×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא יומא כ״ב:גמרא
;?!
אָ
אוֹ דִילְמָא בַּר מֵאַמָּה יְסוֹד וְאַמָּה סוֹבֵב תֵּיקוּ.: וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין הַמְּמוּנֶּה אוֹמֵר לָהֶם הַצְבִּיעוּ וְכוּ׳.: תָּנָא הוֹצִיאוּ אֶצְבְּעוֹתֵיכֶם לְמִנְיָן וְנִימְנִינְהוּ לְדִידְהוּ מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק אאָסוּר לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל אֲפִילּוּ לִדְבַר מִצְוָה דִּכְתִיב {שמואל א י״א:ח׳} וַיִּפְקְדֵם בְּבֶזֶק. מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי מִמַּאי דְּהַאי בֶּזֶק לִישָּׁנָא דְּמִיבְזַק הוּא וְדִילְמָא שְׁמָא דְמָתָא הוּא כְּדִכְתִיב {שופטים א׳:ה׳} וַיִּמְצְאוּ אֲדוֹנִי בֶזֶק אֶלָּא מֵהָכָא {שמואל א ט״ו:ד׳} וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כׇּל הַמּוֹנֶה אֶת יִשְׂרָאֵל עוֹבֵר בְּלָאו שֶׁנֶּאֱמַר {הושע ב׳:א׳} וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי ר׳רַבִּי יוֹנָתָן רָמֵי כְּתִיב וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם וּכְתִיב אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר. לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם רַבִּי אָמַר מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתַּאי לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּידֵי אָדָם כָּאן בִּידֵי שָׁמַיִם. אָמַר רַב נְהִילַאי בַּר אִידִי אָמַר שְׁמוּאֵל כֵּיוָן שֶׁנִּתְמַנָּה אָדָם פַּרְנָס עַל הַצִּיבּוּר מִתְעַשֵּׁר מֵעִיקָּרָא כְּתִיב וַיִּפְקְדֵם בְּבֶזֶק וּלְבַסּוֹף כְּתִיב וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים וְדִילְמָא מִדִּידְהוּ א״כאִם כֵּן מַאי רְבוּתָא דְמִילְּתָא. {שמואל א ט״ו:ה׳} וַיָּרֶב בַּנָּחַל אָמַר ר׳רַבִּי מָנִי עַל עִסְקֵי נַחַל בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשָׁאוּל {שמואל א ט״ו:ג׳} לֵךְ וְהִכִּיתָ אֶת עֲמָלֵק אָמַר וּמָה נֶפֶשׁ אַחַת אָמְרָה תּוֹרָה הָבֵא עֶגְלָה עֲרוּפָה כׇּל הַנְּפָשׁוֹת הַלָּלוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְאִם אָדָם חָטָא בְּהֵמָה מֶה חָטְאָה וְאִם גְּדוֹלִים חָטְאוּ קְטַנִּים מֶה חָטְאוּ יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ {קהלת ז׳:ט״ז} אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ שָׁאוּל לְדוֹאֵג {שמואל א כ״ב:י״ח} סוֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ {קהלת ז׳:י״ז} אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה. אָמַר רַב הוּנָא כַּמָּה לָא חָלֵי וְלָא מַרְגֵּישׁ גַּבְרָא דְּמָרֵיהּ סַיְּיעֵיהּ שָׁאוּל בְּאַחַת וְעָלְתָה לוֹ דָּוִד בִּשְׁתַּיִם וְלֹא עָלְתָה לוֹ שָׁאוּל בְּאַחַת מַאי הִיא מַעֲשֶׂה דַּאֲגָג וְהָא אִיכָּא מַעֲשֶׂה דְּנוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים אַמַּעֲשֶׂה דַּאֲגָג כְּתִיב {שמואל א ט״ו:י״א} נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ. דָּוִד בִּשְׁתַּיִם מַאי נִינְהוּ דְּאוּרִיָּה וְדַהֲסָתָה. וְהָא אִיכָּא נָמֵי מַעֲשֶׂה דְּבַת שֶׁבַע הָתָם אִפְּרַעוּ מִינֵּיהּ דִּכְתִיב {שמואל ב י״ב:ו׳} וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם יֶלֶד אַמְנוֹן תָּמָר וְאַבְשָׁלוֹם. הָתָם נָמֵי אִפְּרַעוּ מִינֵּיהּ דִּכְתִיב {שמואל ב כ״ד:ט״ו} וַיִּתֵּן ה׳ דֶּבֶר (בָּעָם מִן הַבּוֹקֶר) וְעַד עֵת מוֹעֵד הָתָם לָא אִפְּרַעוּ מִגּוּפֵיהּ. הָתָם נָמֵי לָא אִפְּרַעוּ מִגּוּפֵיהּ לָאיֵי אִפְּרַעוּ מִגּוּפֵיהּ דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִצְטָרַע דָּוִד וּפָרְשׁוּ הֵימֶנּוּ סַנְהֶדְרִין וְנִסְתַּלְּקָה הֵימֶנּוּ שְׁכִינָה דִּכְתִיב {תהלים קי״ט:ע״ט} יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ וְיוֹדְעֵי עֵדוֹתֶיךָ וּכְתִיב {תהלים נ״א:י״ד} הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ. וְהָא אָמַר רַב קִבֵּל דָּוִד לה״רלָשׁוֹן הָרָע כִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר לֹא קִבֵּל דָּוִד לה״רלָשׁוֹן הָרָע. וּלְרַב נָמֵי דְּאָמַר קִבֵּל דָּוִד לה״רלָשׁוֹן הָרָע הָא אִיפְּרַעוּ מִינֵּיהּ דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ דָּוִד לִמְפִיבוֹשֶׁת {שמואל ב י״ט:ל׳} אָמַרְתִּי אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ רְחַבְעָם וְיָרׇבְעָם יַחְלְקוּ אֶת הַמַּלְכוּת. {שמואל א י״ג:א׳} בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמׇלְכוֹ אָמַר רַב הוּנָא כְּבֶן שָׁנָה שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם חֵטְא. מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק וְאֵימָא כְּבֶן שָׁנָה שֶׁמְּלוּכְלָךְ בְּטִיט וּבְצוֹאָה אַחְוִיאוּ לֵיהּ לְרַב נַחְמָן סִיּוּטָא בְּחֶלְמֵיהּ אָמַר נַעֲנֵיתִי לָכֶם עַצְמוֹת שָׁאוּל בֶּן קִישׁ הֲדַר חֲזָא סִיּוּטָא בְּחֶלְמֵיהּ אָמַר נַעֲנֵיתִי לָכֶם עַצְמוֹת שָׁאוּל בֶּן קִישׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מִפְּנֵי מָה לֹא נִמְשְׁכָה מַלְכוּת בֵּית שָׁאוּל מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ שׁוּם דּוֹפִי דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק אֵין מַעֲמִידִין פַּרְנָס עַל הַצִּיבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן קוּפָּה שֶׁל שְׁרָצִים תְּלוּיָה לוֹ מֵאֲחוֹרָיו שֶׁאִם תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו אוֹמְרִין לוֹ חֲזוֹר לַאֲחוֹרֶיךָ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ שָׁאוּל מִפְּנֵי שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א י׳:כ״ז} וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה יּוֹשִׁיעֵנוּ זֶה וַיִּבְזוּהוּ וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ וּכְתִיב {שמואל א י״א:א׳} וַיַּעַל נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי וַיִּחַן עַל יָבֵשׁ גִּלְעָד וְגוֹ׳. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק כׇּל תַּלְמִיד חָכָםמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
אסור למנות את ישראל כו׳. והא דלא מייתי ליה איסורא ממנין דמשה בחצאי שקלים ולא מנה אותן להדיא כמפורש ביה ולא יהיה בהם נגף גו׳ דמשמע שהמנין שולט בו עין הרע להביא נגף י״ל דאיכא לפרושי דלקח מהם חצאי שקלים לכפרה על שחטאו בעגל כמ״ש לכפר על נפשותיכם ולהגין בכך עליהם שלא יהיה בהם נגף אבל במנין בזק לא שייך לכפרה אלא משום איסור מנין וכן המנין בטלאים ליכא למימר משום כפרה באו לקרבן דהא כולהו מדשאול הוו כדלקמן ואין אדם מתכפר בדבר שאינו שלו ועוד דלא הוזכר בהן לכפרה ודו״ק: עובר בלאו שנאמר והיה מספר גו׳. ויש לדקדק אמאי לא מייתי בכה״ג מקרא דבדאורייתא דכתיב ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרוב וי״ל דההוא קרא לאו משום איסורא נגעו בו אלא דקאמר שלא יספר מרוב דהיינו מחמת ריבוי כ״כ שילאה הסופר למנותם אבל בהאי קרא דהושע לא מסיים ביה מרוב דמשמע דאיסורא קאמר שלא ימד ולא יספר וק״ל: כחול הים וכו׳. פרש״י אלמא אית להו מנין עכ״ל ויש לדקדק לכאורה דהאי קרא דתורה סותר זה דכתיב כחול הים אשר לא יספר וגו׳ דמשמע דלית מנין לחול וי״ל כדלעיל דההוא קרא אינו מוכח דלית ליה מנין לחול אלא דמחמת ריבוי נמנע הסופר למנותו כדמסיים ביה מרוב ועד״ז מסיק כאן בידי אדם שלא יוכל למנותן משום שהוא נלאה מרוב המנין ונראה לפום הך דרשה יהיה לא ימד ולא יספר כפשטיה ולאו משום איסורא נגעו בו כדלעיל ודו״ק: בבזק כו׳. השתא לא חש להך קושיא דלעיל דלמא שמא דמתא הוא דלבתר דמיותי ויפקדם בטלאים משמע ליה נמי דומיא דהכא ויפקדם בבזק היינו בדבר שמנה אותן ולא שמא דמתא הוא וק״ל: א״כ מאי רבותא כו׳. ר״ל א״כ מאי רבותא דמלתא שלא מנה אותן עתה ג״כ בבזק ולמה שינה לבסוף למנותן בטלאים אי לאו משום דלבסוף נתעשר וק״ל: על עסקי כו׳. ור״נ שעשה מריבה עם קונו והכי מפורש בפ׳ במה בהמה נצא בר נצא כו׳ והיינו שצוה לו לך והכית את עמלק וגו׳ מעולל ועד יונק משור וגו׳ והוא אמר ומה נפש אחת וכו׳ כל הנפשות הללו עאכ״ו וכו׳ ובפ׳ במה בהמה הביא רש״י זה הדרש ולא נקט במלתיה בהמה מה חטאה והיינו דעיקר מלתיה דכל הנפשות הללו כו׳ לא משמע אלא נפש אדם דמביאין עליו עגלה ערופה ובפרש״י בספר שמואל לא נקט במלתיה קטנים מה חטאו אלא בהמה מה חטאה ונראה דהיינו משום דלא מצינו בקרא שחמל שאול על הקטנים כלל אלא על מיטב הצאן והבקר וגו׳ ויש ליישב תלמודינו כיון דכתיב דחמל על אגג מסתמא דחמל נמי על הקטנים שלא חטאו כלל והוציאו קרא דוירב בנחל מפשוטו שעשה מלחמה ומריבה עם עמלק בנחל משום דמשמע בקרא דעמלק יושב בהר דכתיב וירד העמלקי והכנעני היושב בהר וגו׳ ודו״ק: אל תהי צדיק הרבה. דהיינו לרחם גם על הרשעים וקאמר כשאמר ליה שאול לדואג כו׳ א״ל בת קול אל תרשע הרבה כו׳ דכתיב בשאול ובכל אשר יפנה ירשיע דהיינו שהיה מרשיע להיות אכזרי באומות שזכר שם בהאי קרא וקא״ל בת קול אל תרשע הרבה להיות אכזרי גם בכהנים וק״ל: כמה לא חלי כו׳. כבר נתקשו בזה המפרשים וכי משוא פנים יש בדבר ותירצו בזה דחטא שאול הוא גדול ביותר לפי שהוא דבר הנוגע במלוכה כמ״ש לך והכית וגו׳ מעולל ועד יונק וגו׳ משא״כ בחטא דוד שהוא חטא הכולל בכל ישראל אבל לישנא גברא דמריה סייעיה לא משמע כן ונראה לפרש בזה על פי מה שאמרו הבא לטהר מסייעין אותו מן השמים והיינו גברא דמריה סייעיה לפי שהוא בא לטהר והודה על חטאיו וקבל עליו יסורים כדלקמן ולכך מן שמים סייעוהו לשוב בתשובה שלמה כמפורש בכמה מקראות בספר תהלים משא״כ בשאול דלא מצינו בו שהודה על חטא זה לפניו יתברך ב״ה ולא קבל עליו יסורין ולכך עלתה לו ודו״ק: במעשה דאגג כתיב נחמתי וגו׳. וא״ת אכתי אמאי קאמר שאול באחת במעשה דאגג הא כבר כתיב מקודם זה במעשה דעולה שהקריב שאול קודם בוא שמואל שא״ל נסכלת וגו׳ ועתה ממלכתך לא תקום וגו׳ וי״ל דשמואל אמר לו כן שאם לא תקיים עוד מצות ה׳ לא תקום ממלכתך אבל לא היה חטא זה דעולה כדאי שינטל ממנו המלכות משא״כ במעשה דאגג שהקב״ה אמר לשמואל כן נחמתי כי המלכתי את שאול: איפרעו מיניה כו׳. ומסיק דאיפרעו נמי מגופיה שנצטרע כו׳ נראה בזה שאמר ישלם ארבעתים כדין הגונב צאן של חבירו וטבחו דישלם חמשה דהיינו הא׳ שהוא הקרן ועוד ארבעתים נוסף וה״נ בת שבע שנלקחה מבעלה הוי כעין גניבת הכבשה ולזה נפרע דוד מגופיה שנצטרע דוגמת הקרן ועוד ד׳ ילדיו נוסף ובזה יתיישבו כל מה שדקדקו התוס׳ בזה ואין להאריך ובענין זה לפי שדימה את אוריה לעני שיש לו כבשה אחת ודוד לעשיר אמר דוד על עצמו בתפלה שגם הוא עני כמ״ש כי עני ואביון אני וע״ש שבבנין בהמ״ק אמר ואני בעניי הכינותי לבית ה׳ וגו׳ שעשירותי אינו שלי רק כולו לה׳ וק״ל: ששה חדשים נצערע כו׳ דכתיב ישובו לי וגו׳. מפורש פרק חלק: קבל דוד לשון הרע כו׳ ולא קבל. מפורש פרק במה בהמה ע״ש: הא איפרעו מיניה כו׳. יש לדקדק דהא לאו מיניה איפרעו וא״כ הדרא קושיא לדוכתיה דכה״ג לאו מיניה איפרעו בהסתה ויש ליישב דחלוקת המלכות כאלו איפרעו מיניה חשוב ודו״ק: כבן שנה שלא טעם טעם חטא כו׳. דאחר שמלך חטא בא׳ במעשה דאגג אבל במלכו היינו קודם שמלך לא היה בו שום חטא: נעניתי לכם עצמות כו׳. נראה דנקט עצמות משום דיש לחשוב בו חטא גדול במה שרדף אחר דוד מצד הקנאה בו לפי ענינו ואמרי׳ פ׳ שואל כל מי שיש בידו קנאה עצמותיו נרקבין ע״כ אמר נעניתי לכם עצמות שאול דכמו שנקבר בעצמות כדכתיב ויקחו את עצמותיהם וגו׳ כן הן עדיין קיימין ולא נרקבין מצד קנאה לדוד ודו״ק: תלויה לו מאחוריו כו׳. נראה דנקט מאחוריו דלא הוה איצטריך ליה אלא לאשמועינן דלא איירי אלא בדופי שאינו נגלה ומפורסם כ״כ דוגמת אחוריו וכמו דופי ממשפחת האם דומיא שפרש״י דופי של מלכות בית דוד שהיה מצד אם אבל דופי שמצד אב שהוא מפורסם במשפחה הוא גנאי למלכות גם לדין של ד״נ דבעי אב מישראל ופסול ברק אמו מישראל ולזה נמי אפשר דנקט נמי קופה של שרצים שהשרצים אינן מגולין כ״כ בה כמו מצד משפחת אם והיינו נמי שא״ל חזור לאחוריך בפסול שאינו נגלה כ״כ ודו״ק: מפני שמחל על כבודו שנאמר ובני וגו׳. ואמרי׳ פ״ק דקדושין דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ושם מפורש דאסור למחול כבודו לפי שהוא כבוד המקום: כל ת״ח שאינו נוקם ונוטר כנחש כו׳. הדמיון כנחש שהאדם ישופך ראש במקום עיקר חיותו ואתה לא תשופנו רק בעקב המקום היותר שפל כן יהיה נקימה ונטירה של ת״ח גם אם עשה אדם כנגדו דבר גדול לא ינקם בו רק בדבר קטן וזהו שאמר כל שאינו עושה כן דהיינו שאינו נוקם כלל או נוקם ג״כ בדבר גדול ה״ז אינו ת״ח שהיה לו ללמוד ממעשה נחש:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144