גמרא
פירוש
לוֹמַר שֶׁאֵין מְקָרְעִין שְׁטַר כְּתוּבָּה.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
פותחין בשבתות ובימים טובים בראשונה היו אומרים אותם הימים מותרין ושאר כל הימים אסורין עד שבא ר׳ עקיבא ולימד שהנדר שהותר מכללו הותר כולו כיצד אמר קונם שאיני נהנה לכולכם הותר אחד מהם הותרו כולן שאיני נהנה לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין שאיני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן צריכין פתח לכל אחד ואחד.
הא דקתני הא מתניתין לזה ולזה הותר הראשון וכו׳ אוקימנא בפ׳ ארבעה נדרים כגון שתלאן זה בזה דאמר פלוני בפלוני ופלוני בפלוני דיקא נמי דקתני עלה בברייתא הותר האמצעי הימנו ולמטה מותר הימנו ולמעלה אסור ודקתני סיפא לזה ולזה קרבן צריכין פתח לכל אחד ואחד הא אמר לזה ולזה קרבן כיון שהותר מכללו הותר כולו דאלמא כללא הוי אוקמה רבא הכא דר׳ שמעון היא דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד ואע״ג דקי״ל דר׳ יהודה ור״ש הלכה כר״י בהא כיון דסתם לן תנא כר״ש הלכתא כוותיה ואע״ג דאין סדר למשנה ודלמא סתם ואח״כ מחלוקת הוא דסתם בנדרים ומחלוקת בשבועות הא סתמא אחרינא אשכחן כוותיה בקדושין התקדשי לי בזו התקדשי לי בזו וכו׳ ואוקימנא כר׳ שמעון דהתם אזלא סוגיא כוותיה ואמוראי שקלו וטרו אליביה והדין סברא רמיזא בהלכות רבינו הגדול ז״ל והכי נמי חזינא ליה לרבינו חננאל ז״ל דפסק כר״ש ואשכחן מאן דפסק שאיני נהנה לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולן הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין שאני נהנה לזה ולזה צריכין פתח היתר לכל אחד ואחד אלמא קסבר האי מרבנן ז״ל דכי אמרינן בגמרא סיפא כגון שתלאן זה בזה לאו דוקא דאמר פלוני כפלוני אלא נעשה כמי שתלאן זה בזה וקא פסק בפלוגתא דכלל ופרט דלא כר״ש ואנן לא סבירא לן [לא] כפסקא דיליה ולא כפירושא דיליה חדא דהא אמרינן בנמ׳ בהדיא כגון שתלאן זה בזה ואמר פלוני כפלוני ועוד דאם כחולה הוא גבי שבועה לא לך ולא לך בין למאן דאמר חייב על כל אחת ואחת בין למ״ד אינו חייב אלא אחת הכי הוה לן למימר אינו חייב אלא על הראשונה דשארא נתפסין נינהו ולא לך כדקא קאמר ואין שבועה אלא לראשון וכן בפקדון ותשומת יד וגזל ואבידה נימא דהכי קאמר שבועה שאין לך בידי פקדון. ותשומת יד כפקדון. וגזל כתשומת יד. ולא מתחייב אלא על קמא ואה״נ היכא דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ורמונים אי נמי שלא אשתה יין ושמן נימא דלא מיחייב אלא על קמא ושארא נתפסין נינהו דזה כזה קאמר ומתפיס בשבועה ליכא ואנן לא תנן בה הכי אלא חייב על כל אחת ואחת תנן אלא ש״מ לעולם לא הוי מתפיס עד דפריש ובודאי דיוקא דמילתא הכי הוא דכיון דלזה ולזה הוא למאן דאמר פרטא והך וי״ו מוסיף על השבועה הוא וכמאן דאמר שבועה לזה ושבועה לזה דמי גבי קונמות נמי ודאי כמ״ד קונם לזה וקונם לזה קאמר ולקי נמי תרתי והיכי אפשר למימר לענין היתר דזה כזה קאמר ואי אמרת והא מתניתין דנזירות קתני ואני ואני הותר הראשון הותרו כולן דאלמא כל חד וחד בחבריה מתפיס זו אינה דומה לזו דהתם כי ליתא לקמא ליתנהו לבתראי דהא אינהו לא אידכרו נזירות כלל אבל האי איהו גופיה קונם שאני נהנה קאמר ולכל חד וחד איכא קונם ואשכחן נמי בתלמוד ארץ ישראל בפ׳ שבועת הפקדון דהיכא דאמר שבועה שאין לי בידי חטים ושעורים וכוסמין ונמצא שאין בידו חטים אפילו לר״ש אינו פטור על השאר אלא במתפיס בפירוש ואומר שעורים יהיו כחטים וכוסמין יהיו כחטין ואיתא נמי בנזירות אלמא כל היכא דאיהו אמר שבועה וקונם לאו כמתפיס בקמא הוא עד דפריש הכי ותו דלזה לזה דקא פסק צריך פתח לכל אחד ואחד ליתא אלא לר״מ דאמר פרטא הוי ובודאי דליתא לדר׳ מאיר במקום רבי יהודה ור״ש אלא עיקר פסקא דוקא כר׳ שמעון וכדכתבינן: גרסינן בפרק מאימתי מזכירין תניא להן כל איניש דאתי עלוי מן קדמת דנא ייסר כיצד יחיד שקבל עליו תעניות שני וחמישי ושני של כל השנה כולה ופגעו בו ימים טובים הכתובים במגילת תענית אם נדרו קודם לגזרתנו תדחה נזרתנו מפני נדרו ואם נזרתנו קודמת לנדרו ידחה נדרו מפני גזרתנו איכא מאן דפריש דאף על גב דנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות וימים טובים ושבתות נמי צריכין פתח אפילו הכי בימים אלו של דבריהם עשו בהן חיזוק יותר משל תורה ואיכא מאן דפריש ידחה נדרו שילך אצל חכם ופותח לו בכך כשם שפותחין בימים טובים ובשבתות והאי פירושא בתרא פירושא דמסתבר הוא אלא מיהו חזינן למקצת רבוותא דאמרי דהאי נדר דהכא לאו נדר ממש הוא דאפקיה בלשון הרי עלי אלא קבלת תענית בעלמא הוא וקבלת תענית לא חמירא כנדרים ממש למיעקר ימים טובים ואפילו דמגילת תענית כדאמרינן התם גבי לוה אדם תעניתו ופורע וכי נדר הוא דלא סגי דלא משלם וכו׳ לאידך לישנא דקאמר לא יהא אלא נדר דמכל מקום נדר גמור לא הוי הילכך תדחה קבלתו מפני גזרתנו: ירושלמי נדר להתענות ונמצאו ימים טובים ושבתות לוקה ואינו צריך היתר חכם נדר להתענות ונמצא יום טוב של מגילת תענית רב חזקיה ורבי יודן תרוייהו מורין רבי ירמיה בשם רב חייא בר אבא חד אמר מתענה ואינו משלים וחד אמר לוקה ואינו צריך היתר חכם והאי לוקה מכת מרדות מדרבנן הוא. פותחין לו לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו ואומרים לו אילו היית יודע שלמחר אומרים עליך כך היא ווסתו של פלוני מגרש את נשיו ועל בנותיך יהיו אומרים בנות גרושה הן ומה ראתה אמן של אלו להתגרש ואמר אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר הרי זה מותר קונם שאיני נושא לפלונית כעורה והרי היא נאה שחורה והרי היא לבנה קצרה והרי היא ארוכה לא מפני שהיא כעורה ונעשית נאה שחורה ונעשית לבנה קצרה ונעשית ארוכה אלא שהנדר טעות ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה והכניסוה לבית רבי ישמעאל וייפוה וא״ל רבי ישמעאל בני מזו נדרת א״ל לאו והתירו ר׳ ישמעאל. מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני ר׳ ישמעאל אומר אפילו כעורה ונעשית נאה ומעשה בא לפני ר׳ ישמעאל וכו׳ והלכתא כתנא קמא.
סליק פירקארשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הא דקתני הא מתניתין לזה ולזה הותר הראשון וכו׳ אוקימנא בפ׳ ארבעה נדרים כגון שתלאן זה בזה דאמר פלוני בפלוני ופלוני בפלוני דיקא נמי דקתני עלה בברייתא הותר האמצעי הימנו ולמטה מותר הימנו ולמעלה אסור ודקתני סיפא לזה ולזה קרבן צריכין פתח לכל אחד ואחד הא אמר לזה ולזה קרבן כיון שהותר מכללו הותר כולו דאלמא כללא הוי אוקמה רבא הכא דר׳ שמעון היא דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד ואע״ג דקי״ל דר׳ יהודה ור״ש הלכה כר״י בהא כיון דסתם לן תנא כר״ש הלכתא כוותיה ואע״ג דאין סדר למשנה ודלמא סתם ואח״כ מחלוקת הוא דסתם בנדרים ומחלוקת בשבועות הא סתמא אחרינא אשכחן כוותיה בקדושין התקדשי לי בזו התקדשי לי בזו וכו׳ ואוקימנא כר׳ שמעון דהתם אזלא סוגיא כוותיה ואמוראי שקלו וטרו אליביה והדין סברא רמיזא בהלכות רבינו הגדול ז״ל והכי נמי חזינא ליה לרבינו חננאל ז״ל דפסק כר״ש ואשכחן מאן דפסק שאיני נהנה לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולן הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין שאני נהנה לזה ולזה צריכין פתח היתר לכל אחד ואחד אלמא קסבר האי מרבנן ז״ל דכי אמרינן בגמרא סיפא כגון שתלאן זה בזה לאו דוקא דאמר פלוני כפלוני אלא נעשה כמי שתלאן זה בזה וקא פסק בפלוגתא דכלל ופרט דלא כר״ש ואנן לא סבירא לן [לא] כפסקא דיליה ולא כפירושא דיליה חדא דהא אמרינן בנמ׳ בהדיא כגון שתלאן זה בזה ואמר פלוני כפלוני ועוד דאם כחולה הוא גבי שבועה לא לך ולא לך בין למאן דאמר חייב על כל אחת ואחת בין למ״ד אינו חייב אלא אחת הכי הוה לן למימר אינו חייב אלא על הראשונה דשארא נתפסין נינהו ולא לך כדקא קאמר ואין שבועה אלא לראשון וכן בפקדון ותשומת יד וגזל ואבידה נימא דהכי קאמר שבועה שאין לך בידי פקדון. ותשומת יד כפקדון. וגזל כתשומת יד. ולא מתחייב אלא על קמא ואה״נ היכא דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ורמונים אי נמי שלא אשתה יין ושמן נימא דלא מיחייב אלא על קמא ושארא נתפסין נינהו דזה כזה קאמר ומתפיס בשבועה ליכא ואנן לא תנן בה הכי אלא חייב על כל אחת ואחת תנן אלא ש״מ לעולם לא הוי מתפיס עד דפריש ובודאי דיוקא דמילתא הכי הוא דכיון דלזה ולזה הוא למאן דאמר פרטא והך וי״ו מוסיף על השבועה הוא וכמאן דאמר שבועה לזה ושבועה לזה דמי גבי קונמות נמי ודאי כמ״ד קונם לזה וקונם לזה קאמר ולקי נמי תרתי והיכי אפשר למימר לענין היתר דזה כזה קאמר ואי אמרת והא מתניתין דנזירות קתני ואני ואני הותר הראשון הותרו כולן דאלמא כל חד וחד בחבריה מתפיס זו אינה דומה לזו דהתם כי ליתא לקמא ליתנהו לבתראי דהא אינהו לא אידכרו נזירות כלל אבל האי איהו גופיה קונם שאני נהנה קאמר ולכל חד וחד איכא קונם ואשכחן נמי בתלמוד ארץ ישראל בפ׳ שבועת הפקדון דהיכא דאמר שבועה שאין לי בידי חטים ושעורים וכוסמין ונמצא שאין בידו חטים אפילו לר״ש אינו פטור על השאר אלא במתפיס בפירוש ואומר שעורים יהיו כחטים וכוסמין יהיו כחטין ואיתא נמי בנזירות אלמא כל היכא דאיהו אמר שבועה וקונם לאו כמתפיס בקמא הוא עד דפריש הכי ותו דלזה לזה דקא פסק צריך פתח לכל אחד ואחד ליתא אלא לר״מ דאמר פרטא הוי ובודאי דליתא לדר׳ מאיר במקום רבי יהודה ור״ש אלא עיקר פסקא דוקא כר׳ שמעון וכדכתבינן: גרסינן בפרק מאימתי מזכירין תניא להן כל איניש דאתי עלוי מן קדמת דנא ייסר כיצד יחיד שקבל עליו תעניות שני וחמישי ושני של כל השנה כולה ופגעו בו ימים טובים הכתובים במגילת תענית אם נדרו קודם לגזרתנו תדחה נזרתנו מפני נדרו ואם נזרתנו קודמת לנדרו ידחה נדרו מפני גזרתנו איכא מאן דפריש דאף על גב דנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות וימים טובים ושבתות נמי צריכין פתח אפילו הכי בימים אלו של דבריהם עשו בהן חיזוק יותר משל תורה ואיכא מאן דפריש ידחה נדרו שילך אצל חכם ופותח לו בכך כשם שפותחין בימים טובים ובשבתות והאי פירושא בתרא פירושא דמסתבר הוא אלא מיהו חזינן למקצת רבוותא דאמרי דהאי נדר דהכא לאו נדר ממש הוא דאפקיה בלשון הרי עלי אלא קבלת תענית בעלמא הוא וקבלת תענית לא חמירא כנדרים ממש למיעקר ימים טובים ואפילו דמגילת תענית כדאמרינן התם גבי לוה אדם תעניתו ופורע וכי נדר הוא דלא סגי דלא משלם וכו׳ לאידך לישנא דקאמר לא יהא אלא נדר דמכל מקום נדר גמור לא הוי הילכך תדחה קבלתו מפני גזרתנו: ירושלמי נדר להתענות ונמצאו ימים טובים ושבתות לוקה ואינו צריך היתר חכם נדר להתענות ונמצא יום טוב של מגילת תענית רב חזקיה ורבי יודן תרוייהו מורין רבי ירמיה בשם רב חייא בר אבא חד אמר מתענה ואינו משלים וחד אמר לוקה ואינו צריך היתר חכם והאי לוקה מכת מרדות מדרבנן הוא. פותחין לו לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו ואומרים לו אילו היית יודע שלמחר אומרים עליך כך היא ווסתו של פלוני מגרש את נשיו ועל בנותיך יהיו אומרים בנות גרושה הן ומה ראתה אמן של אלו להתגרש ואמר אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר הרי זה מותר קונם שאיני נושא לפלונית כעורה והרי היא נאה שחורה והרי היא לבנה קצרה והרי היא ארוכה לא מפני שהיא כעורה ונעשית נאה שחורה ונעשית לבנה קצרה ונעשית ארוכה אלא שהנדר טעות ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה והכניסוה לבית רבי ישמעאל וייפוה וא״ל רבי ישמעאל בני מזו נדרת א״ל לאו והתירו ר׳ ישמעאל. מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני ר׳ ישמעאל אומר אפילו כעורה ונעשית נאה ומעשה בא לפני ר׳ ישמעאל וכו׳ והלכתא כתנא קמא.
סליק פירקארשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush