גמרא
פירוש
{במדבר כ״ג:ט׳} ובגוים לֹא יִתְחַשָּׁב.
רַבִּי אֶלְעָזָר רָמֵי כְּתִיב {תהלים קמ״ה:ט׳} טוֹב ה׳ לַכֹּל וּכְתִיב {איכה ג׳:כ״ה} טוֹב ה׳ לְקוֹוָיו מָשָׁל לְאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּרְדֵּס כְּשֶׁהוּא מַשְׁקֶה מַשְׁקֶה אֶת כּוּלּוֹ כְּשֶׁהוּא עוֹדֵר אֵינוֹ עוֹדֵר אֶלָּא טוֹבִים שֶׁבָּהֶם.הדרן עלך אחד דיני ממונות
מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״רשעיהן״.
טוב ה׳ לכל וכתיב וכו׳. כפי פירוש רש״י לא ידעתי לכוון מה שייכא הך דרשה להכא גם בגירסת ע״י איתא הגרסא כדרבי אלעזר דר״א רמי כתיב וכו׳ דמשמע דקאי אדלעיל ונראה דקרא ובגוים לא יתחשב מתפרש להו כלפי מ״ש בתנחומא הן עם לבדד ישכון כשהוא משמחן אין העובדי כוכבים משמח עמהן אלא הכל לוקין וכשהעובדי כוכבים שמחין בעוה״ז הן אוכלין עם כל מלכות ומלכות ואין עולה להן מן החשבון שנא׳ ובגוים לא יתחשב והביא במדרש ילקוט משל לבנו של מלך וכו׳ כך בעה״ז כדי שלא יהא נפשם של ישראל עגומה לכן נתן להם הקב״ה שיהו אוכלים עם כל מלכות ומלכות וכשתבא גאולה לעתיד הן אוכלין לעצמן שנא׳ עם לבדד ישכון אמרו שמא מה שאכלנו מן העובד כוכבים לשעבר מתחשב לנו אמר ליה ובגוים לא יתחשב ואהא מייתי כדרבי אלעזר דר״א רמי כתיב טוב ה׳ לכל וכתיב טוב ה׳ לקויו: וקאמר משל לאדם כשהוא משקה וכו׳ דהיינו הטובות שנותן הקב״ה לעובדי כוכבים בעוה״ז הוא משקה כולו ומטיב לישראל עמהם ואינו מתחשב להם וכשהוא עודר דהיינו בגפן יחידי אינו עודר אלא הטובים היינו ישראל בעה״ב שהם היו קויו בעוה״ז וק״ל: באבוד אחאב כו׳. כפירש״י מדכתיב הרנה בה״א דריש ליה דברוח הקודש אמר שלמה באבוד רשעים רנה על אחאב ואמר רשעים בלשון רבים עליו ועל כל בני ביתו וכמ״ש בו ובערתי אחריך וגו׳: ומי חדי קב״ה כו׳. הוא מבואר שהשמחה לפניו הוא החפץ והרצון וכבר אמר הכתוב כי לא אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחיה וז״ש שלא נאמר כי טוב במפלתן של רשעים דכי טוב נאמר על הקיום והרצון לפניו כמו שפירשו המפרשים בהנהו כי טוב דכתיבי במעשה בראשית ואמר מ״ד ולא קרב זה אל זה וגו׳ בקשו מלאכי השרת לומר שירה כו׳ אפשר שדרש ולא קרב זה עש״ה וקרא זה אל זה ואמר דכתיב גבי שירת מלאכי השרת בכל יום ומלת וקרא מלשון פגישה ופגיעה זה לזה באומרם שירה קאמר הכא שלא קרבו אז זה לזה לומר שירה ושוב מצאתי קרוב לזה בתנחומא ע״ש וענין שירה זו לכאורה שהיא שירת אז ישיר אבל במ״ר אמרו שאמר הקב״ה למלאכים אז ישיר משה ובני ישראל תחילה ואחר כך המלאכים ויש לחלק דבלילה שדרך המלאכים לומר שירה בכל לילה באותה לילה לא אמרו אבל ביום ז׳ אמרו אחר שאמרו ישראל ואיתא נמי במדרש שביום ח׳ אמרו ישראל שירת אז ישיר כמו שכתב רש״י בחומש סוף פרשת בשלח ועוד יש לומר דשירה דקאמר הכא היינו הלל אבל לאז ישיר אין לחוש וכן מ״ש מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה בר״ה היינו הלל כדמוכח פ״ק דערכין אמנם יש לדקדק לפי זה מה שכתבו התוספות פרק ב׳ דערכין מדקאמר מפני מה אין אנו אומרים שירה משמע שמלאכי השרת אומרים שירה ולכך אור״י דבר״ה וביו״כ אין לדלג והחיות ישוררו כו׳ עכ״ל ואם כן ביום ז׳ של פסח שאף מלאכי השרת אין אומרים שירה דהיינו הלל מכ״ש דאין ישראל אומרים הלל ולמה לי התם טעם דפסח אין חלוק בקרבנותיו ויש לומר דדווקא באותו יום ז׳ של פסח שנטבעו לא אמרו מה״ש שירה אבל אחר כך בכל שנה ביום ז׳ של פסח אומרים שירה כמו ישראל אי לאו טעמא משום דאינו חלוק בקרבנותיו ועוד יש לומר דודאי בראש השנה וביוה״כ דספרי חיים ומתים דכל ישראל פתוחים לפניו איך ישראל אומרים שירה אבל המלאכים אומרים אבל ביום ז׳ של פסח שנטבעו המצריים בים אין שירה לפניו מאת המלאכים משום מעשה ידיו טובעים כו׳ אבל ישראל יאמרו שירה כדמסיק דאחרים משיש אי לאו טעמא דאין חלוק בקרבנות ודו״ק: אמר ר״א למרק ב׳ חזיונות כו׳. סיפא דקרא קאמר בדבר ה׳ אשר דבר הן ב׳ חזיונות שזכר ברישא דעניינא שלא בא לביתו לשלום כחזיון דמכי הו כדכתיב וימת בערב וגו׳ וכתיב וילוקו הכלבים את דמו הוא חזיון דאליהו ודרש ח׳ במקום ה׳ שהה׳ והח׳ מתחלפים במבטא באחע״ה גם בצורתן וכיוצא בזה מצינו בתלמוד וק״ל: לתומו ויכה רא״א לפי תומו. כפרש״י בספר מלכים לפי תומו שלא ידע שהוא מלך ישראל עכ״ל ע״ש: ויקרא אחאב גו׳. עיין בפירש״י ולישנא דתלמודא מאי א״ל לא משמע כפירושו וע״ק ומאי קושיא מה ענין עובדיה היה ירא אצל ויקרא אחאב הא איכא למימר כדאמרינן גבי אברהם מתוך שהזכירו ספר בשבחו שנאמר זכר צדיק לברכה והנראה לפרש דה״ק תלמודא מאי אמר ליה אחאב לעובדיה דבכל קריאה מצינו אמירה אחריה וכאן לא הוזכרה אמירה אחר הקריאה אלא ועובדיה היה ירא וגו׳ והא דכתיב אחר כל הענין ויאמר אחאב אל עובדיה לך בארץ היא אמירה אחרת ולא קאי אויקרא אחאב אל עובדיה על כן דרשו דעובדיה היה ירא וגו׳ היא תשובה לאמירת אחאב החסירה מן הכתוב שאמר ליה אחאב ביעקב כתיב כי נחשתי ויברכני וגו׳ שמא לאו ירא אלהים אתה והיתה תשובת ב״ק ועובדיה היה ירא וגו׳: אבל ביתו של אחאב אינו מזומן לברכה פי׳ מתוך שהוא רשע ואע״ג דלבן נמי רשע היה וכן פוטיפר שהיה קונה את יוסף למשכב זכור מ״מ בנותיו של לבן היה מזומנים לברכה וכן בת פוטיפר אבל באחאב כל ביתו אינו מזומן לברכה כדכתיב לא אשאיר לאחאב משתין בקיר וגו׳ וק״ל: גדול שנאמר בעובדיה כו׳. יראה לפרש דודאי שאין לנו עובד לאלהים שעבד מאהבה כאברהם שנאמר אברהם אוהבי כמו ששנינו במסכת סוטה שהיא המדה הגדולה שבמדות אלא דה״ק גדול הנאמר בקרא מפורש בעובדיה ירא מאד ובאברהם לא כתיב מאד מיהו טעמא אית ביה דלאברהם דלנוכח קאמר ליה הקב״ה ומקצת שבחו בפניו וכולו שלא בפניו וכה״ג כתבנו אמ״ש בפ״ק דב״ב גדול הנאמר באיוב כו׳ ע״ש: מפני מה זכה עובדיה לנביאות כו׳. פירש״י גר היה ואין השכינה שורה אלא על המיוחסין כו׳ עכ״ל לכאורה קשה דהא לא פסיקא ליה לקמן לרבי מאיר דעובדיה גר היה אלא משום דמ״ש עובדיה לאדום כו׳ ור׳ יצחק גופיה קאמר ביה טעמא אחרינא יבא עובדיה הדר בין ב׳ רשעים כו׳ וא״כ מי הכריחו לומר הכא דגר היה ואולי קבלה היה בידם דגר אדומי היה וק״ל: מיעקב למד כו׳. יש לשאול ביה מי דחקו לומר מיעקב למד עובדיה לעשות כן ואימא מסברא דנפשיה עבד הכי כדי שיהיו הנשארים לפליטה כמו יעקב שעשה כן מסברא בלי לימוד מאחר שהיה לפניו ויש לומר דאלו עשה עובדיה כן מסברא דנפשיה לא הוה ליה לקרא לשתוק מלהזכיר גביה טעם הענין ויחביאם חמשים חמשים איש כי אמר כי תבא איזבל להכות החמשים יהיו הנשארים לפליטה כמו שכל זה מפורש גבי יעקב אבל השתא שעובדיה לא עשה כן מסברא דנפשיה אלא שלמד לעשות כן מיעקב לא חש הכתוב להזכיר טעם הענין שסמך הכתוב עצמו על מה שהוזכר גבי יעקב שהוא המלמד אשר ממנו למד עובדיה לעשות כן ודו״ק: עובדיה גר אדומי היה כו׳. רצה לומר יותר יתאמת זאת הנבואה שהיה עובדיה מדידהו להסהיד עליהם כמ״ש לעיל גבי בלעם וכן גבי וימדדם בחבל וגו׳ שלא מצינו בשום אומה שכבש דוד לעשות עמהם כזאת אלא משום שהיה ממואב ומדידהו עשה להם כך שיתאמת בזה יותר שהיו ראוים לכך וק״ל: חד אמר לש״ש כו׳. מפירוש הרד״ק שקצף הקב״ה עליהם כי מלך מואב לא חמל על בנו שחשב בו לעשות רצון האל וישראל היו מקציפין אותו וכמ״ש פרק קמא דתענית ולא עלתה על לבי זה מישע מלך מואב ולמ״ד לשם ע״ג העלה ומפני זה חמה חסר וי״ו כי היה עובד לחמה והעלה בנו לחמה ומ״ש ויהי קצף גדול שנזכרו עונותיהן של ישראל שגם הם היו שורפים את בניהם לעבודת כוכבים כו׳ עכ״ל. ומ״ש וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם וגו׳ כמתוקנין שבהם לא עשיתם כו׳. עיין פירוש רש״י כמתוקנין שבהם היינו כגון עגלון כו׳ וכמקולקלין שבהם כו׳ כגון מישע כו׳ עכ״ל אבל לפי הנראה דלענין הקרבת קרבן קאמר נמי כמתוקנין שבהם דהיינו בלק דלשם שמים נתכוין להקריב מ״ב קרבנות לא עשיתם וכמקולקלין שבהם דהיינו מישע שהקריב בנו לעבודת כוכבים עשיתם ואשר סביבותיכם משמע ממואב שהיתה קרובה מסביבות של א״י: לא הגיעה לחצי יופיה של שרה דכתיב עד מאד כו׳. אבל בשרה כתיב כי יפה היא מאד וענינו דמלת מאד מורה על ריבוי המנין ורוב מיעוט שנים דהיינו כפל וע״כ אמר באבישג עד מאד דהיינו עד הריבוי והכפל וק״ל: סליק פרק אחד דיני ממונותרשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush