גמרא
פירוש
סוֹלֶדֶת בָּהֶן אֲבָל הַיָּד סוֹלֶדֶת בָּהֶן אֵין נוֹטְלִין בָּהֶן. וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא אאַחֲרוֹנִים אֵין נוֹטְלִין אֶלָּא בְּצוֹנֵן אֲבָל בְּחַמִּין לֹא אָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יַנַּאי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בָּהֶן אֲבָל אֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת בָּהֶן נוֹטְלִין במִכְּלָל דְּרִאשׁוֹנִים אַף עַל פִּי שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בָּהֶן מוּתָּר. אֶמְצָעִיִּים רְשׁוּת אָמַר רַב נַחְמָן גלֹא שָׁנוּ אֶלָּא בֵּין תַּבְשִׁיל לְתַבְשִׁיל אֲבָל בֵּין תַּבְשִׁיל לִגְבִינָה חוֹבָה. אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ מַיִם אַחֲרוֹנִים חוֹבָה שֶׁמֶּלַח סְדוֹמִית יֵשׁ שֶׁמְּסַמֵּא אֶת הָעֵינַיִם אָמַר אַבָּיֵי וּמִשְׁתְּכַח כִּי קוּרְטָא בְּכוֹרָא אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי כָּל מִלְחָא מַאי אֲמַר לֵיהּ לָא מִבַּעְיָא. אָמַר אַבָּיֵי מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא הַאי דְּלָא מָשׁוּ מַיָּא בָּתְרָאֵי עַל אַרְעָא מִשּׁוּם זוּהֲמָא אֲמַר לִי מָר דמִשּׁוּם דְּשָׁרְיָא רוּחַ רָעָה עֲלַיְיהוּ. וְאָמַר אַבָּיֵי מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא הַאי דְּלָא שָׁקֵיל מִידֵּי מִפָּתוּרָא כִּי נָקֵיט אִינִישׁ כָּסָא לְמִשְׁתֵּי שֶׁמָּא יֶאֱרַע דְּבַר קַלְקָלָה בַּסְּעוּדָה אֲמַר לִי מָר מִשּׁוּם דְּקָשֵׁי לְרוּחַ צְרָדָא. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּשָׁקֵיל וְלָא מַהְדַּר אֲבָל מִשְׁקַל וְאַהְדּוֹרֵי לֵית לַן בַּהּ וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת אֲבָל תּוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת לֵית לַן בַּהּ וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא מִידֵּי דִּצְרִיךְ לִסְעוֹדְתָּא אֲבָל מִידֵּי דְּלָא צְרִיךְ לִסְעוֹדְתָּא לֵית לַן בַּהּ. מָר בַּר רַב אָשֵׁי קָפֵיד אֲפִילּוּ אַאֲסִיתָא וּבוּכְנָא דְּתַבְלֵי מִידֵּי דִּצְרִיכִי לִסְעוּדְתָּא. וְאָמַר אַבָּיֵי מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא הַאי דְּכָנְשִׁי נִשְׁוָורָאָה מִשּׁוּם מְנַקֵּירוּתָא אֲמַר לִי מָר המִשּׁוּם דְּקָשֵׁי לְעַנְיוּתָא. הָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה מְהַדַּר עֲלֵיהּ שָׂרָא דְּעַנְיוּתָא וְלָא הֲוָה יָכֵיל לֵיהּ דְּקָא זְהִיר אַנִּשְׁוָורָא טוּבָא יוֹמָא חַד כְּרַךְ לִיפְתָּא אַיַּבְלֵי אֲמַר הַשְׁתָּא וַדַּאי נָפֵל בִּידַאי בָּתַר דְּאָכֵיל אַיְיתִי מָרָא עַקְרִינְהוּ לְיַבְלֵי שְׁדִינְהוּ לְנַהֲרָא שַׁמְעֵיהּ דְּקָאָמַר וַוי דְּאַפְּקֵיהּ הָהוּא גַּבְרָא מִבֵּיתֵיהּ. וְאָמַר אַבָּיֵי מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא הַאי דְּלָא שָׁתֵי אוּפְיָא מִשּׁוּם מְאִיסוּתָא אֲמַר לִי מָר מִשּׁוּם דְּקָשֵׁי לְכַרְסָם מִישְׁתְּיֵהּ קָשֵׁה לְכַרְסָם מִינְפַּח בֵּיהּ קַשְׁיָא לְרֵישָׁא מִדְחֲיֵיהּ קַשְׁיָא לְעַנְיוּתָא מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ לְשַׁקְּעֵיהּ שַׁקּוֹעֵי. לְכַרְסָם דְּחַמְרָא שִׁיכְרָא דְּשִׁיכְרָא מַיָּא דְּמַיָּא לֵית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא וְהַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי בָּתַר עַנְיָא אָזְלָא עַנְיוּתָא. וְאָמַר אַבָּיֵי מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא הַאי דְּלָא אָכְלִי יַרְקָא מִכִּישָׁא דְּאָסַר גִּינָּאָה מִשּׁוּם דְּמִיחֲזֵי כְּרַעַבְתָנוּתָא אֲמַר לִי מָר מִשּׁוּם דְּקָשֵׁי לִכְשָׁפִים. רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא הֲווֹ קָאָזְלִי בְּאַרְבָּא אֲמַרָה לְהוּ הָהִיא מַטְרוֹנִיתָא אוֹתְבַן בַּהֲדַיְיכוּ לָא אוֹתְבוּהָ אֲמַרָה מִלְּתָא אֲסַרְתַּהּ לְאַרְבָּא אֲמַרוּ אִינְהוּ מִילְּתָא שַׁרְיוּהָ אֲמַרָה לְהוּ מַאי אֶיעְבֵּיד לְכוּ דְּלָא מְקַנַּח לְכוּ בְּחַסְפָּא וְלָא קְטִיל לְכוּ כִּינָּה אַמָּנַיְיכוּ וְלָא אֲכִיל לְכוּ יַרְקָא מִכִּישָׁא דְּאָסַר גִּינָּאָה. וְאָמַר אַבָּיֵי מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא הַאי דְּלָא אָכְלִי יַרְקָא דִּנְפַל אַתַּכָּא מִשּׁוּם מְאִיסוּתָא אֲמַר לִי מָר מִשּׁוּם דְּקָשֶׁה לְרֵיחַ הַפֶּה וְאָמַר אַבָּיֵי מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא הַאי דְּלָא יָתְבִי תּוּתֵי מַרְזֵיבָא מִשּׁוּם שׁוֹפְכִים אֲמַר לִי מָר מִשּׁוּם דִּשְׁכִיחִי מַזִּיקִין. הָנְהוּ שָׁקוֹלָאֵי דַּהֲווֹ דָּרוּ חָבִיתָא דְּחַמְרָא בְּעוֹ לְאִיתְּפוֹחֵי אוֹתְבוּהָ תּוּתֵי מַרְזֵיבָא פְּקַעָה אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּמָר בַּר רַב אָשֵׁי אַפֵּיק שִׁיפּוּרֵי שַׁמְּתֵיהּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ אַמַּאי תַּעֲבֵיד הָכִי אֲמַר לֵיהּ הֵיכִי אֶעֱבֵיד כִּי אוֹתְבֵיהּ בְּאוּנַּאי. אֲמַר לֵיהּ אַתְּ בְּדוּכְתָּא דִּשְׁכִיחִי רַבִּים מַאי בָּעֵית אַתְּ הוּא דְּשַׁנֵּית זִיל שַׁלֵּים אֲמַר לֵיהּ הַשְׁתָּא נָמֵי לִיקְבַּע לִי מָר זִימְנָא וְאֶפְרַע קְבַע לֵיהּ זִימְנָא כִּי מְטָא זִימְנָא אִיעַכַּב כִּי אֲתָא אֲמַר לֵיהּ אַמַּאי לָא אֲתֵית בְּזִמְנָךְ אֲמַר לֵיהּ כֹּל מִילֵּי דִּצְיִיר וַחֲתִים וּכְיִיל וּמְנֵי לֵית לַן רְשׁוּתָא לְמִשְׁקַל מִינֵּיהּ עַד דְּמַשְׁכְּחִינַן מִידֵּי דְּהֶפְקֵרָא. וְאָמַר אַבָּיֵי מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא הַאי דְּשָׁדֵי מַיָּא מִפּוּמָּא דְּחַצְבָּא מִשּׁוּם צִיבְתָּא אֲמַר לִי מָר מִשּׁוּם דְּאִיכָּא מַיִם הָרָעִים. הָהוּא בַּר שֵׁידָא דַּהֲוָה בֵּי רַב פָּפָּא אֲזַל לְאֵתוֹיֵי מַיָּא מִנַּהֲרָא אִיעַכַּב כִּי אֲתָא אֲמַרוּ לֵיהּ אַמַּאי אִיעַכַּבְתְּ אֲמַר לְהוּ עַד דְּחָלְפִי מַיִם הָרָעִים אַדְּהָכִימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ערך בל בל – א(חולין קה:) כי סליק רבי זירא אשכחינהו לרבי אמי ורבי אסי דקא אכלי בבלאי חמתו׳. (משנה מנחות ג׳) פי׳ כרכי ידייהו בחמת ישן ואכלי בלא נטילת ידים תרי גברי רברבי כרבנן ליטעו בדרב ושמואל כלומר דסבורין אתון דרב אכיל בלא נטילת ידים במפה הא קאמר ליה דעתי קצרה עלי כלומר נטלתי ידי אלא מה שאני אוכל במפה דעתאי אנינא איני יכול ליגע באוכל. ערך יבל יבל – ב(כלים פרק ג) יבלית שטופלין בה את הפדסים. ס״א פטסים פי׳ עשב ששמו יבלא. ובלשון קודש חצובה (גיטין סח:) וחילפי דימא ויבלא (חולין קה:) כרך ריפתא איובלא ותנן (שביעית פרק ב) מפרקין ומייבלין פי׳ מסירין עשבים הרעים ועוד פי׳ בערך זבל. ערך סר סר – ג(חולין קה:) דהוה אזיל בתריה שרא דעניות פי׳ שר הממונה על עניות. ערך ברסם ברסם – ד(גיטין סט.) לברסם ליתי כי פסתקא דנשדור. (חולין קה:) אמר אביי מריש הוה אמינא האי דלא שתי אופיא משום מאיסותא אמר לי מר משום דקשה לברסם משתיא קשי לברסם לברסם דחמרא שכרא מעבר ליה דשיכרא מיא מעבר ליה דמיא לית ליה תקנתא היינו דאמרי אנשי בתר עניא אזלא עניותא פי׳ ברסם פלוריטקי (א״ב: בנוסחאות דידן כתיב כרסם). ערך שלף שלף – ה(שבת פב. חולין קה:) ולא שלף לכו ירק׳ ואכל מכישא דאסר גינאה (עירובין יא) זיל שלוף שדינהו (שבת קנא) שליפא תוכחה פי׳ סריס שנשלפו ונתקו ביציו אתה מוכיחני יש אומרים הכי אמר לו סריס תוכחה אני עושה עמך ולא מצות (בבא קמא צג) שינוי דהדר למילתיה הוא דאיבעי משלף להו (בבא מציעא פט.) אף על גב דקא משליף קטיני מביני אלימי (יבמות קב) שלפתיה לעילאי וקאי לתתאי (גיטין לג) כל מילתא דמתעבדא בבי עשרה צריכא בי עשרה למשלפה (גיטין עח.) דעייק לה חרציה ושלפתיה וחלצה נעלו תרגומו ותשלוף סנדליה (נדה סא) רישא דגניא בצבא סיפא דמשלפי שלופי פי׳ רישא במשולבות כמו מצאן צבותין סיפא כשאינן משולבות (יבמות קט) בערבי שלציון דעבדי שלוף דוץ פי׳ הנתק מזה והנעץ לזה כלו׳ עזוב הלוה ותפוש הערב. ערך הפיא הפיא – ו(חולין קה:) אמר אביי מריש הוה אמינ׳ האי דלא שתי הופיא משום מאיסותא אמר לי מר משום דקשה לברסם פי׳ בל׳ חכמים רתיחה ובל׳ המקרא קצף כדכתיב כקצף על פרי מים. ערך שקל שקל – ז(חולין קה:) הנהו שקולאי דהוו דרו חביתא דחמרא (בבא מציעא צט:) אמר רבא הני שקולאי דתברי חביתא דחמרא פי׳ סובלין הן אכלושי. ערך בדק בדק – ח(עירובין כא.) איכא דאמרי אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב אין בורגנין ולא פסי ביראות לא בבבל ולא בחוצה לארץ פירש בורגנין כמו שובכין עשויין לשדות לאצור בהן תבואה ומקום שמצויון בדקי דמי׳ דזמנין דסלקי ושטפי להו לא עבדי וכן אי חיישו משום גנבי לא שבקי פירי בבורגנין הלכך בבבל דשכיחי בדקי דמיא ובחוצה לארץ דשכיחי גנבי לא עבדי בורגנין פסי ביראות נמי בבבל שכיח מיא בכל מקום לא צריכי להשקות ממימי ביראות ובחוצה לארץ נמי לא שכיחא מתיבתא ולא צריכי רבי׳ למיתי לפרקא במקום עולי רגלי׳. (בבא מציעא סו:) אתא בידקא שטפא לעידי עדית פירוש נחל או אגם מים. (בבא בתרא מא) רב חנן שקיל בידקא בארעי׳ פירוש פתח מיא בארעיה ואתמלי ההוא אתרא מיא ונפלו קירות הגנות והפרדסין. (סנהדרין ז) האי תיגרא לא דמי אלא לצינורא דבדקא כיון דרוח רוחי (חולין ט) האי דכפתי׳ לחברי׳ ואשקיל עליה בידקא (חולין קה) יומא חד חזא צינורא דבידקא בארעיה שקליה לגלימי׳ כרכיה אותביה בגויה רמא קלא אתו אנשי סכרוה. ערך בת ברתא בת ברתא – ט(חולין קה) כי פליגי דפסיקינהו בבת בירתא פי׳ כגון שלל אגפיה (א״ב: ענין מלה זו בת בור כלומ׳ בור קטן ובעל הערוך כוון למימרא דרבי יוחנן מאי שלולית אמת המים המחלקת שלל לאגפיה). ערך דר דר – י(שבת סז) שושמנא גמלא דדרו מידי ולחתמיה שיתין גושפנקי ולידייריה. ובפרק בני העיר (מגילה כח.) אי דריית במתך דרי ובפרק כל הצלמים (עבודה זרה מד.) ר׳ יוסי בר רב חנינא אמר אבן שואבת היתה בה דהות דרי ליה. רבי אליעזר אומר אבן יקרה היתה בה ששוה ככר זהב (שבת עז. בבא בתרא צה) כל חמרא דלא דרי על חד תלתא מיא לאו תמרא הוא. (גיטין לד) בראשונה היו אומרים דראר׳ אבינא לסילתיה ואזיל לגביה דרב הונא רביה (חולין קה) הנהו שקולאי דדרו תביתא (ראש השנה ט) דכולי עלמא דרור לשון חירות מאי לשון דרור א״ר יהודה כי מדואר דריא ומוביל סחורתא בכל מדינתא פי׳ כשירוץ הסבל כשנושא הסחורה ומוליך הסחורה בכל מדינה לסחור ודומה למדואר שהוא ענין ריצה (יומא יז) מאי פקיע מדוורתא היא הרצועה שמלקין בו האדם (בבא קמא צב: בבא מציעא קז) שיתין רהוט רהטין ולא דוורוה לגברא דמצפרא כרך. ובספרים כתוב ולא אמטו ובפירוש הגאון כתיב ולא דוורוה. ערך זהם זהם – כ(כתובות עה.) והתנן על אלו מומין הזקן והחולה והמזוהם (בסיפרא) ואם מן הצאן פרט לזקן לחולה ולמזוהם (עבודה זרה כו.) לא מזדהמנא באפי גברי. (יבמות קו) בשע׳ שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. (בכורות מו) אפילו למאן דאמר אין מזהמין ואת הולד לוי פסול מיקרי. (חולין קה) מים אחרונים אין נוטלין בחמין מפני שהחמין מפעפעון את הידים ואין מעברין הזוהמא: חלאתה בה תרגום דזיהמותא ביה. מזהמין את האילנות (בפ״ב דשביעית עבודה זרה לה) תרי זיהומי הוו חד לאוקומי אילנא ושרי וחד לאבריי אילנא ואסיר. ערך נבל נבל – ל(ביצה לח: בכורות כג. מנחות כג.) נבלה בטלה בשחוטה לפי שא״א לשחוטה שתיעשה נבילה פי׳ חתיכת בשר נבלה שנתערבה בחתיכות בשר שחוטה בטלה טומאת הנבילה מן החתיכות כולן ואינה מטמאה במגע אפי׳ אחת מהן כי לעולם לא יתכן להיות השחוטה כנבלה לטמת במגע ובמשא ושחוטה אינה בטלה בנבלה לפי שא״א לנבילה שתיעשה שחוטה מאי היא דלכי מסרחא פרחא לה טומאתה מינה ומפורש (עבודה זרה סח) תניא לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה נבלה הראויה לגר קרויה נבלה ושאינה ראויה לגר אינה קרויה נבלה ואינה מטמאה כנבלה ומי שאכלה אינו חייב עליה מלקות (פסחים קיא) שרא דעניותא נביל שמיה. פי׳ מי שמנבל ומזלזל בפת ומשליך הפירורין לארץ ונדרסין ברגלי בני אדם משתרר עליו שר של עריות. ומי שמנקר אותם ויצניעם משתרר עליו שר של מזונות כדמפורש (חולין קה) ההוא גברא דהוה מהדר אבתריה שרא דעניותא וכו׳ (בראשית רבה סב) ובירושלמי בפרק מצות חליצה אם נבלת בהתנשא מי גרם לך להתנבל בדברי תורה על ידי שנשאת עצמך בהן (בראשית רבה פ״ז) ויהי כהיום הזה יום ניבול נילוס היה והלכו הכל לראות פי׳ כנה חג המצריים בשם נבול. ערך נקד נקד – משרא דמזוני נקיד שמיה בערך נבל. (בבא מציעא קג:) בעינא דתינקד ארעאי (עבודה זרה ל.) נהי דאגלי לא קפדי אמנקדותא קפדי (חולין קה) האי דכנשי נשורא משום מנקדותא הוא וכו׳. מוניני נקידי פי׳ בערך מוניני (גיטין סט) חמרא נקידא (א״ב בנוסחאות כתוב דתינקר ארעאי וכתיב אמנקרותא קפדי ופירושם ענין נקיות וכן חמרא נקירא צלול ונקי). ערך סלד סלד – נ(שבת מ:) יד סולדת בהן אסור היכי דמי יד סולדת בהן אמר רחבא כל שכריסו של תינוק נכוית הימנו (גיטין נז.) לובן ביצה סולד מן האור ש״ז דיהה מן האור (חולין קה) לא שנו אלא שאין היד סולדת בהן (נזיר נ) תנן התם (מכשירין פרק ה) כל הנצוק טהור וכו׳ עד מפני שהן סולדין לאחוריהן פי׳ חוזרין לאחוריהן לפי שהדבש הזיפי׳ והצפחת הוא עב וכשיציק אותו מכלי אל כלי כשיפסוק העמוד שאינו רוצה לצוק יותר מה שבשפת הכלי חוזר לכדה שנשפך ממנה וכן פי׳ חוטמו סלד (בכורות מד) שנכווץ ראש חוטמו למעלה. פ״א בירושלמי שהיד סולדת בהן סולדת היא שולטת (בראשית רבה נ״ב) וה׳ המטיר ובפסקא דבחדש השלישי א״ר יונתן למה אדם מריח ריח גפרית ונפשו סולדת לאחוריה שיודעת שנדונית בה מאי טעמא ימטר על רשעים פחים אש וגפרית. ערך סר סר – ס(עירובין סג.) רבינא סר סכינא בבבל (בבא מציעא עו:) הא דסיירא לארעיה מאורתא (בבא מציעא צז) ולמיסר טעוניה הוא דנפק (חולין קה) מאן דסאיר נכסיה כל יומא מרווחא אסתירא (שבת יב) מניין שהקב״ה סר את החולה שנאמר ה׳ יסעדנו קרי ביה יסערנו פירוש סר סער בהבלעת עין תרגם פוקד מסער וכן דרך ל׳ ארמי להבליע ח׳ וע׳ כגון שודא דדייני שהוא שוחד וכגון מסותא שהוא מסחותא תרגום רחיצה ושיתא שיחתא טבעו גוים בשחת עשו: שוחיה דמר לא גמירנא שעותיה ביעי דפייא בועי דפעיא כיולדה אפעה איביא להו איבעיא להו וטובא הכין בגמ׳ ופי׳ למיסר טעוני לפקוד המשאוי וכן פי׳ סייר נכסיה פוקד נכסיו כמה בדק הבית מל׳ בודק ומעיין מה צריכין (גיטין לח) בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסייהו דסיירי בשבתא וכו׳. פי׳ מחשבין כמה תקנות וכמה בנינים יעשו בהן למחר (בבא בתרא כא) שאני דגים דיהבי סיירא פי׳ נותנין הדגים ביניהם סימן ומודיעין שיש בזה המקום מרעה ומתקבצין כולן שם וכל דגים שהן הולכין בים בפחות מפרסה מן המקום שהרשתות פרוסות שם כולן באותן הולכין וכל צייד שצד מהן כאילו מתוך הרשתות צדה אותן זה פי׳ ר״ח ז״ל ורבי גרשם פי׳ כי מסיר לו דבר שבא כבר למצודת חברו במאכל שמשים במצודתו לפי שכשמעיינין ורואין מאכל אחר בורחין ממצודתו של זה והולכין לשם וגוזל במים דבר שכבר בא למצודת חברו אבל ברחוק פרסה אינו יכול להביט המאכל אבל גבי רוח דליכא למימר הכי דבר הבא לידו אתה מסיר ממנו שעדיין לא בא לידי כלום מידי דמצי לאוקמינהו במבוי. ערך פע פע – עמחצה וחלפה רקתו תרגום פעת מוחיה ואעבריה בצדעיה. וכפטיש יפוצץ סלע תרגום וכפטישא דמנפעי כיפא (שבת קח:) פעפועי ביעי אסור פי׳ לטרוף בצים ביין (בבא בתרא י.) ברזל קשה אור מפעפעו (חולין צו) ירך שצלאו בחלבו אסור לאכול אפילו מראש אזנו שאני חלב דמפעפע פי׳ בהתחממו נימס וטבע ונבלע באיברים כולן (חולין קה) מים אחרונים ניטלין בצוק אבל בחמין לא שמפעפעין את הידים ואין מעבירין את הזוהמא פי׳ מפעפעין מבעבעין מלשון שחין אבעבועות. ערך צב צב – פאבל שדא ביה ציבי לית לן בה עיין בערך חרס (א״ב לא פי׳ מימרא זו של (בבא מציעא כט:) בערך חרש ושם היה ראוי לפרשה ואולי פירשה שם ונשמט מנוסחאות שלנו) פי׳ כגון הדס וסיאה (תענית כג:) כי אתא דרא גיבי אחד כתפיה וגלימא אחד כתפיה (חולין קה) האי דשדי מיא מפומא דחצבא משום צבייתא הוא וכו׳ (א״ב פי׳ קסמין וקש). ערך קרט קרט – צ(עבודה זרה לה:) וקורט של חלתית (שבת מז.) הכא במאי עסקינן דאית ביה קרטין פי׳ גרגרים של לבונה שלא שלטה בהן האור (סנהדרין מג) היוצא ליהרג משקין קורט של לבונה ביין שתיטרף דעתו עליו. (סוטה יד) כדתנן (בפרה ובסיפרא) והביאה אל בני אהרן קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול (עירובין יז: חולין קה) ומשתכחת כי קורטא בכורא. (עבודה זרה לב) אם יש עליו קורט דם אסור (חולין מג) אפכיה ובדקיה ואשכח עליה תרי קורטי דמא (חולין כח) חילתית אחילתית לא קשיא כחן בעלין כאן בקורטין (חולין עז) ההוא נשבר העצם ויצא לחוץ דאישתקל קרטתא מינה. (נדה כ) ר׳ חנינא פלי קירטא דגרגישתא ובדיק פי׳ קורטא מלשון קורט של לבונה. ערך שפך שפך – ק(בבא בתרא ג:) עד דתקון שפוכאי (בבא בתרא ו) אחזיק לנטפי לא אחזיק לשפכי פי׳ תקרה שהיא מקורה ברעפים שמנטפין מן התקרה בחצר חברו ואם בא לשנות נתת מרזב בתיקרה להיות כל מימי התקרה נשפכין במרזב אין לו כח (בבא בתרא יט:) התם בשופכין פי׳ מים הנשפכין מן הכלי או מכיוצא בו אבל השתנה קיימא לן כדתניא לא ישתין אדם בצד כותלו שלחברו אא״כ הרחיק ממנו ג׳ טפחים (שבת עח) מודים חכמים לרבי שמעון במוציא שופכין לרשות הרבים ששיעורן ברביעית פי׳ משקין מאוסין העומדין לשפיכה: (מכשירין פרק ב) מי שפיכות שירדו עליהן מי גשמים פי׳ מים טמאים שנשפכו (חולין קה) האי דלא יתבי תותי מרזבא משום שופכין הוא פי׳ מי גשמים הנשפכין מן הגג במרזב (משנה פאה ז) בזמן שהוא שפכוני או ביישוני פי׳ זתים ששופכין שמן הרבה שזתיו מבושלין הן בטוב בישנין יבשין שאינן עושין שמן פ״א ממקום ששמו בישאן כמו חופני ובישאני ס״א בישני שהוא מבייש את חברו שעושה כפלים מחברו (ירושלמי) שפכוני שהוא עושה שמן הרבה בישני אית דבעי בישני ממש וכו׳ (עבודה זרה סו) אבוה דרב אחא בריה דרב איקא הוה שפיך חמרא לגוים פי׳ גוים שהיו לוקחים חביות של יין מישראל והיה שופך נותן חביות לכליהם של גוים והיה מעבירן הנהר בספינה ונותנין לו שכרו כדים רקים (עבודה זרה עב) אמר להו רבא להנהו שפוכאי כי שפכיתו חמר לגוים פי׳ משפך כלי שמשימין בפי החביות ושופכין בו היין ויורד לחבית.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א [טוך. געוואנט.]
ב [איין ארט גראז.]
ג [פאטראן.]
ד [איינע קראנקהייט.]
ה [אוים ציהען.]
ו [שוים.]
ז [לאסטטרעגער.]
ח [קנאל. פלוס. טייך. וואסר גראבן.]
ט [קליינע בריננע.]
י [טראגין, פוהרען, קרייזען, טרעפל.]
כ [שוויים בעפלעקט.]
ל [אאס.]
מ [ריינליכקייט.]
נ [צריקציהען.]
ס [נאך זעהן אונטער זאכען.]
ע [צערפליסען.]
פ [געווירץ קרויט האלץ שטרויא.]
צ [קערנער.]
ק [אויס גיסען.]
הערות
Gemara
Peirush