Collected from HeArukh Pesachim 40b – הערוך על סדר הש"ס פסחים מ:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

מְנַקְּטָא לֵיהּ אִימֵּיהּ בְּאַרְבֵי.: הָהוּא אַרְבָּא דְחִיטֵּי דִּטְבַעָא בְּחִישְׁתָּא שַׁרְיָא רָבָא לְזַבּוֹנֵי לְגוֹיִם¹. אֵיתִיבֵיהּ רַבָּה בַּר לֵיוַאי לְרָבָא ^אבֶּגֶד שֶׁאָבַד בּוֹ כִּלְאַיִם הֲרֵי זֶה לֹא יִמְכְּרֶנּוּ לְגוֹי² וְלֹא יַעֲשֶׂה בּוֹ מַרְדַּעַת לַחֲמוֹר אֲבָל עוֹשִׂין אוֹתוֹ תַּכְרִיכִין לְמֵת. לְגוֹי³ מַאי טַעְמָא לָא לָאו מִשּׁוּם דַּהֲדַר מְזַבֵּין לְיִשְׂרָאֵל. הֲדַר אָמַר רָבָא ^בלְזַבִּינְהוּ קַבָּא קַבָּא לְיִשְׂרָאֵל כִּי הֵיכִי דְּכָלְיָא קַמֵּי פִּיסְחָא. תָּנוּ רַבָּנַן אֵין מוֹלְלִין אֶת הַקְּדֵירָה בַּפֶּסַח וְהָרוֹצֶה שֶׁיִּמְלוֹל נוֹתֵן אֶת הַקֶּמַח ואח״כוְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן אֶת הַחוֹמֶץ וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף נוֹתֵן אֶת הַחוֹמֶץ ואח״כוְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן אֶת הַקֶּמַח. מַאן י״איֵשׁ אוֹמְרִים. א״ראָמַר רַב חִסְדָּא רַבִּי יְהוּדָה הִיא דִּתְנַן ^גהָאִילְפָּס וְהַקְּדֵירָה שֶׁהֶעֱבִירָן מְרוּתָּחִין לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תַּבְלִין אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹךְ הַקְּעָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַתַּמְחוּי רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לַכֹּל הוּא נוֹתֵן חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חוֹמֶץ וָצִיר. וְנוֹקְמַהּ כר׳כְּרַבִּי יוֹסֵי (דִּתְנַן) ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שׁוֹרָן בְּחוֹמֶץ וְחוֹמֶץ צוֹמְתָן. כִּי אַשְׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי הָנֵי מִילֵּי דְּאִיתֵיהּ בְּעֵינֵיהּ אֲבָל עַל יְדֵי תַּעֲרוֹבֶת לָא. עוּלָּא אָמַר ^דאֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה אָסוּר מִשּׁוּם לָךְ לָךְ אָמְרִינַן נְזִירָא סְחוֹר סְחוֹר לְכַרְמָא לָא תִּקְרַב. רַב פַּפִּי שָׁרֵי לֵיהּ לְבוּרְדִּיקִי דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא ^הלְמִמְחֵה קְדֵירָה בַּחֲסִיסֵי אָמַר רָבָא אִיכָּא דְּשָׁרֵי כִּי הַאי מִילְּתָא בְּדוּכְתָּא דִּשְׁכִיחִי עָבְדִי א״דאִיכָּא דְאָמְרִי רָבָא גּוּפָא מָחֵי לֵהּ קִידְרָא בַּחֲסִיסֵי.: מתני׳מַתְנִיתִין: אֵין נוֹתְנִין קֶמַח לְתוֹךְ חֲרוֹסֶת אוֹ לְתוֹךְ הַחַרְדָּל וְאִם נָתַן יֵאָכֵל מִיָּד וְרַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. ^ואֵין מְבַשְּׁלִין אֶת הַפֶּסַח לֹא בְּמַשְׁקִין וְלֹא בְּמֵי פֵירוֹת ^זאֲבָל סָכִין וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ בָּהֶן. מֵי תַשְׁמִישׁוֹ שֶׁל נַחְתּוֹם יִשָּׁפְכוּ מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצִין.: גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַב כָּהֲנָא מַחֲלוֹקֶת לְתוֹךְ הַחַרְדָּל אֲבָל לְתוֹךְ חֲרוֹסֶת דִּבְרֵי הַכֹּל יִשָּׂרֵף מִיָּד. וְתַנְיָא נָמֵי הָכִי ^חאֵין נוֹתְנִין קֶמַח לְתוֹךְ הַחֲרוֹסֶת וְאִם נָתַן יִשָּׂרֵף מִיָּד לְתוֹךְ הַחַרְדָּל ר׳רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יִשָּׂרֵף מִיָּד ^טוַחֲכָמִים אוֹמְרִים יֵאָכֵל מִיָּד אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים א״לאֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָהמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות כלאים י׳:כ״ז
טור יורה דעה ש״א:ח׳
שולחן ערוך יורה דעה ש״א:ח׳

^ב רמב״ם הלכות חמץ ומצה ה׳:ט׳
טור אורח חיים תס״ז:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תס״ז:א׳

^ג רמב״ם הלכות שבת כ״ב:ו׳
טור אורח חיים שי״ח:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים שי״ח:ט׳

^ד רמב״ם הלכות חמץ ומצה ה׳:ה׳
טור אורח חיים תס״ג:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תס״ג:ג׳

^ה רמב״ם הלכות חמץ ומצה ה׳:ה׳
טור אורח חיים תס״ג:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תס״ג:ג׳

^ו רמב״ם הלכות קרבן פסח ח׳:ז׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ש״נ

^ז רמב״ם הלכות קרבן פסח ח׳:ח׳

^ח רמב״ם הלכות חמץ ומצה ה׳:י״ט
טור אורח חיים תס״ד:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תס״ד:א׳

^ט רמב״ם הלכות חמץ ומצה ה׳:י״ט
טור אורח חיים תס״ד:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תס״ד:א׳

¹ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "לנכרים".

² כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "לנכרי".

³ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "לנכרי".

E/ע

הערותNotes

ערך ארב ארב – ^אמר בריה דרבינא מנקטא ליה אימיה בארבי (פסחים מ:) אין שורין את המורסן פירוש היתה זהירה הרבה בעקריהן והיתה משמרת אותן לשם מצה. ערך חש חש – ^ב(פסחים מ:) ההיא ארבא דחיטי דטבעי בחישתא פי׳ טבעה במקום קנים והיהבו מים.(בבא בתרא קמג) הנית בנים כחושק של קנים. והר הבית לבמות יער (דירמיה ודמיכה) תרגום לחישת חורשא. בחיטי מנית תרגום בחיטי דיחוש. מה הדם דחוש בעלים כך היתה אמנו לאה רחושי בבנים ס״א דחוסה וכבר כתבנו בערך דחס ומסתברא דהוא העיקר. ערך מל מל – ^ג(פסחים מ:) ת״ר אין מוללין את הקדירה בפסח והרוצה שימלול נותן את הקמח וכו׳ (א״ב פי׳ רש״י נותנים קמח לתבשיל). ערך בורדקאי בורדקאי – ^ד(פסחים מ:) רב פפי שרי ליה לבורדקאי דריש גלותא למימחת קדירה בחסיסי פי׳ רש״י נחתומים. ערך כורדק כורדק – ^ה(פסחים מ:) רב פפא שרי לכורדקי דבי ריש גלותא פי׳ נחתומים המבשלים ויש כזה בערך זמלסטר (א״ב בורדקאי כתיב בנוסחאות דידן עיין שם). ערך חרסת חרסת – ^ו(פסחים מ:) אין נותנין את הקמת לתוך חרוסת. (פסחים קיד.) הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ואע״פ שאין חרוסת מצוה רבי אליעזר ברבי צדוק אמר מצוה מאי מצוה רבי יוחנן אמר זכר לטיט על כן עושין אותה מכל מיני מתוקין ומרורין וחומץ כמו הטיט שיש בו כל דבר. ערך שרף שרף – ^ז(פסחים מ:) כל שיש לו שרף ופניו מכסיפין פי׳ כשתולש העשב יוצא ממנו לחה כחלב (פרק ד דמעשרות) הפוצע זתים שיצא השרף פי׳ הדמע והשמרים. ערך בעל נפש בעל נפש – ^ח(בראשית רבה נג) והוא בעולת בעל א״ר אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה רבנין אמרין מרתא דבעלה בכל מקום האיש גוזר ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה (בכורות מז:) המאושכן ובעל גבר פירוש שארוך ביותר הגיד עד הארכובה כמו שמפורש בגמר׳ (ובויקרא רבה קדושים תהיו) גדלי בשר בעלי גברים היו רבי אליעזר אומר אף בעלי הדלדולין פסול באדם פ׳ בלעז פו״רי שיוצאין בידי אדם (שבת קמה:) אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריה הגמון וקומון ובעלי זמורה פי׳ בעלי זמורה שוטרים וי״א ליצנים כגון זמר. כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שנאמ׳ ובאו ובאו (סוטה כח) כשם שהמים בודקין. ירוש׳ המאררים כנגד רמ״ח אברים שבאיש ושבאשה. (מנחות פז) מירוח עכו״ם אינו פוטר גלגול עכו״ם אינו פוטר מדרבנן גזירה משום בעלי כיסים פירוש בני אדם עשירים שלוקחים תבואה מעכו״ם ומישראל ואי אמרת דהאי דזבין מעכו״ם ליפטר דמרוח העכו״ם פוטר דזימנין דזבין מישראל ואמ׳ מעכו״ם זבין או תבואה שגדלה בשדהו ואמ׳ מעכו״ם זבנה כדי ליבטל עצמו מן המעשר. (חולין ו) רבי שמעון בן אלעזר שדריה רבי מאיר לאתויי חמרא מבי כותאי אשכחיה ההוא סבא אמר ליה ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה כלומר אם אתה גרגרן לשתות מיין הכותיים מוטב לך לשום סכין בלועיך פשטיה דקרא במאי כתיב בתלמיד היושב לפני רבו דתניא כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך אם יודע תלמיד ברבו שיודע להחזיר לו טעם בין שאל לו ועשה לו קושיות ואם לאו תבין את אשר לפניך מה שיאמר לך ומדעתך ואל תלבין פניו ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה דדעתך ללמוד פרוש ממנו לדבר אחר (נדה טז) אמר רבי זירא מדברי כולן נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה רבא אמר בועל ושונה ואין בכך כלום כי תניא ההיא לטהרות. אמר ליה רבי אבא לרב אשי אלא מעתה בעל נפש לא יגמור ביאתו. (פסחים מ) בעל נפש לא ילתות פירוש חסיד המתרחק מריח עבירה המדקדק על עצמו. וי״מ בעל נפש דכל שעה שאין לו אנינות הדעת שיכול לאכול כל פת. מכאן לבעל הקורה שנכנס בעוביה של קורה כלומר יעקב שהוליד בנים הרבה והכל בניו ובני בניו הוא מבקש רחמים יותר מאבותיו שלא הולידו אלא מעט. ערך זקף זקף – ^ט(משנה עדיות פרק ג) אין זוקפין את המנורה ביום טוב (ביצה כג.) בפרק יום טוב בגמ׳ הכא במנורה של חליות עסקינין דמחזי כבונה. (סוטה מד.) ובעקיבו של עם היו מעמידין זקיפין לפניהן ואחרים מאחוריהן פי׳ עקיבו לסוף החיל זקיפין גבורין עומדין לפניהם ואחרים מאחוריהן כלומר שתי שורות היו אותן זקיפין לפני זקיפין שאם נמלט מן הפנימים יבא לאחרונים. (פסחים מ) זיקפא אסיר פי׳ שמתקבצין לתוך המים ומחמיצין (פסחים קי) לינקוט זיקפא דידא דימיניה בידא דשמאלי׳ זיקפא דידא דשמאלי׳ בידא דימיניה פי׳ יתפוש בוהן ידו הימנית בתוך ידו השמאלית ובוהן ידו השמאלית בתוך ידו הימנית ואי דחיל מעינא בישא דיליה ליחזי אטרפא דנחיריה דשמאליה פי׳ ואם מתיירא מעין של עצמו יביט בצד חוטמו השמאלית (גיטין יח) מאימתי כתובה משמטת רב אמר משתפגום ותזקוף ושמואל אמר פגמה אע״פ שלא זקפה זקפה אע״פ שלא פגמה (בבא מציעא עב) אם משנתגייר זקפן עליו במלוה (א״ב פי׳ נתן להם קיום והעמד׳ בדין מלו׳ לעשותו בעל חוב שיגב׳ ממשעבדי). ערך טף טף – ^י(שבת סה:) דאמר רב מטרא במערבא סהדא רבא פרת שמא ירבו נוטפין על הזוחלין והוו להו מי גשמים פי׳ מש״ה אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוה ביומי ניסן ולא היה מניחן לטבול בפרת מפני שרוב מימיו בניסן מי מטר הן כדרב דאמר מטרא במערבא סהדא רבא פרת כלומר כיון שתראה שרבו מי פרת עדות שהוגשמה ארץ המערב וסבר אבוה דשמואל שמא ירבו מי גשמים דהן נוטפין מן הגנות ונעשו שאובים על מי פרת שהן זוחלין כדתנן (מקואות סג) הזוחלין במעיין והנוטפין במקוה. העיד רבי צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שכשרין פי׳ זוחלין נובעין נוטפין מי גשמים אחזיק לנטפי לא אחזיק לשפכי פי׳ בערך שפך. (שבת ל:) כל תלמוד היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מור תכוינה אל תקרי שושנים אלא ששונים כלומר התלמידים שיושבין ללמוד צריכין להטיף ולהזיל אמרתו של רב באימה ובמרירות ואם יעבור שלא יעשה כן יכוה ויבער. (פסחים מ) א״ר פפא והוא דעביד טיף טיף דלהדי טיף טיף פירוש שאין ריוח בין דלף לדלף וכל זמן שמטפטף אינו מחמץ. (פסחים קיא) א״ר יוסף ג׳ מילי יהבן ארבונא לנהורא מאן דשתי טיף טיף ומאן דסריק רישיה יבש ודסיים מסאניה אדמתונה כרעיה. (עבודה זרה ל) א״ר חייא בר אשי אמר שמואל מי טיף אין בו משום גילוי א״ר פפא והוא דעביד טיף טיף דלהדי טיף טיף. (כתובות ס) בגמרא מניקה דאכלה מוניני הוו לה בני מטיפי עינא פי׳ נוטפי עינים. (בכורות מד) חוטמו נוטף מניין ת״ל או חרום. ערך מח מח – ^כ(שבת לו:) כל דאית ביה מוחא מצטמק ויפה לו. (ברכות לט.) ריהטא דחקלאי דמפשי ביה מוחא בורא מיני מזונות פי׳ קמחא. (פסחים מ) למימח בחסיסי (א״ב בנוסחאות כתיב למימח קמחא בחסיסי). ערך סחף סחף – ^ל(שבת סו:) סחופי כסא אטיבורא בשבתא שפיר דמי פי׳ מי שבלט טיבורו חוץ ממעיו או ניקב מניחין כוס קטן על טיבורו כדי שלא יבלוט ויתבקע ומניחין אותו עד שיתרפא. פ״א כופין פי הכוס על טיבורו למי שחש במעיו (שבת קי.) ליסחוף דיקולא ארישיה וליהדקיה פי׳ ישלשל דיקולא בראשו למטה בגופו עד שיעלה הנחש על הדיקולא (שבת קכא) הוה שרי חיספא קמי ריש גלותא איתו מנא סיחפו עילויה (פסחים מ) חצבא דאבשונא סיחפא שרי פי׳ אם מטה הקדירה לצידה מותר (ביצה כג) סחופי כסא אשיראי פי׳ מהפך כוס שיש בו ריח על בגדי משי (סנהדרין קד) אובלא דקצרי סחף רישיה ליה (עבודה זרה עו) סחיף ליה אפומייהו (עבודה זרה נא) מצא בראשו דסחיפא ליה משיכלתא ארישיה (נדרים נא) שקל דיקולא רבה חפייה כופרא וסחפיה ארישיה (חגיגה טז) כתרי גלימי דסחיפי אהדדי ואמרי לה כתרי כסי דסחיפו אהדדי פי׳ שמפורשין זה מעל גבי זה ואעפ״כ אינן מודבקין (חולין ח) לא ניסחוף איניש כפלי עילוי בשרא פי׳ לא יניח ויש מפורשים לא ימשוך כעין סיכוך כסלים על גבי בשר שמא יזוב מן לחלוחית הלב שעל הכסלי׳ ויבלעהו הבשר ומקשינן אם אתה חושש לזה יהא בשר שעל הכסלים אסור לעולם כי זה מן החלב ובולעים אותם הכסלים ופרקינן קרמא מפסיק בין החלב לבשר. ערך צמת צמת – ^מ(חולין עו.) וכן שניטל צומת הגידים (גמ׳) ממקום שצומתון עד מקום שמתפשטין פי׳ שמתכווצין ח״א מיצמת צמתי ליה עיין בערך אומצא פי׳ מצמת צמתי ליה גומרי לחתיכה ומייבשא ליה לדמה בגויה ואסיר וח״א משב שייבי ליה גומרי לחתיכה ומייצן ליה לדמיה ושרי אלמא כל מיצמת מייבושי הוא (בבא קמא פו.) צמתה ידו וסופה לחזור פי׳ כגון צמתו בבור חיי והוא כגון צמקה שאינו יכול לעשות בה מלאכה ואילו בא למוכרו פוחתתו בדמים וסופה לחזור (יבמות קכא) היכא דליכא מכה מיצמת צמתי (גיטין מב) היכי דמי דלא כליא קרנא כגון שהכהו על ידו וצמתה ידו וסופה לחזור (שבת קט) מי שנגפה ידו או רגלו צומתה ביין ואינו חושש (פסחים מ) ר׳ יוסי אומר שורן בחומץ וחומץ צומתן פחדא צמית בעתותא מרפיא (במגלת איכה רבתי בגוים) ואצטמיתנין לבשרא ושלחת בעי ולא הוי דניתן לך ואת בעי חמר ואצטמיתנין ולא הוה לן דניתן לך ויהבינן לך מינה (סנהדרין קי) ההוא יומא דהוו מצטמתין קמיה ואשקיתיה חמרא (א״ב בנוסח׳ שלנו כתוב תוב דאנא מצילנא לך ואישקתיה חמרא) (בראשית רבה כג) ועד דהומיה מצמתונין הוא משכח עיגולא ומהלך ביה (בויקרא רבה אמור אל הכהנים פ׳ מה יתרון ובפסקא דעומ׳) ושאף צמים חילם ממונה של סיחון ועוג משה וכל המצומתין לו וכו׳ (בילמדנו ואת יהודה) מבעד לצמתך שהוא מצמתך לבתי כנסיות ושותין דברי תורה בצמאה. (בירושלמי בפרק אחרון בפיאה) ויהיו כ״ג עד דהוא מצמת לון הוא מסכן פי׳ ענין יובש הדוק וחבור.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

^א [טרוקן פעסל.]

^ב [אורט וויא טראסטינס וואקסען.]

^ג [דורך מעהלען.]

^ד [בעקער.]

^ה [קעכערס.]

^ו [מאנדע לברייא.]

^ז [גומע. הארץ. זאפט.]

^ח [בעהערצטער פראם געמוטהליך.]

^ט [אויף ריכטען.]

^י [טריפין רעגענוואסער.]

^כ [מעהל.]

^ל [איבער שטירצען.]

^מ [צו זאממען ציהן, פראיינען.]

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון