גמרא
פירוש
בִּשְׁלִיקָתָא וּמְאִיסָתָא הכא נָמֵי בִּשְׁלִיקָתָא וּמְאִיסָתָא וְהֵיכָא אִיתְּמַר דְּרַב אָשֵׁי אַהָא דְּאָמַר רַבִּי אָבִין בַּר רַב אַחָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
בד״ה בשליקתא כו׳ אבל למאס אסור כו׳ דבפ׳ הלוקח כו׳ תירום ותרקב כו׳ ואור״ת דבמאיסתא כו׳ עכ״ל לכאורה שהביאו ראיה לדבריהם דלמאס אסור מהא דבפ׳ הלוקח אר״א תירום ותרקב ובפ״ה דתרומות גרסו ותשרף וע״כ בשכבר מאוסות אמר תישרף דאי שרי למאס לישרף אמאי תנא כלל תרקב שהרי יוכל למאס וליהנות בשעת שריפה וק״ק דלפ״ז רב הונא דפליג דאסר בחיטי היינו אפילו בשכבר שלוקות ומאוסות ותקשי ליה אההיא דתני תישרף ויש לישב ודו״ק:
בד״ה טהרו מלטמא כו׳ דתניא בתוס׳ גידולי תרומה ומעשר שני הרי הוא כחולין כו׳ עכ״ל והר״ש בפי׳ המשנה כתב דבתוספתא דמס׳ טהרות מתנייה ואיכא לאוקמי לענין טומאה וטהרה ע״ש וק״ל: בא״ד גידוליהם אסורין מלאכול בירושלים אף לזרים כו׳ בלאו הכי לא א״ש לישנא אף לזרים כו׳ ונראה דזרים דהתם ההיינו נכרי כו׳ עכ״ל מהרש״ל כתב בזה דברי הרמב״ם אבל אינן מענין כוונת דברי התוס׳ דהכא וע״כ אין להאריך בהם אבל הנראה כמו שהעיד על עצמו בעל התוס׳ הר״ש מקוצי*) בפי׳ המשנה פ״ט דתרומות אמתניתין דגידולי תרומה וז״ל שם הא דתנן בפרק ב׳ דבכורים דמעשר שני ובכורים גידוליהם אסורים מלאכול בירושלים אף לזרים משא״כ בתרומה במס׳ פסחים לא כווננו יפה דאין ענינה לכאן ופירושה כמו שפירשנו במקומה כו׳ עכ״ל ותוכן דברי הר״ש במקומה במס׳ בכורים בשם הירושלמי לתרץ אלו הקושיות דאף לזרים ולבהמה לא קאי אאיסורא דקאמר ת״ק אלא אהתירא דקתני התם ר״ש מתיר ומשום בכורים נקט זרים ודקתני משא״כ בתרומה פירש הר״ש שם דלאו לענין גידולין קאמר אלא לענין גידולי גידוליהן ולענין שאוסר בכל שהו דמשכחת [בבכורים] שאוסרת בכל שהוא כגון שנתערב בתרומה אבל בתרומה לא משכחת בשום מקום שאוסרת בכל שהוא כו׳ ע״ש באורך ושכתב שם דהכא בפסחים לא נתכוון יפה דהיינו ממה שפי׳ כאן לתרץ הקושיות דזרים היינו נכרי ור״ל דאע״ג דשנינו במס׳ טהרות דגידולי תרומה אסורין מלאכול דהיינו לישראל משום כדי שלא ישהה אותה כהן לזריעה מיהו טהורים מלטמא דמשום ריוח פורתא דשרי לכהן לא ישהה אותה הכי נמי לזורעה כדי למוכרה גידוליה לנכרי ודאי לא ישהה אותה כיון דאסורה לישראל והשתא שפיר קאמר אף לזרים גבי מעשר שני ובכורים דזרים היינו נכרי וקאמר דאף על גב דגבי תרומה אמרינן גידוליה אסורין לישראל אבל לנכרי שרי דלא ישהה אותה הכהן משום ריוח פורתא כדי לזורעה למכרה לנכרי מכל מקום במעשר שני ובכורים גדוליהן אסור אף לנכרי ועל דברי אלו והפי׳ שכתב הר״ש כתב שם דלא נתכוין יפה אלא שהפי׳ הוא כמו שפי׳ במקומה במס׳ בכורים וכמ״ש לעיל ודו״ק: בד״ה ל״ל עיבור צורה קשה לר״י כו׳ וי״ל מ״מ אחר שנזרק בלול יש בו היסח הדעת כו׳ עכ״ל יש לדקדק דהא טומאה נמי מביא להיסח הדעת כדאמר לעיל גבי שתילי תרומה שנטמאו וא״כ ה״נ נימא לקמן בנטמא או בנפסל בטבול יום שמסיח דעתו שוב מן הבשר והיסח הדעת פסול הגוף הוא והדרן קושיא לדוכתיה אמאי קתני הורצה ויש ליישב כיון דההוא היסח הדעת בא מן הטומאה שפיר קאמר דהורצה על הטומאה גופה וק״ל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בד״ה טהרו מלטמא כו׳ דתניא בתוס׳ גידולי תרומה ומעשר שני הרי הוא כחולין כו׳ עכ״ל והר״ש בפי׳ המשנה כתב דבתוספתא דמס׳ טהרות מתנייה ואיכא לאוקמי לענין טומאה וטהרה ע״ש וק״ל: בא״ד גידוליהם אסורין מלאכול בירושלים אף לזרים כו׳ בלאו הכי לא א״ש לישנא אף לזרים כו׳ ונראה דזרים דהתם ההיינו נכרי כו׳ עכ״ל מהרש״ל כתב בזה דברי הרמב״ם אבל אינן מענין כוונת דברי התוס׳ דהכא וע״כ אין להאריך בהם אבל הנראה כמו שהעיד על עצמו בעל התוס׳ הר״ש מקוצי*) בפי׳ המשנה פ״ט דתרומות אמתניתין דגידולי תרומה וז״ל שם הא דתנן בפרק ב׳ דבכורים דמעשר שני ובכורים גידוליהם אסורים מלאכול בירושלים אף לזרים משא״כ בתרומה במס׳ פסחים לא כווננו יפה דאין ענינה לכאן ופירושה כמו שפירשנו במקומה כו׳ עכ״ל ותוכן דברי הר״ש במקומה במס׳ בכורים בשם הירושלמי לתרץ אלו הקושיות דאף לזרים ולבהמה לא קאי אאיסורא דקאמר ת״ק אלא אהתירא דקתני התם ר״ש מתיר ומשום בכורים נקט זרים ודקתני משא״כ בתרומה פירש הר״ש שם דלאו לענין גידולין קאמר אלא לענין גידולי גידוליהן ולענין שאוסר בכל שהו דמשכחת [בבכורים] שאוסרת בכל שהוא כגון שנתערב בתרומה אבל בתרומה לא משכחת בשום מקום שאוסרת בכל שהוא כו׳ ע״ש באורך ושכתב שם דהכא בפסחים לא נתכוון יפה דהיינו ממה שפי׳ כאן לתרץ הקושיות דזרים היינו נכרי ור״ל דאע״ג דשנינו במס׳ טהרות דגידולי תרומה אסורין מלאכול דהיינו לישראל משום כדי שלא ישהה אותה כהן לזריעה מיהו טהורים מלטמא דמשום ריוח פורתא דשרי לכהן לא ישהה אותה הכי נמי לזורעה כדי למוכרה גידוליה לנכרי ודאי לא ישהה אותה כיון דאסורה לישראל והשתא שפיר קאמר אף לזרים גבי מעשר שני ובכורים דזרים היינו נכרי וקאמר דאף על גב דגבי תרומה אמרינן גידוליה אסורין לישראל אבל לנכרי שרי דלא ישהה אותה הכהן משום ריוח פורתא כדי לזורעה למכרה לנכרי מכל מקום במעשר שני ובכורים גדוליהן אסור אף לנכרי ועל דברי אלו והפי׳ שכתב הר״ש כתב שם דלא נתכוין יפה אלא שהפי׳ הוא כמו שפי׳ במקומה במס׳ בכורים וכמ״ש לעיל ודו״ק: בד״ה ל״ל עיבור צורה קשה לר״י כו׳ וי״ל מ״מ אחר שנזרק בלול יש בו היסח הדעת כו׳ עכ״ל יש לדקדק דהא טומאה נמי מביא להיסח הדעת כדאמר לעיל גבי שתילי תרומה שנטמאו וא״כ ה״נ נימא לקמן בנטמא או בנפסל בטבול יום שמסיח דעתו שוב מן הבשר והיסח הדעת פסול הגוף הוא והדרן קושיא לדוכתיה אמאי קתני הורצה ויש ליישב כיון דההוא היסח הדעת בא מן הטומאה שפיר קאמר דהורצה על הטומאה גופה וק״ל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush