×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מֵיתִיבִי הָיָה לוֹ חָמֵשׁ בִּכְפַר חֲנַנְיָה וְחָמֵשׁ בִּכְפַר עוֹתְנַי אֵין מִצְטָרְפוֹת עַד שֶׁיְּהֵא לוֹ אַחַת בְּצִיפּוֹרִי תְּיוּבְתָּא דְּרַב.
The Gemara raises an objection to the opinion of Rav from a baraita: If one had five sheep in the village ofananya and five sheep in the village of Otnai, which is a distance of thirty-two mil from the village of Ḥananya, they do not combine, unless he also has one sheep between them, in Tzippori. This is apparently a conclusive refutation of the opinion of Rav that there must be at least five sheep in the middle.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אמר רב חמש מכאן וחמש מכאן וחמש באמצע – דהני חמש חזיין לאיצטרופי להכא ולהכא דכי אזיל רועה גבי הא דבאמצע שלטא עייניה ט״ז מיל להכא וט״ז מיל להכא ומצטרפי דקרינן ביה מונה דמצי חזי להכא ולהכא:
מכפר עותני לכפר חנניה שנים ושלשים מילין וציפורי מצרפתן באמצע.
מיתיבי [מקשים] על רב ממה ששנינו בברייתא: היה לו חמש צאן בכפר חנניה וחמש בכפר עותני, כיון שהם רחוקים זה מזה — אין מצטרפות עד שיהא לו צאן אחת בציפורי שהיא באמצע. הרי זה תיובתא [קושיה חמורה] על דברי רב שהצריך שיהיו חמש באמצע!
The Gemara raises an objection to the opinion of Rav from a baraita: If one had five sheep in the village ofananya and five sheep in the village of Otnai, which is a distance of thirty-two mil from the village of Ḥananya, they do not combine, unless he also has one sheep between them, in Tzippori. This is apparently a conclusive refutation of the opinion of Rav that there must be at least five sheep in the middle.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תַּרְגְּמַהּ שְׁמוּאֵל אַלִּיבָּא דְּרַב אכְּגוֹן שֶׁהָיוּ תֵּשַׁע מִכָּאן וְתֵשַׁע מִכָּאן וְאַחַת בָּאֶמְצַע דְּהַהִיא חַזְיָא לְהָכָא וְחַזְיָא לְהָכָא.

Shmuel interpreted the baraita in accordance with the opinion of Rav. The baraita does not mean he had five sheep on either side, but rather it is referring to a case where he had nine sheep from here and nine sheep from there and one in the middle. This case is different, as that one sheep in the middle is fit to combine with the animals here and is fit to combine with the animals there, to constitute a total of ten animals on either side, to which the obligation applies.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ציפורי עומדת בין כפר חנניה וכפר עותני ובין שלשתן לא הוי אלא ל״ב מיל:
תרגמה שמואל אליבא דרב – דהא דקתני אחת באמצע לאו ארישא קאי דאיירי בחמש אלא כגון שיש לו תשע מכאן וט׳ מכאן כו׳.
תרגמה [תרגם, הסביר אותה] שמואל אליבא [לפי שיטתו] של רב: כגון שהיו לו, לא חמש, אלא תשע מכאן ותשע מכאן ואחת באמצע, דההיא חזיא להכא וחזיא להכא [שאותה אחת ראויה להצטרף לכאן וראויה להצטרף לכאן], שבכל מקום היא משלימה לעשרה.
Shmuel interpreted the baraita in accordance with the opinion of Rav. The baraita does not mean he had five sheep on either side, but rather it is referring to a case where he had nine sheep from here and nine sheep from there and one in the middle. This case is different, as that one sheep in the middle is fit to combine with the animals here and is fit to combine with the animals there, to constitute a total of ten animals on either side, to which the obligation applies.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַב פָּפָּא וְלִשְׁמוּאֵל אֲפִילּוּ רוֹעֶה מְצָרְפָן וַאֲפִילּוּ כִּלְיוֹ שֶׁל רוֹעֶה מְצָרְפָן.

Rav Pappa says: And according to the opinion of Shmuel that one animal in the middle is sufficient to combine the two groups on either side of it, even if the shepherd himself is in the middle without any sheep, he combines the two flocks on either side. And even if only the implements of the shepherd are in the middle, they combine the two flocks on either side into one flock. Since the shepherd must go there to collect his implements it is considered as though he is already there and therefore the two flocks are combined.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תיובתא דרב דאמר חמש בעינן באמצע כי היכי דליחזי לאיצטרף להכא ולהכא:
ולשמואל – דלא בעי דתיהוי אמצעית חזייא לצירוף המנין אפילו רועה יש לו דירה באמצע ואין לו שום בהמה לצרפן.
ואפילו כליו של רועה – מונחין באותו כפר מצרפן הואיל וסופו דרועה למיזל התם ומשקליה וקרינן ביה מונה.
אמר רב פפא: ולדעת שמואל, שאמר שדי שתהיה אחת באמצע — אפילו הרועה שנמצא באמצע, בלי צאן, מצרפן, ואפילו כליו של רועה שנמצאים באמצע מצרפן, מפני שהרועה צריך להגיע לשם כדי לקחתם, וכאילו הוא עצמו מצוי שם.
Rav Pappa says: And according to the opinion of Shmuel that one animal in the middle is sufficient to combine the two groups on either side of it, even if the shepherd himself is in the middle without any sheep, he combines the two flocks on either side. And even if only the implements of the shepherd are in the middle, they combine the two flocks on either side into one flock. Since the shepherd must go there to collect his implements it is considered as though he is already there and therefore the two flocks are combined.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) בָּעֵי רַב אָשֵׁי כַּלְבָּא דְּרוֹעֶה מַאי כֵּיוָן דְּקָרֵי לֵיהּ וְאָתֵי לָא מִצְטָרְפִי אוֹ דִלְמָא זִימְנִין דְּלָא אָתֵי וּמִצְטָרֵךְ אִיהוּ לְמֵיזַל וְאֵתֹיֵיהּ תֵּיקוּ.:

Rav Ashi raises a dilemma: What is the halakha in a case where the dog of the shepherd is in the middle? Does it combine the two flocks into one or not? Since the shepherd can call the dog and it comes, perhaps it does not combine the two flocks, as the shepherd himself has no need to go to the middle, so the dog is not like the implements of the shepherd. Or perhaps, because sometimes the dog does not come when the shepherd calls it, and in such cases the shepherd himself must go and bring it, it does combine the two flocks. The Gemara states that the dilemma shall stand unresolved.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תרגמא שמואל כו׳ – ואחד באמצע. דההיא חדא חזיא לאיצטרף הכא והכא:
אפילו רועה ואפילו כליו – כלומר לא תימא דכי הוי בהמה באמצע מצטרף אפילו רועה או כליו קאי באמצע מצרפין דהא מצי חזי הכא והכא. וכליו דכי אתא לאיתויי כליו דקאי באמצע שלטא עיניה הכא והכא:
דקרי ליה ואתי – ולא מיצטריך רועה מיזל התם ולא קרינא ביה מונה.
גמרא ומצטריך איהו למיזל כו׳ והירדן יגבול אותו כו׳ בשלמא לרבי חייא בר אבא כו׳ אף ירדן ארץ כנען כו׳ אמר רבה בב״ח אר״י אין כו׳ כצ״ל ואין כאן תירוץ לקושיא לימא כתנאי כו׳ וכן נראה מן הילקוט דמלתא דרבה בב״ח הוא מלתיה באנפי נפשיה ולפי זה נראה דל״ג לימא כתנאי אלא דגרסינן כתנאי כו׳ והוא מסקנא דמלתא ודו״ק:
מפרש״י בד״ה תרגמה כו׳ דהא דקתני כו׳ ובד״ה דקרי ליה כו׳ ביה ממונה הס״ד ובד״ה והירדן יגבול כו׳ ובזה לנודר כו׳ ולמעלה הס״ד ובד״ה זכרותא דדם עיקר כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה שאני כו׳ ותאר הגבול ועלה הגבול כתיב ובד״ה מעבר כו׳ כתיב מה ירחו ארץ כו׳ דכתיב באלה מסעי כו׳ וכתיב ויצו משה כו׳ כמו שיריחו לאו בכלל ובד״ה ואין ירדן אלא כו׳ דבטל חשיבות כו׳ כדקאמר בסמוך כו׳ כל אורך ארץ ישראל ממזרח כו׳ שהיה כלה הירדן נופל כו׳ ועלה בהר ימה פירוש כו׳ מערב מצפון לדרום כו׳ גבול דרומית ממערב למזרח כו׳ ים המלח צפונה אל קצה כו׳ יריחו ולמטה דקרא והירדן יגבול אותו כו׳ כצ״ל:
בעי [שאל] רב אשי: כלבא [כלבו] של הרועה מאי [מה דינו]? האם כיון דקרי ליה ואתי לא מצטרפי הוא קורא לו לכלב, והוא בא אליו, אינם מצטרפים], או דלמא זימנין דלא אתי [או שמא פעמים שאין הכלב בא] כשהוא קורא לו, ומצטרך איהו למיזל ואתייה [וצריך הוא ללכת ולהביא אותו], ונחשב הדבר כאילו הוא מצוי שם? שאלה זו לא נפתרה, ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.
Rav Ashi raises a dilemma: What is the halakha in a case where the dog of the shepherd is in the middle? Does it combine the two flocks into one or not? Since the shepherd can call the dog and it comes, perhaps it does not combine the two flocks, as the shepherd himself has no need to go to the middle, so the dog is not like the implements of the shepherd. Or perhaps, because sometimes the dog does not come when the shepherd calls it, and in such cases the shepherd himself must go and bring it, it does combine the two flocks. The Gemara states that the dilemma shall stand unresolved.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הַיַּרְדֵּן מַפְסִיק לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה.: א״ראָמַר רַבִּי אַמֵּי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין שָׁם גֶּשֶׁר אֲבָל יֵשׁ שָׁם גֶּשֶׁר גֶּשֶׁר מְצָרְפָן.

§ The mishna teaches that Rabbi Meir says: The Jordan River divides between animals on two sides of the river with regard to animal tithe, even if the distance between them is minimal. Rabbi Ami says: They taught that the Jordan River serves as a partition only when there is no bridge there, but if there is a bridge there, the bridge combines the two flocks into one for the purposes of tithing.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א שנינו במשנה, ר׳ מאיר אומר: הירדן מפסיק למעשר בהמה. אמר ר׳ אמי: לא שנו אלא שאין שם גשר על הירדן בין העדרים, אבל אם יש שם גשר — הגשר מצרפן.
§ The mishna teaches that Rabbi Meir says: The Jordan River divides between animals on two sides of the river with regard to animal tithe, even if the distance between them is minimal. Rabbi Ami says: They taught that the Jordan River serves as a partition only when there is no bridge there, but if there is a bridge there, the bridge combines the two flocks into one for the purposes of tithing.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אַלְמָא מִשּׁוּם דְּלָא מְיקָרְבָן הוּא מֵיתִיבִי הָיוּ לוֹ בִּשְׁנֵי עֶבְרֵי הַיַּרְדֵּן אֵילָךְ וְאֵילָךְ אוֹ בִּשְׁנֵי אַבְטִילָאוֹת כְּגוֹן שֶׁל נָמֵר וְנָמוֹרִי אֵין מִצְטָרְפִין וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חוּצָה לָאָרֶץ וָאָרֶץ.

The Gemara notes: Apparently, the Jordan River serves as a partition because the flock on one side is not close and is unable to join the flock on the other side due to the river between them. The Gemara raises an objection from a baraita: If one had sheep on both sides of the Jordan River, here and there; or if the flocks were in two counties [avtilaot], e.g., Namer and Namori, even if they were under the control of the same ruler, the flocks do not combine, even if there is no river between them and they are less than thirty-two mil apart. And needless to say, if one flock is outside of Eretz Yisrael and the other is inside Eretz Yisrael, they do not combine.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כלבא דרועה – קאי באמצע מי מצרף אי לא:
כיון דקרי ליה לכלבא אתי לגביה ולא מצטרך רועה למיזל לגביה לאיתויי דלא אזיל התם לאמצע ולא שליט עיניה להכא והכא לא מצרפן או דלמא כו׳:
ערך אבטליות
אבטליותאבשני אבטליות כגון שולנמו ופטורי בגמ׳ דמעשר בהמ׳ מצטרף (בכורות נה.) אבטלאות פ׳ כרכים גדולים דכמקום שיש שם גשר דמי דאין שם מים ביניהן ומצו למיזל הני להני:
א. [צענדר.]
דלא מיקרבן – שאין יכולין לילך זו אצל זו לא הבהמות ולא רועה.
אבטילאות – קונטריד״ש שני אפרכיות ובמלכות אחת.
נמר ונמורי – שני אבטילאות אין מצטרפות אע״ג דסמוכות זו לזו במיל אחד.
ומדייקים: אלמא [מכאן] שהטעם שהירדן מפסיק למעשר בהמה — משום דלא מיקרבן הצאן אינן קרובות] הוא, שאינן יכולות להגיע מכאן לשם. מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בברייתא: היו לו צאן בשני עברי הירדן אילך ואילך, או בשני אבטילאות (מחוזות) כגון של נמר ונמוריאין מצטרפין למעשר בהמה, למרות שאין נהר מפריד ביניהם, ואין צריך לומר אם היו לו בחוצה לארץ ובארץ.
The Gemara notes: Apparently, the Jordan River serves as a partition because the flock on one side is not close and is unable to join the flock on the other side due to the river between them. The Gemara raises an objection from a baraita: If one had sheep on both sides of the Jordan River, here and there; or if the flocks were in two counties [avtilaot], e.g., Namer and Namori, even if they were under the control of the same ruler, the flocks do not combine, even if there is no river between them and they are less than thirty-two mil apart. And needless to say, if one flock is outside of Eretz Yisrael and the other is inside Eretz Yisrael, they do not combine.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְהָא חוּצָה לָאָרֶץ וָאָרֶץ כִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ גֶּשֶׁר דָּמֵי וְקָתָנֵי לֹא מִצְטָרְפִין.

The Gemara clarifies its objection: But the partition between outside of Eretz Yisrael and inside Eretz Yisrael is like a place that has a bridge, as the two areas are not necessarily separated by water. And yet the baraita teaches that they do not combine.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלמא – דהאי דקאמר ירדן מפסיק משום דלא מיקרבן הוא בשאין שם גשר דלא מצו הני למיקרב להני:
כמקום שיש שם גשר דמי – דהא אין שם נהר וקתני דחוצה לארץ וא״י [ואפילו] כולן עומדות בתוך מיל אלא שזו בארץ וזו בח״ל אין מצטרפין.
והא [והרי] חוצה לארץ וארץ כמקום שיש גשר דמי [נחשב], שהרי הגבול עובר גם במקום שאין נהר או מכשול אחר, וקתני הוא שונה]: לא מצטרפין!
The Gemara clarifies its objection: But the partition between outside of Eretz Yisrael and inside Eretz Yisrael is like a place that has a bridge, as the two areas are not necessarily separated by water. And yet the baraita teaches that they do not combine.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֶלָּא א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַיְינוּ טַעְמֵיהּ דר״מדְּרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר קְרָא {יהושע י״ח:כ׳} וְהַיַּרְדֵּן יִגְבּוֹל אוֹתוֹ לִפְאַת קֵדְמָה הַכָּתוּב עֲשָׂאוֹ גְּבוּל בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

Rather, the Gemara retracts its previous explanation. Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: This is the reason for the opinion of Rabbi Meir: As the verse states: “And the Jordan was to be its border on the east side. This was the inheritance of the children of Benjamin, by its borders round about, according to their families” (Joshua 18:20). Here, the verse renders the Jordan River as a border in and of itself.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבלטאות – כרכים גדולים:
והירדן יגבול אותו – בספר יהושע (יח) בגבול אחד מן השבטים.
אמר קרא יגבול אותו לפאת קדמה – בגבול בנימין כתיב בס׳ יהושע ולא כמו שכתוב בספרים.
אלא אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: היינו טעמיה [זהו טעמו] של ר׳ מאיר, שאמר שהירדן מפסיק למעשר בהמה — דאמר קרא [שאמר הכתוב] בנחלת שבט בנימין: ״והירדן יגבל אתו לפאת קדמה״ (יהושע יח, כ), הכתוב עשאו את הירדן גבול בפני עצמו.
Rather, the Gemara retracts its previous explanation. Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: This is the reason for the opinion of Rabbi Meir: As the verse states: “And the Jordan was to be its border on the east side. This was the inheritance of the children of Benjamin, by its borders round about, according to their families” (Joshua 18:20). Here, the verse renders the Jordan River as a border in and of itself.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֶלָּא מֵעַתָּה {יהושע י״ח:י״ד} וְתָאַר הַגְּבוּל וְעָלָה הַגְּבוּל הָכִי נָמֵי הַכָּתוּב עֲשָׂאוֹ גְּבוּל בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

The Gemara raises a difficulty: But if that is so, should one say that the demarcation of the land allotted to each tribe has the status of a border? Consider the verse: “And the border was drawn and turned about on the west side southward, from the mountain that lies before Beit Horon southward; and its goings out were at Kiriath Ba’al, which is Kiriath Jearim, a city of the children of Judah; this was the west side” (Joshua 18:14). And consider the verse: “And the border went up to the side of Jericho on the north, and went up through the hill country westward; and its goings out were at the wilderness of Beit Aven” (Joshua 18:12). Here also, the verse apparently renders each of these places a border by itself. If so, flocks on either side should not combine for purposes of tithing.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא מעתה – כל דכתיב בנחלת השבטים ותאר הגבול ה״נ דכל שבט ושבט גבול בפני עצמו ואם יש לו בנחלת שבט זה ובנחלת שבט זה (ובנחלת שבט זה) אין מצטרפין ואפילו בתוך ששה עשר מיל א״כ אמאי נקט חוצה לארץ וארץ.
ומקשים: אלא מעתה, כל מקום שנאמר בנחלות השבטים ״ותאר הגבול״ ״ועלה הגבול״ (ראה יהושע יב, יד), הכי נמי [כך גם כן] תאמר שהכתוב עשאו גבול בפני עצמו, וגבול השבטים מפסיק למעשר בהמה!
The Gemara raises a difficulty: But if that is so, should one say that the demarcation of the land allotted to each tribe has the status of a border? Consider the verse: “And the border was drawn and turned about on the west side southward, from the mountain that lies before Beit Horon southward; and its goings out were at Kiriath Ba’al, which is Kiriath Jearim, a city of the children of Judah; this was the west side” (Joshua 18:14). And consider the verse: “And the border went up to the side of Jericho on the north, and went up through the hill country westward; and its goings out were at the wilderness of Beit Aven” (Joshua 18:12). Here also, the verse apparently renders each of these places a border by itself. If so, flocks on either side should not combine for purposes of tithing.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא {במדבר ל״ד:י״ב} זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לגבולותיה סָבִיב כּוּלַּהּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גְּבוּל אֶחָד הִיא.

The Gemara answers: There, with regard to the demarcation of each inheritance, it is different, as the verse states: “And the border shall go down to the Jordan, and its goings out shall be at the Dead Sea; this shall be your land according to its borders round about” (Numbers 34:12). This teaches that all of Eretz Yisrael is considered to be within one border, notwithstanding the demarcations of each inheritance within.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דכמקום שיש שם גשר דמי – דאין שם מים ביניהם ומצו למיזל הני להני ולא מיצטרף:
זאת תהיה לכם וגו׳ – לאחר שמנאן כולן עשאוה ארץ אחת.
ארץ – כתיב בקרא זאת תהיה לכם הארץ גבולותיה דארץ חשיב חד ולא גבולות דירדן.
שאני התם דאמר קרא זאת תהיה לכם הארץ לגבולותיה סביב – בפ׳ ואלה מסעי כתיב האי קרא וקראי של מעלה ותאר הגבול ועלה הגבול כתיב בספר יהושע (שם) כל חילוק כל שבט ושבט ואשמועינן האי קרא דאלה מסעי דכל גבול ארץ ישראל אחד ולא כמו שפי׳ הקונטרס דלאחר שמנאן עשאה ארץ אחת דמשמע דשניהם כתובים במקום אחד ואינו כן דהאי כתיב באורייתא והאי כתיב בנביאים.
ומשיבים: שאני התם [שונה שם], בענין גבולות השבטים, דאמר קרא [שאמר הכתוב]: ״זאת תהיה לכם הארץ לגבלתיה סביב״ (במדבר לד, יב), לומר — כולה ארץ ישראל על כל הגבולות שיש בתוכה, גבול אחד היא.
The Gemara answers: There, with regard to the demarcation of each inheritance, it is different, as the verse states: “And the border shall go down to the Jordan, and its goings out shall be at the Dead Sea; this shall be your land according to its borders round about” (Numbers 34:12). This teaches that all of Eretz Yisrael is considered to be within one border, notwithstanding the demarcations of each inheritance within.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אִי הָכִי יַרְדֵּן נָמֵי אֶרֶץ וְלֹא יַרְדֵּן.

The Gemara raises a further difficulty: If so, the Jordan River also should not be considered a border with regard to animal tithes. The Gemara explains that the verse states: “This shall be your land,” which is referring to those parts of land that are connected, but not to areas separated by the Jordan River, which is not land but water.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עשאו גבול בפני עצמו – ומפסיק הכי נמי דאם יש לו בהמות בגבול של ב׳ שבטים דלא מיצטרפי:
ומקשים: אי הכי [אם כך], ירדן נמי [גם כן] ייחשב בכלל זה! ומשיבים: הכוונה שם לגבולות של ארץ (קרקע), ולא ירדן, שהוא נהר.
The Gemara raises a further difficulty: If so, the Jordan River also should not be considered a border with regard to animal tithes. The Gemara explains that the verse states: “This shall be your land,” which is referring to those parts of land that are connected, but not to areas separated by the Jordan River, which is not land but water.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) בִּשְׁלָמָא לר׳לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא הַיְינוּ דְּקָתָנֵי יַרְדֵּן אֶלָּא לְרַבִּי אַמֵּי לִיתְנִינְהוּ לְכוּלְּהוּ נְהָרוֹת קַשְׁיָא.

The Gemara asks: Granted, according to Rabbi Ḥiyya bar Abba, who maintains that the ruling of Rabbi Meir is a Torah edict, this is the reason that the tanna teaches: The Jordan River divides between animals on two sides of the river with regard to animal tithe. But according to Rabbi Ami, who holds that the Jordan River serves as a partition because the animals are unable to cross from one side to the other, let Rabbi Meir teach his principle with regard to all rivers that cannot be crossed. They should all divide flocks with regard to animal tithe. The Gemara comments: This is difficult.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כולה א״י גבול אחד היא – ומיצטרפי:
לר׳ אמי – דאמר משום דמירחקו ליתני כל הנהרות מפסיקין.
ושואלים: בשלמא [נניח] לשיטת ר׳ חייא בר אבא, שטעמו של ר׳ מאיר תלוי בגזירת הכתוב — היינו דקתני [זהו שהוא שונה] שדוקא ירדן מפסיק למעשר בהמה. אלא לשיטת ר׳ אמי, שהוא מפסיק משום שאין הבהמות יכולות לעבור — ליתנינהו לכולהו [שישנה אם כן את כל] הנהרות, שהם מפסיקים למעשר בהמה! ואומרים: אכן קשיא [קשה הדבר].
The Gemara asks: Granted, according to Rabbi Ḥiyya bar Abba, who maintains that the ruling of Rabbi Meir is a Torah edict, this is the reason that the tanna teaches: The Jordan River divides between animals on two sides of the river with regard to animal tithe. But according to Rabbi Ami, who holds that the Jordan River serves as a partition because the animals are unable to cross from one side to the other, let Rabbi Meir teach his principle with regard to all rivers that cannot be crossed. They should all divide flocks with regard to animal tithe. The Gemara comments: This is difficult.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) (לֵימָא) כְּתַנָּאֵי {במדבר ל״ג:נ״א} כִּי אַתֶּם עוֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן אַרְצָה אֶרֶץ כְּנַעַן וְלֹא הַיַּרְדֵּן אֶרֶץ כְּנַעַן דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה.

The Gemara suggests: Let us say that the question of whether or not the Jordan River is part of Eretz Yisrael is the subject of a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: The verse states: “Speak to the children of Israel, and say to them: When you pass over the Jordan into the land of Canaan” (Numbers 35:10). The term “into the land” indicates that the land of Canaan is considered part of Eretz Yisrael, but the Jordan River itself is not considered part of the land of Canaan; this is the statement of Rabbi Yehuda ben Beteira.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(לימא) כתנאי – אי ירדן חשוב ארץ כנען ולא יפסיק אי לא.
ומציעים: לימא כתנאי [האם נאמר כי השאלה האם ירדן עצמו בכלל ארץ ישראל, שנויה כמחלוקת תנאים], שכך שנינו בברייתא: נאמר ״כי אתם עברים את הירדן ארצה כנען״ (במדבר לה, ו), ומכאן יש לדייק: ״ארצה״ארץ כנען, ולא הירדן נחשב לארץ כנען, אלו דברי ר׳ יהודה בן בתירה.
The Gemara suggests: Let us say that the question of whether or not the Jordan River is part of Eretz Yisrael is the subject of a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: The verse states: “Speak to the children of Israel, and say to them: When you pass over the Jordan into the land of Canaan” (Numbers 35:10). The term “into the land” indicates that the land of Canaan is considered part of Eretz Yisrael, but the Jordan River itself is not considered part of the land of Canaan; this is the statement of Rabbi Yehuda ben Beteira.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר הֲרֵי הוּא אוֹמֵר {במדבר ל״ד:ט״ו} מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ קֵדְמָה מִזְרָחָה מָה יְרֵחוֹ אֶרֶץ כְּנַעַן אַף יַרְדֵּן אֶרֶץ כְּנַעַן.

Rabbi Shimon ben Yoḥai says: The verse states with regard to the portions of the tribes of Reuben, Gad, and half of Manasseh: “The two tribes and the half tribe have received their inheritance beyond the Jordan at Jericho eastward, toward the sunrise” (Numbers 34:15). Just as Jericho is part of the land of Canaan, so too, the Jordan River is part of the land of Canaan.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה כתיב מה יריחו ארץ כו׳ – וא״ת אי מירדן יריחו קדריש דאיתקוש זה כתיב בכמה מקומות וי״ל דדוקא מייתי האי קרא דכתיב באלה מסעי לאחר שמנה תחומי ארץ ישראל וכתיב (שם) ויצו משה וגו׳ עד שני המטות וחצי המטה לקחו נחלתם מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה דמשמע דירדן הוה מעיקר ארץ ישראל ולא בכלל גבול שני המטות כמו שיריחו לאו בכלל גבולם.
ר׳ שמעון בן יוחי אומר: הרי הוא אומר ״שני המטות וחצי המטה לקחו נחלתם מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה״ (במדבר לד, טו), מה ירחו היא ארץ כנען, אף הירדן הנזכר עמה שייך לארץ כנען.
Rabbi Shimon ben Yoḥai says: The verse states with regard to the portions of the tribes of Reuben, Gad, and half of Manasseh: “The two tribes and the half tribe have received their inheritance beyond the Jordan at Jericho eastward, toward the sunrise” (Numbers 34:15). Just as Jericho is part of the land of Canaan, so too, the Jordan River is part of the land of Canaan.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רבב״חרַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין יַרְדֵּן אֶלָּא מִבֵּית יְרֵחוֹ וּלְמַטָּה לְמַאי הִלְכְתָא אִילֵּימָא לְנוֹדֵר הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם וְכֹל הֵיכָא דְּקָרוּ לֵיהּ יַרְדֵּן אִיתְּסַר לֵיהּ אֶלָּא לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה.

§ Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: The river is called Jordan only from Beit Jericho and below, i.e., to the south. The Gemara asks: With regard to what halakha is this statement relevant? If we say it is relevant for one who takes a vow, e.g., that water from the Jordan River is forbidden to him, this cannot be so, as there is a principle with regard to vows that one must follow the ordinary language of people. The meaning of a vow is interpreted in accordance with the manner in which the words are used in common speech. And therefore, anywhere that most people call the river by the name Jordan, it is prohibited for him to drink from it, regardless of whether it is north or south of Beit Jericho. Rather, the Gemara explains that Rabbi Yoḥanan’s statement is relevant for animal tithe.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי הכי ירדן נמי – מא״י היא ולא יפסיק:
בשלמא לר׳ חייא דאמר משום דירדן איקרי גבול היינו דקתני הירדן מפסיק אלא לר׳ אמי דאמר משום דלא מיקרבן הוא ליתני כל נהר סתם מפסיק:
אילימא לנודר – שלא ישתה מן הירדן:
מבית יריחו ולמטה – אבל כל מה דמשיך למעלה מיריחו לא ירדן הוא דבטל חשיבותו שמתערב בימים גדולים.
לנודר – דהנודר מן הירדן יהא מותר לשתות מיריחו ולמעלה.
אין ירדן אלא מבית ירחו ולמטה – פירש בקונטרס אבל מה דמשיך למעלה מיריחו לאו ירדן הוא דבטל חשיבותיה שמתערב בימים גדולים וקשה לפירושו דאם למעלה בטל חשיבותו לפי שמתערב א״כ למטה נמי שהרי כבר נתערב בימים למעלה וי״ל אע״פ שנתערב למעלה בימים יכול להיות שלמטה יוצא מן המים והולך בלא תערובת כדקאמר בסמוך שמהלך בימה של סבכי ובימה של טבריא ובימה של סדום והולך ונופל לים הגדול משמע דניכר כשיוצא מכל אותם הימים והולך ונופל בים הגדול וכדאמרינן נמי בב״ר בפ׳ בראשית דהדין ירדנא מהלך גו ימא דמלחא ולא מתערב ומיהו קשה לפירוש הקונט׳ דהמ״ל בטל חשיבותו למטה מיריחו יותר מלמעלה דאמת הוא שלמטה מיריחו מתרחב יותר והולך לים המלח דגבול למטה מטה בנימין הוה בין בני יהודה ובין בני יוסף כדכתיב ביהושע (יהושע יח) ויהודה היה עומד מנגב של ארץ ישראל ובני יוסף מצפון ובנימין באמצע וגבול יהודה היה מחזיק כל אורך א״י ממזרח למערב וים המלח היה עומד ליהודה בכל מזרחו ובמקום שהיה כלה הירדן נופל לתוכו שם כלה מזרחו של יהודה לצד צפון כדכתיב ביהושע (טו) גבי תחום בני יהודה וגבול קדמה ים המלח עד קצה הירדן והירדן היה גבול מזרחו של בנימין כדכתיב בסוף והירדן יגבול אותו לפאת קדמה וכשמנה גבול צפוני של בנימין ממזרח למערב כתיב להם גבול צפון מן הירדן ועלה הגבול אל כתף ירחו ועלה בהר ימה פי׳ מצד גבול הצפוני שלהם מן הירדן שבמזרח מתחיל המיצר ועלה אל עבר כתף יריחו מצפון ועלה משם אל המערב אל עבר ירדן ומושך החוט בצפונו של יריחו נמצאת יריחו לפנים מן החוט בחלק בנימין וחוזר ומונה גבול מערב מצפון לדרום ואח״כ גבול דרומית ממערב למזרח ובסוף גבול דרומית לצד מזרח כתיב והיו תוצאות הגבול אל לשון ים המלח צפונה אל קצה הירדן נגבה זה גבול נגב פירוש צפונה של לשון שכל הים בגבול יהודה הרי כל המקראות מוכיחות שהירדן היה הולך מצפון לדרום ונופל בים המלח בסוף גבול בנימין לצד דרום ויריחו היה לבנימין מצד הצפון ולמה לא היה חשיבות הירדן מיריחו ולמעלה והלא לא היה שם ימים עד סוף גבול בנימין שנופל בים המלח ונראה לפרש דמקרא קא דריש דאין קרוי לירדן אלא מבית יריחו ולמטה דקרא והירדן יגבול אותו משתעי מבית יריחו ולמטה.
ב ועוד בעניינו של הירדן, אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: אין קוראים ״ירדן״ אלא מבית ירחו ולמטה, כלומר, דרומה. ושואלים: למאי הלכתא [לאיזו הלכה] נאמר הדבר? אילימא [אם תאמר] לענין של נודר, כגון שנודר שלא ישתה מן הירדן, הלא בענין נדרים כלל בידינו שהלך אחר לשון בני אדם, וכל היכא דקרו ליה [וכל מקום שקוראים לו] אנשים ״ירדן״ איתסר ליה [נאסר לו]! אלא דברי ר׳ יוחנן נוגעים לענין מעשר בהמה, שהירדן מפסיק בין שני עבריו רק מבית ירחו ולמטה.
§ Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: The river is called Jordan only from Beit Jericho and below, i.e., to the south. The Gemara asks: With regard to what halakha is this statement relevant? If we say it is relevant for one who takes a vow, e.g., that water from the Jordan River is forbidden to him, this cannot be so, as there is a principle with regard to vows that one must follow the ordinary language of people. The meaning of a vow is interpreted in accordance with the manner in which the words are used in common speech. And therefore, anywhere that most people call the river by the name Jordan, it is prohibited for him to drink from it, regardless of whether it is north or south of Beit Jericho. Rather, the Gemara explains that Rabbi Yoḥanan’s statement is relevant for animal tithe.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי יַרְדֵּן יוֹצֵא מִמְּעָרַת פַּמְיָיס וּמְהַלֵּךְ בְּיַמָּהּ שֶׁל סִיבְכִי וּבְיַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָא וּבְיַמָּהּ שֶׁל סְדוֹם וְהוֹלֵךְ וְנוֹפֵל לַיָּם הַגָּדוֹל וְאֵין יַרְדֵּן אֶלָּא מִבֵּית יְרִיחוֹ וּלְמַטָּה.

According to the opinion of Rabbi Meir the Jordan River acts as a partition only south of Beit Jericho, but north of that point it is not a partition. The Gemara notes: That is also taught in a baraita: The Jordan River issues forth from the Cave of Pamyas and flows via the Sea of Sivkhi, i.e., Lake Hula, and via the Sea of Tiberias, i.e., the Sea of Galilee, and via the Sea of Sodom, i.e., the Dead Sea, and continues and falls down to the Great Sea. But it is called Jordan only from Beit Jericho and below, i.e., to the south.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: ירדן יוצא ממערת פמייס, ומהלך (עובר) בימה של סיבכי (ים החולה), ובימה של טבריא, ובימה של סדום (ים המלח), והולך ונופל משם מתחת לאדמה עד לים הגדול, ואין נקרא ״ירדן״ אלא מבית יריחו ולמטה.
According to the opinion of Rabbi Meir the Jordan River acts as a partition only south of Beit Jericho, but north of that point it is not a partition. The Gemara notes: That is also taught in a baraita: The Jordan River issues forth from the Cave of Pamyas and flows via the Sea of Sivkhi, i.e., Lake Hula, and via the Sea of Tiberias, i.e., the Sea of Galilee, and via the Sea of Sodom, i.e., the Dead Sea, and continues and falls down to the Great Sea. But it is called Jordan only from Beit Jericho and below, i.e., to the south.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ יַרְדֵּן שֶׁיּוֹרֵד מִדָּן א״לאֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי אַבָּא לְרַב אָשֵׁי אַתּוּן מֵהָתָם מַתְנִיתוּ לַהּ אֲנַן מֵהָכָא מַתְנֵינַן לַהּ {שופטים י״ח:כ״ג,כ״ט} וַיִּקְרְאוּ לוֹ לְלֶשֶׁם דָּן בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם וא״רוְאָמַר רַבִּי יִצְחָק לֶשֶׁם זוֹ פַּמְיָיס וְתַנְיָא יוֹצֵא יַרְדֵּן מִמְּעָרַת פַּמְיָיס.

Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: Why is the river called Jordan? Because it descends [yored] from the city of Dan. Rabbi Abba said to Rav Ashi: You learned that the Jordan River emerges from the territory of Dan from there, i.e., from its name. We learn it from here: “And the border of the children of Dan went out from them; and the children of Dan went up and fought against Leshem, and took it, and smote it with the edge of the sword, and possessed it, and dwelt there, and called Leshem: Dan, after the name of Dan their father” (Joshua 19:47). And Rabbi Yitzḥak says that this Leshem is a city that was known in the talmudic period as Pamyas. And it is taught in a baraita that the Jordan River emerges from the Cave of Pamyas.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך לשם
לשםא(מגילה ו. בכורות נה.) ויקראו ללשם דן בשם דן אביהם אמר רבי יצחק לשם זה פמיאס:
א. [שטאדט נאמע.]
מדן – שם מקום.
אתון – מדוקיא דשמא ירדן מתניתו לה.
ממערת פמייס – אלמא מדן אתי.
למה נקרא שמו ירדן שיורד מדן כו׳. אע״ג דבימי משה נקרא ירדן ולא נקרא לשם דן עד שכבשו אותה בימי השופטים כמפורש בקרא מצינו דכתיב קרא לעתיד כדאמרי׳ פ״ק דכתובות חדקל ההולך קדמת אשור כו׳ ומי הואי אלא דעתידה כו׳ ע״ש:
אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: למה נקרא שמו ״ירדן״? מפני שיורד מהעיר דן. אמר ליה [לו] ר׳ אבא לרב אשי: אתון מהתם מתניתו לה [אתם משם אתם שונים אותה], אנן מהכא מתנינן לה [אנו מכאן אנו שונים אותה], שנאמר על בני שבט דן: ״ויקראו לו ללשם דן בשם דן אביהם״ (יהושע יט, מז), ובזיהויו של מקום זה אמר ר׳ יצחק: לשם זו פמייס, הרי שפמייס היא דן. ותניא [ושנויה ברייתא]: יוצא ירדן ממערת פמייס.
Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: Why is the river called Jordan? Because it descends [yored] from the city of Dan. Rabbi Abba said to Rav Ashi: You learned that the Jordan River emerges from the territory of Dan from there, i.e., from its name. We learn it from here: “And the border of the children of Dan went out from them; and the children of Dan went up and fought against Leshem, and took it, and smote it with the edge of the sword, and possessed it, and dwelt there, and called Leshem: Dan, after the name of Dan their father” (Joshua 19:47). And Rabbi Yitzḥak says that this Leshem is a city that was known in the talmudic period as Pamyas. And it is taught in a baraita that the Jordan River emerges from the Cave of Pamyas.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר רַב כָּהֲנָא זַכְרוּתֵיהּ דְּיַרְדְּנָא מִמְּעָרַת פַּמְיָיס הֵיכָא דְּאָמַר לָא שָׁתֵינָא מַיִם מִמְּעָרַת פַּמְיָיס אִיתְּסַר לֵיהּ בְּכוּלֵּיהּ יַרְדְּנָא.

Rav Kahana says: The source of the Jordan River is from the Cave of Pamyas. Therefore, in a case where one says: I will not drink water from the Cave of Pamyas, it is prohibited for him to drink water from the entire Jordan River.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכל היכא דקרו ליה ירדן – בין למטה בין למעלה ליתסר:
זכרותיה דירדנא – עיקרו של ירדן.
ועוד בענין זה מביאים מה שאמר רב כהנא: זכרותיה דירדנא [עיקרו, מקורו של הירדן] הוא ממערת פמייס, ולכן היכא דאמר [במקום שהוא אומר]: לא שתינא [אין אני שותה] מים ממערת פמייסאיתסר ליה בכוליה ירדנא [נאסר לו לשתות בכל הירדן].
Rav Kahana says: The source of the Jordan River is from the Cave of Pamyas. Therefore, in a case where one says: I will not drink water from the Cave of Pamyas, it is prohibited for him to drink water from the entire Jordan River.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) זַכְרוּתָא דִּדְמָא כַּבְדָּא כִּדְרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק בכָּבֵד שֶׁנִּימּוֹחַ מְטַמֵּא בִּרְבִיעִית.

Rav Kahana also states: The source of blood is the liver. The halakhic ramification of this observation is in accordance with a statement of Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak says: A liver that dissolved, i.e., a decomposed liver from a corpse, imparts ritual impurity if it has the volume of a quarter-log, which is the minimum amount of blood that imparts ritual impurity.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא למעשר בהמה – להפסיק דלא מפסיק אלא דמבית יריחו ולמטה:
זכרותא דדמא – עיקר הדם הוי כבד.
מטמא – באהל.
ברביעית – בתורת דם המת.
זכרותא דדמא כבדא [עיקרו, מקורו של הדם הוא הכבד], ומשמעות הדברים להלכה היא כדברי ר׳ יצחק, שאמר ר׳ יצחק: כבד של מת שנימוחמטמא בשיעור רביעית, כדין דם המת, משום שהוא כולו מלא דם, ולא בכזית, כדין בשר המת.
Rav Kahana also states: The source of blood is the liver. The halakhic ramification of this observation is in accordance with a statement of Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak says: A liver that dissolved, i.e., a decomposed liver from a corpse, imparts ritual impurity if it has the volume of a quarter-log, which is the minimum amount of blood that imparts ritual impurity.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) זַכְרוּתָא דְּמַיָּא פְּרָת דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב גהַנּוֹדֵר מִמֵּימֵי פְּרָת אָסוּר בְּכׇל מֵימוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.

Rav Kahana also states: The source of all the water in the world is the Euphrates River. The halakhic ramification of this is in accordance with a statement of Rav Yehuda, as Rav Yehuda says that Rav says: With regard to one who takes a vow rendering the waters of the Euphrates River forbidden to him, it is prohibited for him to drink from any water in the world.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זכרותיה – עיקרו של ירדן שמשם גדל היינו ממערת פמייס:
זכרותא דמיא [המקור של כל המים] הוא נהר פרת. שאמר רב יהודה אמר רב: הנודר ממימי פרתאסור בכל מימות שבעולם.
Rav Kahana also states: The source of all the water in the world is the Euphrates River. The halakhic ramification of this is in accordance with a statement of Rav Yehuda, as Rav Yehuda says that Rav says: With regard to one who takes a vow rendering the waters of the Euphrates River forbidden to him, it is prohibited for him to drink from any water in the world.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) הֵיכִי דָמֵי אִילֵימָא דְּאָמַר לָא שָׁתֵינָא מִמֵּימֵי דִּפְרָת מֵי פְרָת הוּא דְּלָא שָׁתֵינָא הָא מִנַּהֲרָא אַחֲרִינָא שָׁתֵינָא.

The Gemara asks: What are the circumstances in which it is prohibited to drink from any water in the world? If we say this is a case where he says: I will not drink from the water of the Euphrates River, it is only the waters of the Euphrates River that he may not drink, whereas he may drink water from another river, since one follows the ordinary language of people.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא שתינא ממימי פרת – מים הנקראים פרת קאמר והלך אחר לשון בנ״א דאדם הנודר אין דעתו אלא אחר שם שהוא רגיל לקרות לאותו מקום.
ומבררים: היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר]? אילימא דאמר [אם תאמר שאומר] ״לא שתינא ממימי דפרת״ [אין אני שותה מן המים של פרת] — אם כן כוונתו: מי פרת עצמם הוא דלא שתינא [שאין אני שותה], הא מנהרא אחרינא שתינא [אבל מנהר אחר אני שותה].
The Gemara asks: What are the circumstances in which it is prohibited to drink from any water in the world? If we say this is a case where he says: I will not drink from the water of the Euphrates River, it is only the waters of the Euphrates River that he may not drink, whereas he may drink water from another river, since one follows the ordinary language of people.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) אֶלָּא דְּאָמַר לָא שָׁתֵינָא מִמַּיִם דְּאָתוּ מִפְּרָת דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כׇּל הַנְּהָרוֹת לְמַטָּה משלש נְהָרוֹת וג׳וּשְׁלֹשָׁה נְהָרוֹת לְמַטָּה מִפְּרָת וְהָאִיכָּא

Rather, it is referring to a case where he says: I will not drink from any water that comes from the Euphrates River. It is prohibited for him to drink any water at all, as Rav Yehuda says that Rav says: All the rivers are below, i.e., they receive their waters from, three rivers: The Pishon, the Gihon, and the Tigris (see Genesis 2:11–14). And these three rivers are below and receive their waters from the Euphrates River. The Gemara asks: But there are
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מטמא ברביעית – כדינו של דם המת:
דכרותא דמיא – עיקרו של כל מימות של עולם פרת ממנו יוצאין:
ושלשה נהרות – גיחון פישון חדקל:
למטה מפרת – כלומר דכל מימות יוצאין ממנו:
כל הנהרות – שבעולם למטה חוץ מג׳ נהרות חדקל ופישון וגיחון שכל הנהרות שבעולם באים משם.
אלא הכוונה היא דאמר [שאומר] בלשון זו: ״לא שתינא [אין אני שותה] ממים דאתו [שבאים] מפרת״, ודוקא בזה נאסרים עליו כל הנהרות. שכן אמר רב יהודה אמר רב: כל הנהרות הם למטה, כלומר, באים משלש נהרות, פישון גיחון וחדקל (בראשית יא—יד), ושלש נהרות למטה מפרת. ושואלים: והאיכא [והרי יש]
Rather, it is referring to a case where he says: I will not drink from any water that comes from the Euphrates River. It is prohibited for him to drink any water at all, as Rav Yehuda says that Rav says: All the rivers are below, i.e., they receive their waters from, three rivers: The Pishon, the Gihon, and the Tigris (see Genesis 2:11–14). And these three rivers are below and receive their waters from the Euphrates River. The Gemara asks: But there are
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144