×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא מכות י׳.גמרא
;?!
אָ
דִּכְתִיב: {הושע ו׳:ח׳} ״גִּלְעָד קִרְיַת פּוֹעֲלֵי אָוֶן עֲקוּבָּה מִדָּם.״ מַאי ״עֲקוּבָּה מִדָּם״? א״ראֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁהָיוּ עוֹקְבִין לַהֲרוֹג נְפָשׁוֹת. וּמַאי שְׁנָא מֵהַאי גִּיסָא וּמֵהַאי גִּיסָא דִּמְרַחֲקִי, וּמַאי שְׁנָא מְצִיעָאֵי דִמְקָרְבִי? אֲמַר אַבַּיֵי: בִּשְׁכֵם נַמֵי שְׁכִיחִי רוֹצְחִים, דִּכְתִיב: {הושע ו׳:ט׳} ״וּכְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים, חֶבֶר כֹּהֲנִים דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה״ וְגוֹ׳. מַאי ״חֶבֶר כֹּהֲנִים״? א״ראֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁהָיוּ מִתְחַבְּרִין לַהֲרוֹג נְפָשׁוֹת, כַּכֹּהֲנִים הַלָּלוּ שֶׁמִּתְחַבְּרִין לַחְלוֹק תְּרוּמוֹת בְּבֵית הַגְּרָנוֹת. וְתוּ לֵיכָּא? וְהָא כְתִיב: {במדבר ל״ה:ו׳} ״וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר.״ אֲמַר אַבַּיֵי: אהַלָּלוּ קוֹלְטוֹת בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. הַלָּלוּ, לְדַעַת קוֹלְטוֹת, שֶׁלֹּא לְדַעַת אֵינָן קוֹלְטוֹת. וְחֶבְרוֹן עִיר מִקְלָט הוּא? וְהָכְתִיב: {שופטים א׳:כ׳} ״וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה״. אֲמַר אַבַּיֵי: פַּרְוָודָהָא, דִּכְתִיב: {יהושע כ״א:י״ב} ״וְאֶת שְׂדֵה הָעִיר וְאֶת חֲצֵרֶיהָ, נָתְנוּ לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה.״ וְקֶדֶשׁ עִיר מִקְלָט הֲוַאי? וְהָכְתִיב: {יהושע י״ט:ל״ה} ״וְעָרֵי מִבְצָר הַצִּדִּים צֵר וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת [וְגוֹ׳] וְקֶדֶשׁ וְאֶדְרֶעִי וְעֵין חָצוֹר.״ וְתַנְיָא: עָרִים הַלָּלוּ, אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לֹא טִירִין קְטַנִּים וְלֹא כְרַכִּים גְּדוֹלִים, אֵלָּא עֲיָירוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת! אֲמַר רַב יוֹסֵף: תַּרְתֵּי קֶדֶשׁ הֲוַאי, אֲמַר רַב אָשֵׁי: כְּגוֹן סֵלֵיקוֹם וְאַקְרָא דְּסֵלֵיקוֹם, גּוּפָא: בעָרִים הַלָּלוּ, אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן לֹא טִירִין קְטַנִּים וְלֹא כְרַכִּין גְּדוֹלִים, אֵלָּא עֲיָירוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת. וְאֵין מוֹשִׁיבִין אוֹתָן אֵלָּא בִּמְקוֹם מַיִם, וְאִם אֵין שָׁם מַיִם, מְבִיאִין לָהֶם מַיִם, וְאֵין מוֹשִׁיבִין אוֹתָן אֵלָּא בִּמְקוֹם שְׁוָוקִים, וְאֵין מוֹשִׁיבִין אוֹתָן אֵלָּא בִּמְקוֹם אוֹכְלוֹסִין, נִתְמַעֲטוּ אוֹכְלוֹסֵיהֶן, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, נִתְמַעֲטוּ דִיּוּרֵיהֶן, מְבִיאִין לָהֶם כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, וְאֵין מוֹכְרִין בָּהֶן לֹא כְלֵי זַיִין וְלֹא כְלֵי מְצוּדָה, דִּבְרֵי רַבִּי נְחֶמְיָה. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. גוְשָׁוִין, שֶׁאֵין פּוֹרְסִין בְּתוֹכָן מְצוּדוֹת, וְאֵין מַפְשִׁילִין לְתוֹכָן חֲבָלִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְהֵא רֶגֶל גּוֹאֵל הַדָּם מְצוּיָה שָׁם. א״ראֲמַר רַבִּי יִצְחָק: מַאי קְרָא? {דברים ד׳:מ״ב} ״וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי.״ עֲבֵיד לֵיהּ מִידֵּי דְתֶהְוֵי לֵיהּ חַיּוּתָא. תְּנָא: דתַּלְמִיד שֶׁגָּלָה, מַגְלִין רַבּוֹ עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וָחָי״. עֲבֵיד לֵיהּ מִידֵּי דְתֶהְוֵי לֵיהּ חַיּוּתָא. אֲמַר ר׳רַבִּי זְעֵירָא: מִכָּאן השֶׁלֹּא יִשְׁנֶה אָדָם לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן. א״ראֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: והָרַב שֶׁגָּלָה, מַגְלִין יְשִׁיבָתוֹ עִמּוֹ. אִינִי? וְהָא א״ראֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְנַיִן לְדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁהֵן קוֹלְטִין? שֶׁנֶּאֱמַר: {דברים ד׳:מ״ג} ״אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר״ וְגוֹ׳, [וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ]: {דברים ד׳:מ״ד} ״וְזֹאת הַתּוֹרָה״! לָא קַשְׁיָא: הָא בְּעִידָּנָא דַעֲסִיק בַּהּ, הָא בְּעִידָּנָא דְּלָא עֲסִיק בַּהּ. וְאִי בָעֵית, אֵימָא: מַאי קוֹלְטִין? מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת. כִּי הָא דְּרַב חִסְדָּא: הֲוָה יָתֵיב וְגָרֵיס בְּבֵי רַב, וְלָא הֲוָה קָא יָכוֹל שְׁלִיחָא [דְּמַלְאֲכָא דְּמוֹתָא] לְמִיקְרַב לְגַבֵּיהּ, דְּלָא הֲוָה שָׁתֵיק פּוּמֵּיהּ מִגִּירְסָא. סְלִיק וִיתֵיב אַאַרְזָא דְּבֵי רַב, פְּקַע אַרְזָא וּשְׁתֵיק, וְיָכֵיל לֵיהּ. א״ראֲמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי: מִפְּנֵי מָה זָכָה רְאוּבֵן לִימָּנוֹת בַּהַצָּלָה תְּחִלָּה? מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָּתַח בַּהַצָּלָה תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: {בראשית ל״ז:כ״א} ״וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּילֵהוּ מִיָּדָם״. דָּרַשׁ רַבִּי שַׁמְלַאי: מַאי דִּכְתִיב: {דברים ד׳:מ״א} ״אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה [שָׁמֶשׁ]״? אָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: הַזְרַח שֶׁמֶשׁ לָרוֹצְחִים. אִיכָּא דְּאָמְרִי: א״לאָמַר לוֹ: הִזְרַחְתָּ שֶׁמֶשׁ לָרוֹצְחִים. דָּרַשׁ רַבִּי סִימַאי: מַאי דִּכְתִיב: {קהלת ה׳:ט׳} ״אוֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, וּמִי אוֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה״? ״אוֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשָּׁבַע כֶּסֶף״, זֶה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין שָׁלֹשׁ עָרִים שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן קוֹלְטוֹת עַד שֶׁלֹּא נִבְחֲרוּ שָׁלֹשׁ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְאָמַר: מִצְוָה שֶׁבָּאָה לְיָדִי אֲקַיְּימֶנָּה. ״{וּ}⁠מִי אוֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה.״ לְמִי נָאֶה לְלַמֵּד בֶּהָמוֹן? מִי שֶׁכָּל תְּבוּאָה שֶׁלּוֹ. וְהַיְינוּ דא״רדַּאֲמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב: {תהלים ק״ו:ב׳} ״מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה׳, יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ״? לְמִי נָאֶה (לְלַמֵּד) [לְמַלֵּל] גְּבוּרוֹת ה׳? מִי שֶׁיָּכוֹל לְהַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ. וְרַבָּנַן, וְאִיתֵימָא רַבָּה בַּר מָרִי אֲמַר: ״מִי אוֹהֵב בֶּהָמוֹן לוֹ תְבוּאָה.״ כָּל הָאוֹהֵב (לַמְּלַמֵּד) בֶּהָמוֹן, לוֹ תְּבוּאָה. יְהַבוּ בֵיהּ רַבָּנַן עֵינַיְיהוּ בְרָבָא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה. (סִימָן אָשֵׁי לִלְמוֹד רַבִּינָא לְלַמֵּד.) רַב אָשֵׁי אָמַר: כָּל הָאוֹהֵב לִלְמוֹד בֶּהָמוֹן, לוֹ תְבוּאָה. וְהַיְינוּ דא״רדַּאֲמַר רַבִּי יוֹסֵי בר׳בֵּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב: {ירמיהו נ׳:ל״ו} ״חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים וְנוֹאָלוּ״? חֶרֶב עַל צַוַּארֵי שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל ת״חתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה בַּד בְּבַד. וְלֹא עוֹד, אֵלָּא שֶׁמִּטַּפְּשִׁין. כְּתִיב הָכָא ״וְנוֹאָלוּ״, וּכְתִיב הָתָם {במדבר י״ב:י״א} ״אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ״, וְלֹא עוֹד, אֵלָּא שֶׁחוֹטְאִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ״. וְאִיבָעֵית, אֵימָא מֵהָכָא: {ישעיהו י״ט:י״ג} ״נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צוֹעַן״. רַבִּינָא אָמַר: כָּל הָאוֹהֵב לְלַמֵּד בֶּהָמוֹן, לוֹ תְּבוּאָה. וְהַיְינוּ דַּאֲמַר רַבִּי: הַרְבֵּה תּוֹרָה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי, וּמֵחֲבֵירַי יוֹתֵר מֵהֶם, וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכּוּלָּן. א״ראֲמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב: {תהלים קכ״ב:ב׳} ״עוֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם״? מִי גָּרַם לְרַגְלֵינוּ שֶׁיַּעַמְדוּ בַּמִּלְחָמָה? שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. וא״רוַאֲמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב: {תהלים קכ״ב:א׳} ״שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, שָׂמַחְתִּי בְּאוֹמְרִים לִי: בֵּית ה׳ נֵלֵךְ״? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שָׁמַעְתִּי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: מָתַי יָמוּת זָקֵן זֶה וְיָבֹא שְׁלֹמֹה בְנוֹ וְיִבְנֶה בֵּית הַבְּחִירָה וְנַעֲלֶה לָרֶגֶל? וְשָׂמַחְתִּי. אָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: {תהלים פ״ד:י״א} ״כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף״, טוֹב לִי יוֹם אֶחָד שֶׁאַתָּה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה לְפָנַי, מֵאֶלֶף עוֹלוֹת שֶׁעָתִיד שְׁלֹמֹה בִּנְךָ לְהַקְרִיב לְפָנַי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.: וּמְכוּוָּנוֹת לָהֶם דְּרָכִים וְכוּ׳.: תַּנְיָא: ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
אמר אביי בשכם נמי שכיחי רוצחים דכתיב וכו׳. מיהו לא הוו שכיחי בשכם כמו בגלעד דאל״כ הדרא קושיא לדוכתין בעבר הירדן תלת ובא״י תלת וק״ל: שם ותו ליכא והא כתיב ועליהם תתנו מ״ב עיר כו׳. ק״ק כיון דמשמע ליה ועליהם תתנו לקליטה אגופה דקרא ה״ל למפרך הכי דכתיב שש ערי מקלט תהיינה ותו ליכא כו׳ וי״ל דודאי ידע לחלק בכמה דברים בין הני ו׳ ערי מקלט ובין מ״ב הערים כדלקמן בסוף פרקין לענין העלאת שכר אלא דפריך דאע״ג דנפישי רוצחין בגלעד ושכם לא היה לחוש להן כיון דעוד מ״ב ערי מקלט היו ומשני הללו קולטות לדעת כו׳ וכיון דהני מ״ב אינן קולטות שלא לדעת יש לחוש בשכיחי רוצחים בגלעד ושכם וכן הא דפריך וחברון עיר מקלט הואי והכתיב כו׳ אגופה דקרא בספר יהושע ויקדישו וגו׳ ואת קרית ארבע היא חברון וגו׳ ה״ל למפרך והכתיב ויתנו לכלב את חברון וגו׳ וי״ל דאקרא איכא למימר דלאו לכל הצורך של הגולים ניתן להם אף הוא ערי מקלט ולכלב ניתן לכל צרכיו אבל השתא דקאמר דאף שלא לדעת קולטות אלו הו׳ ערים א״כ ודאי לכל צורך הגולים ניתן להם והכתיב ויתנו לכלב וגו׳ וק״ל: מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון ואר״י הרב שגלה מגלין ישיבתו כו׳. והכא לא קאמר כה״ג שלא ישנה אדם אלא מפי הרב שהוא הגון כדאמרינן ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה׳ וגו׳ אם דומה הרב למלאך יבקשו תורה מפיהו ואם לאו כו׳ משום דמסיק בפ׳ אין דורשין דגדול יכול ללמוד אפילו מרב שאינו הגון כמו ר״מ שלמד מאחר וק״ל: והאר״י מנין לד״ת שהן קולטין שנאמר את בצר במדבר וגו׳ וזאת התורה וכו׳. ר״ל וי״ו מוסיף על ענין ראשון את בצר וגו׳ כי כמו שג׳ ערים קולטין כן זאת התורה קולטת ומסיק דקולטת ממלאך המות ולא מגואל הדם וע״ז יש לפרש מתני׳ הוי גולה למקום תורה כו׳ אם רבך גולה ע״י שהרג בשוגג הוי גולה עמו ואל תאמר שאף רבך לא יהיה גולה שהיא התורה תבא אחריך לקולטך מיד גואל הדם הרודפך דאין התורה קולטת רק ממלאך המות וק״ל: כי הא דרב חסדא הוה יתיב וגריס כו׳. דלא הוה שתיק פומיה מגירסא כו׳ וה״נ ה״מ לאתויי מהך עובדא דפ׳ ב״מ דוד כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כולי יומא כו׳ ולא יכיל ליה דלא הוה פסק פומיה מגירסא כו׳ ע״ש וכן מהך עובדא דרבה בר נחמני בפ׳ הפועלים ע״ש: מפני מה זכה ראובן למנות בהצלה תחלה כו׳. יש לדקדק מי הכריח אותם לתת טעם בזה ולמה לא ימנה את בצר שהיא מנחלת ראובן תחלה גם שהוא היה הבכור ונראה לפי המכוון שאמרו לעיל דחברון ביהודה כנגד בצר במדבר שכם כו׳ קשה לו דהכתוב בספר יהושע אינו מורה כן שאמר ויקדישו את קדש בגליל בהר נפתלי ואת שכם בהר אפרים ואת קרית הארבע היא חברון בהר יהודה ומעבר לירדן וגו׳ את בצר במדבר במישור ממטה ראובן ואת ראמת וגו׳ והשתא כיון דבצר וחברון היו מכוונים זה כנגד זה כיון דבקרא קמא מנה חברון שהיה מחלק יהודה באחרונה באותן של יהושע ה״ל נמי לימנות בקרא דבתריה בצר שהיה מכוון לו באחרונה באותן של משה וקאמר מפני שהוא פתח בהצלת יוסף תחלה מנה אותו בהצלה דהכא גם כן תחלה באותן של משה משא״כ יהודה שפתח בהצלת יוסף לבסוף שאמר מה בצע כי נהרוג וגו׳ ואמרינן פ״ק דסנהדרין כל המברך את יהודה הרי זה מנאץ שנאמר ובוצע ברך נאץ וגו׳ ולכך מנה אותו ג״כ באחרונה בהצלה באותן של יהושע וק״ל:
מ״ד אז יבדיל משה ג׳ ערים בעבר הירדן מזרחה שמש. ר״ל לפי שבפרשת מסעי בציווי כתיב את שלש ערים תתנו מעבר לירדן וגו׳ ולא כתיב מזרחה שמש דרשו שהוסיף בעשייה לומר מזרחה שמש שא״ל הקב״ה הזרח שמש לרוצחים ופרש״י להכין להם חיותם כו׳ עכ״ל וקשה דכבר נצטווה ע״ז כמפורש מדכתיב ונס אל אחת הערים האלה וחי כדאמרינן לעיל ונראה לפרש ע״פ מ״ש בסמוך שאף שאין הג׳ אלו שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו אותן שבא״י הבדל אתה אותן לרוצחין שלא ידאגו ויצטערו על העתיד והזרח השמש להם שיראו וישמחו בהבדלתן על העתיד שיהיו נצולו ע״י וא״ד דמשה מעצמו הבדילן כדלקמן. וא״ל הקב״ה והסכים ע״י הזרחת השמש לרוצחים לשמחן על העתיד שיהיו נצולו ע״י ולזה נסמך הך דרשא דאוהב כסף וגו׳ שאמר משה מצוה הבאה לידי אקיימנה כו׳:
מ״ד אוהב כסף וגו׳ זה מרע״ה שהיה יודע כו׳. דימה בכ״מ התורה לזהב והמצוה לכסף לפי המדריגה להתורה על המצוה ע״ד כי נר מצוה ותורה אור ובמעלות התורה ידוע בו שנקראת התורה ע״ש תורת משה אבל אמר בכאן במעלות המצוה שאל תתמה על משה רבינו עליו השלום שהיה מתאוה ליכנס לארץ לאכול מפירותיה רק לקיים בה מצות התלויות בארץ שהרי כך היו המצות חביבות בעיניו שהיה יודע שאין ג׳ ערים כו׳ והוא שעיקר מצוה זו התלויה בכבוש הארץ שאינן קולטות עד שנבחרו גם הג׳ שבא״י ואעפ״כ אמר מצוה שבא לידי דהיינו מצות נתינת ג׳ הערים מיהת אקיימנה בחיי וק״ל: ומי אוהב בהמון לו תבואה מי נאה ללמוד בהמון כו׳. לפי כל המדרשות שבסוגיא בהאי קרא נראה דדרש לו תבואה בוי״ו ובכל הספרים כתוב לא תבואה באלף גם לכאורה סיפיה דקרא גם זה הבל לא יתכן לפי כל הדרשות שבסוגיין וי״ל דודאי הקרא מפורש לא תבואה באלף וה״ק קרא לפי דרש הזה שמי שהוא אוהב לדרוש בהמון דהיינו ברבים ולא תבואה שאינו בקי במקרא במשנה ובהלכות ובהגדות כפרש״י גם זה הבל לדרוש ברבים אבל התלמוד דריש ונקיט המכוון הדיוקא ממנו דמי נאה ללמוד בהמון ולדרוש ברבים מי שכל תבואה שלו שהוא בקי בכל אלה וכה״ג יש לפרש לכל אינך דרשות דבסוגיין בהאי קרא למאי דדריש כל האוהב ת״ח לו התורה כו׳ קרא לא תבואה בחלף ה״ק כל שמראה עצמו שהוא אוהב בהמון שהם הת״ח ולא תבואה שאין לו תורה גם זה הבל אהבתו הוא הבל ואינה אהבה רק לפנים כדאמרי׳ פ׳ אלו עוברין גדולה שנאה ששונאין ע״ה לת״ח יותר כו׳ ואמר ר׳ עקיבא כשהייתי ע״ה אמרתי מי יתן לי ת״ח ואנשכנו כו׳ ובהכי יתיישב הא דמייתי רש״י והיא בפ׳ ב״מ מאן דרחים רבנן ה״ל בנין רבנן ואמרו עוד שם ודדחיל מרבנן הוא גופיה צורבא מרבנן דיש לדקדק בו דאהבה גדולה מיראה בכל מקום וא״כ למה יהיה זכות דחיל מרבנן יותר גדול מזכות דרחים רבנן והיה ראוי הזכות בהיפוך זה דרחים רבנן יהיה גופיה צורבא מרבנן ודדחיל מרבנן יהיה לו בנין רבנן אבל התירוץ בזה כמ״ש דכל ע״ה שונא ת״ח ומי שאוהבן ודאי כבר נעשה ת״ח ולא שייך למימר ביה מאן דרחים רבנן יזכה שיהיה גופיה צורבא מרבנן דע״כ כבר הוא אחד מרבנן כיון שהוא אוהבן וע״כ אמרו בו שיהיה הזכות לו שגם בניו יהיו רבנן והתלמוד דקאמר כל אוהב בהמון לו תבואה בוי״ו ומן המקרא דכל אוהב בהמון ות״ח לפי האמת לו תבואה שזוכה להיות בניו ת״ח כרבא בריה דרבה שהיה רבה אוהב ת״ח וזכה להיות בנו רבא ת״ח וק״ק בדברי המאמר הזה כל אוהב בהמון לו תבואה מאי משמע הך דרשא כפרש״י שהרי לא הוסיף על דברי המקרא כלום רק מלת כל במקום מלת מי שנאמר בקרא מי אוהב וגו׳ ואפשר דסמך תלמודא עצמו בהך דרשא אהא דמייתי יהבי ביה רבנן עינייהו ברבא כו׳ וק״ל: כל אוהב ללמוד בהמון כו׳. גם בדרש זה יש לפרש לפי המקרא לא תבואה שאמר על מי שמראה בעצמו שהוא אוהב ללמוד עם חבירים רבים ולא תבואה וראינו שאין בו תורה גם זה הבל ר״ל שאל תאמין לו שהוא אוהב ללמוד ברבים שהמכוון ממנו כן אלא באמת אוהב ללמוד בחברים רבים יש לו תבואת התורה וקאמר דהיינו דריב״ח מ״ד חרב על הבדים כו׳ חרב על שונאיהם כו׳. הוא מבואר שמדרך למוד תורתנו מתוך עומק ענינים לא יבא האדם על בוריה של תורה ועל אמתתה רק ע״י פלפול וחדוד עם חבירים משא״כ דתי העובדי כוכבים שכ״א עושה לו דת לעצמו כפי רצונו ודעתו ואין צריך לחבירים וכדאמרינן בפרק הרואה שאין התורה נקנית אלא בחבורה ולזה אמר מי שעוסק בתורה בד בבד ביחידות הנה הוא עוסק בה כעובד כוכבים העוסק בה שלמודו ביחידות ואמרי׳ בפ׳ ד׳ מיתות עובד כוכבים העוסק בתורה חייב מיתה [בידי שמים] ואמרינן שם דכל מיתתו בסייף שהוא מיתת חרב וע״כ זה העוסק בתורה כמדת העובד כוכבים ביחידות ראוי לעונש מיתת חרב וסייף. ואמר
ולא עוד אלא שמטפשין כו׳. כי הטעות מצוי בלמוד יחידי משא״כ בלמוד של רבים שאם יטעה א׳ מהם יש שני להודיעו לו טעותו. ואמר
ולא עוד אלא שחוטאין כו׳. כך נראה הגירסא מפרש״י בפ״ק דתענית וכן ממה שהוצרך רש״י הכא לפרש נואלו שרי צוען נשאו אלמא הנואל נשא לחטוא עכ״ל והיינו נמי מטעם שאמרנו כי הטעות מצוי ביחיד להתיר האיסור ולטהר הטמא והיינו שחוטאין וק״ל:
מ״ד עומדות היו רגלינו וגו׳ מי גרם רגלינו שיעמדו כו׳. משום דהאי קרא אין לו חיבור לשלמעלה דכתיב שמחתי באומרים לי בית ה׳ נלך שהוא לשון עתיד למדברים אליו לנוכח ועומדות היו הוא לשון עבר למדבר בעדם גם שכלל עצמו עמהם רגלינו ולזה דרשו לפי מ״ש בסמוך שמעתי שהיו בני אדם אומרים לי בית ה׳ נלך מתי ימות כו׳ ושמחתי בדבריהם שאמרו שיבנה בהמ״ק ויהיה להם הא׳ מג׳ עמודים כמ״ש על ג׳ דברים העולם עומד על התורה ועבודה וג״ח שע״י בנין בהמ״ק יהיה להם עמוד העבודה כמ״ש ונעלה לרגל ואמר דוד שמחתי בו אבל הקב״ה לא הסכים על ידם כדלקמן ואמר משום דהיו עומדות רגלינו במלחמה שהיה לי ולכם בזה עמוד א׳ שהיה עמידת רגלינו היותר טוב והוא בשעריך ירושלים עמוד של תורה שהיה לנו בשערי ירושלים כדאמרינן ות״ת כנגד כלם. ודע דלפי דרש תלמוד שלנו נראה לפרש שלא אמרו כן דרך ליצנות ולא שהיו מבקשים למיתתו של דוד אלא שהיו מתאוים לבנין בהמ״ק בעבור העבודה כמ״ש ונעלה לרגל ואמרו ימות זקן שכבר באותה שעה דוד זקן ובא בימים ונתמנה כבר שלמה למלך תחתיו ויבנה בהמ״ק ע״י אבל בירושלמי לפ״ב דברכות אמרו שהיו פריצי הדור עושים כן היו הולכים אצל חלונותיו של דוד וא״ל מתי יבנה בית המקדש כו׳ ע״ש ושא״ל הקב״ה טוב יום בחצרך כי מקום המקדש כבר היה ביד דוד שקנה מארונה וטוב לי יום בחצרך שעדיין המקום פנוי כמו חצר בלי בנין ואתה עוסק בתורה כו׳ ויום אחד שאמר בפרק ב״מ מפורש שאותו יום אחד הוא יום ו׳ שקודם מיתתו שרצה דוד להיות מת ביום ו׳ וזמן מיתתו היה ביום ז׳ והיה מתבטל אותו יום מד״ת:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144