×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא בבא מציעא נ״ט.גמרא
;?!
אָ
נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיָּבֹא עַל סְפֵק אֵשֶׁת אִישׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים מנ״למְנָא לַן מִדְּדָרֵשׁ רָבָא דְּדָרֵשׁ רָבָא מַאי דִּכְתִיב {תהלים ל״ה:ט״ו} וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ קָרְעוּ וְלֹא דָמּוּ אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁאִם הָיוּ מְקָרְעִים בְּשָׂרִי לֹא הָיָה דָּמִי שׁוֹתֵת לָאָרֶץ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסְקִין בִּנְגָעִים וְאֹהָלוֹת אוֹמְרִים לִי דָּוִד הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ מִיתָתוֹ בַּמֶּה וַאֲנִי אוֹמֵר לָהֶם אמִיתָתוֹ בְּחֶנֶק וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק לעוה״בלָעוֹלָם הַבָּא אֲבָל הַמַּלְבִּין אֶת פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים אֵין לוֹ חֵלֶק לעוה״בלָעוֹלָם הַבָּא. (וְאָמַר) מָר זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא וְאָמְרִי לָהּ א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רשב״ירַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים מנ״למְנָא לַן מִתָּמָר דִּכְתִיב {בראשית ל״ח:כ״ה} הִיא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ. אָמַר רַב חִנָּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי מַאי דִּכְתִיב {ויקרא כ״ה:י״ז} וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ בעַם שֶׁאִתְּךָ בְּתוֹרָה וּבַמִּצְוֹת אַל תּוֹנֵהוּ אָמַר רַב גלְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בְּאוֹנָאַת אִשְׁתּוֹ שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁדִּמְעָתָהּ מְצוּיָה אוֹנָאָתָהּ קְרוֹבָה. א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִיּוֹם שֶׁנֶּחְרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי תְפִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר {איכה ג׳:ח׳} גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי ואע״פוְאַף עַל פִּי שֶׁשַּׁעֲרֵי תְפִלָּה נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי דְמָעוֹת לֹא נִנְעֲלוּ שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ל״ט:י״ג} שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה׳ וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ. וְאָמַר רַב כׇּל הַהוֹלֵךְ בַּעֲצַת אִשְׁתּוֹ נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים א כ״א:כ״ה} רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב וְגוֹ׳ א״לאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וְהָא אָמְרִי אִינָשֵׁי אִיתְּתָךְ גּוּצָא גְּחֵין וְתִלְחוֹשׁ לָהּ לָא קַשְׁיָא הָא בְּמִילֵּי דְעָלְמָא וְהָא בְּמִילֵּי דְבֵיתָא לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא הָא בְּמִילֵּי דִשְׁמַיָּא וְהָא בְּמִילֵּי דְעָלְמָא. אָמַר רַב חִסְדָּא דכׇּל הַשְּׁעָרִים נִנְעָלִים חוּץ מִשַּׁעֲרֵי אוֹנָאָה שֶׁנֶּאֱמַר {עמוס ז׳:ז׳} הִנֵּה ה׳ נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ וּבְיָדוֹ אֲנָךְ א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַכֹּל נִפְרָע בִּידֵי שָׁלִיחַ חוּץ מֵאוֹנָאָה שֶׁנֶּאֱמַר וּבְיָדוֹ אֲנָךְ. א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ ג׳שְׁלֹשָׁה אֵין הַפַּרְגּוֹד נִנְעָל בִּפְנֵיהֶם אוֹנָאָה וְגָזֵל וע״זוַעֲבוֹדָה זָרָה אוֹנָאָה דִּכְתִיב וּבְיָדוֹ אֲנָךְ גָּזֵל דִּכְתִיב {ירמיהו ו׳:ז׳} חָמָס וָשׁוֹד יִשָּׁמַע בָּהּ עַל פָּנַי תָּמִיד ע״זעֲבוֹדָה זָרָה דִּכְתִיב {ישעיהו ס״ה:ג׳} הָעָם הַמַּכְעִיסִים אוֹתִי עַל פָּנַי תָּמִיד [וְגוֹ׳]. אָמַר רַב יְהוּדָה לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְבוּאָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁאֵין מְרִיבָה מְצוּיָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא עַל עִסְקֵי תְבוּאָה שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים קמ״ז:י״ד} הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ אָמַר רַב פָּפָּא הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי כְּמִשְׁלַם שְׂעָרֵי מִכַּדָּא נָקֵישׁ וְאָתֵי תִּיגְרָא בְּבֵיתָא. וְאָמַר רַב חִינָּנָא בַּר פָּפָּא לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְבוּאָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁלֹּא נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל דַּלִּים אֶלָּא עַל עִסְקֵי תְבוּאָה שֶׁנֶּאֱמַר {שופטים ו׳:ג׳} וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ וּכְתִיב {שופטים ו׳:ד׳} וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם וְגוֹ׳ וּכְתִיב {שופטים ו׳:ו׳} וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵי מִדְיָן. (וא״רוְאָמַר רַבִּי) חֶלְבּוֹ הלְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּכְבוֹד אִשְׁתּוֹ שֶׁאֵין בְּרָכָה מְצוּיָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל אִשְׁתּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית י״ב:ט״ז} וּלְאַבְרָם הֵטִיב בַּעֲבוּרָהּ וְהַיְינוּ דַּאֲמַר לְהוּ רָבָא לִבְנֵי מָחוֹזָא אוֹקִירוּ לִנְשַׁיְיכוּ כִּי הֵיכִי דְּתִתְעַתְּרוּ. תְּנַן הָתָם חֲתָכוֹ חוּלְיוֹת וְנָתַן חוֹל בֵּין חוּלְיָא לְחוּלְיָא ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר וַחֲכָמִים ומְטַמְּאִיןמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
מ״ד ובצלעי שמחו כו׳ פירוש הכתובים לפי דרשה זו ע״י צלעי שחטאתי מן הספק שמחו ונאספו על שחטאתי בדבר נכים הנהרגים במלחמת בני עמון ונהרג אוריה עמהם ואנכי לא ידעתי שנהרג עמהם ונשאתי אשתו קודם שנהרג דה״ל ספק א״א למפרע ואמר בחנפי לעגי וגו׳ שאמרו דרך לעגה הבא על א״א כו׳ ועלי חרקו שינימו שכוונתם בזה היה עלי ואפשר שאמר שעוסקים בנגעים כו׳ והיה להם ליזהר בלשונם הרע עלי שהנגעים באים על לשון הרע כדאמרינן בערכין ואגב דנקט נגעים נקט נמי אהלות דבכל מקום הוזכרו בהדדי כדאמרינן כלך אצל נגעים ואהלות ואמר אדני כמה וגו׳ אמר כן דרך תשובה להם ואמר השיבה נפשי וגו׳ הגם שהייתי חייב מיתת הגוף דהבא על א״א מיתתו בחנק הנה נפשי ונשמתי נצלת משואיהם מחושך ומדינה של גיהנם שנתחייבו הם על הלבנות פני ומתיישב בזה דשפיר איכא למימר דהבא על א״א הוה מג׳ שיורדין ואין עולין ממש והכא לא קאמר דיש לו חלק עוה״ב אלא במיתתו בחנק כדאמרינן פרק נ״ה דמיתת ב״ד היא כפרתו והשתא נמי שפיר קאמר נוח לו לאדם שיבא על ספק א״א כו׳ דהיינו אפילו באינו נהרג בב״ד דומיא דמעשה דוד אבל ודאי א״א אם אינו נדון בב״ד אינו טוב ממלבין דתרוייהו יורדין ואין עולין והתוס׳ פי׳ בע״א ע״ש: מתמר דכתיב היא מוצאת כו׳ עיין בזה בחידושי אגדות דפ״ק דסוטה:
אל תונו איש וגו׳. עם שאתך בתורה ובמצות נראה לפרש מדשינה כאן באונאת דברים לכתוב עמיתו ובאונאת ממון כתיב אחיו דרשו באונאת דברים מלת עמיתו עם שאתך בתורה ומצות אבל לבעל עבירה מצוה לבייש ולהונו בדברים אבל מאחיו דכתיב גבי אונאת ממון לא אימעט בעל עבירה אלא עובד כוכבים כדאמרינן באחיך דכתיב גבי ריבית ודו״ק:
מיום שנחרב בהמ״ק ננעלו כו׳ שתם תפלתי כו׳. והוא מבואר בענין שלמה אף בארץ אויביהם והתפללו אליך דרך ארצם כי שם פתוח היה שער שמים מקום תפלה לעלות כו׳ כפרש״י בפ׳ ויצא ומשנחרב המקום ההוא ננעל השער אשר שם דוגמת מלך ב״ו שכועס ונועל שער חצירו בפני עבדיו ובעי תפלה ורחמים מרובים לפני המקום שיפתח מנעול השער ההוא ומזה נראה לפרש דבכ״מ שתם בשי״ן הוא לשון פתיחה ולא לשון סתימה כמו שתום העין דבלעם וישתום ויסתום ויגוב כו׳ דפ״ב דע״ז (ס״ט) והכא נמי איכא לפרושי הכי שאמר גם כי אזעק ואשוע על צרותי אין אני נענה בשועה וזעקה בעלמא אך שתם ופתח השער הוא תפלתי לאל ומדקאמר דבעי פתיחה שמעינן מיניה דננעל השער של תפלה ודו״ק. ואמר אע״פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעה לא כו׳ ואל דמעתי אל תחרש וגו׳ עי׳ פרש״י הוא דחוק ונראה לפרש שסמך אסיפא דקרא שאמר ואל דמעתי אל תחרש כי גר וגו׳ שנתן טעם למה אין אני נענה בתפלה כמו בדמעה גר נאמר הדר בארץ נכריה כמו גרים הייתם בארץ מצרים וגו׳ וע״כ כי גר אנכי עמך ששערי חצר ממ״ה נעולים ממני וא״א לי לבא בנקל לפניו בתפלתי וצרותי מרובים כי תושב אני ככל אבותי שהם היו רגילים בחצר ממ״ה בא״י ולא כן אני גר בארץ נכריה אבל תושב אני ככל אבותי כשבא להיות יושב בשלוה באו לי צרותי כמו באבותי כמ״ש בפרק חלק כמש״כ וישב אינו אלא לשון צער שנאמר וישב יעקב וגו׳ ויבא יוסף את דבתם וישב ישראל בארץ וגו׳ ויקרבו ימי ישראל וגו׳ וישב ישראל בשטים וישב יהודה וגו׳ כמבואר בב״ר כשישראל מבקשים לישב בשלוה בעוה״ז בא השטן ומקטרג כו׳ ע״ש: כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם שנאמר רק וגו׳ פירוש הכתוב לא היה כאחאב בגודל העון כדאמרינן בחלק קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם כו׳ אשר התמכר לגיהנם ע״י עונו שהוא א׳ מג׳ מלכים שאין להם חלק לעוה״ב וזה ע״י אשר הסתה וגו׳ וק״ל: כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה כו׳ אף אם נאמר דלמדין מן הכללות במקום שנאמר בו חוץ אין זה סותר הא דאמר לעיל שערי דמעה לא ננעלו דהיינו אונאה היינו דמעה דמתוך שאדם קובל על אונאתו יבא לידי דמעה כדאמרינן לעיל יהא זהיר באונאת אשתו דמתוך שדמעתה כו׳ וכדפרש״י לקמן גבי מקובלני מבית אבי אבא מבית דוד כו׳ חוץ משערי אונאה כו׳ וקרובה להוריד דמעה עכ״ל ויליף לה מדכתיב הנה ה׳ נצב על חומת אנך כו׳ ד״מ כששער העיר ננעל אין רואה מתוך העיר לחוצה לה כי השער מפסיק אבל נצב על החומה רואה לחוץ ואין השער הננעל מפסיקו מלראות חוצה וק״ל: ג׳ אין הפרגוד כו׳ הכא איירי אף בזמן שבהמ״ק קיים שהשער עדיין לא היה ננעל אך הפרגוד שהוא מחיצות וילון בעלמא נגד הפתח לצניעות בעלמא היה ננעל ואמר דמפני ג׳ אלו לא היה ננעל ומ״ה גבי אונאה לא יליף ליה מונצב על חומת וגו׳ שכתבנו לעיל דהשער אינו ננעל בפני אונאה ודמעה בזמן שאין בהמ״ק קיים אלא יליף לה הכא מתיבת אנך שלא היה הפרגוד ננעל אף בזמן שבהמ״ק קיים: לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו כו׳ ר״ל לפרנסת ביתו דאפילו בשעת בצורת שאסור לאדם לאצור תבואתו כדאמרינן בפ׳ הספינה מיהא כדי הוצאתו לשנה שרי כדפי׳ רשב״ם שם וק״ל:
אלא על עסקי תבואה שנאמר וידל ישראל וגו׳ ופרש״י וידל ישראל לעיל מיניה כתיב ויעלו וישחיתו את יבול וגו׳ עכ״ל אבל קשה דבהאי קרא כתיב נמי ולא ישאירו מחיה בישראל ושה ושור וחמור ואימא דמש״ה קראם דלים ונראה לפרש דמשמע ליה וידל ישראל אקרא דלקמיה בסמוך קאי שנאמר כי הם ומקניהם יעלו וגו׳ ויבאו בארץ לשחתה שבאו עם מקניהם לשחת התבואה כפרש״י שם ועלה קאי וידל ישראל והוא מבואר כי שאר דברים אינן הכרחיים כ״כ לאדם כמו הלחם והתבואה ולכך לא קראם דלים אלא על עסקי חסרון התבואה וק״ל:
אין הברכה מצויה כו׳ שנאמר ולאברם היטיב בעבורה דלפי פשוטו הוא מקרא חסר וכאלו אמר ולאברם היטיב פרעה בעבורה כפרש״י בחומש ולכך דרשו היטיב מי שבידו הטובה והברכה שהוא הש״י היטיב לו בעבורה וק״ל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144