Attributed to R. Gershom Menachot 54a – מיוחס לר' גרשום מנחות נד.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

בְּתַפּוּחִים מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמְרוּ מַחְמִיצִין רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי לַהּ בְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן. כְּמַאן אָזְלָא הָא דִּתְנַן תַּפּוּחַ שֶׁרִיסְּקוֹ ^אוּנְתָנוֹ בְּתוֹךְ הָעִיסָּה וְחִימְּצָה הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. כְּמַאן לֵימָא רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל הִיא וְלָא רַבָּנַן אפי׳אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן נְהִי דְּחָמֵץ גָּמוּר לָא הָוֵי נוּקְשֶׁה מִיהָא הָוֵי. א״ראָמַר רַבִּי אִילָא אֵין לְךָ הַקָּשָׁה לִקְמִיצָה יוֹתֵר מִמִּנְחַת חוֹטֵא רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי אָמַר מִנְחַת חוֹטֵא מְגַבְּלָהּ בַּמַּיִם וּכְשֵׁרָה. לֵימָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר כְּמוֹת שֶׁהֵן מְשַׁעֲרִינַן וּמָר סָבַר לִכְמוֹת שֶׁהָיוּ מְשַׁעֲרִינַן. לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא כְּמוֹת שֶׁהֵן מְשַׁעֲרִינַן וּבְהָא קָא מִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר ^במַאי חֲרֵיבָה חֲרֵיבָה מִשֶּׁמֶן וּמָר סָבַר חֲרֵיבָה מִכׇּל דָּבָר.: תְּנַן הָתָם ^גבְּשַׂר הָעֵגֶל שֶׁנִּתְפַּח וּבְשַׂר זְקֵנָה שֶׁנִּתְמַעֵךְ מִשְׁתַּעֲרִין לִכְמוֹת שֶׁהֵן. רַב ור׳וְרַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמְרִי מִשְׁתַּעֲרִין כְּמוֹת שֶׁהֵן שְׁמוּאֵל ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן ב״ר וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמְרִי מִשְׁתַּעֲרִין לִכְמוֹת שֶׁהֵן. מֵיתִיבִי בְּשַׂר הָעֵגֶל שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ כְּשִׁיעוּר וְתָפַח וְעָמַד עַל כְּשִׁיעוּר טָהוֹר לְשֶׁעָבַר וְטָמֵא מִיכָּן וּלְהַבָּא. מִדְּרַבָּנַן. אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא וְכֵן ^דבְּפִיגּוּל וְכֵן בְּנוֹתָר אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא דְּאוֹרָיְיתָא הַיְינוּ דְּאִיכָּא פִּיגּוּל וְנוֹתָר אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ דְּרַבָּנַן פִּיגּוּל וְנוֹתָר בִּדְרַבָּנַן מִי אִיכָּא. אֵימָא וְכֵן בְּטוּמְאַת פִּיגּוּל וְכֵן בְּטוּמְאַת נוֹתָר. סד״אסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְטוּמְאַת פִּיגּוּל וְטוּמְאַת נוֹתָר דְּרַבָּנַן הִיא כּוּלֵּי הַאי בִּדְרַבָּנַן לָא עֲבוּד רַבָּנַן קָא מַשְׁמַע לַן. ת״שתָּא שְׁמַע בְּשַׂר זְקֵנָה שֶׁהָיָה בּוֹ כְּשִׁיעוּר וְצָמַק פָּחוֹת מִכְּשִׁיעוּר טָמֵא לְשֶׁעָבַר וְטָהוֹר מִיכָּן וּלְהַבָּא. אָמַר רַבָּה כֹּל הֵיכָא דְּמֵעִיקָּרָא הֲוָה בֵּיהּ וְהַשְׁתָּא לֵית בֵּיהּ הָא לֵית בֵּיהּ וְכֹל הֵיכָא דְּמֵעִיקָּרָא לָא הֲוָה בֵּיהּ וְהַשְׁתָּא הֲוָה בֵּיהּ מִדְּרַבָּנַןמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות תרומות ט״ו:ד׳

^ב רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין י״א:י״ד

^ג רמב״ם הלכות טומאת אוכלין ד׳:ט׳
רמב״ם הלכות מאכלות אסורות י״ד:ד׳

^ד רמב״ם הלכות טומאת אוכלין ד׳:ו׳

תפוח של תרומה שריסקו – והעיסה של חולין: נוקשה – עיסה שהוקששה ואינה לא חמץ גמור ולא מצה: יותר ממנחת חוטא לפי שהיא סולת יבש וקשה להשוות שלא יחסיר או שלא יותיר: רב יצחק אמר אין בה קושי לפי שאם מגבלה במים ואח״כ קומצה כשרה ובתר גיבול אין בה קושי (לפי שאם מגבלה במים ואח״כ קומצה כשיר׳ ובתר גיבול אין בה קושי¹) ר׳ אילא סבר לא מצי למקמץ לאחר גיבול דלכמות (שהן) שהי׳ קודם עד שהיה קמח משערין הקומץ ואילו קמץ לאחר גיבול שמא היה עבה או רכה ונמצא הקומץ יתר או חסר מקומץ קמח: ורב יצחק סבר כמות שהוא עכשיו משערינן וכי קמץ לאחר גיבול שפיר קמץ: בשר העגל שניתפח – שכך דרכו שהוא רבה בקדירה: ובשר הזקנה מתמעט – משתערין לכמות שהן קודם שניתפח אם היה בו כביצה מטמא טומאת אוכלין: טהור לשעבר – אם נגעה בו טומאה קודם שתפח טהור לפי שלא היה בו כשיעור: וכן בפיגול ונותר שלא היה בו שיעור בתחילה ותפח ועמד על כשיעור חייב כרת האוכלו: פיגול ונותר מדרבנן מי חייב כרת מדרבנן: הואיל וטומאת פיגול ונותר דרבנן דמטמא את הידים כדאמרינן במס׳ פסחים דגזרו משום עצלי וחשדי כהונה: כולי האי בדרבנן להחמיר דלישתערי כמות שהן:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ כ״ה בכ״י במוקפין

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון