גמרא
פירוש
אֶלָּא אבְּקָשִׁין וְכִי הָא דְּאָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ הַאי נַמְטָא גַּמְדָּא דְּנַרֶשׁ שַׁרְיָא.
אָמַר רַב פָּפָּא עַרְדָּלִין אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם כִּלְאַיִם אָמַר רָבָא הָנֵי צְרָרֵי דִּפְשִׁיטֵי אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאַיִם דְּבִזְרָנֵי יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאַיִם רַב אָשֵׁי אָמַר באֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם כִּלְאַיִם לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ חִמּוּם בְּכָךְ.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
{רי״ף ביצה ז:}
{שמעתא דנטירת תפילין שלא בזמנם}
הא דאמר אביי, היה בא בדרך ותפלין בראשו – כתבה הרי״ף ז״ל בפרק המוצא תפילין (רי״ף עירובין ל״א:) בקצרה.
ויש לומר דלענין שקיעת החמה בחול לא קיימא לן כוותיה דאביי, משום דאסיקנא בדוכתא (בבלי מנחות ל״ו:), לילה זמן תפילין - הלכה ואין מורין כן. הלכך, אין צריך להניח ידו עליהן.
אבל ביושב בבית המדרש ותפלין בראשו וקדש עליו היום, איתא לדאביי. וכרבי עקיבא, דאמר (בבלי מנחות ל״ו:), לילה זמן תפילין שבתות וימים טובים לאו זמן תפילין, קיימא לן. הלכך, מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו, ולא שביק להו היושב בבית המדרש בבית הסמוך לבית המדרש או הבא מן הדרך בבית הסמוך לחומה. אף על גב דמנטרין התם מחמת כלבי, אי לא מנטרין מחמת גנבי ממטי להו לביתי׳, דכיון דדידיה נינהו, בעו לנטורינהו. ואי מנטרן אפילו מחמת גנבי בבית הסמוך לבית המדרש או בבית הסמוך לחומה, ממטי להו עד דמטי התם ושביק להו.
והיכא דלא מנטרן לא מחמת כלבי ולא מחמת גנבי, אפי׳ מחתן בארעא ומשכח להו ממטי להו דרך מלבוש עד דמטי לביתיה. ואי משכח להו בשבת דמחתן בארעא בדוכתא דמנטרן מחמת כלבי ולא מחמת גנבי, שביק להו כדאיתנהו.מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
{שמעתא דנטירת תפילין שלא בזמנם}
הא דאמר אביי, היה בא בדרך ותפלין בראשו – כתבה הרי״ף ז״ל בפרק המוצא תפילין (רי״ף עירובין ל״א:) בקצרה.
ויש לומר דלענין שקיעת החמה בחול לא קיימא לן כוותיה דאביי, משום דאסיקנא בדוכתא (בבלי מנחות ל״ו:), לילה זמן תפילין - הלכה ואין מורין כן. הלכך, אין צריך להניח ידו עליהן.
אבל ביושב בבית המדרש ותפלין בראשו וקדש עליו היום, איתא לדאביי. וכרבי עקיבא, דאמר (בבלי מנחות ל״ו:), לילה זמן תפילין שבתות וימים טובים לאו זמן תפילין, קיימא לן. הלכך, מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו, ולא שביק להו היושב בבית המדרש בבית הסמוך לבית המדרש או הבא מן הדרך בבית הסמוך לחומה. אף על גב דמנטרין התם מחמת כלבי, אי לא מנטרין מחמת גנבי ממטי להו לביתי׳, דכיון דדידיה נינהו, בעו לנטורינהו. ואי מנטרן אפילו מחמת גנבי בבית הסמוך לבית המדרש או בבית הסמוך לחומה, ממטי להו עד דמטי התם ושביק להו.
והיכא דלא מנטרן לא מחמת כלבי ולא מחמת גנבי, אפי׳ מחתן בארעא ומשכח להו ממטי להו דרך מלבוש עד דמטי לביתיה. ואי משכח להו בשבת דמחתן בארעא בדוכתא דמנטרן מחמת כלבי ולא מחמת גנבי, שביק להו כדאיתנהו.מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
הערות
Gemara
Peirush