גמרא
פירוש
וְאֶלָּא קַשְׁיָא הוֹאִיל וְיוֹנְקִין מִשְּׂדֵה הֶקְדֵּשׁ. אֶלָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן לְדִבְרֵיהֶם דְּרַבָּנַן קָאָמַר לְהוּ לְדִידִי כִּי הֵיכִי דְּמוֹכֵר בְּעַיִן רָעָה מוֹכֵר מַקְדִּישׁ נָמֵי בְּעַיִן רָעָה מַקְדִּישׁ וְשַׁיּוֹרֵי מְשַׁיַּיר לְדִידְכוּ אוֹדוּ לִי מִיהָא דְּלֹא הִקְדִּישׁ אֶלָּא חָרוּב הַמּוּרְכָּב וְסַדַּן הַשִּׁקְמָה וְאָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לָא שְׁנָא. בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אֵימָא סֵיפָא וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִילּוּ הִקְדִּישׁ אֶת הָאִילָנוֹת וְחָזַר וְהִקְדִּישׁ אֶת הַקַּרְקַע כְּשֶׁהוּא פּוֹדֶה פּוֹדֶה אֶת הָאִילָנוֹת בְּשׇׁוְיֵיהֶן וְחוֹזֵר וּפוֹדֶה בֵּית זֶרַע חוֹמֶר שְׂעוֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף. וְאִי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
אלא קשיא – הך דקתני מתני׳ ר׳ שמעון אומר המקדיש את השדה הקדיש חרוב וסדן שקמה וקתני הכא מ״ט הואיל וינקי משדה הקדש אלמא דס״ל לר״ש מקדיש בעין יפה מקדיש והקדיש כל השדה ה״נ מקדיש אילנות בעין יפה הקדיש והקדיש הקרקע ומקומן. ומשני לעולם ס״ל לר״ש מקדיש בעין רעה מקדיש ושייר הקרקע והאי דקאמר הואיל וינקי משדה הקדש דמשמע בעין יפה מקדיש לדבריהן דרבנן קאמר להו וכו׳: מקדיש נמי בעין רעה מקדיש ושיורי משייר אפי׳ חרוב ושקמה והקרקע של מקומן: הואיל ויונקין משדה הקדש אבל בור ודות דלא מכחשי בארעא לא. ורבנן אמרו ליה ל״ש. דכי היכי דהקדיש חרוב וסדן שקמה ה״נ הקדיש בור ודות אע״ג דלא מכחשי בארעא ולעולם ברייתא דערכין ר״ש היא: במאי אוקימתא להך ברייתא דערכין כר״ש – אי ר״ש אימא סיפא וכו׳ וניזיל בתר שעת הפדיון. דכי קא פודה הני אילנות בההיא שעתא הקרקע נתקדשה. ואמאי פודה את האילנות לבדן בשווייהן. ליפרקינהו אגב קרקע כשיעור בית זרע חומר שעורים כו׳: ללוקח שדה מאביו – שקנאה ממנו: מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה – אע״ג דקנאה מאביו ופריק ליה בדין שדה אחוזה זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף: ת״ל אם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו יקדיש וחשב לו הכהן את מכס׳ ופודה אותה בשוויה: שדה מקנה – דעלמא שאינה ראויה להיות שדה אחוזה שאינה של אבותיו יפדה בשוויה: יצאה זו – שקנאה מאביו שאם לא קנאה היתה ראויה להיות לו שדה אחוזה שיורשה מאביו להכי פודה אותה כדין שדה אחוזה דברי ר׳ יהודה ור״ש. אלמא אע״ג דהקדישה קודם שמת אביו דאכתי בשעת הקדש לא הוה שדה אחוזה כיון דבשעת פדייה הוה שדה אחוזה אזלי בתר שעת פדיון. וה״נ אם איתא דמוקמת כר״ש ליזל בתר שעת פדיון: לא צריך קרא – היכא דכי הקדישה היה שדה אחוזה כי איצטריך קרא וכו׳: ומנא להו – לר׳ יהודה ור״ש דהיכא דהקדישה ואח״כ מת אביו דכשדה אחוזה ממש דמיא: אי מהאי קרא – דכתיב ואם משדה אחוזתו וגו׳: אימא קרא לדרשה דר״מ קאתי – דהכי מסתבר קרא כר״מ: אלא לאו משום דאזלי בתר פדיון – אלא לאו ש״מ דלאו ר״ש היא ואכתי קא מיבעי לך מני: אמר רב נחמן – לעולם ברייתא ר״ש. ודקא קשיא ליזל בתר פדיון דבההוא שעתא שדה אחוזה היא. ואי ברייתא דערכין [אליבא דר׳] שמעון היא ליזל לבתר שעת פדיון. הכא לאו משום ההוא טעמא דאזלי בתר פדיון אלא מש״ה אמרי ר״ש ור׳ יהודה דכשדה אחוזה דמיא אע״ג דהקדישה קודם שמת אביו משום דקרא אשכח ודרוש: א״כ – הוא כדאמר ר״מ ניכתוב קרא אם את שדה מקנתו אשר לא אחוזתו דאי כתב הכי הוה משמע אותה אינה נפדית כי אם בשוויה אבל אותה שדה שלקחה מאביו ומת אביו ואח״כ הקדישה ודאי הויא לפניו כשדה אחוזה ונפדית בבית זרע חומר שעורים: אי נמי – הכי מיבעי לקרא למימר אשר לא שדה אחוזתו מאי כתיב משדה אחוזתו ש״מ ראויה וכו׳: תורת אילן עליו – דהיכא דזבין ב׳ אילנות והאי חרוב מורכב או סדן שקמה בהדייהו מצטרף בהדי שני אילנות וקנה קרקע דחשיב שדה אילן: תורת קרקע עליו – דלא מזדבן אגב ארעא דכי היכי כי מכר קרקע לא מכר לו בור ודות הכי לא מכר נמי האי חרוב וסדן דדבר חשוב בפ״ע הוא: תורת עומר עליו – דהכי קי״ל דשני עומרין שכחה ג׳ אינן שכחה. ואם השנים הם כל אחד כשיעור עומר והאי עומר של סאתים הוה ביניהם השלישי לא לימא דהוי השנים שכחה והאי עומר גדול כמאן דליתא אלא מצטרף האי עומר גדול לשנים והוי ג׳ ולא הוי שכחה: ותורת גדיש עליו – דאם שכחו לבדו לא הוי שכחה דאינו עומר אלא גדיש:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush