גמרא
פירוש
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְשָׁהָה כְּדֵי דִבּוּר וְאָמַר וַאֲנִי הוּא אָסוּר וַחֲבֵירוֹ מוּתָּר וְכַמָּה כְּדֵי דִבּוּר כְּדֵי שְׁאֵילַת שָׁלוֹם תַּלְמִיד לָרַב. לֵימָא מְסַיְּיעָא לֵיהּ מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר וַאֲנִי וַאֲנִי וְתוּ לָא תַּנָּא כִּי רוֹכְלָא לִיחְשֹׁיב וְלֵיזִיל. וְלִיתְנֵי חַד וְלַשְׁמְעִינַן הָנֵי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
תניא נמי הכי – דבעינן שיהו נתפסין בתוך כדי דבור. הוא אסור – הראשון שאמר הריני נזיר והשני שאמר ואני מותר לפי ששהה כדי דבור הא אם לא שהה הרי זה נזיר כמותו. לימא מסייע ליה מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני – ומדלא קתני אלא הנך תרין ש״מ דמשום דאי קתני טפי לא הוי כדי דבור של ראשון ואנן בעינן דליהוי תוך כדי דבור ותו לא. מהכא לא תסייע ליה – דבדין הוא דהוה ליה למיתני עד מאה אלא לאו אורחיה דתנא כי רוכלא דמחזר על העיירות בפרגמטי׳ שלו והולך ומכריז ומונה יש לי מחטין וכוסות וקערות ה״נ ליחשיב וליזיל: ואי לאו משום דווקא ליתני חד ותו לא ולשמעינן הני (הכי נמי) לאו דווקא הוי בתוך כדי דבור: אין ה״נ אלא משום דלא משכחת בה אמצעי דאיבעי ליה למיתנא משום הכי נמי תני ואני ואני. איבעיא להו חד בחבריה מיתפיס – [ולא] כר״ל ואפילו עד מאה מיתפסין ואזלין. ת״ש ואני ואני – מדלא קתני טפי ש״מ דהיינו טעם דבקמא מיתפסין. ראשון הוא דשרי – כלומר משום ראשון דאישתרי אישתרו נמי כולהו הא אם הותר אמצעי לא יהא מותר אחרון שלמטה הימנו וש״מ דטעמא הוי משום דבקמא מיתפסין. לעולם אימא לך חד בחבריה מיתפיס – וכי הותר אמצעי הותר נמי אחרון והא דלא קתני לה משום דלא אפשר דאיידי דבעי למיתנא כי הותר ראשון הותרו כולן משום שאם אין ראשון אין אמצעי ואין אחרון ואי תני אמצעי לא מצי למיתנא הותרו כולן דהא איכא ראשון דלא משתרי כו׳. מדקאמר האחרון מותר וכולן אסורים – ואפילו אותו שהתפיסו לאחר שלישי שמע מינה דבקמא מיתפסין ומשום הכי לא מישתרו. א״ל מהכא ליכא למשמע מידי – דהכא מיירי דליכא אחרינא בהדיה והא דקאמר וכולן אסורים אאמצעי ואראשון קאי. אבל אמצעי דאיכא אחרינא בהדיה – כלומר דאי לא דייקת מינה להאי גיסא דוק מינה לאידך גיסא דמדקאמר האחרון מותר וכולן אסורין דליכא אחרינא בהדיה מכלל דאי הותר אמצעי דאית ליה אחריני בהדיה דאישתרי נמי ההוא בתרא דמיתפיס ביה וש״מ דחד בחבריה מתפיס. לעולם אימא לך בקמא מיתפסין והאי אחרון דקאמר היינו אמצעי – וקאמר לך דאפי׳ של אחרון לא הותר משום דבקמא מיתפסין והאי דקאמרי ליה אחרון לאו דוקא אלא איידי דתנא ראשון תנא אחרון. ת״ש דתניא בהדיא כו׳ הותר האמצעי הימנו ולמטה מותר – דהיינו אחרון וש״מ דכל חד וחד בחבריה מתפיס ש״מ. משום דקאמר פי כפיו – דמשמע דקאמר פי נזיר ושערי נזיר מי הוי נזיר.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush