Attributed to R. Gershom Keritot 19b – מיוחס לר' גרשום כריתות יט:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

מִתְעַסֵּק דְּמַאי אִי דַּחֲלָבִים וַעֲרָיוֹת חַיָּיב [דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל ^אהַמִּתְעַסֵּק בַּחֲלָבִים וַעֲרָיוֹת חַיָּיב] שֶׁכֵּן נֶהֱנָה. וְאִי מִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת פָּטוּר מַאי טַעְמָא מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה. לְרָבָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן שֶׁנִּתְכַּוֵּון לַחְתּוֹךְ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחוּבָּר לְאַבָּיֵי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן דְּנִתְכַּוֵּון לְהַגְבִּיהַּ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחוּבָּר. דְּאִיתְּמַר נִתְכַּוֵּון לְהַגְבִּיהַּ אֶת הַתָּלוּשׁ ^בוְחָתַךְ אֶת הַמְחוּבָּר פָּטוּר מַאי טַעְמָא דְּהָא לָא אִיכַּוַּון לְשׁוּם חֲתִיכָה לַחְתּוֹךְ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחוּבָּר אַבָּיֵי אָמַר חַיָּיב דְּהָא אִיכַּוַּון לְשׁוּם חֲתִיכָה רָבָא אָמַר ^גפָּטוּר דְּהָא לָא אִיכַּוַּון לַחֲתִיכָה דְּאִיסּוּרָא.: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא נֶחְלְקוּ כּוּ׳.: תַּנְיָא אָמַר לָהֶן רַבִּי יוֹסֵי דִּקְדַּקְתֶּם אַחֲרַי. מַאי אָמְרִי לֵיהּ דַּאֲמַר לְהוּ דִּקְדַּקְתֶּם אַחֲרַי הָכִי א״לאֲמַרוּ לֵיהּ הִגְבִּיהַּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת מַהוּ אֲמַר לְהוּ דִּקְדַּקְתֶּם אַחֲרַי. וְנֵימָא לְהוּ מִקְצָת הַגְבָּהָה הָיְתָה מֵהַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר הָכִי נָמֵי קָאָמַר לְהוּ דִּקְדַּקְתֶּם אַחֲרַי וְלֹא הֶעֱלִיתֶם בְּיֶדְכֶם כְּלוּם. וּלְרַבִּי יוֹסֵי גְּמַר מְלָאכָה לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פָּטוּר הָא שָׁמַעְנָא לֵיהּ דִּמְחַיֵּיב ^דדִּתְנַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הָאוֹרֵג שְׁלֹשָׁה חוּטִין בַּתְּחִלָּה וְאֶחָד עַל הָאָרִיג חַיָּיב. אָמַר רַב יוֹסֵף רַבִּי יוֹסֵי אַלִּיבָּא דר״אדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָכִי מַתְנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הָאוֹרֵג שְׁלֹשָׁה חוּטִין בַּתְּחִלָּה וּשְׁנַיִם עַל הָאָרִיג חַיָּיב.: א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטְרוֹ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַף מֵאָשָׁם תָּלוּי.: תַּנְיָא א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטְרוֹ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַף מֵאָשָׁם תָּלוּי שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ה׳:א׳,י״ז,כ״א} כִּי תֶחֱטָא וְלֹא יָדַע פְּרָט לָזֶה שֶׁיָּדַע שֶׁחָטָא אָמַר לוֹ ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן זֶהוּ שֶׁמֵּבִיא אָשָׁם תָּלוּי שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ה׳:י״ז} וְעָשָׂה וְלֹא יָדַע וְזֶה לֹא יָדַע בַּמֶּה עָשָׂה. אֲבָל סָפֵק אָכַל חֵלֶב סָפֵק לֹא אָכַל צֵא וּשְׁאַל עָלָיו אִם מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי אִם לָאו מַאי הָוֵי עֲלַהּ. ת״שתָּא שְׁמַע חָטָא וְלֹא יָדַע בַּמֶּה חָטָא אוֹ ^הסָפֵק חָטָא סָפֵק לֹא חָטָא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי מַאן שְׁמַעְנָא לֵיהּ דְּאָמַר חָטָא וְאֵין יָדוּעַ בְּמַאי חָטָא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן וְקָא תָנֵי סָפֵק חָטָא סָפֵק לֹא חָטָא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי שְׁמַע מִינַּהּ ס״לסְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָפֵק חֵטְא סָפֵק לֹא חָטָא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי.: ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא נֶחְלְקוּ כּוּ׳ אִם כֵּן מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ד׳:כ״ג} אשר חָטָא בה פְּרָט לַמִּתְעַסֵּק.: אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל מִתְעַסֵּק בַּחֲלָבִים וַעֲרָיוֹת חַיָּיב שֶׁכֵּן נֶהֱנָה מִתְעַסֵּק בַּשַּׁבָּת פָּטוּר מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה. א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן וְהָא תִּינוֹקוֹת דְּכִי מִתְעַסֵּק דָּמֵי וּתְנַן מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִּינוֹקוֹת אֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ ^ופּוֹטֵר. עַד כָּאן לָא פָּטַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָסָבַר טָעָה בִּדְבַר מִצְוָה וְלֹא עָשָׂה מִצְוָה פָּטוּר אֲבָל מִתְעַסֵּק בְּדָבָר דְּלָאו מִצְוָה אֲפִילּוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְחַיַּיב. אָמַר לוֹ הַנַּח לַתִּינוֹקוֹת הוֹאִיל וּמְקַלְקֵל בְּחַבּוּרָה חַיָּיב מִתְעַסֵּק בְּחַבּוּרָה חַיָּיב. אֵיתִיבֵיהּ רַב יְהוּדָה לִשְׁמוּאֵל ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אפי׳אֲפִילּוּ מִתְכַּוֵּין לְלַקֵּט תְּאֵנִים וְלִיקֵּט עֲנָבִים עֲנָבִים וְלִיקֵּט תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת וְלִיקֵּט לְבָנוֹת לְבָנוֹת וְלִיקֵּט שְׁחוֹרוֹת ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ ^זפּוֹטֵר. וְהָא הָכָא מִתְעַסֵּק הוּא וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ נָמֵי לָא קָא פָטַר אֶלָּא מִן מִינָא לְמִינָא אֲבָל בְּחַד מִינָא אֲפִילּוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְחַיַּיב. אֲמַר לֵיהּ שִׁינָּנָא שְׁבוֹק מתני׳מַתְנִיתִין וְתָא בָּתְרַאי הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁאָבַד מְלַקֵּט מִלִּבּוֹ נִתְכַּוֵּון לְלַקֵּט עֲנָבִים וְשָׁכַח וְסָבוּר תְּאֵנִים בָּעֵינָא וְהָלְכָה יָדוֹ עַל הָעֲנָבִים דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר הֲרֵי נֶעֶשְׂתָה כַּוָּונָתוֹ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר הֲרֵי לֹא נֶעֶשְׂתָה כַּוָּונָתוֹ וּמַחְשַׁבְתּוֹמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שגגות ב׳:ז׳
טור אבן העזר כ׳

^ב רמב״ם הלכות שגגות ב׳:ז׳

^ג רמב״ם הלכות שגגות ז׳:י״א

^ד רמב״ם הלכות שבת ט׳:י״ח

^ה רמב״ם הלכות שגגות ח׳:א׳

^ו רמב״ם הלכות שגגות ב׳:ח׳

^ז רמב״ם הלכות שבת א׳:ט׳

¹ ומתעסק במאי אי בחלבים ובעריות. כגון כסבור רוק הוא ובלעו והיה חלב. ובעריות כגון שנפל מן הגג ונתקע. האי חייב הוא שכן נהנה. אלא פרט למתעסק בשבת בדבר היתר ובא לידי איסור שלא מדעתו דפטור. דמלאכת מחשבת אסרה תורה. דכל מלאכות ילפינן ממשכן ובמשכן כתיב מלאכת מחשבת. פרט למתעסק בדבר אחר. והיכי דמי מתעסק דשבת פטור. לרבא ואביי דפליגי במסכת שבת: לרבא – כגון שנתכוון לחתוך שום מאכל תלוש וחתך מחובר שלא נעשה מחשבתו: תנא בברייתא – אמר להן ר׳ יוסי לחכמים דיקדקתם אחרי והשבתוני תשובה נצחת: הכי אמרו ליה – והכי אהדרו לדבריך שאתה אומר מקצת מלאכה עשה היום ומקצת למחר ופטור דלא עשה מלאכה שלימה ביום אחד הגביהה בין השמשות מהו כגון שהיה עומד ברשות היחיד בין השמשות והגביה חפץ ברשות הרבים דמשעה דאגבהיה חייב לטעמיה דמאן דאמר דלא בעי עקירה צורך הנחה אלא אגבהיה הויא אב מלאכה גמורה והגבהה אפשר להיות כהרף עין וליכא למימר מקצתה היתה היום ומקצתה למחר והלכך אמר להון דקדקתם אחרי והשבתונו. ואיכא דאמרי הגבהה בין השמשות במכה בקורנוס על הסדן בההיא הגבהה אהדרוה דהויא מאבות מלאכות ואין בה שהות: ונימא להו ההיא הגבהה נמי הות מקצת היום כגון דהגבהה הוה היום והכאה בסדן למחר הא קא סבר ר׳ יוסי בין השמשות כהרף עין: הכי נמי קאמר להו – ודקדקתם אחרי דקאמר דאין בדבריכם כלום: ולר׳ יוסי גמר מלאכה לר׳ אליעזר – הא שמענא דמיחייב דקאמר ואחד על האריג חייב דהיינו גמר מלאכה והכא נמי בהגבהה דבין השמשות ליחייב על גמר מלאכה דגמר מלאכה הויא ביום אחד ואמאי פטר ר׳ יוסי: אמר רב יוסף ר׳ יוסי אליבא דר׳ אליעזר הכי מתני ר׳ אליעזר אומר ושנים על האריג חייב דבגמר מלאכה הוי בשיעור מלאכה גמורה כדקאמר טעמא במסכת שבת חד חוט סתר תרי לא סתרי וכיון דבגמר מלאכה בעי שיעור מלאכה הילכך פטר שאני אמר מקצת עשה היום ומקצת למחר: נפש כי תחטא ולא ידע – אם חטא אם לאו כגון ספק חלב ספק שומן: פרט לזה שידע שחטא – ודאי אבל אינו יודע מעין אי זו מלאכה: א״ל ר׳ שמעון – אדרבה זהו עיקר עצמו שמביא אשם תלוי שנ׳ ועשתה ולא ידע שודאי עשה אבל לא ידע מה עשה והביא את אשמו: אבל ספק אכל חלב ספק לא אכל – דפשיטא לך דמביא אשם תלוי אינו פשיטא אלא צא ושאל אם מביא אשם תלוי אם לא שהרי לא ידע שודאי עשה: מאי הוי עלה – בהא דקאמר צא ושאל עליו בספק אכל ספק לא אכל ומאי קסבר ביה ר׳ שמעון: ת״ש דתניא חטא ואינו יודע מה חטא – באיזה מין מלאכה אי ספק חטא ספק לא חטא היינו ספק אכל ספק לא אכל מביא אשם תלוי: מאן שמעת ליה דאמר חטא כו׳: לא נחלקו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב – כגון היו לפניו שני גפנים או ב׳ תאנים ונתכוון ללקוט את זו ולקט את האחרת שהוא חייב הואיל ושם אחד הוא גפן וגפן או תאינה ותאינה: על מה נחלקו על דבר שהוא משום ב׳ שמות – כגון אם נתכוון לבצור וקצר או לבצור ענבים ולקט תאנים שר׳ אליעזר מחייב ור׳ יהושע פוטר: ר׳ יהודה אומר לא מיבעיא בדבר שהוא משום שם אחד דמחייב ר׳ אליעזר אלא אפי׳ ללקט תאנים ולקט ענבים כו׳ – דהיינו דבר שהוא משום ב׳ שמות אפילו הכי ר׳ אליעזר מחייב ור׳ יהושע פוטר. ותמיה אני אם יפטר ביה ר׳ יהושע שהרי בין כך ובין כך מלאכה עשה: א״ל ר׳ שמעון שזורי² אין בודאי פטור בזה שאין כך כדבריך למה נאמר אשר חטא בה דהיינו משמע עד שחטא בה באותה מלאכה שנתכוון וזה עשה אותה שלא נתכוון אמר לו ר׳ יהודה אשר חטא בה ההוא פרט למתעסק בהיתירא ועלתה בידו איסורא לרבא כדאית ליה ולאביי כדאית ליה אתא אבל (ביה) [במתעסק באיסורא] תמיה אני אם יפטר בה ר׳ יהושע: ועד כאן לא קא פטר ר׳ יהושע אלא משום דקסבר טעה בדבר מצוה כסבור [דעושה] מצוה כגון זה כסבור שמצותו היום ואינה עד למחר הואיל וטועה בדבר מצוה פטור אבל מתעסק בדבר דלאו מצוה ובא לידי איסורא בשבת אפי׳ ר׳ יהושע מחייב. ותיובתא לשמואל דאמר מתעסק בשבת לדברי הכל פטור: א״ל מהכא לא מצית דייק דהכא מ״ט מחייב ר׳ אליעזר גבי תינוקות הואיל ומקלקל בחבורה בעלמא בשבת דחייב לדברי הכל הכא נמי גבי מילה מתעסק בחבורה דלאו דמצוה נמי חייב אבל בשאר כל מילי דשבת מתעסק פטור לדברי הכל: והא הכא דמתעסק הוא בשבת במין זה וליקט מין אחר ומחייב ר׳ אליעזר ואפי׳ ר׳ יהושע נמי לא פטר אלא ממינא למינא כי נתעסק במין ועלה בידו מין אחר אבל בחד מינא כגון דמתעסק בגפן זו ולקט אחרת אפי׳ ר׳ יהושע מחייב שמין אותה מלאכה שנתכוון עשה אלמא דמתעסק בשבת חייב: א״ל שמואל הכא במאי עסקינן דמחייב ר׳ אליעזר כגון שאבד מלקט מלבו – כלומר שאבד ונשתכח מלבו מה שנתכוון ללקוט תחלה כגון שנתכוון מתחלה ללקוט ענבים ושכח וכסבור תאנים בעא ללקוט וכשבקש ללקוט תאנים הלכה ידו בלא דעתו על הענבים ולקטן: דר׳ אליעזר סבר הרי נעשית כוונתו – מה שנתכוון תחלה וחייב: ור׳ יהושע סבר הרי לא נעשתה בקשתו ומחשבתו – שבשעה שליקט לא נעשתה בקשתו ומחשבתו שהוא ביקש תאינים וליקט ענבים אבל בעלמא אפי׳ במין אחד בשלא ליקט אותו עצמו שחשב עליו [אלא] של גפן אחר פטור לדברי הכל וכ״ש בב׳ מינין:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ עד כאן שייך לעמוד הקודם

² מדברי רבינו נראה שהיה גורס במשנה א״ל ר״ש שזורי א״כ למה נאמר וכו׳ ור׳ יהודה השיב לו פרט למתעסק.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון