×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא בבא בתרא י״ט.גמרא
;?!
אָ
לָא מַשְׁכַּחַתְּ לֵיהּ אִי בְּטַרְפָּא הָדַר פָּארֵי.: וְלֹא נִבְרֶכֶת הַכּוֹבְסִין וְכוּ׳.: אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אלֹא שָׁנוּ אֶלָּא מִן הַמַּחְמְצָן באֲבָל מִן הַנַּדְיָין ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת תַּנְיָא נָמֵי הָכִי נִבְרֶכֶת הַכּוֹבְסִין ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת וְהָא אֲנַן תְּנַן ג׳שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אֶלָּא לָאו ש״משְׁמַע מִינַּהּ כִּדְרַב נַחְמָן. וְאִיכָּא דְּרָמֵי לְהוּ מִירְמֵי תְּנַן נִבְרֶכֶת הַכּוֹבְסִין ג׳שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְהָתַנְיָא אַרְבַּע אַמּוֹת אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ לָא קַשְׁיָא כָּאן מִן הַמַּחְמְצָן כָּאן מִן הַנַּדְיָין רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא מַתְנֵי לַהּ בְּהֶדְיָא אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִשְּׂפַת מַחְמְצָן וְלַכּוֹתֶל ג׳שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.: וְסָד בְּסִיד.: אִיבַּעְיָא לְהוּ וְסָד בְּסִיד תְּנַן אוֹ דִילְמָא אוֹ סָד בְּסִיד תְּנַן. גפְּשִׁיטָא דִּוְסָד בְּסִיד תְּנַן דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּאוֹ סָד בְּסִיד תְּנַן אִם כֵּן לִיעָרְבִינְהוּ וְלִיתְנִינְהוּ. דִּילְמָא מִשּׁוּם דְּלָא דָּמֵי הַאי הֶיזֵּיקָא לְהַאי הֶיזֵּיקָא רֵישָׁא הֶיזֵּיקָא דִמְתוּנָא סֵיפָא הֶיזֵּיקָא דְהַבְלָא. ת״שתָּא שְׁמַע רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר סֶלַע הַבָּא בְּיָדַיִם זֶה חוֹפֵר בּוֹרוֹ מִכָּאן וְזֶה חוֹפֵר בּוֹרוֹ מִכָּאן זֶה מַרְחִיק ג׳שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְסָד בְּסִיד וָזֶה מַרְחִיק ג׳שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְסָד בְּסִיד טַעְמָא דְּבָא בְּיָדַיִם הָא לֹא בָּא בְּיָדַיִם לֹא. ה״ההוּא הַדִּין דְּאַף עַל גַּב דְּלֹא בָּא בְּיָדַיִם נָמֵי סָד בְּסִיד וּבָא בְּיָדַיִם אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ סד״אסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כֵּיוָן דְּבָא בְּיָדַיִם לִיבְעֵי רַוְוחָא טְפֵי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.: מַרְחִיקִין אֶת הַגֶּפֶת וְאֶת הַזֶּבֶל וְאֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַסְּלָעִים וְכוּ׳.: תְּנַן הָתָם דבַּמֶּה טוֹמְנִין וּבַמָּה אֵין טוֹמְנִין. אֵין טוֹמְנִין לֹא בַּגֶּפֶת וְלֹא בַּזֶּבֶל וְלֹא בַּמֶּלַח וְלֹא בַּסִּיד וְלֹא בַּחוֹל בֵּין לַחִין בֵּין יְבֵשִׁין מַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָתָנֵי סְלָעִים וְלָא קָתָנֵי חוֹל וּמַאי שְׁנָא הָתָם דְּקָתָנֵי חוֹל וְלָא קָתָנֵי סְלָעִים. אָמַר רַב יוֹסֵף לְפִי שֶׁאֵין דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם לְהַטְמִין בִּסְלָעִים אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְכִי דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם לְהַטְמִין בְּגִיזֵּי צֶמֶר וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן דְּתַנְיָא הטוֹמְנִין בְּגִיזֵּי צֶמֶר וּבְצִיפֵּי צֶמֶר וּבִלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן וּבְמוֹכִין וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי {איוב ל״ו:ל״ג} יַגִּיד עָלָיו רֵיעוֹ תְּנָא הָכָא סְלָעִים וה״הוְהוּא הַדִּין לְחוֹל תְּנָא הָתָם חוֹל וְהוּא הַדִּין לִסְלָעִים א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא אִי יַגִּיד עָלָיו רֵיעוֹ לִיתְנִינְהוּ לְכוּלְּהוּ בַּחֲדָא וְלִיתְנֵי חֲדָא מִנַּיְיהוּ בְּאִידַּךְ וה״הוְהוּא הַדִּין לְאִידַּךְ. אֶלָּא אָמַר רָבָא הָתָם הַיְינוּ טַעְמָא דְּלָא קָתָנֵי סְלָעִים מִשּׁוּם דִּמְשַׁתְּכִי לַהּ לִקְדֵרָה הָכָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּלָא קָתָנֵי חוֹל מִשּׁוּם דְּמֵחַמִּימֵי חָיֵים וּמִקָּרִירֵי קָרֵיר. וְהָא תָּנֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא חוֹל הָתָם בִּמְתוּנָא תַּנָּא דִּידַן נָמֵי לִיתְנֵי וְלוֹקְמֵיהּ בִּמְתוּנָא הָא תְּנָא לֵיהּ אַמַּת הַמַּיִם. אַטּוּ מִי לָא קָתָנֵי אַמַּת הַמַּיִם וְקָתָנֵי נִבְרֶכֶת הַכּוֹבְסִין. הָנְהוּ צְרִיכִי דְּאִי תְּנָא אַמַּת הַמַּיִם מִשּׁוּם דִּקְבִיעָא אֲבָל נִבְרֶכֶת הַכּוֹבְסִין דְּלָא קְבִיעָא אֵימָא לָא וְאִי תְּנָא נִבְרֶכֶת הַכּוֹבְסִין מִשּׁוּם דִּקְווּ וְקָיְימִי אֲבָל אַמַּת הַמַּיִם לָא צְרִיכָא.: מַרְחִיקִין אֶת הַזְּרָעִים וְאֶת הַמַּחֲרֵישָׁה וְכוּ׳.: זְרָעִים תִּיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם מַחֲרֵישָׁה בְּמַפּוֹלֶת יָד. מַחֲרֵישָׁה וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם זְרָעִים בְּחוֹרֵשׁ לְאִילָנוֹת וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם מַיָּא תַּנָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָאֵי דִּכְתִיב {דברים י״א:י״א} לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם. לְמֵימְרָא דִּזְרָעִיםמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
פיסקא לא שנו דבג׳ טפחים סגי אלא מן המחמצן אותו מקום ששורין בה בגדי כביסה עם צואת כלבים להכי קרי ליה מחמצן דכי היכי דמניחין את העיסה עד שתתחמץ דלא נגעי בה כך מניחין אלו בגדים דלא נגעו בהו עד שישורו יפה ולהכי סגי ברחוק ג׳ טפחים דלא אזלי טפי ולא מנתזו מן הכותל:
אבל מן הנדיין – מקום שמכבסין הבגדים עצמן בתוך המים ומכין אותם ומנתזין על הכתלים מש״ה צריך להרחיק ד׳ אמות:
איבעיא להו וסד בסיד תנן – דמשמע לבר מג׳ טפחים כלומר דתרוייהו צריך למיעבד להרחיק ג׳ טפחים ולסייד שוב החפירה בסיד או דלמא או סד בסיד תנן דמשמע או ג׳ טפחים 1 אמר ליה פשיטא דאו סד בסיד תנן דא״כ דס״ד דוסד בסיד תנן הא בבא אחריתי דקתני מרחיקין את הגפת 2 (כלומר) סד בסיד אי אתרוייהו בבי דסד בסיד ליערבינהו להנהו תרי בבי כחדא לא יחפור אדם כו׳ ומרחיקין את הגפת כו׳ וליתנינהו בתרוייהו חד וסד בסיד דמשמע אכולהו ותרי זמני וסד בסיד ל״ל דילמא לעולם אימא לך דתרוייהו וסד בסיד נינהו והאי דלא עירב להו משום דתרוייהו צריכי דלא דמי היזקא דרישא להזיקא דסיפא דהיזק דרישא משום מתונא מחמת לחלוח מים דשיח ובורות. והאי היזקא דסיפא דהבלא הוא דגפת וזבל ומלח כולהו מסקי הבלא נינהו וקשי טפי ומש״ה צריך למיתנינהו תרוייהו דמחדא לא נפקא אידך ומיהא לא תפשוט. ת״ש זה מרחיק ג׳ טפחים מכאן כשיעור כותל בורו וסד בסיד הבור וכן נמי אידך וטעמא מאי בעי להרחיק ג׳ טפחים כל חד וחד ולסוד משום דבא בידים דארעא רפיא היא. אבל לאו בא בידים דהוה צונמא חזקה לעולם לא צריך לסוד בסיד אם ירחיק ג׳ טפחים אלמא תפשוט מהכא דאו סד בסיד תנן לא לעולם מהא לא תפשוט ה״ה דאפי׳ לא בא בידים בעי ג׳ טפחים וסד בסיד ובא בידים איצטריכא ליה כו׳. רווחא טפי מג׳ טפחים ילסוד בסיד קמ״ל דלא: מ״ש גבי מתני׳ דקתני סלעים משום הבלא ומ״ש גבי הטמנה דמשום הבלא נמי היא וקתני חול ולא סלעים: וא״ל אביי וכי דרכן של בני אדם להטמין בלשונות של ארגמן ואפ״ה קתני להו סלעים נמי אע״ג דאין דרכן להטמין ליתנייהו: גיזי צמר והוא צמר הגדל מן הבהמה כמו שהוא – ציפי צמר זהו צמר סרוק ומלובן לצורך צביעה. וי״א ציפי צמר כריכות צמר גדול כדרך שמביאין הסוחרין ממדינתן. ולשונות של ארגמן צמר שאינו טווי שצובעין בארגמן כדי לנסות ורוב צביעתו היה ארגמן. ובמוכין צמר שמסרקין מן הבגדים לאחר שמכבסין אותן: ויגיד עליו רעו – יוכיח עליו כלומר תנא הכי במתני׳ [סלעים] דמסקא הבלא וה״ה לחול דמסיק הבלא טפי תנא התם גבי שבת חול דאין טומנין משום דקא מבשל בשבת ה״ה לסלעים דמבשלין טפי. ואי יגיד עליו רעו דמשמע תרוייהו ליתנינהו תרוייהו סלעים וחול גבי בור או בחדא מתני׳ ודיניהן שוין אע״ג דלא כתיבי באידך אלא בחד׳ מינייהו ודאי אמרי׳ יגיד עליו [רעו] ויוכיח על משנה זו דה״ה לתרוייהו אלא לאו ש״מ מדלא קתני לה הכי דלא אמרי׳ תני סלע וה״ה לחול תנא התם חול וה״ה לסלע ואכתי הדר קושין לדוכתא: דמשתבר לה לקדרה – שמשתברין בסלעים הקדרה ולהכי לא תנא אין טומנין בסלעין דלא אתי לאטמוני בגוייהו. וחול אמאי לא תנא הכא גבי כותל משום דזהו מנהג חול דמחמם חמים. כלומר אם מניחין אותם במקום שמתחמם מחמת דבר אחר או מחמת חמה או מחמת אור הכירה מתחמם ומוסיף הבלא להכי אין טומנין שמתחמם מחמת כן:
אבל מקרירי קריר – כשהוא מונח במקום קיר בגומא מתקרר יותר ולא מזיק כלל לכותל להכי לא תנא ליה והא קתני ר׳ הושעיא בתוספתא דידיה הני דמתני׳ וקתני חול. דתני בהדי הני דרישא דמזקי משום מתונתא לחלוח. ולא קתני לה בהדי הנך דסיפא דגפת וזבל דהנהו משום הבלא. ומקשי׳ מי לא תנן אמת המים וקתני נברכת הכובסין אע״ג דלא צריך הכא נמי ליתני חול ומשני אמת המים ונברכת הכובסין תרוייהו צריכי דאי תנא אמת המים דמרחיקין ג׳ טפחים הוה אמינא משום דקביעי כל הימים מרחיקין דמקלקל לכותל אבל נברכת הכובסין דלא קביעי דמים מכונסין נינהו אימא אין מרחיקין: דקוו וקיימי ומחלידין בקרקע ואתיין עד היסוד מש״ה מרחיקין אבל אמת המים דלא קוו וקיימי דדרך הליכתן קא אזלי ואין מחלידין אימא דלא צריך לרחוקי קמ״ל דודאי צריך:
פיסקא מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה – משום דנכנסים שרשים של זרעים בכותל כדאמ׳ לקמן ומרעי לי׳. הואיל דתני מחרישה למה לי למיתני זרעים פשיטא דאין זרעים באים אלא ע״י מחרישה ומשני דאפי׳ בלא מחרישה מצי לזרוע במפולת יד דא״צ מחרישה בזרעים משום כשזורעין בשוורים תולין שם שק מלא תבואה ומנקבין השק נקבים נקבים כשזורעין בכמה מקומות נופלת התבואה יותר ממקום אחד ולאחר כן חורשין כדי לכסות את התבואה ולהשוות את התבואה בשדה. אבל כשזורעין ביד משוה התבואה בשדה וא״צ מחרישה מש״ה איצטריך למתני במתני׳ זרעים ומחרישה 3 דמזרעים לא מפקינן מחרישה ומקשה ומחרישה מ״ט איצטריך למתני מאחר דתנא זרעים לא צריך למתני מחרישה דודאי אין חרישה בלי זרעים ומשני לחורש לאילנות לצורך נטיעת אילנות דהכא ליכא זרעים ומש״ה איצטריך למתני מחרישה דמזרעים לא מפיק מחרישה:
ותיפוק ליה מינה דמרחיקין – דמאחר דקתני מתני׳ מרחיקין אמת המים וכל הני ממילא איכא למשמע דמרחיקין זרעי׳ ומחרישה דהיינו משום מתונתא ותרתי זימני למה לי משום מתונתא והא מש״ה מרחיקין זרעים ומחרישה משום דמשקין הזרעים מן המים וקשה לכותל:
תנא בא״י קאי – דלא משקי זרעים אלא מטר אבל בבבל דצריכי להן מים להשקות שדותיהן מתוך שהיא יושבת במים אם יבשו מים צריך להביא לשם מים כדי להשקות שדותיהן מתוך שהיא רגילה בכך צריך להשקות בכל שעה:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 [ג׳ טפחים או סד בסיד].
2 [מרחיקין את הגפת וכו׳ וסד בסיד ואי בתרוייהו בבי בעינן דוסד בסיד וכו׳].
3 [צ״ל דזרעים לא מפקינן ממחרישה ומקשה מחרישה מ״ט וכו׳].
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×