Collected from HeArukh Shabbat 78b – הערוך על סדר הש"ס שבת עח:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

נְיָיר מָחוּק כְּדֵי לִכְרוֹךְ עַל צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁל פִּלְיָיטוֹן עוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵיעַ (דּוּכְסוּסְטוֹס כְּדֵי לִכְתּוֹב מְזוּזָה) קְלָף כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁבַּתְּפִילִּין שֶׁהִיא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל דְּיוֹ כְּדֵי לִכְתּוֹב ב׳שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. כְּחוֹל כְּדֵי לִכְחוֹל עַיִן אַחַת דֶּבֶק כְּדֵי לִיתֵּן בְּרֹאשׁ הַשַּׁפְשָׁף זֶפֶת וְגׇפְרִית כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נֶקֶב שַׁעֲוָה כְּדֵי לִיתֵּן עַל פִּי נֶקֶב קָטָן חַרְסִית כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּיטְפּוּט סוּבִּין כְּדֵי לִיתֵּן עַל פִּי כוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב סִיד כְּדֵי לָסוּד קְטַנָּה שֶׁבַּבָּנוֹת ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כלכל רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כְּדֵי לָסוּד אוּנְדִּפֵי.: גמ׳גְּמָרָא: חֶבֶל נָמֵי לִיחַיֵּיב כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תְּלַאי לַנָּפָה וְלַכְּבָרָה כֵּיוָן דְּחָרֵיק בְּמָנָא לָא עָבְדִי אִינָשֵׁי תָּנוּ רַבָּנַן הוּצִין כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אוֹזֶן לְסַל כְּפִיפָה מִצְרִית סִיב אֲחֵרִים אוֹמְרִים כְּדֵי לִיתֵּן עַל פִּי מַשְׁפֵּךְ קָטָן לְסַנֵּן אֶת הַיַּיִן ^ארְבָב כְּדֵי לָסוּךְ תַּחַת אספגין קְטַנָּה וְכַמָּה שִׁיעוּרָהּ כְּסֶלַע וְהָתַנְיָא כִּגְרוֹגֶרֶת אִידֵּי וְאִידֵּי חַד שִׁיעוּרָא הוּא מוֹכִין כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כַּדּוּר קְטַנָּה וְכַמָּה שִׁיעוּרוֹ כֶּאֱגוֹז.: נְיָיר כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו קֶשֶׁר מוֹכְסִין.: תָּנָא כַּמָּה קֶשֶׁר מוֹכְסִין ^בשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת (שֶׁל קֶשֶׁר מוֹכְסִין) וּרְמִינְהוּ הַמּוֹצִיא נְיָיר חָלָק אִם יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת חַיָּיב וְאִם לָאו פָּטוּר אָמַר רַב שֵׁשֶׁת מַאי שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁל קֶשֶׁר מוֹכְסִין רָבָא אָמַר שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת דִּידַן וּבֵית אֲחִיזָה דְּהַיְינוּ קֶשֶׁר מוֹכְסִין. מֵיתִיבִי ^גהַמּוֹצִיא נְיָיר מָחוּק וּשְׁטָר פָּרוּעַ אִם יֵשׁ בַּלּוֹבֶן שֶׁלּוֹ כְּדֵי לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת אוֹ בְּכוּלּוֹ כְּדֵי לִכְרוֹךְ ע״פעַל פִּי צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁל פִּלְיָיטוֹן חַיָּיב וְאִם לָאו פָּטוּר בִּשְׁלָמָא לְרַב שֵׁשֶׁת דְּאָמַר מַאי שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁל קֶשֶׁר מוֹכְסִין שַׁפִּיר אֶלָּא לְרָבָא דְּאָמַר שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת דִּידַן וּבֵית אֲחִיזָה דְּהַיְינוּ קֶשֶׁר מוֹכְסִין הָכָא בֵּית אֲחִיזָה לָא צְרִיךְ קַשְׁיָא. תָּנוּ רַבָּנַן הַמּוֹצִיא קֶשֶׁר מוֹכְסִין עַד שֶׁלֹּא הֶרְאָהוּ לַמּוֹכֵס חַיָּיב מִשֶּׁהֶרְאָהוּ לַמּוֹכֵס פָּטוּר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר ^דאַף מִשֶּׁהֶרְאָהוּ לַמּוֹכֵס חַיָּיב מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לוֹ מַאי בֵּינַיְיהוּ אָמַר אַבָּיֵי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ רָהִיטֵי מוֹכְסָא רָבָא אָמַר מוֹכֵס גָּדוֹל וּמוֹכֵס קָטָן אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ רַב אָשֵׁי אָמַר חַד מוֹכֵס אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לְהַרְאוֹת לְמוֹכֵס שֵׁנִי דא״לדַּאֲמַר לֵיהּ חֲזִי גַּבְרָא דְמוֹכֵס אֲנָא.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן הַמּוֹצִיא שְׁטַר חוֹב עַד שֶׁלֹּא פְּרָעוֹ חַיָּיב מִשֶּׁפְּרָעוֹ פָּטוּר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מִשֶּׁפְּרָעוֹ חַיָּיב מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לוֹ מַאי בֵּינַיְיהוּ אָמַר רַב יוֹסֵף אָסוּר לְשַׁהוֹת שְׁטָר פָּרוּעַ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ רַבָּנַן סָבְרִי אָסוּר לְשַׁהוֹת שְׁטָר פָּרוּעַ וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר מוּתָּר לְשַׁהוֹת שְׁטָר פָּרוּעַ. אַבָּיֵי אֲמַר דְּכוּלֵּי עָלְמָא אָסוּר לְשַׁהוֹת שְׁטָר פָּרוּעַ וְהָכָא בְּמוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְקַיְּימוֹ קָמִיפַּלְגִי תַּנָּא קַמָּא סָבַר מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ אֵין צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ וּמַאי עַד שֶׁלֹּא פְּרָעוֹ וּמִשֶּׁפְּרָעוֹמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שבת י״ח:י׳

^ב רמב״ם הלכות שבת י״ח:ט״ו

^ג רמב״ם הלכות שבת י״ח:ט״ו

^ד רמב״ם הלכות שבת י״ח:ט״ו

E/ע

הערותNotes

ערך אנדיפי אנדיפי – ^ארבי יהודה אומר כדי לסוד כלכול רבי נחמיה אמר כדי לסוד אנדיפי (שבת עח:) מאי כלכול ומאי אנדיפי אמר רב צדעא ובת צדעא פי׳ כלכול צידע׳ שקורין בלעז פי״נפלי אנדיפי בת צדעא לסוף הפדחת סדין שלא יהו שערות שיהא מצחן גדול פי׳ אחר צדעא הוא מקצוע הפנים מן הצד מן סוף שער של בנות עד סוף הפנים סדין אותו בסיד ונקרא כלכול וסדין מקום אחר דק כמו חוט ונקרא בת צדעא. נראין דברי רבי יהודה במוציא חבוט שהוא הדק לפיכך מרבה השער ודברי רבי נחמיה בביצת הגיר שהו׳ עב כאבני גיר ואי סלקא דעתך צדעא ובת צדעא אידי ואידי חבוט הוא שצדעא ובת צדעא שניהן זה בצד זה הן כמו שצריך זה חבוט כן זה אלא אמר ר׳¹ יצחק דבי ר׳ אמי מאי אנדיפא פירוש כל הגוף וסלקא דעתך לטפול כל הגוף ביחד ומתקיף עלה רב כהנא וכי אדם עושה מעותיו אנפרות ומאי אנפרות הפסד והכי קאמר וכי אדם עשוי להוציא מעותיו להפסד שיודע שתמות² בתו בטפילה ומוציא מעותיו לאיבוד וטופל אותה כמו שעשה הגוי אלא³ אמר רב כהנא שנתות לא שסך כל גופה יחד אלא אבר אבר כעין שנתות כדקאמרת שנתות היו בהין עד כאן לפר עד כאן לאיל. פירוש אחר שנתות שהוא משים סימנים בכלים למידות ומכייר⁴ בתוכן בביצת הגיר רושם: וזהו שיעור הוצאת הסיד לר׳ נחמיה ולכן נראים׳ דברי ר׳ יהוד׳ בחבוט ודברי ר׳ נחמיה בביצת הגיר. אפותא מצח ערעיתא צרעה מן דיליה דא ליה כלומר ממעשיו נשתלם כלומר מידו היתה זאת לו למה הכניס עצמו לדרוש במרכבה. ערך חרס חרס – ^ב(בבא קמא סט) תנן (במעשר שני פרק ה) מציינין אותו בקזוזות אדמה פירוש סימניה כאדמה מה אדמה איכא הנאה מינה אף האי נמי כי פרקיה שרי לאתהנויי מיניה ושל ערל׳ בחרסית עי׳ סימניה כחרסית מה חרסית לית בה הנאה אף האי לית בה הנאה ושל קברות בסיד וסימניה דחוור כעצמות וממחה ושופך כי היכי דניחוור טפי. (שבת עח:) חרסית כדי לעשות פי כור. (חולין פח.) מכסין בזבל דק ובחול דק ובסיד ובחרסית. (פרק י בכלים) בחמר ובחרסית ובכל דבר שהוא מתמרח פי׳ חמר כמו החמר היה להם לחומר. חרסית מין סיד הוא שחופרת אותו מן הקרקע וי״א חרסית שמכתשין אותו ועושין אותו טיט שמו חרסית ובלעז טישטוס״א. (ובילמדנו בריש שלח לך) היו מסתכלים באבנים ובצורות של ארץ ישראל אם של צנומה הן פירותיה שמנים ואם של חרסית פירותיה רזין. שנים אנשים מרגלים חרש לאמר אל תקרא חרש אלא חרם שעשו עצמן קדרים כדי שלא יכירום בני אדם ויאמרו אלו מרגלים. כאור היוצא מבין החרסית כבר פירשנו בערך אר. בפרק אין מעמידין (עבודה זרה כט:) וחרס הדרייני פי׳ בגמ׳. ערך כחל כחל – ^ג(שבת עח:) כחול כדי לכחול עין אחת (גמרא) עין אחת הא לא כחלי אמר רב הונא שכן צנועות כוחלת עין אחת פי׳ כוחלות עין אחת של שמאל ומכסה פניה כולו ואין נראה מפנים אלא אותו עין ויוצאה לשוק וקרא מסייעני לבבתיני באחת מעיניך זה פי׳ ר׳ מצליח ז״ל כי נותנת כחול בעיניה שנראין יפין (שבת צד:) וכן הגודלת וכן הכוחלת וכן הפוקסת (גמרא) כוחלת משום כותבת. (כתובות יו סנהדרין יד) לא כחל ולא סרק ולא פירכס ויעלת חן (חולין פח) תנא השחור והכוחל ונקרת הפסלים ויש אומרי׳ אף הזרניך (חולין צה) אמר רבא אמאי כי כוחלא כשרה פי׳ כגון הכוחל כשרה אבל שחורה כדיו טרפה ככבדא כשרה שגוון הכבד קרוב הוא לגוון הכוחל כביעתא טרפה פי׳ לבנה כביצה ויש מי שאומר כחלמון של ביצה והדעת נוטה שהיא כמו חלמון (א״ב תרגום ותשם בפוך עיניה וכחלת בצרידא עינהא). ערך סד סד – ^ד(שבת עח:) סיד כדי לסוד קטנה שבבנות פי׳ סיד עושין אותו מן שמרים תולין בתוך החבית העופרת ומתלבן ובלעז יירוסא ופסולת הסיד מערבים בו מלח ומניחין אותו באור בלא מים ימים רבים ונעשה אדום ונקרא מיניאו. ערך פטפוט פטפוט – ^ה(שבת עח:) רבי יהודה אומר כדי לעשות פטפוט (כלים פרק ו) העושה ג׳ פטפוטין בארץ וחיברן בטיט להיות שופת עליהן את הקדירה פי׳ גבשוש העולה מן הכירה שהיא עשוי לסמיכת הקדירה כדאמרינן (שבת קב:) כל שהיא למאי חזי שכן עושין פטפוטי כירה קטנה לשפות עליהן קדירה ג׳ פטפוטין עושין בכירה ושופתין עליהן את הקדירה ויש שסומכין פטפוט לכותלא ומניחין עליו את הקדירה וסומכין אותה לכותל. ערך פי כור פי כור – ^ו(שבת עח:) חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב רבי יהודה אמר כדי לעשות פטפוט פירוש פטפוט גבשושית קטן שעושין אותו בתוך כור של צורפי זהב ושופתי׳ עליו הקדרה שמבשלים בה זהב סובין כדי ליתן על פי הכור של צורפי זהב ששוחקין הפחם ונותנין לתוך הזהב כדי שיתבשל הזהב ופעמים שנותנים הסובין לתוך הזהב כדי שיתבשל. ערך שפשף שפשף – ^ז(שבת עח:) דבק כדי ליתן בראש השפשפה פי׳ בלעז פיסטק״א כיצד עושין מביאין ג׳ וד׳ קנים וקושרין אותן זה על גב זה ובראש קנה העליון מניחין כנף אחד של עוף גדול וטחין את הכנף בדבק והיינו דקאמר בראש השפשף שבראש קנה של ציידין ויש קורין שבשבה והן זמורות ומתרגמינן שבשת׳ ונועצן בקרקע ובראשן דבק וכשנח עליו העוף נדבק ונתפש (א״ב עיין ערר שבש). ערך חדק חדק – ^ח(שבת קכה:) האבן שבקרויה כיון דחדקה שויה דופן קרויה. (ובפרק ג׳ דכלי) וכן בחידוק קרויה פירוש כמין עגול מן עץ או מן מתכת שנותנין על הטפיח שהיה קרויה ולמה נקרא חידוק מפני שהוא דוחק וצר הכלי כמו שאומר לענין ספר תורה כשהוא מחדקו. (שבת עח:) כיון דחדיק במנא לא עבדי אינשי פי׳ כיון דחבל קשה הוא נכנס ויוצא בנקב של נפה ושל כברה אבל בנקב של עץ עד שנפרץ אבל גמי רך ואינו אוכל (עירובין קא) רבא אמר טובם כחדק שמחדקין את אומות העולם לגיהנם שנאמר קומי ודושי בת ציון חידוק זה הוא כמו הדוק שפירשנו בערך הדק. ערך רבב רבב – ^ט(שבת כ:) של זפת ושל גפת של רבב ושל גבינה (שבת עח:) רבב כדי לשום תחת אספוגית קטנה (שבת קיד) כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו פי׳ רבב שומן וקירא ונפטא וזפת וכיוצא בהן אם נמצא על בגדו של חכם חשוב ממשניאי התורה שאין בני אדם דבקין בו שלא יתלכלך מלבושם ממנו פי׳ רבב דם יבש כמו ריבדא דכוסילתא אמר רמי בר חמא האי רובדא דכוסילתא עד ג׳ ימים לא חייץ מכאן ואילך חייץ ותלמיד חכם שנמצא דם על בגדו העליון הרי זה מכוער (א״ב לפי דעת התוספת רבב ורבד מענין אחד והביאו בפרק אין מעמידין דעבודה זרה ראיה מסוגיא זו לבריתא דנודות העכו״ם עכו״ם רבבן זפתן ועיבדן ובתוספתא גריס רובדן שהכל אחד ולפי הראיות צדקו דברי התוספות חדא משום גרסת התוספתא ושם אין שייך לפרש ריבדן מלשון דם ותו שריבדא אינו דם אלא שריטה הנשארת אחר הקזת דם) (בבא בתרא כ) אמר רב בכל עושים מחיצה חוץ ממלח ורבב (עבודה זרה לג) עכו״ם רובבן יעובדן וישראל נותן לתוכן יין פי׳ רובבן זופתן בזפת רובבן כמו רבב עכו״ם רובבן וישראל נותן לתוכן יין שנותנין מעט יין בזפת כשנדלקה זפת כדי לצננו (סוטה מט) א״ר אילעא ב״ר ברכיה אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב שנא׳ שיתה ה׳ מורה להם פי׳ רבב פסולת שעוה הוא ומפני שהזכיר שבטל נופת צופים בא להודיע שלא נשאר להם אלא פסולת של שעוה. פ״א מוכרי דבר מאוס מרוב עניות. שיתה ה׳ מורה להם התפלל להקב״ה שיעשירם שיראו בני אדם מהם ומאדם עשיר מתייראין. ערך רהט רהט – ^י(שבת עח:) רהוטי מכסא איכא בינייהו פי׳ לא מוכס עצמו אלא שמש שעומד לפניו כדכתיב וחמשים איש רצים לפניו ומחפשין מי נתן המכס ומי נטל הקשר ומי שלא נתן אע״פ שהראוהו למוכס עדיין צריך לו (מעילה כ.) מאי איריא רהיט ותני הדר בבית מערה רהיט בגפא ותובליא עיין בערך גפא (א״ב תרגום רץ אברהם רהט אברהם). ערך דד דד – ^כ(בבא מציעא ז. בבא בתרא קט.) כי פליגי בשאינו מקויים רבי סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ואי מקיים ליה פליגי ואי לא מקיים ליה לא פליגי ורבן שמעון בן גמליאל סבר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו פי׳ שטר שיש בו קיום ב״ד חשוב כמו טלית ואדוקין בו מלוה ולוה ויחלוקו ושאינו מקוים אם מקיימו המלוה משוי ליה ממונא ויחלוקו דברי רבי קסבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו והלכה כרבן שמעון בן גמליאל דסבר אע״פ שאין יכול המלוה לקיימו יחלוקו דממונא הוי דמאחר שמודה הלוה בשטר שכתבו אין צריך המלוה לקיימו ולא הלוה צריך שיאמר לו פרעתי ואפי׳ אומר פרעתי אינו נאמן אחר שהודה ואמר כי זה השטר כתבתיו עלי מקוים הוא אבל כשכופר אינו יודע בזה השטר מעולם אז צריך קיום. (כתובות יט) דא״ר הונא אמר רב מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו: (שבת עח) והכא במודה בשטר שכתבו צריך לקיימו קא מיפלגי (בבא מציעא עב) א״ר יוסי מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו וגובה מנכסים משועבדים פי׳ לוה שמודה בשטר שכתבו אין צריך המלוה לקיימו ואע״פ שטוען הלוה פרעתי אינו נאמן וגובה המלוה אפילו מנכסים משועבדים דהא מודה דשטרא מעליא הוא ובדין נכתב וזה שטוען פרעתי אינו פוסל את השטר ונמצא כטוען טענה אחרת ועליו להביא ראיה היאך פרעו. בזמן ששליח צבור אומר מודים וכו׳ (סוטה טז) ברכת כהנים עד על שאנו מודים לך פי׳ רבי משה ראש ישיבה בן מרנא יעקב משמע דקא מודן ציבור׳ על שליח צבור אנן סמיכין ומאי על שאנו מודים לך על הודאה דקאמר שליח ציבור וקא ענו אינון אמן. (בסוף פ״ק דברכות ירושלמי) הכל שוחחין עם שליח צבור במודים ומלחשים ואומרין ויש שם ענייני׳ הרבה. כל כהן שאינו מודה בעבודה (חולין קלב) השוחט לכהן פי׳ כהן המתנשא ליגע בחלבין ובדם ולהצית האליתא וכיוצא בהן הא מודה אע״פ שאינו בקי הואיל ומודה ומשמש כמו שכתוב יש לו חלק בהן. יוחנן כהן גדול העביר הודאת המעשר בסוף (משנה מעשר שני פ״ה. בבא מציעא צ) והא תנן (סוטה מח) יוחנן כהן גדול העביר הודאת מעשר ובגמ׳ תנינא אף הוא בטל את הודאי וגזר על הדמאי ומסקנא תרתי תיקן ביטל וידוי דחברים וגזר על הדמאי דעמי הארץ פי׳ ביטל וידוי דחברים שהיו מתודים במנחה ביום טוב ואומר בערתי הקדש מן הבית וגו׳ כמו שהוא מפורש במשנ׳ (בסוף מעשר שני) ולמה ביטלו דרחמנא אמר תנו מעשר ראשון ללוי והן היו נותנין לכהן ואם תאמר נוודי אשאר מעשרות כל שאין מתודין על מעשר ראשון שוב אין מתודין על שאר מעשרות לפיכך ביטל הוידוי וגזר על הדמאי פי׳ דמאי אחד ממאה שיתן החבר לכהן לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שלא היו עמי הארץ מפרישין אלא תרומה גדולה משום דכתיב בה מיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו ועוד הוא דבר מועט שמק׳ סאין היו נותנין ב׳ ולפי׳ נקרא תרומה תרי ממאה וגזר על חבר הלוקח תרומה מעם הארץ שיפריש ממנה תרומת מעשר ויתננה לכהן וכמה היא תרומת מעשר א׳ ממאה דמאן דאית ליה ק׳ סאין חייב למיתן מינייהו י׳ סאין ללוי ולוי מפריש מאותן י׳ א׳ ויהיב לכהן וזה קרוי תרומת מעשר דכתיב (בסוף ויקח קרח) ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם והרמותם ממנו את תרומת ה׳ מעשר מן המעשר אמר להם בני בואו ואומר לכם כשם שתרומה גדולה יש בה עון מיתה כך תרומת מעשר יש בה עון מיתה דכתיב (שם בפרשת קרח) ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו לכך הפרשוה ותנוה לכהן מעשר שני העלוהו ואכלוהו בירושלים שאין לכם הפסד בו מעשר ראשון ומעשר עני שהוא בלאו המוציא מחברו עליו הראיה ואי מייתי ראיה הלוים והעניים שלא הפרישם עם הארץ ליתנו להו ואי לא לא (א״ב אין זה הערך). ערך קן קן – ^ל(שבועות לט) לאפוקי מקציא דרבא. (נדרים כה.) ההוא גברא דאתא לקמיה דרבא וכו׳ עד אייתי קנייא ומליא הנהו זוזי וכו׳ (שבת מז.) הקנה של סיידין לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור פירוש רב שר שלום קנה של ציידים ולא של סיידין ומורידין בהן העופות מן האילנות הגבוהים בדבק כדאמרינן (חולין נא) דבקא אמימר אסר משום ריסוק איברים כשגבוה שלשים אמה או חסר או יתר אין מגיעו קנה אחד אלא או ד׳ או ה׳ ומתקנין אותן כדי שיהא נכנס עיקרו של זה בראשו של זה והעליון שבכולן מלוכלך בדבק ומלכלך בכנפיו של צפור ונדבקין זה בזה ונופל ובנין של אותן קנים קן הוא מקני המנורה אף על פי שאסור. לפיכך המחזיר קני מנורה בשבת חייב חטאת קנה של סיידין לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור ואמרינן, (שבת עח) דבק כדי ליתן בראש השפשף קנה של ציידין וי״מ של סיידין האומנין שסדין את הבית שיהא לבן משימין קנה זה על גב זה כדי שיהו מגיעין למעלה (כלים פי״ז) קנה של עני שיש בו בית קיבול מים פירוש קנה חלול שותה בו המים בכלי מתכות (כלים פי״א) קני מנורה טהורה (כלים פי״ב) קנה מאזנים של סרוקות טמא (עוקצין פרק א) קנה של שיבולת שלשה טפחים (חולין פא) ג׳ קני הוו חד פריש לריאה וחד פריש לליבת וחד פריש לכבדא. ערך קרש קרש – ^מ(פסחים סד.) שמא יניחום ויקרש הדם (טהרות פרק ג) קרשו הרי אלו שנים חזרו ונמחו (סוכה יב.) זה הכלל ואימא יין קרוש הבא משניר שדומה לעיגולי דבלה פי׳ הוא כדגרסינן (שבת עח) תאנא יבש כזית רבי משה כלפו מן בארי אמר יש לו ראיה בתרגום ירושלמי וקרח בלילה וקרישא בליליא. ערך שט שט – ^נ(שבת עח) שעתא שוט איתי פי׳ מטה שישוט אדם עמו בחוץ להביא ריוח בביתו כמו תרגום המשענת. ס״א שוטיתא פי׳ ענף של הדס שמשחקין בו למשתה משום הכי נקרא שוטיתא כעין שטות. (מועד קטן יד.) לשוט דברי הכל אסור פ׳ לשוט בעולם ולראותו שלא לצורך כמו משוט בארץ כמטייל ומשתעשע. (מועד קטן כח.) אחוי ליה שוטי דנורא פי׳ דידע שהוא מלאך המות (כתובות יז) שהיה נוטל בד של הדם ומרקד בו לפני הכלה וכו׳ עד אהני ליה שוטיתא לסבא. (קידושין יב) ההוא גברא דקדיש בשוטיתא דאסא בשוקא (כתובות יז) הא בשוטי הא במילי פי׳ שמייסר אותו בשוטים כדכתיב אבי יסר אתכם בשוטים המשענת אשר בידי תרגום שוטיא דבידיה. קצה המטה דיהונתן. ערך שפך שפך – ^ס(בבא בתרא ג:) עד דתקון שפוכאי (בבא בתרא ו) אחזיק לנטפי לא אחזיק לשפכי פי׳ תקרה שהיא מקורה ברעפים שמנטפין מן התקרה בחצר חברו ואם בא לשנות נתת מרזב בתיקרה להיות כל מימי התקרה נשפכין במרזב אין לו כח (בבא בתרא יט:) התם בשופכין פי׳ מים הנשפכין מן הכלי או מכיוצא בו אבל השתנה קיימא לן כדתניא לא ישתין אדם בצד כותלו שלחברו אא״כ הרחיק ממנו ג׳ טפחים (שבת עח) מודים חכמים לרבי שמעון במוציא שופכין לרשות הרבים ששיעורן ברביעית פי׳ משקין מאוסין העומדין לשפיכה: (מכשירין פרק ב) מי שפיכות שירדו עליהן מי גשמים פי׳ מים טמאים שנשפכו (חולין קה) האי דלא יתבי תותי מרזבא משום שופכין הוא פי׳ מי גשמים הנשפכין מן הגג במרזב (משנה פאה ז) בזמן שהוא שפכוני או ביישוני פי׳ זתים ששופכין שמן הרבה שזתיו מבושלין הן בטוב בישנין יבשין שאינן עושין שמן פ״א ממקום ששמו בישאן כמו חופני ובישאני ס״א בישני שהוא מבייש את חברו שעושה כפלים מחברו (ירושלמי) שפכוני שהוא עושה שמן הרבה בישני אית דבעי בישני ממש וכו׳ (עבודה זרה סו) אבוה דרב אחא בריה דרב איקא הוה שפיך חמרא לגוים פי׳ גוים שהיו לוקחים חביות של יין מישראל והיה שופך נותן חביות לכליהם של גוים והיה מעבירן הנהר בספינה ונותנין לו שכרו כדים רקים (עבודה זרה עב) אמר להו רבא להנהו שפוכאי כי שפכיתו חמר לגוים פי׳ משפך כלי שמשימין בפי החביות ושופכין בו היין ויורד לחבית. ערך שתי שתי – ^ע(פסחים פז) דתנן (כלים פי״ז) ושתי אמות היו בשושן הביר׳ פי׳ יש מי שאומר מקום היה בנוי בבית המקדש צורת שושן הביר׳ ועשו בניין אמה אחת כמדת משה רבינו שעשה בה כל כלי הקודש ותוספת׳ חצי אצבע בקרן מזרחית צפונית בנין אמה ואחת יתירה בקרן מזרחית דרומית ומכורש (מנחות צח.) ויש מי שאומר מדת ב׳ אמות של כסף או של זהב כגון שרביט היו עשויו׳ ומונחות באותו מקום ובהן היו משערין ומתנין לאומנין ולוקחין (פסחים מז:) לוקה שתים על אכילתו וג׳ על בישולו פי׳ אחד מבעיר אש שלא לצורך אכילה ב׳ מבשל גיד בי״ט שאינו בר אכילה ג׳ וכן מבשל בשר ג׳ בבישול ב׳ באכילה א׳ אוכל גיד ב׳ אוכל בשר בחלב (עירובין לח:) אמר רבי הל׳ כד׳ זקנים הללו ואליבא דר׳ אליעזר דאמר שתי קדושות הן רבן שמעון ב״ג ור׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקא ור׳ אלעזר בר׳ שמעון סתימתאה ור׳ יוסי בר׳ יהוד׳ סתימתא׳ (שבת עח) תנא כמה קשר מוכסין שתי אותיות בכתב יוני שהן גדולות מאותיות שלנו פי׳ אותו קשר שהיו מכירין אותו באותו פרק.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

^א [דיא שלעף.]

^ב [שערבען, ציגעלערד.]

^ג [אויגען פארב.]

^ד [זאלבע.]

^ה [דרייס. טיגעל.]

^ו [לוך דעם שמעלץ טיגעלס.]

^ז [ליים, רוטע.]

^ח [צוזאממען ציהן.]

^ט [פעט, פעך.]

^י [לויפען.]

^כ [בעקענען. דאנקין.]

^ל [ראהר מיטטע פון לייכטער.]

^מ [פערדיכטען, פערגליווירען.]

^נ [שטעקען.]

^ס [אויס גיסען.]

^ע [צווייא.]

¹ כן בכ״י וינה. בכ״י לונדון חסר: ״ר׳⁠ ⁠״.

² כן בכ״י לונדון. בכ״י וינה: ״שמתה״.

³ כן בכ״י וינה. בכ״י לונדון חסר: ״אלא״.

⁴ כן בכ״י לונדון. בכ״י וינה: ״ומצייר״.

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון