גמרא
פירוש
חַבְרֵיהּ דְּמִיכָה דִּכְתִיב {מלכים א כ׳:ל״ה} וְאִישׁ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים אָמַר אֶל רֵעֵהוּ בִּדְבַר ה׳ הַכֵּנִי נָא וַיְמָאֵן הָאִישׁ לְהַכּוֹתוֹ וּכְתִיב {מלכים א כ׳:ל״ו} וַיֹּאמֶר לוֹ יַעַן אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ [וְגוֹ׳].
וְנָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ כְּגוֹן עִדּוֹ הַנָּבִיא דִּכְתִיב {מלכים א י״ג:ט׳} כִּי כֵן צִוָּה אוֹתִי וּכְתִיב {מלכים א י״ג:י״ח} וַיֹּאמֶר לוֹ גַּם אֲנִי נָבִיא כָּמוֹךָ וּכְתִיב {מלכים א י״ג:י״ט} וַיָּשׇׁב אִתּוֹ וּכְתִיב {מלכים א י״ג:כ״ד} וַיֵּלֶךְ וַיִּמְצָאֵהוּ אַרְיֵה.
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא הַכּוֹבֵשׁ אֶת נְבוּאָתוֹ לוֹקֶה אָמַר לֵיהּ מַאן דְּאָכֵיל תַּמְרֵי בְּאַרְבְּלָא לָקֵי מַאן מַתְרֵי בֵּיהּ אָמַר אַבָּיֵי חַבְרֵיהּ נְבִיאֵי.
מְנָא יָדְעִי אָמַר אַבָּיֵי דִּכְתִיב {עמוס ג׳:ז׳} כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה׳ [אֱלֹהִים] דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ וְדִילְמָא הדרי בֵּיהּ אִם אִיתָא דְּהָדְרִי בֵּיהּ אוֹדוֹעֵי הֲווֹ מוֹדְעִי לְכֻלְּהוּ נְבִיאֵי.
וְהָא יוֹנָה דהדרי בֵּיהּ וְלָא אודעוהו יוֹנָה מֵעִיקָּרָא נִינְוֵה נֶהְפָּכֶת אמרי לֵיהּ אִיהוּ לָא יְדַע אִי לְטוֹבָה אִי לְרָעָה.
הַמְוַותֵּר עַל דִּבְרֵי נָבִיא מְנָא יָדַע דְּאִיעֲנַשׁ דִּיהַב לֵיהּ אוֹת וְהָא מִיכָה דְּלָא יהיב לֵיהּ אוֹת וְאִיעֲנַשׁ הֵיכָא דְּמוּחְזָק שָׁאנֵי.
דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הֵיכִי שְׁמַע לֵיהּ יִצְחָק אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל הֵיכִי סָמְכִי עֲלֵיהּ וְעָבְדִי שְׁחוּטֵי חוּץ אֶלָּא אהֵיכָא דְּמוּחְזָק שָׁאנֵי.
{בראשית כ״ב:א׳} וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם (אַחֵר מַאי).
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
חבריה דמיכה דכתיב ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו וגו׳ לכאורה דקאמר חבריה דמיכה מדכתיב ואמר אל רעהו דמשמע שחברו ג״כ נביא שידע שאמת אמר לו אבל איש אחר שאינו נביא אינו חייב להאמין אלא בנותן לו אות אבל מה שאמר המוותר על דברי נביא סתם משמע להו דאפי׳ אחר שאינו נביא חייב להאמין לו אף בשלא נתן לו אות והיינו במוחזק לנביא כדמפרש ומוכח לקמן: כגון עדו הנביא כו׳. פירש״י שנתנבא על המזבח בבית אל כו׳ ובדברי הימים גבי יאשיהו כו׳ עכ״ל אינו מפורש בד״ה רק במלכים גבי יאשיהו ומ״ש שהיה עדו וכפירש״י בפרק נ״ה אינו מפורש בהדיא בקרא בשום מקום ואפשר שזה היה קבלה בידם והרד״ק כתב רמז לזה בדה״י נאמר ובחזות עדו החוזה על ירבעם בן נבט וק״ל: מעיקרא נינוה נהפכת א״ל כו׳. פי׳ רש״י ואיהו דלא ידע טעה וסבר שהוא לרעה עכ״ל ולשון איהו דלא ידע אי לטובה אי לרעה לא משמע כן שהיה יונה טועה אלא דגם יונה שלא ידע היינו שהיה מסתפק אי לטובה נהפכת שיעשו תשובה אי לרעה שיהיה נהפכת כמשמעו כשלא יעשו תשובה ובהכי מתרצא שפיר הא דפריך והא יונה דהדרי בהו ולא אודעוהו והא ודאי מעיקרא אודעוהו במלת נהפכת כשיעשו תשובה לטובה ולא צריך לאודעי להם בתר הכי דהדרי מיהו איך שיהיה ק״ק מאי פריך והא יונה דהדרי בהו ולא אודעוה דאימא דאודעוה ואי דלא מפרש בקרא דאודעוה לכולהו נביאי ה״נ אינו מפורש דאודעוהו לכולהו נביאי את עונשה שיהיה נהפכת וי״ל דאי הוה מודעי להו ליונה נמי הוו מודיעי ליה ואין כאן התראה כלל אבל למסקנא דנהפכת לטובה נמי משמע מעיקרא שפיר הוו מתרו ליה שיקיים נבואתו שנאמר לו לקרוא כי נינוה נהפכת גם אם הוא לטובה וק״ל: אחר דבריו של שטן כו׳. מפרש הרא״ם שאין פירוש אחר הדברים מאבימלך דסליק מיניה מפני שבכ״מ שנאמר אחר סמוך וכאן עברו י״ב שנה ולפיכך אמרו אחר דבריו של שטן כו׳ עכ״ל וצ״ל לדבריו דאחר סמוך הוא ואף שהיה זה ג״כ יותר מופלג מעשיית המשתה שזכר מ״מ היה סמוך לקטרוגו של שטן על עשיית המשתה שזכר ועוד נראה דלמ״ד נמי דאחר מופלג הוא מכל מקום משמעו בכ״מ שבסיבת הדברים שזכר בא הענין שזכר כאן וז״ש אחר מאי אחר איזה סבה מן הדברים שזכר בא הענין שזכר כאן ואמר שהיה זה בסבה שזכר שעשה משתה והשטן ודאי קטרג מיד והאלהים נסה וגו׳ ומעשה דעקידה היה מופלג ולא תקשי לך למה לא ניסה אותו מיד סמוך לקטרוגו דמ״ד נמי סמוך היה מעשה דעקידה לקטרוגו תקשי לך למה לא קטרג השטן מיד לעשיית המשתה ודו״ק: לא היה תור אחד וגוזל כו׳. ר״ל דאפי׳ קרבן קטן כזה שהוא קרבן דל לא הביא לפניך ובב״ר אמרו בלשון אחר דאפי׳ פר אחד ואיל א׳ כו׳: אין נא אלא לשון בקשה כו׳. ר״ל אין נא האמור פה אלא לשון בקשה כו׳ כמ״ש הר״ן: משל למלך כו׳ שעמד עליו מלחמות. ענין המלחמה בנמשל הוא קטרוגו של שטן והוא השטן הוא היצה״ר והגבור הוא אברהם שכבש את יצרו ונצחו כמה שאמר איזה גבור הכובש כו׳ ומ״ש כ״כ למה פי׳ הרא״ם דלא הל״ל אלא קח נא את יצחק עכ״ל ואין זה נכון דכמה יצחק איכא בשוקא אלא דאמרו כ״כ למה על יחידך אשר אהבת כיון דתרוייהו יחידים ואהובים הוו כדמסיק ולא הוה ליה לכתוב רק בנך יצחק. עוד כתב הרא״ם דמה שפירש״י בחומש שלא לערבבו פתאום ותזוח דעתו עליו ותטרף אינו כתוב בב״ר ולא ידעתי היכן מצא אותו עכ״ל ולא זכר הרא״ם סוגיא דהכא דקאמר בהדיא וכ״כ למה כדי שלא תטרף דעתו ומ״ש רש״י עוד וכדי לחבב כו׳ הוא ע״פ ב״ר: קדמו שטן לדרך א״ל הנסה דבר אליך וגו׳ כל הכתובים אלו אליפז אמר לאיוב בדרך מוסר שאל יחשוב שהרעות שבאו עליו שלא בצדק ח״ו כפירוש המפרשים וכ״ה בפרק הזהב אל יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב כו׳ זכור מי נקי אבד כו׳ אלא שבשמעתין יחסו הדברים אלו לשטן לפי כוונתו להסית לאברהם שהוא השטן הוא היצה״ר ותשובת אברהם אליו גם בזה והוא שמדרך החכמים במדרשות ליחס הדברים לראוי לו בדרך הקירוב והייחוס ולפי שאליפז היה מנביאי או״ה והן הנביאות מלאכיו והיה זרעו של עשו שהוא כח השטן וסמאל יחסו בדרשה זו דברי השטן לאליפז. וקצת מדבריו יחסו לאברהם כי אליפז היה מזרעו של אברהם ויצחק שע״י נעשה ענין העקידה אך קצת ערבוב דברים יש כאן דמה שהשיב אברהם ואני בתומי אלך אינו נזכר בענין אליפז והוא פסוק מספר תהלים ונראה שיצא להם שהיה זה תשובת אברהם ואני בתומי אלך מתשובת השטן שא״ל הלא יראתך וגו׳ ותום דרכיך שא״ל אברהם ואני בתומי אלך א״ל כי תום דרכיך שאמרת היא כסלתך ודו״ק. וכתבו התוס׳ בפרק הזהב הלא יראתך כסלתך לשון בטחון כו׳ וס״פ הנחנקין יש לפרש כמו כן לשון בטחון ולא סכלות דא״ל לאברהם כו׳ עכ״ל ע״ש ויותר נראה לפרש הכא שהוא מלשון סכלות וכסלות כפרש״י בספר איוב שא״ל השטן כי יראתך מהקב״ה הוא כסילות ושטות לשחוט את בנך וכן אמרו בב״ר בא לו סמאל אצל אברהם וא״ל סבא אבדת לבך בן שניתן לך למאה שנה אתה הולך לשוחטו ומ״ש שא״ל אברהם כך עונשו של בדאי כו׳ תשובה זו אין כאן מקומה אלא שאחר שא״ל המלאך אל תשלח ידך וגו׳ ונתאמתו דברי השטן שא״ל ששמע מאחורי הפרגוד השה לעולה ואין יצחק לעולה א״ל דלכך לא האמין לו כמו שהאמין אח״כ אל המלאך משום דזה עונשו של בדאי משום דכבר בא אליו בדברים בדויים אבל קודם שאמר לו המלאך אל תשלח לא יתכן לומר אפילו אומר אמת דאברהם אכתי לא ידע אז אם אומר אמת אם לאו ונראה שהוציאו תשובת אברהם מסיפא דקרא דכתיב ותקח אזני שמץ מנהו פי׳ שא״ל אברהם כי דברים אלו ראויים להאמין אלא שתקח אזני שמץ ודופי אף לדברים אלו מנהו מן הדברים הראשונים שבדית אלי: אחר דבריו של ישמעאל כו׳. גם לפי זה ר״ל אחר סבת הדברים שזכר בפרשה הקודמת בענין עשיית המשתה ותרא שרה את בן הגר וגו׳ מצחק פירשו במדרשות שהענין הצחוק שא״ל ליצחק בדרך צחוק אני גדול ממך שאתה נימול כו׳ ולפי דרש זה צ״ל דאחר מופלג הוא שהרי מעשה דעקידה היה זמן רב אחר מעשה הצחוק הזה שהיה ביום עשיית המשתה ולא כדברי הרא״ם ז״ל. אם הקב״ה א״ל זבח עצמך לפני וגו׳ מיד והאלהים נסה את וגו׳. אע״פ שלא א״ל הקב״ה ליצחק עצמו שיזבח מ״מ ע״י אברהם שהיה נביא א״ל כן ולולי שהאמין יצחק בנבואת אברהם לא הניח עצמו לעקוד שבן ל״ז שנה היה וכדאמרי׳ בשמעתין דאי לא תימא הכי אברהם בהר המוריה היכי שמע ליה יצחק: סליק פרק הנחנקיןרשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush