גמרא
פירוש
לְכִבְשָׂתוֹ וְהֶעֱנִי הוֹאִיל וְנִדְחָה יִדָּחֶה.
אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ שְׁמַע מִינָה תְּלָת שְׁמַע מִינַּהּ בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִים וּקְדוּשַּׁת דָּמִים נִדְחָה.
וְדָחוּי מֵעִיקָּרָא הָוֵי דָּחוּי.
מֵתִיב רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא אהַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לְפִסְחוֹ קוֹדֶם הַפֶּסַח תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ פֶּסַח יָלְדָה זָכָר יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְיִמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמָיו פֶּסַח.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ש״מ בעלי חיים נדחין – קן זה שאין בו פסול בגופו:
וש״מ קדושת דמים מדחה – כשהקדישו כשהוא עשיר לא קדש אלא לדמיו ומדחה מהקרבה: ודחוי מעיקרא הוי דחוי לעולם אע״ג דהדר איחזי: רבי שמעון אומר הוא עצמו – הולד זכר יקריב פסח אלמא דבעלי חיים אינן נדחין אע״ג דנקבה אפריש דלא הוה ראויה לפסח אמרי׳ [דהוולד קרב] כי אמר ר׳ אושעיא דבעלי חיים נדחין לרבנן דר׳ שמעון ולא לר׳ שמעון דר׳ שמעון אשכחן נמי בדוכתא אחריתי דאית ליה בעלי חיים אינן נדחין דקאמר יביא חברו שלא בהגרלה ומזווג לזה דהאי דלא מת לא אידחי והגרלה אינה מעכבת: אין הקינין מתפרשות – שלא [יוכלו] לקרות להם שם זה לעולה וזה לחטאת אלא או בשעת לקיחת בעלים [דהיינו] בשעה שקונה אותם יקרא להם שם או בעשיית כהן כשהכהן יקריב אותם יקרא להם שם דכתיב ולקחה שתי תורים א׳ לעולה ואחד לחטאת וכתיב ועשה אותם הכהן א׳ חטאת ואחד עולה: הגורל עושהו חטאת –1 שעולה הגורל עליו:
ואין השם עושהו חטאת – כלומר ולא קריאת שם עושהו חטאת: שיכול והלא דין הוא – שיהא השם עושהו חטאת:
ומה במקום שלא קידש הגורל – בכל שאר הקרבנות:
קידש השם – דבקריאת שם קובעו: קתני שם דומיא דגורל – דקאמר ומה במקום גורל דלא הוי לא בשעת לקיחה ולא בשעת עשייה וקובעו חטאת אף שם נמי יכול לקבוע בקינין אפילו שלא בשעת לקיחה ושלא בשעת עשייה וקשיא לרב חסדא: אמר רבא [לא קשיא] הכי קאמר ומה במקום שלא קידש הגורל. בקינין לא בלקיחת בעלים ולא בעשיית כהן השם חמור שמקדש אי בלקיחת בעלים או בעשיית כהן:
כאן – בשעירים שקידש הגורל שלא בלקיחה ושלא בעשייה אינו דין שקידש בהו השם אי בלקיחה אי בעשייה ת״ל ועשהו חטאת כו׳ [אבל] דלא קתני שם דומיא דגורל: מטמא מקדש – עני שהפריש מעות לקינו והעשיר דצריך לאייתויי ליה כשבה ואמר מאותן מעות שהפריש אלו לחטאת ואלו לעולה כשהוא רוצה עכשיו להביא כשבה שהיא חובתו מוסיף על אותן מעות שאמר אלו לחטאת מוסיף עליהן ומביא חובתו הכשבה מדמי חטאתו שמין אחד הוא שהרי הכשבה חטאת ואלו מעות חטאת ואין מוסיף על מעות שהפריש לעולת העוף ולהביא מהן כבשתו לפי שהמעות שהפריש לעולתו יש להן קדושה חמורה כעולה שכולה כליל וכשבה היא חטאת שקדושתה קלה מעולה ולפיכך אין מוסיף ומביא חובתו מדמי עולתו לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה והא הכא דלא איכא לא לקיחה ולא עשייה אלא הפרשה דאמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי וקתני מביא חובתו מדמי חטאתו אלמא דאיקבע להו שם שלא בשעת לקיחה ושלא בשעת עשייה וקשיא לרב חסדא: אמר רבא ותסברא מתניתין מתקנתא היא דקתני העשיר – והדר אמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי אי העשיר מי מצי מייתי קרבן עני:
והאמר ר׳ אלעזר אמר ר׳ אושעיא כו׳ לא יצא אלא מאי אית לך למימר תריץ מתניתא ואימא מטמא מקדש שהפריש מעות לקינו והעשיר וכבר אמר משעת עניותו אלו לחטאתי ואלו לעולתי דבתר דהעשיר לא הוה מצי אמר משום דר׳ אלעזר אמר ר׳ אושעיא הואיל ותרצת לה תריץ לה נמי הכי וכבר2 אמר משעת עניותו ואמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי דבשעת לקיחה פירש: ולר׳ חגא אמר ר׳ יאשיה דאמר מטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני יצא לטעמיה לא מצית אמרת וכבר אמר וקשיא לרב חסדא אמר לך רב חסדא תני לטעמיה דר׳ חגא מטמא מקדש שהפריש מעות לקינו והעשיר ואח״כ לקח ואמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי דבלקיחה אמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי דקבע להם שם בלקיחה כדאמינא: 3 קתני מוסיף ומביא חובתו מדמי חטאתו. היכי מוסיף מביא חובתו מדמי חטאתו והלא כבר לקח מן הדמים חטאת העוף כגון דאמר תיחול קדושת דחטאת העוף זה עלוי מעות של חולין וחטאת נפקא לחולין והמעות נכנסו תחתיהן בקדושה ומוסיף עליהו מביתו וזבין חטאת בהמה וחטאת העוף מי אית ליה פדיון מי מצי מחיל ליה על מעות אמר רב פפא הכא במאי עסקינן כגון שהפריש מעות לקינו לשתי פרידין ולא לקח אלא פרידה אחת לחובתו והעשיר והכי קתני אי ההיא פרידה לצורך עולת העוף היא קרבה נדבה דלחובה לא חזיא דעשיר הוא והני מעות דפיישין דהוו לצורך חטאת העוף מוסיף עליהון מן בייתיה ומייתי חטאת בהמה והיינו דקתני מוסיף ומביא חובתו מדמי חטאתו ואי ההיא פרידה דזבן חטאת היא ההיא חטאת העוף אזלא למיתה דאין פדיון לעוף ודמי עולה דפיישי אזלן לנדבה דאין יכול להוסיף על דמי עולה להביא ממנה חטאת דאין משנין מקדושה חמורה לקדושה שהיא קלה ממנה אלא מייתי חטאת מן בהמה מן בייתיה ולא מדמי עולה: שאני גבי מצורע דמיעט קרא זאת תהיה – כלומר דעשיר יבא קרבן עשיר ולא קרבן עני: וליליף מיניה – למטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני דלא יצא כמו מצורע: אמר לך רב חגא אמר קרא במצורע ואם דל הוא: ת״ל אם כבש אם עז מלמד ששניהן שקולין – תורין (קודם) כתובין בתורה קודם לבני יונה בכל מקום: יכול מפני שמובחרים ת״ל ובן יונה או תור – לכך הקדים כאן ובן יונה מלמד ששניהן שקולין: וכן האב קודם כתוב בתורה לאם בכל מקום אבל אמרו חכמים כאן גבי כיבוד אב ואם דאע״ג דאמרינן דשניהן שקולין הני מילי לקיבול שכר שמקבל שכר על כיבוד אם כעל כיבוד אב אבל מכל מקום אמרו חכמים כיבוד האב קודם לכיבוד האם שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו: וכן בתלמוד תורה אם זכה הבן לפני רבו – הרב שלומד ממנו חכמה וזכה שעולה בידו תלמודו כיבוד רבו קודם לכיבוד אביו שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו: שטימאו את היכל ה׳ כדכתיב כי נאצו האנשים האלה את מנחת ה׳ – וכתיב ואשר ישכבון הנשים הצובאות:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
וש״מ קדושת דמים מדחה – כשהקדישו כשהוא עשיר לא קדש אלא לדמיו ומדחה מהקרבה: ודחוי מעיקרא הוי דחוי לעולם אע״ג דהדר איחזי: רבי שמעון אומר הוא עצמו – הולד זכר יקריב פסח אלמא דבעלי חיים אינן נדחין אע״ג דנקבה אפריש דלא הוה ראויה לפסח אמרי׳ [דהוולד קרב] כי אמר ר׳ אושעיא דבעלי חיים נדחין לרבנן דר׳ שמעון ולא לר׳ שמעון דר׳ שמעון אשכחן נמי בדוכתא אחריתי דאית ליה בעלי חיים אינן נדחין דקאמר יביא חברו שלא בהגרלה ומזווג לזה דהאי דלא מת לא אידחי והגרלה אינה מעכבת: אין הקינין מתפרשות – שלא [יוכלו] לקרות להם שם זה לעולה וזה לחטאת אלא או בשעת לקיחת בעלים [דהיינו] בשעה שקונה אותם יקרא להם שם או בעשיית כהן כשהכהן יקריב אותם יקרא להם שם דכתיב ולקחה שתי תורים א׳ לעולה ואחד לחטאת וכתיב ועשה אותם הכהן א׳ חטאת ואחד עולה: הגורל עושהו חטאת –1 שעולה הגורל עליו:
ואין השם עושהו חטאת – כלומר ולא קריאת שם עושהו חטאת: שיכול והלא דין הוא – שיהא השם עושהו חטאת:
ומה במקום שלא קידש הגורל – בכל שאר הקרבנות:
קידש השם – דבקריאת שם קובעו: קתני שם דומיא דגורל – דקאמר ומה במקום גורל דלא הוי לא בשעת לקיחה ולא בשעת עשייה וקובעו חטאת אף שם נמי יכול לקבוע בקינין אפילו שלא בשעת לקיחה ושלא בשעת עשייה וקשיא לרב חסדא: אמר רבא [לא קשיא] הכי קאמר ומה במקום שלא קידש הגורל. בקינין לא בלקיחת בעלים ולא בעשיית כהן השם חמור שמקדש אי בלקיחת בעלים או בעשיית כהן:
כאן – בשעירים שקידש הגורל שלא בלקיחה ושלא בעשייה אינו דין שקידש בהו השם אי בלקיחה אי בעשייה ת״ל ועשהו חטאת כו׳ [אבל] דלא קתני שם דומיא דגורל: מטמא מקדש – עני שהפריש מעות לקינו והעשיר דצריך לאייתויי ליה כשבה ואמר מאותן מעות שהפריש אלו לחטאת ואלו לעולה כשהוא רוצה עכשיו להביא כשבה שהיא חובתו מוסיף על אותן מעות שאמר אלו לחטאת מוסיף עליהן ומביא חובתו הכשבה מדמי חטאתו שמין אחד הוא שהרי הכשבה חטאת ואלו מעות חטאת ואין מוסיף על מעות שהפריש לעולת העוף ולהביא מהן כבשתו לפי שהמעות שהפריש לעולתו יש להן קדושה חמורה כעולה שכולה כליל וכשבה היא חטאת שקדושתה קלה מעולה ולפיכך אין מוסיף ומביא חובתו מדמי עולתו לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה והא הכא דלא איכא לא לקיחה ולא עשייה אלא הפרשה דאמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי וקתני מביא חובתו מדמי חטאתו אלמא דאיקבע להו שם שלא בשעת לקיחה ושלא בשעת עשייה וקשיא לרב חסדא: אמר רבא ותסברא מתניתין מתקנתא היא דקתני העשיר – והדר אמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי אי העשיר מי מצי מייתי קרבן עני:
והאמר ר׳ אלעזר אמר ר׳ אושעיא כו׳ לא יצא אלא מאי אית לך למימר תריץ מתניתא ואימא מטמא מקדש שהפריש מעות לקינו והעשיר וכבר אמר משעת עניותו אלו לחטאתי ואלו לעולתי דבתר דהעשיר לא הוה מצי אמר משום דר׳ אלעזר אמר ר׳ אושעיא הואיל ותרצת לה תריץ לה נמי הכי וכבר2 אמר משעת עניותו ואמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי דבשעת לקיחה פירש: ולר׳ חגא אמר ר׳ יאשיה דאמר מטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני יצא לטעמיה לא מצית אמרת וכבר אמר וקשיא לרב חסדא אמר לך רב חסדא תני לטעמיה דר׳ חגא מטמא מקדש שהפריש מעות לקינו והעשיר ואח״כ לקח ואמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי דבלקיחה אמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי דקבע להם שם בלקיחה כדאמינא: 3 קתני מוסיף ומביא חובתו מדמי חטאתו. היכי מוסיף מביא חובתו מדמי חטאתו והלא כבר לקח מן הדמים חטאת העוף כגון דאמר תיחול קדושת דחטאת העוף זה עלוי מעות של חולין וחטאת נפקא לחולין והמעות נכנסו תחתיהן בקדושה ומוסיף עליהו מביתו וזבין חטאת בהמה וחטאת העוף מי אית ליה פדיון מי מצי מחיל ליה על מעות אמר רב פפא הכא במאי עסקינן כגון שהפריש מעות לקינו לשתי פרידין ולא לקח אלא פרידה אחת לחובתו והעשיר והכי קתני אי ההיא פרידה לצורך עולת העוף היא קרבה נדבה דלחובה לא חזיא דעשיר הוא והני מעות דפיישין דהוו לצורך חטאת העוף מוסיף עליהון מן בייתיה ומייתי חטאת בהמה והיינו דקתני מוסיף ומביא חובתו מדמי חטאתו ואי ההיא פרידה דזבן חטאת היא ההיא חטאת העוף אזלא למיתה דאין פדיון לעוף ודמי עולה דפיישי אזלן לנדבה דאין יכול להוסיף על דמי עולה להביא ממנה חטאת דאין משנין מקדושה חמורה לקדושה שהיא קלה ממנה אלא מייתי חטאת מן בהמה מן בייתיה ולא מדמי עולה: שאני גבי מצורע דמיעט קרא זאת תהיה – כלומר דעשיר יבא קרבן עשיר ולא קרבן עני: וליליף מיניה – למטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני דלא יצא כמו מצורע: אמר לך רב חגא אמר קרא במצורע ואם דל הוא: ת״ל אם כבש אם עז מלמד ששניהן שקולין – תורין (קודם) כתובין בתורה קודם לבני יונה בכל מקום: יכול מפני שמובחרים ת״ל ובן יונה או תור – לכך הקדים כאן ובן יונה מלמד ששניהן שקולין: וכן האב קודם כתוב בתורה לאם בכל מקום אבל אמרו חכמים כאן גבי כיבוד אב ואם דאע״ג דאמרינן דשניהן שקולין הני מילי לקיבול שכר שמקבל שכר על כיבוד אם כעל כיבוד אב אבל מכל מקום אמרו חכמים כיבוד האב קודם לכיבוד האם שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו: וכן בתלמוד תורה אם זכה הבן לפני רבו – הרב שלומד ממנו חכמה וזכה שעולה בידו תלמודו כיבוד רבו קודם לכיבוד אביו שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו: שטימאו את היכל ה׳ כדכתיב כי נאצו האנשים האלה את מנחת ה׳ – וכתיב ואשר ישכבון הנשים הצובאות:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 אולי צ״ל או לעזאזל כפי מה שעולה הגורל עליו.
2 נראה דצ״ל וכבר אמר משעת הפרשתו דבשעת הפרשה אמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי.
3 כל זה עד אחר אמר רב פפא הכא במאי עסקינן וכו׳ ליתא כאן בסוגיא רק כן הוא ביומא ד׳ מ״א ע״ש.
הערות
Gemara
Peirush