גמרא
פירוש
הֵפֵר הָאָב וְלֹא הֵפֵר הַבַּעַל הֵפֵר הַבַּעַל וְלֹא הֵפֵר הָאָב אֵינוֹ מוּפָר וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁקִּיֵּים אֶחָד מֵהֶן.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
פתח עליה ההוא ספדנא בנות ישראל על ר״י בכינה המלביש כן שני גו׳ דריש שני מלשון שן והמעלה עדי זהב גו׳ היינו השן זהב שעשה לה לעדי ולכך בעובדא דלעיל דלא איירי בעשה לה שן לא מייתי אר״י האי קרא דכתיב גבי שאול ומכאן יש קצת ראיה לפירש״י גבי שן תותבת שן זהב דפרק במה אשה דפליגי ר״י ורבנן אם שרי להוציאה בשבת דקאמר ל״ש אלא של זהב אבל של כסף ד״ה מותר משום דשל זהב חשיבא ואתי׳ לאתוי׳ אבל לפי רבותינו דשל זהב משונה במראה משאר שיני׳ ודלמא מבזו לה כו׳ אבל של כסף דומה כו׳ דא״כ ר״י הכא דעביד לה של זהב ליפותה טפי ה״ל למעבד של כסף דאדרבה ע״י של זהב מבזו לה ודו״ק:
אמר ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז כו׳. ע״פ מ״ש פרק ב״מ בעון נדרים אשתו של אדם מתה שנאמר למה יקח משכבך מתחתך ובעון נדרים בניו מתים שנאמר וחבל את מעשה ידיך גו׳ וזה שנדר הנאה מאשתו בזילותא דרבנן ראוי ודאי שימותו בניו כשאר נודרים וגם ימות הוא גופיה תחתיה על שנדר הנאה ממנה בזילותא דרבנן ותשאר היא אלמנה ודו״ק:
עד שתראי מום יפה שבך כו׳ מכל הפירושים נראה שפי׳ מום מלשון מאומה ונראה לקיים כמשמעו מלשון מום ממש כלומר עד שתראי לו מום היותר יפה שבך שיש בו קצת יפוי וכל הני מומין דחשיב ודאי דאית בהו מומין שהן מומין לכהונה כגון עיניה טרוטות חוטמה בלום צווארה שקוע אבל כל אידך דחשיב הכא גם דלענין מומי כהונה לא מקרי מומין במסכת בכורות בעיני אדם מקרו מומין כדקאמר הכא והשתא ניחא דשם מכוער נמי מקרי מום בעיני הבריות כדקאמר גבי ר״מ דדייק בשמי׳ דכידור וקאמר הכא דבאותו מום שהוא שמה לכלוכית מצא דבר יפה דשמה נאה לה וזה המום שהוא שמה הוא יפה ונאה לה יותר מכל מומין שבה וק״ל:
ההיא בר בבל דסליק לא״י ונסיב איתתא כו׳ נראה מדהזכיר שהיו האיש והאשה מב׳ מדינות שכל מה ששינתה מכוונתו לא היה אלא מתוך שינוי לשונות של ב׳ המדינות שאמר לה תרי טלפוחי שכן בבבל היה לשונם לומר על המיעוט תרי ולא בא״י ולכך הבינה תרי ממש וכן גריוא ודאי משמע מדה גדולה ומדה קטנה כדמוכח לעיל בפרק הנודר מן המבושל דקא״ל רבי לבר קפרא יהיבנא לך ד׳ גריוי וקא״ל גריוא דבעינא כו׳ שקל דיקולא כו׳ ה״נ איהו לפי לשון מדינתו היה מתכוין אמדה קטנה ואיהי הבינה מדה גדולה וכן בלשון בוצינא היו משנין בלשון לפי לשון מדינתם וכן בבבא אפשר דבא״י לא היו קורין אלא דלת או דשא ומיהו יש לדקדק שאמר דיתיב בבא בן בוטא אבבא כו׳ מה לו להזכיר שישב אבבא ויש ליישב משום דיתיב בבא בן בוטא בקרוב בפני הפתח חשבה דכוונתו עליו אבל אילו לא הוה יתיב שם ודאי דלא היתה טועה לומר כן דכוונתו על בבא בן בוטא וק״ל:
רש״י לנערה כו׳ הס״ד בארוסה הס״ד: בד״ה שאין כו׳ וכנסה לא כצ״ל:
ברא״ש קמ״ל כו׳ הפסק שעה כצ״ל: ר״ן רישא הס״ד מפירין הס״ד:
בד״ה מהו כו׳ אביה או כצ״ל מיניה הס״ד: בד״ה וחזר כו׳ לאשמועינן מאי אין כצ״ל צריכא דיש לי כצ״ל כלל בשעת כצ״ל חזיא ההיא שעתא כצ״ל: בד״ה ונערה כו׳ מלתיה ומקשי כצ״ל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
אמר ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז כו׳. ע״פ מ״ש פרק ב״מ בעון נדרים אשתו של אדם מתה שנאמר למה יקח משכבך מתחתך ובעון נדרים בניו מתים שנאמר וחבל את מעשה ידיך גו׳ וזה שנדר הנאה מאשתו בזילותא דרבנן ראוי ודאי שימותו בניו כשאר נודרים וגם ימות הוא גופיה תחתיה על שנדר הנאה ממנה בזילותא דרבנן ותשאר היא אלמנה ודו״ק:
עד שתראי מום יפה שבך כו׳ מכל הפירושים נראה שפי׳ מום מלשון מאומה ונראה לקיים כמשמעו מלשון מום ממש כלומר עד שתראי לו מום היותר יפה שבך שיש בו קצת יפוי וכל הני מומין דחשיב ודאי דאית בהו מומין שהן מומין לכהונה כגון עיניה טרוטות חוטמה בלום צווארה שקוע אבל כל אידך דחשיב הכא גם דלענין מומי כהונה לא מקרי מומין במסכת בכורות בעיני אדם מקרו מומין כדקאמר הכא והשתא ניחא דשם מכוער נמי מקרי מום בעיני הבריות כדקאמר גבי ר״מ דדייק בשמי׳ דכידור וקאמר הכא דבאותו מום שהוא שמה לכלוכית מצא דבר יפה דשמה נאה לה וזה המום שהוא שמה הוא יפה ונאה לה יותר מכל מומין שבה וק״ל:
ההיא בר בבל דסליק לא״י ונסיב איתתא כו׳ נראה מדהזכיר שהיו האיש והאשה מב׳ מדינות שכל מה ששינתה מכוונתו לא היה אלא מתוך שינוי לשונות של ב׳ המדינות שאמר לה תרי טלפוחי שכן בבבל היה לשונם לומר על המיעוט תרי ולא בא״י ולכך הבינה תרי ממש וכן גריוא ודאי משמע מדה גדולה ומדה קטנה כדמוכח לעיל בפרק הנודר מן המבושל דקא״ל רבי לבר קפרא יהיבנא לך ד׳ גריוי וקא״ל גריוא דבעינא כו׳ שקל דיקולא כו׳ ה״נ איהו לפי לשון מדינתו היה מתכוין אמדה קטנה ואיהי הבינה מדה גדולה וכן בלשון בוצינא היו משנין בלשון לפי לשון מדינתם וכן בבבא אפשר דבא״י לא היו קורין אלא דלת או דשא ומיהו יש לדקדק שאמר דיתיב בבא בן בוטא אבבא כו׳ מה לו להזכיר שישב אבבא ויש ליישב משום דיתיב בבא בן בוטא בקרוב בפני הפתח חשבה דכוונתו עליו אבל אילו לא הוה יתיב שם ודאי דלא היתה טועה לומר כן דכוונתו על בבא בן בוטא וק״ל:
רש״י לנערה כו׳ הס״ד בארוסה הס״ד: בד״ה שאין כו׳ וכנסה לא כצ״ל:
ברא״ש קמ״ל כו׳ הפסק שעה כצ״ל: ר״ן רישא הס״ד מפירין הס״ד:
בד״ה מהו כו׳ אביה או כצ״ל מיניה הס״ד: בד״ה וחזר כו׳ לאשמועינן מאי אין כצ״ל צריכא דיש לי כצ״ל כלל בשעת כצ״ל חזיא ההיא שעתא כצ״ל: בד״ה ונערה כו׳ מלתיה ומקשי כצ״ל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush