גמרא
פירוש
אוְאִי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן הוּא אֲפִילּוּ עַצְמוֹ כִּי הָא דְּרַב אָשֵׁי הֲוָה יְדִיעַ לֵיהּ בְּסָהֲדוּתָא לְרַב כָּהֲנָא אֲמַר לֵיהּ מִי דְּכִיר מָר הַאי סָהֲדוּתָא אֲמַר לֵיהּ לָא וְלָאו הָכִי וְהָכִי הֲוָה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
חשש מטומאת מת בתלוליות
ציון ב-ה. גמרא. תנן התם: התלוליות הקרובות בין לעיר ובין לדרך, אחד חדשות ואחד ישנות - טמאות, הרחוקות, חדשות - טהורות, ישנות - טמאות... מאי עיר ומאי דרך? אלימא עיר - עיר ממש, דרך - דרך ממש, מספיקא מי מחזקינן טומאה?! והאמר ריש לקיש: עילה מצאו וטהרו ארץ ישראל! אמר רבי זירא: עיר - עיר הסמוכה לבית הקברות, ודרך - דרך בית הקברות. בשלמא דרך בית הקברות, דזמנין דמתרמי בין השמשות ומקרו קברו בתל, אלא עיר הסמוכה לבית הקברות - כולהי לבית הקברות אזלי! אמר רבי חנינא: מתוך שהנשים קוברות שם נפליהן ומוכי שחין זרועותיהם - עד חמשים אמה אזלא איהי לחודא, טפי - דברא איניש בהדה ולבית הקברות אזלא. הלכך, טומאה בארץ ישראל לא מחזקינן. ...התלוליות הקרובות לעיר הסמוכה לבית הקברות או לדרך בית הקברות, אחד חדשות ואחד ישנות - הרי אלו בחזקת טומאה, מפני שהנשים קוברות שם את הנפלים ומוכי שחין קוברין שם איבריהן. אבל הרחוקות, החדשות - טהורות, והישנות - טמאות, שמא היו קרובות מעיר שחרבה או מדרך שאבדה. ואיזה הוא תל קרוב? כל שאין שם תל אחר קרוב יתר ממנו, וישן שאין אדם זוכרו.א. החשש לטומאה בתלוליות ישנות הרחוקות מהעיר.
במשנה במסכת אהלות, המובאת בסוגייתנו, נאמר שבתלוליות רחוקות יש חשש טומאה דוקא כשהן ישנות, ולא כשהן חדשות, והגמרא מסבירה שאין אשה הולכת לשם לבד לקבור את נפליה. רש״י מפרש שבחדשות אין חשש טומאה מפני שכיון שאינה הולכת לשם לבד מניחים שאילו קברה שם היה יוצא על כך קול, מה שאין כן בישנות שאפשר שהיה קול אך הדבר נשכח, ולכן הן טמאות. הרמב״ן מוסיף לבאר לפי שיטת רש״י שאף על פי שאין מחזיקים טומאה מספק חוששים שנקברו נפלים בתלוליות הרחוקות הישנות, מפני שהן קרובות לעיר יותר מאשר בית הקברות, ויש חזקה שקברו בהן, אלא שבתלוליות חדשות, שאילו קברו בהן היה יוצא קול - היעדר הקול פוגם בחזקה, מה שאין כן בתלוליות ישנות שאין היעדר הקול פוגם בחזקתן, ולכן מעמידים אותן בחזקת טומאה. בדרך שונה מפרש רבינו חננאל (מובא בתוד״ה טמאות), שתלוליות רחוקות ישנות טמאות מפני שחוששים שמא היתה עיר קרובה אליהם וחרבה. לפי פירושו אין חוששים שנקברו נפלים בתלוליות רחוקות מהעיר, שכיון שצריכה ליווי של אדם נוסף קוברת בבית הקברות ולא בתל. כפירושו כותבים התוספות בשם ר״י, הריטב״א והמאירי. התוספות מוכיחים כשיטת רבינו חננאל מדברי הגמרא שטעם ההיתר ברחוקות הוא שאינה הולכת לבד וכשהולכת עם אדם נוסף בודאי הולכת לבית הקברות, ולפי רש״י די בכך שהולכת עם אדם נוסף כדי לטהר את התלוליות, מפני שלא יצא קול שקברו בתלוליות. הר״ש בפירושו למשנה (אהלות טז, ב) מוסיף להוכיח כשיטתו מהתוספתא (שם טז, א) שנאמר בה בטעם הדין שתלוליות רחוקות ישנות טמאות ״שאני אומר שמא היה שם דרך או עיר״. מלבד זה הם כותבים שלפי רש״י לא מובן מדוע חוששים שקברו בתלוליות הרחוקות הישנות, הרי ההנחה היא שהלכו לקבור בבית הקברות. מאידך גיסא הרמב״ן מקשה על שיטת רבינו חננאל מדוע חוששים שהעיר היתה קרובה וחרבה, הרי אין מחזיקים טומאה בארץ ישראל מספק. רבינו קרשקש מיישב שדבר מצוי הוא שהעיר מתרבית או מתמעטת עם השנים, אך מסיק שפירוש רש״י נראה עיקר, וכן מסיק הרמב״ן. נראה שיש הבדל למעשה בין שיטת רש״י לבין שיטת רבינו חננאל בדין תלוליות רחוקות, בכגון שידוע שמעולם לא היתה עיר קרובה לתל, שלפי רבינו חננאל הרי הן טהורות כשהן רחוקות אף בישנות, מפני שבודאי לא קברו בתלוליות הרחוקות אלא הלכו לבית הקברות, בעוד שלפי רש״י התלוליות הישנות טמאות מפני החשש שקברו בהן והקול שיצא נשתכח במשך הזמן. הרמב״ם כותב שהתלוליות הרחוקות כשהן ישנות טמאות שמא היו קרובות מעיר שחרבה או מדרך שאבדה, כפירוש רבינו חננאל. ב. תל הסמוך לעיר שאינה סמוכה לבית הקברות.
המאירי מפרש את מסקנת הגמרא שדוקא בעיר הסמוכה לבית הקברות ודרך בית הקברות מצוי הדבר שיקברו נפלים בתל, מפני שהנשים הולכות לכיוון בית הקברות וכשרואות תל קוברות בו את נפליהן. בדומה לכך כותב בעל שיטה מקובצת שהאשה אינה קוברת את נפליה במקום שלא הוחזק בו בית הקברות מפני שאינה רוצה לחדש מקום טומאה, אבל במקום שמוחזק שם בית קברות - קרוב לודאי שתקבור בו האשה את נפליה, ומשום כך המקום מוחזק בטומאה. מדבריהם עולה שבעיר ודרך שאינם סמוכים לבית הקברות אין לחשוש כלל לקבורה, אפילו בתל הקרוב להן. לעומתם כותב רבינו קרשקש שדבר מצוי הוא שאשה תקבור נפל בתל הסמוך לעיר, ואף שבדרך כלל אין מחזיקים טומאה מספק - כאן אין הדבר נחשב כספק אלא הוא קרוב לודאי. לכן גם בעיר שאינה סמוכה לבית הקברות יש לטמא את התלים הקרובים לעיר, מחשש שנקברו שם נפלים או איברים של מוכי שחין. גם מדברי הרמב״ן משמע שבתלים הקרובים אין הדבר נחשב כהחזקת טומאה מספק, שכן ודאי שקברו שם נפלים או איברים. רבינו קרשקש מסביר לשיטתו שהגמרא מעמידה בעיר הסמוכה לבית הקברות משום שרק בה התלוליות הרחוקות הישנות טמאות, מה שאין כן בעיר שאינה סמוכה לבית הקברות שרק התלוליות הקרובות לה טמאות, ולא הרחוקות אף על פי שהן ישנות, מפני שאין מחזיקין בהן טומאה. הרמב״ם כותב את ההלכה לגבי תלוליות בצד עיר הסמוכה לבית קברות או לדרך בית הקברות, משמע שבעיר שאינה סמוכה לבית הקברות אין מחזיקים טומאה כלל, אף לא בתלוליות הקרובות. משך הזמן שאדם זוכר עדות
ציון ו. גמרא. אמר רב חסדא: שמע מינה מרבי מאיר, האי סהדותא עד שיתין שנין - מידכר, טפי - לא מידכר. ולא היא, התם הוא דלא רמיא עליה, אבל הכא, כיון דרמי עליה - אפילו טובא נמי. ...כל זמן שזוכר האדם יכול להעיד לעולם, ואינו חושש שמא מתוך שנתיישן הדבר הרבה אינו זוכרו על בוריו.הערות
הערות
Gemara
Peirush