומן היבום ואע״פ שאמרו האומר זה בני נאמן הואיל ובידו לגרשה בזו נשתנה הדין הואיל וסותר דבורו הראשון ולירשה אינו נאמן אף לנכסים של עכשו אע״פ שהיה לנו להאמינו מתוך שהוא יכול ליתן לו מתנה:
בתוספתא אמרו היו מוחזקים בו שהוא בנו ובשעת מיתתו אמר עבדי הוא אינו נאמן היו מוחזקים בו שהוא עבד ובשעת מיתה אמר שהוא בנו נאמן יש מי שאומר שתוספתא זו שלא כהלכה היא שנויה שהרי פסקנו שנאמן אדם לומר זה בני ממזר ולמה לא יהא נאמן לומר שהוא עבד ומ״מ יש פוסקים אותה ומפרשים שבני ממזר אינו מכחיש החזקה שמוחזקים בו לגמרי שדרכו של אדם לגדל בן שנולד לאשתו מן הזנות בחזקת בנו מפני כבוד עצמו שלא לפרסם קלון אשתו אבל אין דרך לגדל את עבדו בחזקת בנו ולהתנהג עמו כאב עם בנו ולדעת זה מה שכתבנו באמר בני וחזר ואמר עבדי שאינו נאמן לא סוף דבר אמר אלא אף כשהיו מוחזקים בו כן כך הדין ולא תפשו לשון אמר אלא משום סוף השמועה ר״ל אמר עבדי וחזר ואמר בני שנאמן וזה שתפש בתוספתא בשעת מיתתו הוא הדין בבוריו אלא שבשעת מיתה רצה ללמדנו שאינו נאמן לפטור את אשתו מן החליצה ומן היבום ואע״פ שיכול לפטרה בגט הואיל וסותר החזקה שמוחזקין בו והוא הדין לענין ירושה וכן כתבוה חכמי ההר:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush