Collected from HeArukh Megillah 25a – הערוך על סדר הש"ס מגילה כה.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

יְבָרְכוּךָ טוֹבִים הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת ^אעַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ ^במוֹדִים מוֹדִים מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. הַמְכַנֶּה בַּעֲרָיוֹת מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ הָאוֹמֵר ״וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמּוֹלֶךְ״ (ויקרא י״ח:כ״א) לֹא תִתֵּן לְאַעְבָּרָא בְּאַרְמָיוּתָא מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ בִּנְזִיפָה.: גמ׳גְּמָרָא: בִּשְׁלָמָא מוֹדִים מוֹדִים דְּמִיחֲזֵי כִּשְׁתֵּי רָשׁוּיוֹת וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ נָמֵי דְּמַשְׁמַע עַל טוֹב אִין וְעַל רַע לָא וּתְנַן ^גחַיָּיב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה אֶלָּא עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ מ״טמַאי טַעְמָא. פְּלִיגִי בַּהּ תְּרֵי אָמוֹרָאֵי בְּמַעְרְבָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר זְבִידָא חַד אָמַר מִפְּנֵי שֶׁמֵּטִיל קִנְאָה בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְחַד אָמַר מִפְּנֵי שֶׁעוֹשֶׂה מִדּוֹתָיו שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחֲמִים וְאֵינָן אֶלָּא גְּזֵירוֹת. הַהוּא דִּנְחֵית קַמֵּיהּ דְּרַבָּה אֲמַר אַתָּה חַסְתָּ עַל קַן צִפּוֹר אַתָּה חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ (אַתָּה חַסְתָּ עַל אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ אַתָּה חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ) אֲמַר רַבָּה כַּמָּה יָדַע הַאי מֵרַבָּנַן לְרַצּוֹיֵי לְמָרֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָא מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ תְּנַן. וְרַבָּה לְחַדּוֹדֵי לְאַבָּיֵי הוּא דִּבְעָא. הַהוּא דִּנְחֵית קַמֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא ^דאָמַר הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא הָאַדִּיר וְהֶחָזָק וְהָאַמִּיץ. אֲמַר לֵיהּ סַיֵּימְתִּינְהוּ לִשְׁבָחֵיהּ דְּמָרָךְ הַשְׁתָּא הָנֵי תְּלָתָא אִי לָאו דְּכַתְבִינְהוּ מֹשֶׁה בְּאוֹרָיְיתָא וַאֲתוֹ כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וְתַקְּנִינְהוּ אֲנַן לָא אָמְרִינַן לְהוּ וְאַתְּ אָמְרַתְּ כּוּלֵּי הַאי מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיוּ לוֹ אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב וְהָיוּ מְקַלְּסִין אוֹתוֹ (בְּאֶלֶף) דִּינְרֵי כֶסֶף לֹא גְּנַאי הוּא לוֹ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא ^ההַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה״ (דברים י׳:י״ב). מִכְּלָל דְּיִרְאָה מִילְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא אִין לְגַבֵּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מִילְּתָא זוּטַרְתִּי הִיא מָשָׁל לְאָדָם שֶׁמְּבַקְּשִׁין הֵימֶנּוּ כְּלִי גָּדוֹל וְיֵשׁ לוֹ דּוֹמֶה עָלָיו כִּכְלִי קָטָן קָטָן וְאֵין לוֹ דּוֹמֶה עָלָיו כִּכְלִי גָּדוֹל. אָמַר רַבִּי זֵירָא ^והָאוֹמֵר שְׁמַע שְׁמַע כְּאוֹמֵר מוֹדִים מוֹדִים דָּמֵי. מֵיתִיבִי הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְכוֹפְלָהּ הֲרֵי זֶה מְגוּנֶּה מְגוּנֶּה הוּא דְּהָוֵי שַׁתּוֹקֵי לָא מְשַׁתְּקִינַן לֵיהּ לָא קַשְׁיָא הָא דְּאָמַר מִילְּתָא מִילְּתָא וְתָנֵי לַהּ הָא דְּאָמַר פְּסוּקָא פְּסוּקָא וְתָנֵי לֵהּ. א״לאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא וְדִלְמָא מֵעִיקָּרָא לָא כיון דַּעְתֵּיהּ וְהַשְׁתָּא כיון דַּעְתֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ חַבְרוּתָא כְּלַפֵּי שְׁמַיָּא אִי לָא מְכַוֵּין דַּעְתֵּיהּ מָחֵינָא לֵיהּ בְּאַרְזַפְתָּא דְנַפָּחָא עַד דִּמְכַוֵּין דַּעְתֵּיהּ.: הַמְכַנֶּה בַּעֲרָיוֹת מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ.: תנא רַב יוֹסֵף קְלוֹן אָבִיו וּקְלוֹן אִמּוֹ.: הָאוֹמֵר וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר וְכוּ׳.: תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּיִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה¹ וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בֵּן לע״זלַעֲבוֹדָה זָרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.: מתני׳מַתְנִיתִין: ^זמַעֲשֵׂה רְאוּבֵן נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם מַעֲשֵׂה תָמָר נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם מַעֲשֵׂה עֵגֶל הָרִאשׁוֹן נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם וְהַשֵּׁנִי נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם בִּרְכַּת כֹּהֲנִים מַעֲשֵׂה דָוִד וְאַמְנוֹן נִקְרָאִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין. אֵין מַפְטִירִין בַּמֶּרְכָּבָה וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין מַפְטִירִין בְּ״הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלַםִ״ (יחזקאל ט״ז:ב׳).: גמ׳גְּמָרָא: תָּנוּ רַבָּנַן יֵשׁ נִקְרִין וּמִתַּרְגְּמִין וְיֵשׁ נִקְרִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין וְיֵשׁ לֹא נִקְרִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין אֵלּוּ נִקְרִין וּמִתַּרְגְּמִין.: בָּלַ״ת עָקָ״ן נִשְׁפֶּ״ה סִימָן.: מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא אָתוּ לְשַׁיּוֹלֵי מָה לְמַעְלָה מָה לְמַטָּהמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים ט׳:ז׳

^ב רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים ט׳:ד׳
טור אורח חיים קכ״א:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים קכ״א:ב׳

^ג רמב״ם הלכות ברכות י׳:ג׳
סמ״ג מצוות עשה נ״ז
טור אורח חיים רכ״ב:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים רכ״ב:ג׳

^ד רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים ט׳:ז׳

^ה רמב״ם הלכות תשובה ה׳:ב׳

^ו רמב״ם הלכות קריאת שמע ב׳:י״א
סמ״ג מצוות עשה י״ח
טור אורח חיים ס״א:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים ס״א:ט׳

^ז רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב:י״ב
סמ״ג מצוות עשה י״ט

¹ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "הכותית".

E/ע

הערותNotes

ערך טב טב – ^א(מנחות כג) יבא טוב ויקבל טובה מטוב לטובים וכו׳ (מגילה כה. ברכות לג:) על טוב יזכר שמך פי׳ מודה לך ה׳ על כל טובה וטובה שאתה עושה עמי נמצא מודה על הטובה ולא על הרעה. ותנן חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כי הרעות שמביא הקב״ה על האדם לטובתו הן שהן כפרה לעונותיו כאדם שמצער עצמו בהקזת הדם ורפואתו היא וחייב לברך. (פסחים קיא) הודה למי שגובה חובתו של אדם בטובתו פי׳ בטובה שלו כלומר בממונו מכל אדם כפי השגת ידו עשיר בשורו עני בשיו וכו׳. (בכורות יד) השתא רע בטוב אמרת לא טוב ברע מיבעיא אמר לך טוב מעיקרו עושה תמורה וכו׳. (תמורה ל.) בגמ׳ ממירין על הבקר אמר אביי נכתוב קרא טוב ברע או רע מאי בטוב הכי קאמר טוב מעיקרו עושה תמורה וכו׳. (ובסיפרא) טוב ברע תמים בבעל מום שלא תזבח לה׳ אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום. (פסחים מז קידושין נט) טובת הנאה אינה ממון פי׳ אותה הנאה שיש לו לישראל לתת חלתו לכהן ויבחר כהן שיחזיק לו טובה מר סבר אינה ממון ומר סבר ממון. פירוש אחר דבר מועט שיתן ישראל לחבירו בשביל שיתן בכור שלו לבן בתו כהן וכך מפורש (ערכין כח) הבכור בין טמא ובין בעל מום מחרימין אותו כיצד פודין אותו אומדין כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה וליתנו לבן בתו או לבן אחותו. (יומא יד) ומטיב את הנרות פי׳ מכבה את הנר ומקנחה מכל פסולת שיש בה מן הלילה ומשים לשם הפתילה (יומא כו) א״ר כר׳ אלעזר קרי רב עליה דר״א טובינא דחכימי. (חולין פד) מאי דכתיב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט לעולם יאכל אדם וישתה וכו׳. (גיטין יד) טב טב רמו ליה פי׳ בטוב טוב הכוהו. (בראשית רבה כו) כי טובות הנה א״ר יודן טבת כתיב משהיו מטיבין אותה לבעלה היה גדול נכנס ובועלה תחלה הה״ד כי טובות הנה אלו הבתולות ויקחו להם נשים אלו הנשואות מכל אשר בחרו זה בכור ובהמה (בריש ויקרא רבה פר׳ ג) רבי יצחק פתח טוב מלא כף נחת טוב מי שיש לו זהובים ונושא ונותן בהן ומתפרנס מהן ממי שהולך ולוה בריבית במתלא אמרין מאבד את דיליה ודלא דיליה אלא ורעות רוח רעותיה מתקרי פרגמטוטי׳. (ובאם בחקתי פרשה לו) ר׳ יצחק פתח טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם ר״מ אומר טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר רבי יהודה אומר טוב מזה ומזה שנודר ומשלם. (שביעית פרק ו) שנטייבה או שנדיירה (ירושלמי) איזהו טייב כל העם חורשין פעם אחת והוא חורש שני פעמים. טוביה חטא וזיגוד מינגד (מכות יא) פי׳ העיד זיגוד על טוביה שחטא ומפני שהיה עד אחד נתחייב מלקות ונעשה כמו משל בפי הכל אחד חוטא וזה לוקה. ערך ארם ארם – ^ב(מגילה כה.) האומר ומזרעך לא תתן להעביר למולך ומזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא פירוש לא תתן מזרעך באומה ידועה שמעבירין זרעם למולך כגון ארמיים שאתה גורם להעביר זרעך למולך ומכלל דבריו משמע ששאר האומות שאין מעבירין מזרעם למולך מותר לפיכך משתקין אותו בנזיפה אלא פירוש הכתוב כדתנא דבי רבי ישמעאל הבא על הכותית והוליד לעבודה זרה הכתוב מדבר דלא שנא מולך משאר בתי עבודה זרה (ברכות ח:) אמר להו רבא לבניו אל תחתכו בשר על פיסת היד ואל תשבו על מטה ארמית. (פסחים קיב:) ד׳ דברים צוה רבינו הקדוש את בנו ואחד מהן אל תשב במטה ארמית משום מעשה דרב פפא שהיה נושה בארמאי מעות אזל למיתבעינהו כיון דעל לביתיה אמר ליה תיב על ערסא והוה ביה ינוקא מית אייתי סהדי אשכחי׳ לרב פפא דיתיב אערסא אמר ליה אנת קטלתיה באותה שעה אמר אל תשב במטה ארמית. ארמי אובד אבי מכאן שאמירה כמעשה כשרדף לבן ליעקב והשיגו אמר לו יש לאל ידי לעשות עמכם רע והעלה עליו הכתוב כאילו עשה וכן לענין הטובה וכו׳ בילמדנו ויאמר ה׳ אל הנחש. שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ תרגומו בארע ארמאה. ערך כן כן – ^ג(תמיד לג) במקדש אומר את השם ככתבו ובמדינה בכינויו (בבא מציעא נח:) ג׳ יורדין לגיהנם המכנה שם לחברו והמלבין פני חבירו ברבים והבא על אשת איש היינו מכנה היינו מלבין אע״ג דדש ביה בשמיה (מגילה כה.) המכנה בעריות משתקין אותו פי׳ הקורא פסוק ערות אביו ואמו לא תגלה וכן כל העריות משתקין אותו ואומרים לו קרא הפסוק כמו שכתוב וכי אתה מברר מילין מה שלא בירר משה רבינו. כנה הוא עיקרו כדכתיב ובשם ישראל יכנה כי לא ידעתי אכנה (סנהדרין ט) בכל יום דנין את העדים בכינוי יכה יוסי את יוסה (גמרא) א״ר אחא בר יעקב אינו חייב עד שיברך את השם בן ד׳ אותיות לאפוקי בן שתי אותיות דלא וכו׳ פי׳ חכמים הקדושים כינו השם וקראו יוסה לפי שיוסה ארבע אותיות וג׳ אותיות מהם הן אותיות של שם לפיכך כינו אותו ביוסה שהוא ד׳ אותיות לאפוקי בן ב׳ אותיות כגון יה. פ״א שלש אותיות של יוסי בגימטריא כ״ו וכן השם. ערך מח מח – ^ד(מגילה כה.) ומחינא ליה באזרפתא ומחו לה אמוחא. פי׳ (גמ׳) שמכה שמועה זו על קדקדה כלומר מפני שלא תקרע היריעה היא ולא משום קדושה (א״ב לשון מקרא זה נהרות ימחאו כף ועיין גרסת הגמ׳ כי הוא אחרת). ערך מרזב מרזב – ^ה(ברכות לד. מגילה כה.) מחינן ליה במרזבתא דנפחי עד דמכוין דעתיה. (בילמדנו בהעלותך) טול ככר זהב והחלד לאור ונעשית היא וכפתריה ופרחיה וקניה את הוי מקיש במרזובתא מגרמ׳ היא מתעבדא פי׳ בלשון ישמעאל קורין למקבת מרזב׳. ס״א מרזפתא ויש מהן בערך ארזפת׳ בכשיל וכלפו׳ יהלומון תרגומו מחיין במרזופין. ערך קלן קלן – ^ו(מגילה כה.) תני רב יוסף בקלון אביו ובקלון אמו כבר פי׳ בערך בן (כתובות עא:) א״ר יהודה אמר שמואל דברים של קלון פי׳ דבר ערוה. וחשיפי שת ערות מצרים תרגום וגלן עריה קלן מצראי (בילמדנו ואל שדי) אמרו זה לזה נלך אצל הקולנית שמא שם נמכר. (במגילת איכה פסקא סלה) (גיטין כו) אספיינוס שחיק עצמות מלא שלש ספינות מגדולי ישראל אנשים ונשים להעמידן בקלון וכו׳ וכבר כתבנו מזה בקל בראש זה הפרק.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

^א [גוט.]

^ב [אראם.]

^ג [צונאהמען.]

^ד [שלאגען.]

^ה [האממער.]

^ו [שאנדע. בלעסע.]

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון