הא דאמר רב הונא צואה על בשרו או ידיו מטונפות בבית הכסא מותר לקרוא ק״ש, וקיימא לן כותיה, מדאקשינן מינה בפרק אמר להם הממונה לרב פפא דאמר צואה במקומה אסור לקרות ק״ש כנגדה. כך כתב הרב בהלכותיו. מיהו ר״ש ז״ל כתב דמדרב חסדא נמי קא מקשי, דעד כאן לא קאמר אסור אלא משום כל עצמותי תאמרנה, אבל משום זוהמת הריח לא, וקשיא לרב פפא מתרווייהו. עכ״ל ר״ש ז״ל בפרק אמר להם הממונה. מסתברא בצואה על בשרו והיא תחת בגדיו ואין ריחה נודף. וידיו מונחות בבית הכסא, סתום ואין שם ריח.
תניא לא יקרא אדם ק״ש לא כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת חזירים ולא כנגד צואת כלבים בזמן שיש בתוכן עורות. פירוש הא דקתני בזמן שיש בתוכן עורות, אכלבים ואחזירים קאי. ואיכא מאן דאמר הוא הדין נמי אצואת תרנגולים שמותר. ולא מסתברא כותיה, דגרסינן בפרק כל כתבי כופין קערה על צואה של תרנגולין מפני קטן [שלא יטנף], ופרכינן גרף של רעי הוא. ירושלמי ר׳ יוסי בר׳ חנינא אומר מרחיקין מגללי בהמות ארבע אמות, ר׳ שמואל בר רב יצחק ברכים ובלבד של חמור ובבא מן הדרך, תנינן מרחיקין מצואת החזיר ומצואת נמיה ומצואת תרנגולין ארבע אמות אמר ר׳ יוסי ובלבד באדומים.
קיימא לן במי רגלים, רשומן ניכר מותר אם אינן מטפיחין. ובטופח להטפיח פליגי ר׳ יוסי ורבנן, דרבנן מברי בעינן טופח להטפיח והלכתא כרבנן. ואיכא דמפרש איפכא דרבנן סברי לא בעינן להטפיח. ומסתברא כפירושא קמא, מדקאמר ר׳ יוסי כל זמן שמטפיחין.מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה.