Collected from HeArukh Shabbat 80b – הערוך על סדר הש"ס שבת פ:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

ת״רתָּנוּ רַבָּנַן ^אהַמּוֹצִיא שֵׂיעָר כְּדֵי לְגַבֵּל בּוֹ אֶת הַטִּיט [טִיט] לַעֲשׂוֹת פִּי כוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב.: סִיד כְּדֵי לָסוּד.: תָּנָא כְּדֵי לָסוּד אֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁבַּבָּנוֹת אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִגִּיעוּ לְפִירְקָן וְלֹא הִגִּיעוּ [לְשָׁנִים] בְּנוֹת עֲנִיִּים טוֹפְלוֹת אוֹתָן בְּסִיד בְּנוֹת עֲשִׁירִים טוֹפְלוֹת אוֹתָן בְּסוֹלֶת בְּנוֹת מְלָכִים טוֹפְלוֹת אוֹתָן בְּשֶׁמֶן הַמּוֹר שֶׁנֶּאֱמַר {אסתר ב׳:י״ב} שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמּוֹר מַאי שֶׁמֶן הַמּוֹר רַב הוּנָא בַּר חִיָּיא אָמַר סְטָכַת רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר שֶׁמֶן זַיִת שֶׁלֹּא הביאה שְׁלִישׁ תַּנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַנְפִּיקְנוּן שֶׁמֶן זַיִת שֶׁלֹּא הביאה שְׁלִישׁ וְלָמָּה סָכִין אוֹתוֹ שֶׁמַּשִּׁיר אֶת הַשֵּׂיעָר וּמְעַדֵּן הַבָּשָׂר. רַב בִּיבִי הַוְיָא לֵיהּ בְּרַתָּא טַפְלַהּ אֵבֶר אֵבֶר שְׁקַל בָּהּ ד׳אַרְבַּע מאות זוּזֵי הֲוָה הָהוּא גּוֹי¹ בְּשִׁבָבוּתֵיהּ הַוְיָא לֵיהּ בְּרַתָּא טַפְלַהּ בְּחַד זִימְנָא וּמֵתָה אֲמַר קְטַל רַב בִּיבִי לִבְרַתִּי אָמַר רַב נַחְמָן רַב בִּיבִי דְּשָׁתֵי שִׁיכְרָא בָּעֲיָין בְּנָתֵיהּ טִפְלָא אֲנַן דְּלָא שָׁתֵינַן שִׁיכְרָא לָא בָּעֲיָין בְּנָתַן טִפְלָא.: ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדֵי לָסוּד כִּלְכּוּל.: מַאי כִּלְכּוּל וּמַאי אַנְדִּיפֵי אָמַר רַב צִידְעָא וּבַת צִידְעָא לְמֵימְרָא דְּשִׁיעוּרָא דר׳דְרַבִּי יְהוּדָה נְפִישׁ הָא קיי״לקַיְימָא לַן דְּשִׁיעוּרָא דְרַבָּנַן נְפִישׁ זוּטָא מִדְּרַבָּנַן וּנְפִישׁ מִדְּרַבִּי נְחֶמְיָה מֵיתִיבִי א״ראָמַר רַבִּי נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בְּחָבוּט וְדִבְרֵי רַבִּי נְחֶמְיָה בְּבֵיצַת הַסִּיד וְאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ צִידְעָא וּבַת צִידְעָא אִידֵּי וְאִידֵּי חָבוּט אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי אַמֵּי אַאַנְדִּיפָא. מַתְקִיף לַהּ רַב כָּהֲנָא וְכִי אָדָם עוֹשֶׂה מְעוֹתָיו אַנְפָּרוֹת אֶלָּא אָמַר רַב כָּהֲנָא שְׁנָתוֹת כְּדִתְנַן שְׁנָתוֹת הָיוּ בַּהִין עַד כָּאן לַפָּר עַד כָּאן לָאַיִל עַד כָּאן לַכֶּבֶשׂ וְאִיבָּעֵית אֵימָא מַאי אַנְדִּיפָא אַפּוּתָא וְכִי הָא דְּהָהוּא בַּר גָּלִיל [דְּאִיקְּלַע לְבָבֶל] דַּאֲמַרוּ לֵיהּ קוּם דְּרוֹשׁ לנו בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה אֲמַר לְהוּ אֶדְרוֹשׁ לְכוּ כְּדִדְרַשׁ רַבִּי נְחֶמְיָה לְחַבְרֵיהּ וּנְפַקָא עָרָעִיתָא מִן כותל וּמְחָתֵיהּ בְּאַנְדִּיפֵי וּמִית וַאֲמַרוּ לֵיהּ מִן דִּילֵיהּ דָּא לֵיהּ.: מתני׳מַתְנִיתִין: אֲדָמָה כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִין דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲכָמִים אוֹמְרִים ^בכְּחוֹתַם הָאִיגְּרוֹת זֶבֶל וָחוֹל הַדַּק כְּדֵי לְזַבֵּל קֶלַח שֶׁל כְּרוּב דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים ^גכְּדֵי לְזַבֵּל כְּרֵישָׁא חוֹל הַגַּס כְּדֵי לִיתֵּן עַל מְלֹא כַּף סִיד קָנֶה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קוּלְמוֹס וְאִם הָיָה עָבֶה אוֹ מְרוּסָּס כְּדֵי לְבַשֵּׁל בּוֹ בֵּיצָה קַלָּה שֶׁבַּבֵּיצִים טְרוּפָה וּנְתוּנָה בָּאִילְפָּס.: גמ׳גְּמָרָא: עַל מְלֹא כַּף סִיד תָּנָא כְּדֵי לִיתֵּן עַל פִּי כַּף שֶׁל סַיָּידִין מַאן תְּנָא דְּחוֹל מְעַלֵּי לֵיהּ לְסִיד אָמַר רַב חִסְדָּא רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּתַנְיָא לֹא יָסוּד אָדָם אֶת בֵּיתוֹ בְּסִיד אא״כאֶלָּא אִם כֵּן עֵירַב בּוֹ תֶּבֶן אוֹ חוֹל ר״ירַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר תֶּבֶן מוּתָּר חוֹל אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא טְרַכְסִיד רָבָא אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן קִילְקוּלוֹ זֶהוּ תִּיקּוּנוֹ.: קָנֶה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קוּלְמוֹס.: תָּנָא ^דקוּלְמוֹס הַמַּגִּיעַ לְקִשְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתָיו בָּעֵי רַב אָשֵׁי קֶשֶׁר הָעֶלְיוֹן אוֹ קֶשֶׁר הַתַּחְתּוֹן תֵּיקוּ.: וְאִם הָיָה עָבֶה כּוּ׳.: תָּנָא טְרוּפָה בְּשֶׁמֶן וּנְתוּנָה בָּאִילְפָּס אֲמַר לֵיהּ מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא לִבְרֵיהּ מִי שְׁמִיעַ לָךְ בֵּיצָה קַלָּה מַאי הִיא אֲמַר לֵיהּ בֵּיעֲתָא דְצִילְצְלָא מַאי טַעְמָא מִשּׁוּם דְּזוּטְרָא אֵימָא דְּצִיפַּרְתָּא אִישְׁתִּיק אֲמַר לֵיהּ מִידֵּי שְׁמִיעַ לָךְ בְּהָא [אֲמַר לֵיהּ הָכִי] אָמַר רַב שֵׁשֶׁת בֵּיצַת תַּרְנְגוֹלֶת וּמַאי קָרוּ לַהּ בֵּיצָה קַלָּה שִׁיעֲרוּ חֲכָמִים אֵין לָךְ בֵּיצָה קַלָּה לְבַשֵּׁל יוֹתֵר מִבֵּיצַת תַּרְנְגוֹלֶת וּמַאי שְׁנָא כׇּל שִׁיעוּרֵי שַׁבָּת כִּגְרוֹגֶרֶת וְהָכָא כְּבֵיצָה אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַב נַחְמָן ^הכִּגְרוֹגֶרֶת מִבֵּיצָה קַלָּה.:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שבת י״ח:י״א

^ב רמב״ם הלכות שבת י״ח:י״א

^ג רמב״ם הלכות שבת י״ח:י״א

^ד רמב״ם הלכות שבת י״ח:ד׳

^ה רמב״ם הלכות שבת י״ח:ד׳
רמב״ם הלכות שבת ט׳:ה׳

¹ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "נכרי".

E/ע

הערותNotes

ערך טפל טפל – ^א(כלים פרק ג) הטופל כלי חרס הבריא רבי מאיר ורבי שמעון מטמאין וחכמים אומרים הטופל את הבריא טהור וכו׳ וששאלתם הטופל כלי חרס והידוק קירויה דפליגי רבנן בין בריא לרעוע לענין טומאה וטהרה כיצד היה הבריא טהור הרעוע טמא ובכל מקום הבריא טמא והרעוע טהור הוי יודעין שעל הטפילה נאמר דבר זה ולא על הכלי עצמו כי הכלי רעוע צריך לו טפילתו וטפילתו העמידתו לפיכך חיבור הוא לו וכמקצתו חשובה ולפיכך הנוגעים בטפלה של כלים רעועי׳ הרי הן טמאין אבל הכלים הבריאים אינן צריכין לפיכך הנוגעין בטפילתן לא נטמאו וכן שנו אחריה יבלת שטופלים בה פטסי׳ הנוגע בה טמא מגופת חבית אינה חיבור הנוגע בטיפול של תנור טמא ולענין כלים בריאים שטפלן רבי מאיר ורבי שמעון מטמאין הרי שינוי מבואר מודין חכמים לרבי מאיר ורבי שמעון במיחם שטפלו עד מקום שהאור שולט בו. (חולין קכד. כלים פרק ה) וגורר את הטפילה פי׳ תנור זה עין חרם הוא וכעין תנורי פסחים הוא ואומן עשאו עגול ומפולש ומסיקו בכבשן ככלי חרס אחרים ובעל הבית משים אבנים בקרקע והתנור עציהם וטופל טיט סביביו כדי שיתחזק עכשיו כשנטמא ורוצה לטהרו חולק תנור עצמו לג׳ וגורר את הטפילה אשר סביבו ומסיר האבנים שתחתיו עד שיעמוד התנור בארץ ממעטו מבפנים ד׳ טפחים פי׳ מעמידו על פחות מד׳ טפחים צריך להסיעו פי׳ להסירו ממקומו. בנות עניים טופלות אותן בסיד (שבת פ: פסחים מג. מועד קטן ט:) רבי יהודה אומר אשה לא תסיד פי׳ בנות שהגיעו לפרקן שכבר צמח שער שלהן ולא הגיעו לי״ג שנים ואין דין שיהא להן שיער והן קטנות ובושות העניות סדין אותן בסיד להסיר השיער. פי׳ אחר שהגיעו לשנים שהאשה בוגרת ולא בגרה ולא גדלה בשר עניים טחים בשר בנות בסיד ומה צורך לכך כדי שיסתתמו נקבים קטנים וגומות שער שבעור ויכנס הבל לפנים ויחם קרבה ותבגור ותגדל בשר. ובנות עשירים טופלין אותן בסולת ובנות מלכים בשמן המור וריחו טוב וממיני שרף הוא זהו מר דרור ומי שטופל כל בשרה פעם אחת כל הבל שלה נכנס לפנים והיא מתחממת ומתה כדרך שאירע את בת העכו״ם טפלה אבר אבר (שבת פ: מועד קטן ט) כבר פירשנו בערך אנדיפי. אין טופלין אותו בחרסית (ביצה לד) (א״ב תרגום במלט מלבן בטפיל בנינא). ערך טפל טפל – ^ב(כלים פרק ג) הטופל כלי חרס הבריא רבי מאיר ורבי שמעון מטמאין וחכמים אומרים הטופל את הבריא טהור וכו׳ וששאלתם הטופל כלי חרס והידוק קירויה דפליגי רבנן בין בריא לרעוע לענין טומאה וטהרה כיצד היה הבריא טהור הרעוע טמא ובכל מקום הבריא טמא והרעוע טהור הוי יודעין שעל הטפילה נאמר דבר זה ולא על הכלי עצמו כי הכלי רעוע צריך לו טפילתו וטפילתו העמידתו לפיכך חיבור הוא לו וכמקצתו חשובה ולפיכך הנוגעים בטפלה של כלים רעועי׳ הרי הן טמאין אבל הכלים הבריאים אינן צריכין לפיכך הנוגעין בטפילתן לא נטמאו וכן שנו אחריה יבלת שטופלים בה פטסי׳ הנוגע בה טמא מגופת חבית אינה חיבור הנוגע בטיפול של תנור טמא ולענין כלים בריאים שטפלן רבי מאיר ורבי שמעון מטמאין הרי שינוי מבואר מודין חכמים לרבי מאיר ורבי שמעון במיחם שטפלו עד מקום שהאור שולט בו. (חולין קכד. כלים פרק ה) וגורר את הטפילה פי׳ תנור זה עין חרם הוא וכעין תנורי פסחים הוא ואומן עשאו עגול ומפולש ומסיקו בכבשן ככלי חרס אחרים ובעל הבית משים אבנים בקרקע והתנור עציהם וטופל טיט סביביו כדי שיתחזק עכשיו כשנטמא ורוצה לטהרו חולק תנור עצמו לג׳ וגורר את הטפילה אשר סביבו ומסיר האבנים שתחתיו עד שיעמוד התנור בארץ ממעטו מבפנים ד׳ טפחים פי׳ מעמידו על פחות מד׳ טפחים צריך להסיעו פי׳ להסירו ממקומו. בנות עניים טופלות אותן בסיד (שבת פ: פסחים מג. מועד קטן ט:) רבי יהודה אומר אשה לא תסיד פי׳ בנות שהגיעו לפרקן שכבר צמח שער שלהן ולא הגיעו לי״ג שנים ואין דין שיהא להן שיער והן קטנות ובושות העניות סדין אותן בסיד להסיר השיער. פי׳ אחר שהגיעו לשנים שהאשה בוגרת ולא בגרה ולא גדלה בשר עניים טחים בשר בנות בסיד ומה צורך לכך כדי שיסתתמו נקבים קטנים וגומות שער שבעור ויכנס הבל לפנים ויחם קרבה ותבגור ותגדל בשר. ובנות עשירים טופלין אותן בסולת ובנות מלכים בשמן המור וריחו טוב וממיני שרף הוא זהו מר דרור ומי שטופל כל בשרה פעם אחת כל הבל שלה נכנס לפנים והיא מתחממת ומתה כדרך שאירע את בת העכו״ם טפלה אבר אבר (שבת פ: מועד קטן ט) כבר פירשנו בערך אנדיפי. אין טופלין אותו בחרסית (ביצה לד) (א״ב תרגום במלט מלבן בטפיל בנינא). ערך סטכת סטכת – ^ג(שבת פ: מגילה יג. מועד קטן ט: מנחות פו.) מאי שמן המור רב הונא אמר סטכת פי׳ מירא דכיא (א״ב פי׳ בל׳ יוני ורומי צרי הנוטף מעצי המור וגם שמן המור היוצא מן המכבש. תרגום ששה חדשים בשמן המור שתא ירחי בטכסתי והוא טעות או הוחלפו האותיות כמו שהוחלפו בספסל ובעל המתורגמן לא דקדק). ערך בץ בץ – ^ד(שבת פ:) נראין דברי רבי נחמיה בביצת הגיר. (ביצה טו.) תניא רבי יהודה אוסר בלבן מפני שצריך ביצת הגיר פירוש הוא סיד ועשוי כמו ביצה והוא חזק ועוד פירוש בגיר. ביצת התרנגול (פרק במה אשה) ופי׳ בחרגול. (ובפרק י״ז בכלים) כל כלי בעלי בתים ביצת הנעמית המחופה פי׳ היא בת היענה כדמתרגמינן בת נעמיתא ומצופה במתכת. (שבת קיז) והאמר מר יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים ועד ביצי כינים. (עבודה זרה ג) שלישית יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים ועד ביצי כינים פי׳ בערך אנבא. (בבא מציעא עד) על הביצים של יוצר. (בפרק ה׳ דפרה) המביא כלי חרש ביצת היוצרים כשרה פי׳ כל כלי שמתחילין עושי כלי חרש לעשותו תחילה עושין החומר עגול כצורת ביצה ואחר כך פותחה כאותה ששנינו לענין רבית באיזהו נשך. ערך בת צידעא בת צידעא – ^ה(שבת פ:) מאי כלכול ומאי אנדיפי אמר רב צדעא ובת צדעא ובתשובות כתב בת צידעא פי׳ כשהאשה קולעת שערה כולן משיירת ממנו דבר מועט בין אזניה לפדחת׳ כנגד צדעיה ומביאה סיד טרוף כשהוא חבוט וטחה אותו שער ואינה קולעת אותו אלא מטילה אותן כנגד פנים זה עושה בת עניים אבל עשירה סורקתו בבשמים בשמן טוב שיתחברו שערות זו בזו ולא תהיינה כאבילו׳ ויתייפו. (תרגו׳ ברקתו (שופטים ד׳) בצדעיה.) ערך גר גר – ^וושדת אותם בשיד ת״י ותשיעון יתהון בגירא. עצמות מלך אדם לסיד תרגו׳ דאוקיד גרמי מלכא דאדום וסדינון בגיר בביתא (ובמגלת איכה כלה ה׳ חמתו) למלך שעשה חופה לבנו גיירה וסיידה וכיירה. (שבת פ׳:) דברי ר׳ יהוד׳ בחבוט ודברי רב נחמיה בביצת הגיר. ס״א בביצת הסיד שמע מינה סיד וגיר אחד הוא ואומר על גירא די כתל היכלא. (ביצה טו.) תניא רבי יהודה אוסר בלבן מפני שצריך ביצת הגיר פי׳ כמנהג מקומו בר בשרא לעיל וצריך ביצת הגיר ללבנו. פי׳ אחר ביצת הגיר קורין הדבר שמשחרין בו לצחצחו ולעשותו חלק באתריה דרבי יהודה בר בשרא לתחת וכלפי שיער לחוץ והוי חלק מעצמו ואין צריך צחצוח באתריה דרבי יוסי בר בשרא לעיל ולא הוי חלק וצריך לצחצחו. ערך חבט חבט – ^ז(סוכה מה.) חריות של דקל היו מלקטין וחובטין ע״ג המזבח ואותו היום נקרא יום חיבוט חריות. (בריש מדות) וכל משמר שאינו עומד ואומר לו איש הר הבית שלום עליך ניכר שהוא ישן חובטו במקלו ורשות היה לו לשרוף את כסותו (ובסוף פרה) חובטין אותה במקלו׳ כוברין אותה בכברות. (שבת פ:) נראין דברי רבי יהודה בחבוט פי׳ סיד טרוף. (עירובין מב) הואיל ותקרת הבית חובטא פי׳ ר׳ ניסים כגון שהבית פתוח משני צדדין וכלתה מדתו במקצת הבית תחת התקרה כגון שהבית כולו מקורה הרי הוא כד׳ אמות ומטלטל בכולו ואם תאמר הרי הוא פתוח לצד מערבית וכאלו פרוץ למקום האסור לו קא משמע לן רב הונא דתקרת הבית חובטת ראה כאלו תקרה יורדת וסותמת צד מערבי (בבא קמא נ) בור שחייבה עליה תורה להבלו ולא לחבטו פי׳ שמת מחמת הבל וחמימות שבתוך הבור ולא מחמת המכה שנפל בקרקעית הבור (חולין ח) הבלא קדים או חבטא קדים פי׳ חמימות קדים או פציעת המכה. (ובבא מציעא קטז) אי בחבטא נפל אי בחבסא נפל פי׳ שחבטתם הרוח והפילתם ממעלה למטה ונשתברו (ובפסיקתא דפרה) אמר ליה חבוט חבטך דהיא טבא בקולטא פי׳ רמי ואחבטך חיפה להלקתך בשביל פעם אחרת. וחבטא בהפקר קני (בבא בתרא קיח) כבר פירשנו בערך בט. (כתובות לו) אמר רבי זירא מפני שנחבטת ע״ג קרקע כולהו נמי מחבטא. (כתובות י) ההוא דאתא לקמיה דרב נחמן אמרו ליה פתח פתוח מצאתי אמר להו רב נחמן אסבוה כופרי מברכתא הביטא ליה. פי׳ גאון כופרי עצים לחין הנלקחין מן חריות של דקל מברכתא נברכת של כובסין ונעשה כנוי לאותו מקום וכן הוא אומר הכוהו והלקוהו בכופרי כי כבר חבט בנברכת כלומר ידע את הנשים. ס״א מקור ונברכת אח׳ הן לכן כינהו מברכתא כלומר על מקור חבט עצמו. ערך זבל זבל – ^ח(שבת מז:) לא בזבל ולא בחול. (שבת פ:) זבל וחול הדק כדי לזבל קלח של כרוב. (מנחות פה) אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחין. (שביעית פרק ב) מזבלין מייבלין ומעדרין מכרקין מאבקין מעשנין מקרסמין מזרדין ומפסלין מזהמין וכורכת וקוטמין ומסקלין פירוש מזבלין ומעדרין במקשאות משליכין זבל בשדה או בעיקר האילן מעדרין חופרין. מייבלין ירושל׳ מעבירין את היבלת כלומר אם יש לאילן יבלת יסירה ממנו וירפא. ירושל׳ מפרקין בעלים כלומר משברים העלים היבשים. ירושלמי מאבקין עושה לה אבק כלומר משליכין אבק על עיקר האילן. ירושלמי מעשנין מתננין לה כלומר עושים עשן תחת האילן שימותו התולעים מסלקין מסירין האבנים מלשון סקלו מאבן. מקרסמין כמו מכרסמין שחותך הענפים שיבשו. מזרדין כורתין הפרחים העולים בשרש האילן. מפסלין שנוטל הפסולת ויש אומרים מזרדין שחותך קצת מן הענפים הלחים ומניח מקצת. מפסלין שנוטלין מן הכל כדי שתתעבה הקורה מלשון ויפסול שני לוחות אבנים. מזהמין נותנין זבל ומים בעיקרין כורכין מל׳ ותכריך בוץ וארגמן. קוטמין תרגום אפר קטם ויש אומרים שובר הראשים כמו נקטם ראשו. וסכין את הפגין פירות שלא נתבשלו סכין אותן שמן ומיד מתבשלין. (עבודה זרה נ) התם פטומי פירא. עד חצות (ברכות ח.) עד זבילא בתרייתא שלמא. (בבא מציעא ק״ג:) אמר רב יוסף דוולא מרא וזבילא וזרנוקא דבעל הבית פירוש פל״א בלעז הנושאת הזבל ומשליכין על המת (א״ב תרגו׳ כדומן על פני השדה כזבל מבדר על אפי חקלא). ערך חל חל – ^ט(שבת פ:) זבל וחול דק וחול גס. (חולין ל פסחים קיב) אדחלא אכרעך זבינך זבין פירוש בעוד אבק על רגליך קודם שתרחצם כשבאת מן הדרך זבון. ערך חתם חתם – ^י(עוקצין פרק ב) חותם של יבישה מצטרף ושל רוטב אינו מצטרף פי׳ כל הפירות יש להן עוקץ בלא חותם וגרגר של ענבים ושל תמרים יש להם חותם ובראש החותם עוקץ (כדאמרינן בתוספתא) נפל ממנו גרגר יחידי אם יש לו חותם טהור אין לו חותם טמא. (שבת פ:) אדמה כחותם המרצופים פי׳ חותם שעושין לשקין שהוא גדול וחכמים אומרים כחותם האיגרות שהוא קטן. חותם שבכסותו פירשנו בערך סרבל. (נדה כב.) והלא הוא עצמו אין מטמא אלא בחתימת פי האמה. (נדה מג) אמר שמואל זב צריך בחתימת פי אמה שנא׳ או החתי׳ בשרו. (ברכות סג) כל חותם הברכות שהיו חותמין במקדש היו אומרים מן העולם פי׳ היו הכהנים בתחילה עונים אחר כל ברכה ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם שלא היו עונין במקדש אמן וכששמעו המינים אמרו אין עולם אלא אחד וכשראו הכהנים שבשביל כן נתמעטה האמונה של עולם הבא התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם כלומ׳ מן העולם הזה ועד העולם הבא ובשביל כבוד המקום הפרו התיקון שהי׳ והוסיפו ועד העולם כלומ׳ שיש עולם אחר. (בבא בתרא קעה) ערב היוצא אחר חיתום שטרות גובה מנכסין בני חורין. ערך טרף טרף – ^כ(ברכות לד.) לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף פי׳ לשון בילבול. (כלאים פרק ט) צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה (תענית יט.) ועל הספינה המטרפת בים. (נדה יג) שנטרפה דעתו. (שבת פ:, כלים פרק ה) ביצה קלה שבבצים טרופה ונתונה באילפס. (משנה עדיות פרק ב) ביצה טרופה שהיא נתונה על גבי ירק (שבת קמז) מי שנפרקה ידו או רגלו לא יטרפנה בצונן. טרף בקלפי פי׳ ערבבם. (סוכה לז) כל העם מטרפין בלולביהן. בגמ׳ דסימן העוף (חולין סד) בפרק אלו טרפות אין מוכרין ביצה לעכו״ם אלא אם כן טורפה בקערה (שבת קלג.) אם לא טרף יין ושמן (א״ב תרגום ותפעם רוחו ומטרפא רוחיה). ערך כף כף – ^ל(שבת פ:) חול כדי ליתן על מלא כף סיד (גמ׳) תנא כדי ליתן על מלא כך של סיידין (מדות פרק ג) ולא היו סדין אותו בכפין של ברזל וכו׳ פי׳ אותו ברזל של סייד שעשוי כמין כף. (פסחים כח.) כפא דחט נגריה בגויה נשרוף חרדלא׳ פי׳ כף שחקק האומן באותו הכף עצמו שורף פיו בחרדל חזק כלומר משל דרבי יהודה קשיא ליה השתא מה שאמר הוא בקבורה חטט וחקק אחד הוא. (כלים פרק י״ג) קולי גריפין שניטלה כפה שמאה מפני שינה פירושו בערך ק׳. מכחול שניטל הכף טמא מפני הזכ׳ פירשנו בערך מ׳. (כלים פרק כ״ו) כף לוקטי קוצים טהורה פי׳ המלקטין קוצין יש להן כמין כף והוא יד מעור כדי שלא יחבלו ידיו וראיה לדבר ובליעל כקוץ מונד כלהם כי לא ביד יקחו. מנח כפא אכיפי ומטלטל (שבת קמב) פי׳ מניח אדם תרווד אכיפי הן כגון כיפה של צמר. פ״א מניח תרווד על עומרין. מהלכי כפים בחיה טומאתי לך. (חולין ע) פי׳ עובר טמא שהוא ממהלכי כפים שאין פרסותיו סדוקות בחיה טימאתי לך כלומר אף שהאם חיה טימאתי לך. (שבת קיב) סנדל שנפסקה אחת מאזניו או אחת מתרסיותיו שניטל כל הכף טמא שני אזניו או שני תרסיותיו או שניטל רוב הכף טהור (חולין נד) מודה בה רב מכפא דמוחא ועד אטמא פי׳ מכף הקדקד ועד הירך. ערך רס רס – ^מ(שבת פ:) אם היה עב או מרוסס (בפ״ב בעוקצין) האגוזין והשקדים חיבור משירסס (חולין עז.) מתרוסס מהו פי׳ כמו קנה רציץ המפיס מורסא בשבת עיין בערך מפיס. (גיטין סט) למורסא אנפקא דחמרא באהלא תולענא מכה טרייה תרגום במחא מרסא. ערך טרכסיד טרכסיד – ^נ(שבת פ: בבא בתרא ס) מפני שהוא טרכסיד פי׳ מין אחד ממין סיד ומעולה ממנו וטחין אותו למעלה מן הסיד ובל׳ ערבי ספידן אלפדאג. ערך אנפקינון אנפקינון – ^ס(מנחות פה.) במשנה דמנחות בפר׳ כל קרבנות הציבור אין מביאין אנפקינון ואם הביא כשר ובגמ׳ דעושה אשה תכשיטיה במשקין (מועד קטן ט:) ובהגדה דמגילה (שבת פ) בפר׳ המוציא יין בגמ׳ דסיד ובריש גמ׳ דאילו עוברי׳ בפסח (פסחים מ״ג.) תניא רבי יהודה אומר אונפקינון שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין אותו שמשיר את השיער ומעדן את הבשר. ¹{ואני למדתי מפי רבי מצליח זצ״ל שמשחיר את השער} (א״ב: פירוש בלשון יוני שמן עשוי מזיתים בעודם פגים). ערך צצלא צצלא – ^ע(בבא בתרא עה. סנהדרין ק.) השתא כביעתא דצוצלא לא משכחינן (ובפסקא דעניה סוערה) אפילו כביעתא דשפנינא לית (שבת פ) כביעתא דצוצלתא מאי טעמא משום דזוטרא אימא דצפירתא פירוש ביצה של עוף והוא דייציפי וממין תורין הוא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

^א [בעשמירען. זאלבען.]

^ב [בעשמירען. זאלבען.]

^ג [פיינער עהל.]

^ד [איי מאסא.]

^ה [שטערען לאקין.]

^ו [קאליך שטיינער.]

^ז [שלאגען, קלאפפען.]

^ח [מיסט.]

^ט [זאמד.]

^י [פערזיגלען, בעשליסען.]

^כ [פערמישט ווערין.]

^ל [לעפעל פפאנע.]

^מ [צערשלאגען.]

^נ [פיינער קאליך.]

^ס [אייל פון אומצייטיגי איילבירטן.]

^ע [טויב.]

¹ התוספת שבסוגריים מופיעה בדפוס רומא, אך חסרה בכ״י לונדון, וינה.

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון