גמרא
פירוש
מִשּׁוּם דְּאִיסּוּרָן בְּמַשֶּׁהוּ אֲבָל דָּם דְּעַד דְּאִיכָּא רְבִיעִית אֵימָא לָא וְאִי אַשְׁמְעִינַן דָּם מִשּׁוּם דְּאִיכָּא כָּרֵת אֲבָל שְׁרָצִים אֵימָא לָא.
וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי מִשּׁוּם דְּאִיסּוּרָן שָׁוֶה בַּכֹּל אֲבָל טוּמְאָה אֵימָא לָא וְאִי אַשְׁמְעִינַן טוּמְאָה כֹּהֲנִים שָׁאנֵי מִשּׁוּם דְּרִיבָּה בָּהֶן מִצְוֹת יְתֵרוֹת אֲבָל הָנֵי אֵימָא לָא צְרִיכָא.
תָּא שְׁמַע שְׁנֵי אַחִין אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד חֵרֵשׁ נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְּחוֹת מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת מָה יַעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.
מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת מָה יַעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם.
אַמַּאי מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט תִּיתִּיב גַּבֵּיהּ קָטָן אוֹכֵל נְבֵלוֹת הוּא מִשּׁוּם אִיסּוּרָא דִידַהּ.
תָּא שְׁמַע שְׁנֵי אַחִין פִּקְחִין נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל חֵרֶשֶׁת מָה יַעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת מָה יַעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל חֵרֶשֶׁת מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בַּגֵּט וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.
וְאַמַּאי מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט תִּיתֵּיב גַּבֵּיהּ קָטָן אוֹכֵל נְבֵלוֹת הוּא מִשּׁוּם אִיסּוּרָא דִּידֵיהּ.
אָמַר רָבָא תָּא שְׁמַע שְׁנֵי אַחִין אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת מָה יַעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל פִּקַּחַת מָה יַעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל חֵרֶשֶׁת מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם.
וְהָא הָכָא דְּלָאו אִיסּוּרָא דִידַהּ אִיכָּא וְלָאו אִיסּוּרָא דִּידֵיהּ אִיכָּא וְקָתָנֵי מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט אָמַר רַב שְׁמַעְיָה גְּזֵירָה מִשּׁוּם הַתָּרַת יְבָמָה לַשּׁוּק.הדרן עלך חרש שנשא
פרק טו – האשה שלום
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ותו אקשי׳ עליה מהא דתנן בפרקין שני אחים אחד חרש ואחד פקח נשואים ב׳ אחיות אחת פקחת ואחת חרשת מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל חרשת מוציא אשתו בגט והא קטן אוכל נבלות הוא. ושני רב שמעיה גזרי׳ משום יבמה לשוק תניא יונק תינוק והולך מעובדת כוכבים ומבהמה טמאה ואין חוששין משום יונק שקץ ואל יאכילנו נבלות וטרפות שקצים ורמשים ובכולן יונק מהן אפילו בשבת ובגדול אסור. אבא שאול אומר נוהגים היינו שיונקים מבהמה טהורה ביו״ט אוקי׳ אפי׳ למ״ד ב״ד מצווין עליו להפרישו יונק תינוק מעובדת כוכבים ומבהמ׳ טמאה משום סכנה. אי הכי בגדול נמי גדול בעי אומדנא. קטן לא בעי אומדנא דסתם קטן מסוכן הוא אצל חלב. אבא שאול אומר וכו׳ ה״ד אי דאיכא סכנה אפי׳ בשבת אי דליכא סכנה אפי׳ ביו״ט נמי לא. לא צריכא דאיכא צערא וקסבר מפרק כלאחר יד בשבת דאיסור סקילה גזרו ביה רבנן יו״ט דאיסור לאו לא גזרו ביה רבנן. ובפרק אע״פ תני ר׳ מרינוס אומר גונח יונק חלב בשבת ואוקים בדליכא סכנה ואיכא צערא ואפילו בשבת לא גזרו ביה רבנן. קשיין אהדדי. הרב אלפס פי׳ דפליגי אהדדי ואיפסיקא הלכתא כר׳ מרינוס. ורבי יעקב ע״ה פי׳ דלא דמי צערא דהכא לצערא דהתם דהתם הוא מחמת חולי שהוא גונח ולא גזרו אפי׳ בשבת וצערא דהכא לאו צער חולי הוא לפיכך גזרו ביה בשבת ולא ביו״ט. תניא לא תאכלו כי שקץ הם לכם להזהיר גדולים על הקטנים וכל נפש מכם לא תאכל דם להזהיר גדולים על הקטנים אמור ואמרת אליהם לנפש וכו׳ להזהיר גדולים על הקטנים למ״ד ב״ד מצווין עליו להפרישו דאמרי׳ ליה לא תעביד וה״ה לכל אסורי׳ שבתורה למ״ד אין ב״ד מצווין עליו להפרישו דלא ליספו להו בידים. וה״ה באיסורא דרבנן לית ליה למספא ליה בידים:
שלום בינו לבינה. מסתברא דכיון דגבי רעבון אם אמר מת וקברתיו נאמנת ה״נ במלחמה אם אמרה מת במלחמה וקברתיו נאמנת דאי אמרת במלחמה אינה נאמנת ה״ל לרבה רעבון גרוע ממלחמה. ועדיף ממלחמה גרוע ממת על מטתו ועדיף ממת וקברתיו וכתב הרמב״ם ז״ל דבמלחמה אינה נאמנת במת וקברתיו אבל עד אחד אע״פ שאינו נאמן לומר מת במלחמה אבל במת וקברתיו נאמן. ולא ירדתי לסוף דעתו דהא עד אחד במלחמה היינו טעמא דלא מהימן משום דלא דייקא ומנסבה וכ״ש היכא דאמרה מת וקברתיו דלא דייקא ומנסבה. וכיון דס״ל לרבינו ז״ל דבמת וקברתיו אמרה בדדמי א״כ עד אחד מ״ט מהימן במת וקברתיו יותר מאשה. אלא ודאי מסתברא דאפי׳ אשה נאמנת לומר מת במלחמה וקברתיו:
איבעיא להו החזיקה היא מלחמה בעולם מהו מי אמרי׳ מה לה לשקר ומרעי לה לחזקה ת״ש עישינו עלינו בית עישינו עלינו מערה הוא מת ואני נצלתי אינה נאמנת שאני התם דאמרינן כי היכי דלדידך אתרחיש ניסא לדידיה נמי אתרחיש ניסא פי׳ מעיקרא קס״ד דה״ק הוא מת קודם שיצאתי מן המערה ואני נצלתי. וקאמר אינה נאמנת משום דאמרה בדדמי. ושני ליה דאם אמרה הוא מת קודם שיצאתי מן המערה נאמנת אלא הכא במאי עסקינן באומרת אני ברחתי ונצלתי והוא נשאר שם וא״א שלא מת. אמרי׳ לה כי היכי דלדידך אתרחיש ניסא שמצאת פתח לברוח לדידיה נמי מצא פתח לברוח. ואפשר לפרושי דאפילו אמרה אני שמרתי סמוך לפתח המערה ולא ברח אנן סהדי דמשקרא שהרי עשנו המערה על שניהם ובודאי כל מלתא דאפשר לשזובי (נפשה עבדה) [נפשיה עבד]. ת״ש נפלו עלינו עובדי כוכבים נפלו עלינו ליסטים הוא מת ואני ניצלתי נאמנת התם כדר׳ אידי דאמר אשה כלי זיינה עליה. פי׳ מעיקרא קס״ד שהליסטי׳ באו עליה ועל בעלה והיא היתה מתפחדת כמו הבעל והוה לן למי׳ דלא נטרא לבעל וחזרה ואמרה בדדמי ואפ״ה מהימנא משום מגו ושני ליה בודאי אם אמרה מלחמה בעולם והיה להרוג כל המוצאים אחד אנשים ואחד נשים דאע״ג דלא ידעינן במלחמה בעד אלא על פיה לא מהימנא דכיון דהיא גופה בההוא פחדא קיימא לא נטרי ליה לבעל וחזרה ואמרה בדדמי אלא הכא היינו טעמא דנאמנת מפני שהליסטים אינם הורגים את הנשים שכלי זיינן עליהן ומאחר שהשלום עמה נטרה ליה לבעל וחזייה ולא אמרה בדדמי ובעיין לא אפשיט ועבדינן לחומרא ואם החזיקה היא מלחמה בעולם אינה נאמנת. וה״מ בשאין שלום עמה שהמלחמה היא בנשים ובאנשים אבל בליסטים שיש שלום עמה נאמנת דהא שנינן הכא כרב אידי דאמר כלי זיינה עליה. וכן אם אמרה מצאתיו הרוג נאמנת דלא החזיקה בו מלחמה בעולם אינה נאמנת אלא שהחזיקה מלחמה על האנשים ונשים. אבל אם אמרה מצאתי פלוני בעלי הרוג או שבאו ליסטים עלינו הוא מת ואני נצלתי והיינו דאמר מתוך הדברים נזכר ר״ג שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא ר״ג את נשותיהם ע״פ עד אחד. אלמא דבכה״ג לאו מלחמה אקרי. וכן אני הייתי עם הורגיו דפ׳ שני דכיון שלא היה לו פחד לאו מלחמה מקרי ודבר ברור הוא זה. והקשה רש״י ז״ל וליפשוט ליה ממתני׳ דקתני שלום בעולם נאמנת. ובודאי אם אמרה מת בעלה במטתו אפי׳ במלחמה נאמנת אלא פשיטא דאמרה מת בעלה במלחמה וקתני נאמנת. ותירץ רש״י ז״ל דמתני׳ כגון שאמרה מת סתם כששלום בעולם אמרי׳ מת על מטתו דוקא קאמרה וכשהמלחמה בעולם אמרי׳ מת במלחמה קאמרה ולפי הפי׳ הזה שפרשתי לא קשיא מידי דאפשר לאוקומי מתני׳ כגון דאמר מצאתיו הרוג או ליסטים באו עליו והרגוהו כשהמלחמה בעולם אינה נאמנת וכששלום בעולם נאמנת. ואי קשיא לך מאי קא מיבעיא ליפשוט ממתני׳ דקתני מלחמה בעולם אינה נאמנת ולא אמר מה לי לשקר אי בעיא אמרה מת על מטתו אלמא לא אמרי׳ מה לי לשקר במקום חזקה תירץ הר״מ ב״ר יוסף דכשהמלחמה בעולם מרתתה לומר מת על מטתו. וזה התירוץ אינו מספיק למת במלחמה וקברתיו דהתם לא מרתתה דהא מת במלחמה וקברתיו קאמרה ואמאי לא מהימנינא לה משום דאי בעיא אמרה מת במלחמה אלא הכי מסתברא דכיון דמלחמה בעולם וחזקה דאמרה בדדמי ולא משקרה לפי דעתה לא אמרינן מגו דאי בעיא משקרה לפי דעתה לומר מת על מטתו דהא (אי) [אנן] לא מחזקי׳ לה בשקרנית כפי דעתה אבל כשהחזיקה היא מלחמה בעולם כיון דאי בעיא אמרה סתמה ולא משקרה מהמנינן לה להכי בעיא אי אמר מה לי לשקר במקום חזקה או לא. א״נ כשהמלחמה בעולם כיון דחזקה דאמרה בדדמי לא אמר מה לי לשקר דא״כ אזלא חזקה וה״ל כמה לי לשקר במקום עדים דהא איתא לחזקה כשהמלחמה בעולם ולא איפשיטא בעיא ולחומרא אזלינן דלא אמרי׳ מה לי לשקר במקום חזקה. ובפ׳ השותפין נמי אמרינן איבעיא להו תבעו לאחר זמנו וא״ל פרעתיך בתוך זמנו מהו מי אמר׳ מ״ל לשקר במקום חזקה דלא עביד איניש דפרע בגו זימניה או לא ולא איפשיט׳ ובקידושין פ׳ האומר מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן ומוקמי׳ לה בגמ׳ כגון דמוחזק לן באחים ולא מוחזק לן בבנים. אמר יש לי בנים נאמן דאמרי׳ מ״ל לשקר דאי בעי פטר לה בגט אלמא אפילו במקום חזקה נמי אמרינן מ״ל לשקר לד״ה בין לר״י בין לר׳ נתן. שאני התם דאין אדם חוטא ולא לו ולהכי מהמני ליה משום מ״ל לשקר. ולפום האי סברא עד שהחזיק הוא במלחמה מהמנין ליה משום מ״ל לשקר דאין אדם חוטא ולא לו. ומיהו לישנא דגמ׳ לא משמע דעד אחד נאמן במלחמה דמאי דקא מיבעיא לן לאו משום איהו דאמר בדדמי אלא משום דאיהי דייקא ומנסבא:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush