גמרא
פירוש
מְחַתֵּךְ בְּעָפָר הוּא אָמַר רַב פָּפָּא הָכָא בְּחַטַּאת הָעוֹף עָסְקִינַן דְּכוּלְּהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתֵי.
מִכְּדֵי רַב הוּנָא כְּמַאן אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתֵּיהּ כְּעוּלָּא וְעוּלָּא מַעֲשֶׂה כֹּל דְּהוּ קָאָמַר.
אאֶלָּא בְּאוֹמֵר בִּגְמַר זְבִיחָה הוּא עוֹבְדָהּ.
אִי הָכִי מַאי אִירְיָא חַטָּאת לַישְׁמְעִינַן זֶבַח.
אֶלָּא אָמַר מָר זוּטְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פָּפָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בכְּגוֹן שֶׁהָיָה חֲצִי קָנֶה פָּגוּם וְהוֹסִיף עָלָיו כׇּל שֶׁהוּא וּגְמָרוֹ דְּכוּלְּהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתְיָין.
אָמַר רַב פָּפָּא אִי לָאו דְּאָמַר רַב הוּנָא סִימָן אֶחָד לָא הָוְיָא חַטָּאת תְּיוּבְתֵּיהּ מַאי מַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה רַבָּה.
וְאָמַר רַב פָּפָּא אִי לָאו דְּאָמַר רַב הוּנָא בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ לָא הָוְיָא חַטָּאת תְּיוּבְתֵּיהּ מַאי טַעְמָא דִּידֵיהּ מָצֵי אָסַר דְּחַבְרֵיהּ לָא מָצֵי אָסַר.
פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא כֵּיוָן דְּקָנֵי לֵיהּ לְכַפָּרָה כְּדִידֵיהּ דָּמְיָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
בפרש״י בד״ה מחתך בעפר כו׳ דאמרינן בפירקין שחט סימן אחד בחוץ וסימן אחד כו׳ עכ״ל יש לדקדק לפי מה שכתבו התוס׳ התם לפ״ה דההיא דשחט סימן אחד בחוץ כו׳ בעוף קדשים קמיירי דהיינו עולת עוף מאי קושיא הא למאי דקיימינן השתא בחטאת בהמה איכא למימר דכ״ע בעי שני סימנים בחוץ דהכי הכשר שחיטתו ואפשר לפרש״י נמי לאו דוקא נקט עוף קדשים דה״ה בהמת קדשים מה״ט שהרי עשה בה מעשה חטאת העוף בחוץ ועי״ל דהוצרך לכל זה לפי׳ שני שבקונטרס לקמן דמסיק דאיירי בחטאת העוף ובחצי קנה פגום אלא נקט עולת עוף בכה״ג משום דלא סגי לן בסימן אחד שחיטת חוץ הכא בעבודת כוכבים מה״ט שפרש״י ומה שיש לדקדק בשמעתין לפי׳ התוס׳ שם מבואר שם ודו״ק: בא״ד וטעמא דהתם משום דישנה לשחיטה מתחלה כו׳ עכ״ל אין זה מדוקדק לכאורה דהא אפי׳ למ״ד דאינה לשחיטה אלא לבסוף אמרי׳ התם דחייב אסימן אחד בחוץ מה״ט שהרי עשה בה מעשה חטאת עוף בחוץ וצ״ל מאי דקאמר משום דישנה לשחיטה מתחלה כו׳ לא נתכוין להאי לישנא דאמר תלמודא לעיל למ״ד ישנה לשחיטה כו׳ ולאפוקי למ״ד אינה לשחיטה אלא בסוף אלא דר״ל דהתם ישנה לשחיטה מתחלה כו׳ דמתחלה ועד סוף שם שחיטה עליה דהאי סימן אחד בפנים נמי שהוא הסוף שם שחיטה עליו ולאפוקי הכא דסימן שני לא אישתחיט כלל דחותך עפר כו׳ ודו״ק: בד״ה מאי אריא חטאת כו׳ דכי מדלית רב הונא מהכא כו׳ איכא למפרך נמי מ״ש חטאת דנקט כו׳ עכ״ל להאי לישנא קמא דס״ל דשום זבח לא חשיב שלו כרבנן דר״י הגלילי ולקמן מותבינן לרב נחמן בפשיטות בלאו קושיא דהל״ל עולה דהא לאו קושיא היא דמה לי חטאת ומה לי עולה אלא דה״ל למנקט זבח סתם דכל הזבחים במשמע דזבח נמי לאו דידיה נינהו ולא מיתסר בתחלת שחיטה כנראה כל זה מדברי התוס׳ דללשון שני דוקא כתבו דצ״ל דס״ל כר״י הגלילי ולא מותבינן לרב נחמן אלא מדה״ל למנקט עולה אבל ללשון ראשון ניחא דס״ל כרבנן דר״י הגלילי ומותבינן לרב נחמן בפשיטות וק״ל: תוס׳ בד״ה לא הוה חטאת תיובתיה כו׳ תימה לפי׳ ראשון שבקונטרס שלא להקשות על רב הונא כו׳ עכ״ל יראה כבר הרגיש רש״י ז״ל בזה ופי׳ לא הוה חטאת תיובתיה דעולא ארישא כו׳ הוה ס״ד דבבהמה קאי כו׳ עכ״ל דהשתא דתקשי לן אמאי נקט חטאת ולא זבח ע״כ דבחטאת עוף איירי ודאי דלא מצינן למימר מעשה רבה אבל התוס׳ ימאנו בזה דמשמע להו דבין מעיקרא ובין השתא לא הוה חטאת תיובתיה דרב הונא וק״ל: בא״ד ושמא י״ל דנקט חטאת לאשמעינן דאע״ג דקניא ליה כו׳ עכ״ל וליכא לאקשויי לפי זה להאי לישנא נמי דכי מדלית דרב הונא ותימא אין אדם אוסר שאינו שלו אלא בגמר מעשה ליכא למיפרך מ״ש חטאת דנקט דאיכא למימר דנקט חטאת לרבותא דאע״ג דקניא ליה לכפרה כו׳ כמ״ש התוס׳ ועוד מאי פריך מהך ברייתא לרב נחמן הא מתוקמא שפיר בחטאת בהמה ונקטה לרבותא די״ל דרב נחמן ס״ל דאפי׳ במעשה רבה אינו אוסר שאינו שלו כמו שהוכיח רש״י מדפריך ליה ממנסך והשתא לרב נחמן ודאי דליכא למימר דנקט חטאת לרבותא דאע״ג דקניא ליה לכפרה לא חשיב כדידיה לאסר בכל דהו דהא אפי׳ במעשה רבה אינו אוסרו והא ליכא למשמע מהך ברייתא והשתא ניחא מעיקרא דמותיב רב נחמן לרב הונא ומוקי לה באומר בגמר זביחה קאמר תלמודא סייעתא לרב הונא דאי הכי מאי אריא חטאת כו׳ דכי מדלית נמי דרב הונא ותימא כרב נחמן איכא למפרך מ״ש חטאת דנקט כיון דלרב נחמן בכל הזבחים אינו אוסר דאין אדם אוסר שאינו שלו אפי׳ במעשה רבה ולא הוה חטאת רבותא אלא ע״כ דבחטאת עוף קמיירי אבל בשאר חטאת אוסר בכל דהו כרב הונא ורב פפא ה״ק דאי לאו דאמר רב הונא סימן אחד לא הוה חטאת תיובתיה כו׳ ולא הוה אצטריך לאוקמי בחטאת עוף אלא דנקטה לרבותא אבל לרב נחמן דאפי׳ במעשה רבה אינו אוסר וליכא רבותא בחטאת הוה חטאת תיובתיה דע״כ צריכין לאוקמי בחטאת עוף אבל לא ניחא להו לבעלי התוס׳ למימר די״ל דמאי מעשה מעשה רבה ונקט חטאת עוף משום דבכל קרבנות הוו כדידיה וכדמסיק לרב נחמן לקמן דהא ע״כ רב פפא אכתי לא אסיק אדעתיה הך סברא מדמייתי רב פפא גופיה סייעתא לרב הונא מדנקט חטאת עוף ופריך ליה תלמודא לרב נחמן בסמוך מהך ברייתא: ודע דתמיהת התוס׳ תפול נמי באידך דרב פפא דקאמר אי לאו דאמר רב הונא בהמת חבירו כו׳ דחבריה לא מצי אסר הא ע״כ מדנקט חטאת אית לן למימר דבחבירו אוסר נמי בכל דהו וצ״ל נמי כתירוצם דאיכא למימר דנקט חטאת לרבותא אבל ק״ק דהמקשה דפריך פשיטא כיון דלא אסיק אדעתיה הך סברא דקניא ליה לכפרה תקשי ליה תמיהת התוספות ודו״ק:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush