דמימר אמר – רועה לא שביק צורבא מדרבנן בהו ויהיב ליה לבכור לדידי:
(1) 
מֵימָר אָמַר לָא שָׁבֵיק צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן וְיָהֵיב לְדִידִי רוֹעֵי כֹהֲנִים וְהֵן יִשְׂרָאֵל אֵינָן נֶאֱמָנִין דְּחָיְישִׁינַן לִלְגִימָא.
מֵימָר אָמַר לָא שָׁבֵיק צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן וְיָהֵיב לְדִידִי רוֹעֵי כֹהֲנִים וְהֵן יִשְׂרָאֵל אֵינָן נֶאֱמָנִין דְּחָיְישִׁינַן לִלְגִימָא.The reason is that it is assumed that the priest-shepherd would say: My Israelite employer will not forsake a priest who is a Torah scholar and give the blemished animal to me, an unlearned shepherd. The case of priest-shepherds is where the shepherds are Israelites in the employ of a priest. These shepherds are not deemed credible to testify, as we are concerned that they might be lying for a swallow of the firstborn that their priest employer would give them in exchange.
1מימר אמר לא שביק – האי ישראל כהן צורבא מרבנן ויהיב לי לדידי דסתם רועה עם הארץ הוא.
רועי כהנים – רועי בהמות של כהנים אע״פ שהרועים ישראל אין נאמנין להעיד על בכורו של רבו כהן דחיישי׳ ללגימא וכ״ש רועי כהן ובהמות של רבן כהן אין נאמנין דחיישינן לגומלין וללגימא.
1. בדפוס וילנא מופיעים כאן ששה ד״ה שמופיעים במהדורתנו בסוף דף ל״ה.
מימר אמר לא שביק צורבא מדרבנן ויהיב לדידי – והא דאמר לעיל בסוף פרק ב׳ (דף יח:) בחצר בעל הבית ורועה כהן דלר״ט אקנויי מקני ליה מקום בחצירו ואפילו ר״ע לא פליג אלא משום דאית [ליה] פסידא לא מקנה [ליה] מידעם התם איירי במכירי כהונה או שאוהבו ורגיל ליתן לו.
גמרא ישראל אינן נאמנין ללגימא וכ״ש כהן לכהן דחיישינן לגומלין כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה מימר אמר כו׳ מקני מידעם התם איירי במכירי כו׳ ובד״ה וכי תימא כו׳ ודאי אמרתי וחוזר אני כו׳ ובד״ה אלא לאו כו׳ כדפירשה דחלקנו בין חבר כו׳ ואמר רב חסדא כו׳ ובד״ה כהני כו׳ לא פריך מידי אבל לאביי התם כו׳ כצ״ל:
מימר אמר [אומר הוא לעצמו]: לא שביק צורבא מרבנן ויהיב לדידי [יניח הבעלים כהן תלמיד חכם ויתן דווקא לי] את הבכור. אבל ״רועי כהנים״ רועים של כהנים והן ישראל — אינן נאמנין, דחיישינן [מפני שחוששים אנו] ללגימא, שמא הוא משקר על מנת שיאכיל הכהן גם אותו מן הבכור.
The reason is that it is assumed that the priest-shepherd would say: My Israelite employer will not forsake a priest who is a Torah scholar and give the blemished animal to me, an unlearned shepherd. The case of priest-shepherds is where the shepherds are Israelites in the employ of a priest. These shepherds are not deemed credible to testify, as we are concerned that they might be lying for a swallow of the firstborn that their priest employer would give them in exchange.
הכל
(2) וכ״ש וְכׇל שֶׁכֵּן כֹּהֵן לְכֹהֵן [דלא] דְּחָיְישִׁינַן לְגוֹמְלִין וְחָיְישִׁינַן לִלְגִימָא וַאֲתָא ר״ש רַבָּן שִׁמְעוֹן לְמֵימַר נֶאֱמָן עַל שֶׁל חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל שֶׁל עַצְמוֹ וַאֲתָא ר״מ רַבִּי מֵאִיר לְמֵימַר הֶחָשׁוּד עַל הַדָּבָר לֹא דָּנוֹ וְלֹא מְעִידוֹ.
And all the more so the testimony of a priest for the sake of another priest is not deemed credible, as we are concerned that the two might engage in reciprocal behavior, and we are concerned that the priest-shepherd might be lying for a swallow of the firstborn offering. And Rabban Shimon ben Gamliel comes to say that the priest-shepherd is deemed credible to testify with regard to the firstborn offering of another priest, but is not deemed credible to testify with regard to a firstborn belonging to himself. And Rabbi Meir comes to say that a priest who is suspect about the matter of causing a blemish may neither adjudicate nor testify in cases involving that matter, even on behalf of another.
על של חבירו – אכהן לכהן קאי וקאמר דנאמן הכהן הרועה על של רבו דלא חיישי׳ לא לגומלין ולא ללגימא.
החשוד על הדבר – כהנים חשודים על הבכורות.
לא דנו ולא מעידו – ופליג אדר׳ שמעון דשרי אפי׳ כהן לכהן ופליג אדתנא קמא דאמר רועי בהמות ישראל ואפילו הן כהנים נאמנין והרועים כהנים אין נאמנין.
בפירש״י בד״ה על של כו׳ ישראל הס״ד ובד״ה צריך שנים כו׳ אבכורות דכהנים ולא כו׳ ובד״ה ספק בכור כו׳ וירעה ועד שיומם כו׳ ובד״ה מעשה לר״מ מי מעיד כו׳ ובד״ה לית ליה תקנתא לר״מ הס״ד כצ״ל:
וכל שכן רועה כהן לבעלים כהן אינו מעיד לו על בכורו, דחיישינן [מפני שחוששים אנו] לגומלין, שהכהנים חשודים לשקר בעדותם זה על בכורו של זה, וחיישינן [וחוששים אנו] גם ללגימא. ואתא [ובא] רבן שמעון למימר [לומר]: נאמן הכהן על בכור של חבירו הכהן, ואינו נאמן על של עצמו. ואתא [ובא] ר׳ מאיר למימר [לומר]: החשוד על הדבר, כגון, הכהנים החשודים על הבכורות, לא דנו ולא מעידו כלל. ונחלקו, איפוא, ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר, האם לדעת התנא הראשון במשנתנו, כהנים רועי בהמות ישראל נאמנים על מומי הבכור.
And all the more so the testimony of a priest for the sake of another priest is not deemed credible, as we are concerned that the two might engage in reciprocal behavior, and we are concerned that the priest-shepherd might be lying for a swallow of the firstborn offering. And Rabban Shimon ben Gamliel comes to say that the priest-shepherd is deemed credible to testify with regard to the firstborn offering of another priest, but is not deemed credible to testify with regard to a firstborn belonging to himself. And Rabbi Meir comes to say that a priest who is suspect about the matter of causing a blemish may neither adjudicate nor testify in cases involving that matter, even on behalf of another.
הכל
(3) בִּשְׁלָמָא למ״ד לְמַאן דְּאָמַר רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵן כֹּהֲנִים נֶאֱמָנִין הַיְינוּ דַּאֲתָא ר״מ רַבִּי מֵאִיר לְמֵימַר הֶחָשׁוּד עַל הַדָּבָר לֹא דָּנוֹ וְלֹא מְעִידוֹ.
The Gemara raises a difficulty: Granted, according to the second opinion, i.e., the one who says the first tanna maintains that the case of Israelite shepherds is where the shepherds are priests in the employ of an Israelite, and they are deemed credible to testify, this is the reason that Rabbi Meir comes to disagree and say that a priest who is suspect about the matter of causing a blemish may neither adjudicate nor testify even for the sake of an Israelite employer.
ושואלים: בשלמא למאן דאמר [נניח לדעת מי שאומר] כי לדעת התנא הראשון רועי בהמות ישראל והן הרועים כהנים נאמנין — היינו דאתא [זהו שבא] ר׳ מאיר למימר [לומר]: החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו, שהרועה הכהן פסול מלהעיד גם על של הבעלים הישראל.
The Gemara raises a difficulty: Granted, according to the second opinion, i.e., the one who says the first tanna maintains that the case of Israelite shepherds is where the shepherds are priests in the employ of an Israelite, and they are deemed credible to testify, this is the reason that Rabbi Meir comes to disagree and say that a priest who is suspect about the matter of causing a blemish may neither adjudicate nor testify even for the sake of an Israelite employer.
הכל
(4) אֶלָּא למ״ד לְמַאן דְּאָמַר רוֹעֵי כֹהֲנִים בֵּי יִשְׂרָאֵל אֵין נֶאֱמָנִין מַאי אֲתָא ר״מ רַבִּי מֵאִיר לְאַשְׁמוֹעִינַן הַיְינוּ ת״ק תַּנָּא קַמָּא .
But according to the first opinion, i.e., the one who says that the first tanna maintains that the case of priest-shepherds is where the shepherds are in an Israelite’s house, and they are not deemed credible to testify, what is Rabbi Meir coming to teach us? This is the same opinion as that of the first tanna himself.
אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שהתנא הראשון סבור כי רועי כהנים בי [בבית] ישראל אין נאמנין, מאי אתא [מה בא] ר׳ מאיר לאשמועינן [להשמיע לנו]? הרי היינו תנא קמא [זו היא שיטת התנא הראשון]!
But according to the first opinion, i.e., the one who says that the first tanna maintains that the case of priest-shepherds is where the shepherds are in an Israelite’s house, and they are not deemed credible to testify, what is Rabbi Meir coming to teach us? This is the same opinion as that of the first tanna himself.
הכל
(5) אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דר׳ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קַפּוֹסַאי דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קַפּוֹסַאי אוֹמֵר בְּכוֹר בֵּי כֹהֵן צָרִיךְ שְׁנַיִם מִן הַשּׁוּק לְהָעִיד עָלָיו.
The Gemara answers: There is a difference between the opinions of the first tanna and Rabbi Meir with regard to a statement of Rabbi Yehoshua ben Kefusai. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua ben Kefusai says: If a firstborn animal in the house of a priest developed a blemish, two people from the marketplace, i.e., not from the priest’s household, are required to testify about it that the blemish was not caused deliberately. This unqualified statement indicates that the two people can even be priests, provided that they are not household members.
איכא בינייהו – בין ת״ק ור׳ מאיר דר׳ יהושע בן קפוסאי דאמר בכור בי כהן צריך שנים מן השוק להעיד עליו שאותו מום הטיל חכם ואפי׳ הן כהנים אותן שנים ובלבד שלא יהו מבני ביתו. ת״ק דאמר רועי כהנים בי ישראל אין נאמנין משום דמימר אמר כיון דטרחנא ביה וכו׳ אבל ב׳ כהנים מן השוק נאמנין להעיד דהא לא טרחו ביה. ואתא ר׳ מאיר למימר החשוד על הדבר. כלומר כהנים כיון דחשידי אמומין אפי׳ ב׳ מן השוק אי כהנים נינהו אין נאמנין:
ט״א איכא בינייהו דר׳ יהושע בן קפוסאי – דת״ק לית ליה דר׳ יהושע אלא ואפילו רועי ישראל בי כהנים נאמן דללגימא לא חיישינן. ואתא ר׳ מאיר למימר החשוד בדבר כלומר דחשידי אלגימא ואין נאמנין אלא שנים מן השוק:
איכא בינייהו דר׳ יהושע בן קפוסאי.
צריך שנים מן השוק – שנים כל שהן ואפילו כהנים אבל כהנים שבביתו לא. ת״ק אית ליה דרבי יהושע בן קפוסאי דקאמר ת״ק רועי כהנים בין בי ישראל בין בי כהנים כדפרישית טעמא אין נאמנין אבל כהנים דעלמא נאמנין ואפילו אבכורות דכהנים ולא חיישינן לגומלין אלא ברועה דקאי גביה וסבר אעיד את רבי והוא יעידני כשיתן לי ישראל בעלמא בכור ור״מ לית ליה דר׳ יהושע לגמרי דכיון דנחשדו כהנים על הבכור לא דן ולא מעיד אפילו כהן דשוק ואפי׳ הבכור ביד ישראל.
איכא בינייהו דרבי יהושע בן קפוסאי – דת״ק סבר כוותיה דדווקא רועי כהנים בין בי ישראל בין בי כהנים אינם נאמנים כדאמר טעמא אבל שני כהנים מן השוק נאמנים ולר״מ אפי׳ שנים מן השוק אין נאמנין דלית ליה כרבי יהושע בן קפוסאי דקסבר ר״מ החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו ושנים מן השוק דקאמר ר׳ יהושע בן קפוסאי בכהנים איירי דישראל אפילו חד מהימן ולר״מ כל היכא דאסור אפי׳ שנים אין נאמנין כדאמר בסמוך ספק בכור לר״מ מי מעיד עליו.
ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] מה שאמר ר׳ יהושע בן קפוסאי. דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ יהושע בן קפוסאי אומר: בכור בי [בבית] כהן, שנפל בו מום — צריך שנים מן השוק להעיד עליו, שלא נעשה במתכוון בידי אדם. אבל בני ביתו, ואפילו הרועים, אינם נאמנים.
The Gemara answers: There is a difference between the opinions of the first tanna and Rabbi Meir with regard to a statement of Rabbi Yehoshua ben Kefusai. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua ben Kefusai says: If a firstborn animal in the house of a priest developed a blemish, two people from the marketplace, i.e., not from the priest’s household, are required to testify about it that the blemish was not caused deliberately. This unqualified statement indicates that the two people can even be priests, provided that they are not household members.
הכל
(6) רשב״ג רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אפי׳ אֲפִילּוּ בְּנוֹ אפי׳ אֲפִילּוּ בִּתּוֹ ר׳ רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אפי׳ אֲפִילּוּ עֲשָׂרָה וְהֵן בְּנֵי בֵיתוֹ אֵין מְעִידִין עָלָיו.
The baraita continues: Rabban Shimon ben Gamliel says: Even the priest’s son and even his daughter may testify about it. Rabbi Yosei says: Even in a case where there are ten people, if they are members of his household, they may not testify about it. The first tanna of the mishna maintains that only a priest who is a shepherd of the animal in question is not deemed credible to testify, but the testimony of an independent priest is credible. This accords with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Kefusai, who allows the testimony of any two independent people, including a priest. Conversely, Rabbi Meir does not deem credible even the testimony of an independent priest, as indicated by his general statement about suspect priests.
ואפי׳ בנו ובתו – ר״ש לטעמיה דאמר נאמן הוא על של חבירו ואביו היינו נמי חבירו דאין כהן נחשד אלא על של עצמו.
אפי׳ עשרה והן בני ביתו אין מעידין – אבל מן השוק עד אחד נאמן דלר׳ יהושע צריך שנים מן השוק.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו בנו של הכהן מעיד עליו, אפילו בתו מעידה עליו. ר׳ יוסי אומר: אפילו עשרה והן בני ביתו אין מעידין עליו. וכך נחלקו במשנתנו: התנא הראשון סבור כר׳ יהושע בן קפוסאי, שרועים כהנים אינם נאמנים להעיד על בכור של הבעלים, אבל שני כהנים מן השוק נאמנים על כך. ולדעת ר׳ מאיר גם שני כהנים מן השוק אינם נאמנים, מפני שהכהנים חשודים על הדבר.
The baraita continues: Rabban Shimon ben Gamliel says: Even the priest’s son and even his daughter may testify about it. Rabbi Yosei says: Even in a case where there are ten people, if they are members of his household, they may not testify about it. The first tanna of the mishna maintains that only a priest who is a shepherd of the animal in question is not deemed credible to testify, but the testimony of an independent priest is credible. This accords with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Kefusai, who allows the testimony of any two independent people, including a priest. Conversely, Rabbi Meir does not deem credible even the testimony of an independent priest, as indicated by his general statement about suspect priests.
הכל
(7) כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב קַטִּינָא סְפֵק בְּכוֹר שֶׁנּוֹלַד בֵּי יִשְׂרָאֵל צָרִיךְ שְׁנַיִם מִן הַשּׁוּק לְהָעִיד עָלָיו.
The Gemara discusses a related statement: In accordance with whose opinion is that which Rav Ḥisda says that Rav Ketina says: In the case of an animal whose status as a firstborn is uncertain that was born in the house, i.e., in the possession, of an Israelite, e.g., it was uncertain whether the mother had previously given birth, in which case the animal remains in the possession of the Israelite and may be eaten upon developing a blemish, two people from the marketplace are required to testify about it?
ספק בכור בי ישראל – דלאחר שנולד בו מום מצי אכיל ליה ישראל וצריך ב׳ מן השוק להעיד עליו שהתירו חכם שמותר במומו:
ספק בכור – דשל ישראל הוא כגון רחלה שלא ביכרה וילדה שני זכרים דאמרי׳ בפ״ב (לעיל יז.) אחד לו ואחד לכהן ואת שלו הוי ספק שמא יצא ראשון וירעה עד שיומם ואוכלו ישראל.
צריך שנים מן השוק להעיד עליו – שלא הוטל בו מום בכוונה.
ומעירים, כמאן אזלא הא דאמר [כדעת מי הולכת זו שאמר] רב חסדא אמר רב קטינא: ספק בכור שנולד בי [בבית] ישראל, כגון שספק אם כבר ביכרה אמו, והוא נשאר ביד בעליו, וכשיפול בו מום רשאי לאוכלו — בני ביתו אינם נאמנים להעיד שמום שבו לא נעשה במתכוון, אלא צריך שנים מן השוק להעיד עליו, ואז מותר לבעליו לאוכלו?
The Gemara discusses a related statement: In accordance with whose opinion is that which Rav Ḥisda says that Rav Ketina says: In the case of an animal whose status as a firstborn is uncertain that was born in the house, i.e., in the possession, of an Israelite, e.g., it was uncertain whether the mother had previously given birth, in which case the animal remains in the possession of the Israelite and may be eaten upon developing a blemish, two people from the marketplace are required to testify about it?
הכל
(8) כְּמַאן כר׳ כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קַפּוֹסַאי.
In accordance with whose opinion is this statement? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Kefusai. Just as he requires two independent people to testify about a firstborn offering in the possession of a priest, as he is suspected of intentionally causing the blemish, so too, he requires two independent people to testify in the case of an uncertain status of a firstborn offering born in the possession of an Israelite.
כמאן [כדעת מי] נאמרה — כדעת ר׳ יהושע בן קפוסאי, האומר שבני ביתו של כהן אינם נאמנים להעיד על הבכור שבביתו. וכדין הכהן בבכור, כן דין הבעלים בספק בכור.
In accordance with whose opinion is this statement? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Kefusai. Just as he requires two independent people to testify about a firstborn offering in the possession of a priest, as he is suspected of intentionally causing the blemish, so too, he requires two independent people to testify in the case of an uncertain status of a firstborn offering born in the possession of an Israelite.
הכל
(9) ר״נ רַב נַחְמָן אָמַר אבְּעָלִים מְעִידִין עָלָיו דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי מַעֲשֵׂר לר״מ לְרַבִּי מֵאִיר מִי מֵעִיד עָלָיו.
Rav Naḥman disagrees and says: The Israelite owners themselves may testify about it. As, if you do not say so, but instead maintain that any involved person is suspected of deliberately causing a blemish in his firstborn animal, this poses a difficulty with regard to the halakha of an animal tithe offering, which may also be eaten if it developed a blemish. According to Rabbi Meir, who can testify about it? Rabbi Meir maintains that anyone who is suspect about the matter of causing a blemish on his own behalf may neither adjudicate nor testify in cases involving that matter even on behalf of another. If so, how can anyone, even an Israelite, testify about any blemished animal-tithe offering? It must be that an Israelite is not suspected of deliberately causing blemishes.
מעשר בהמה לר׳ מאיר דאמר החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו נהי דבספק בכור כיון דמילתא דלא שכיחא הוא לא חשידי עליה (כו׳) ישראל ונאמנין עליו ב׳ מן השוק אלא מעשר בהמה דשכיח והוא של ישראל שהוא אוכלו כיון דשלו הוא הוי חשוד עליו וכל ישראל חשודין עליו שיש לכל אחד בהמות ויש להן מעשרות:
ר״נ אמר – ספק בכור ביד ישראל אפילו בעליו ישראל נאמן דכהנים נחשדו על הבכורות ולא ישראל ואפילו על ספק בכור שנאכל להם.
דאי לא תימא הכי – אלא בעלים חשודים עליו אם כן הוי ישראל חשוד על המומין.
מעשר לר״מ – מי מעיד על מומו הא א״ר מאיר החשוד על הדבר לעצמו אינו מעיד לאחרים כדחזינן ר״מ פוסל אפילו כהנים דשוק.
מעשר – בתמיה. הא ודאי מהימן אפילו בעליו דהא אי בעי הוי שדי ביה מומא בהיתר בכוליה עדריה קודם שיעשר דאכתי לא קדשא חד מינייהו.
רב נחמן אמר: בעלים עצמם מעידין עליו, על ספק בכור. דאי לא תימא הכי [שאם לא תאמר כך], אלא כל אדם חשוד על מום של בכורו, אם כן, מעשר בהמה, שאף הוא נאכל על ידי הבעלים לכשיפול בו מום, לדעת ר׳ מאיר מי מעיד עליו? והרי לדעתו, כל החשוד על של עצמו אינו נאמן על של אחרים, וכל אדם חשוד על מעשר שלו!
Rav Naḥman disagrees and says: The Israelite owners themselves may testify about it. As, if you do not say so, but instead maintain that any involved person is suspected of deliberately causing a blemish in his firstborn animal, this poses a difficulty with regard to the halakha of an animal tithe offering, which may also be eaten if it developed a blemish. According to Rabbi Meir, who can testify about it? Rabbi Meir maintains that anyone who is suspect about the matter of causing a blemish on his own behalf may neither adjudicate nor testify in cases involving that matter even on behalf of another. If so, how can anyone, even an Israelite, testify about any blemished animal-tithe offering? It must be that an Israelite is not suspected of deliberately causing blemishes.
הכל
(10) במַעֲשֵׂר וַדַּאי מְהֵימַן דְּאִי בָּעֵי שָׁדֵי בֵּיהּ מוּמָא בְּכוּלֵּיהּ עֶדְרֵיהּ אֶלָּא סְפֵק בְּכוֹר לר״מ לְרַבִּי מֵאִיר מִי מֵעִיד עָלָיו.
The Gemara rejects this claim: With regard to the animal tithe offering, the owner is certainly deemed credible to testify that its blemish occurred naturally, because if he wants, he could legitimately cause a blemish in his entire flock before the obligation to separate tithes came into effect. Rather, this is what Rav Naḥman stated: If an Israelite is not deemed credible to testify about a blemish found on an animal whose status as a firstborn is uncertain, then according to Rabbi Meir, who can testify about it? Both Israelites and priests stand to gain if their animal whose status as a firstborn is uncertain develops a blemish, and therefore no one should be deemed credible to testify about it.
לא דמי דבמעשר ודאי מהימן אפי׳ בעליו כיון דאיבעי שדי מומא בכוליה עדריה ומגו דלא עבד הכי מהימן:
אלא ספק בכור לר׳ מאיר – אם בעליו אין מעיד עליו מי מעיד עליו א״ת שנים מן השוק הוי חשידי אספק בכור שלהן והאיך מעידין על זה:
אלא – הכי פריך ספק בכור לר״מ אי בעלים חשודים עליה נמצאו ישראל חשודים על ספק בכור וכ״ש כהנים דהא אי הוה נמי בבהמות עדר כהן ספק בכור הנולד בעדרו בעי אמתוני עד שיומם דכהנים לא נפטרו מבכור בהמה טהורה בפרק שני (לעיל יג.) וא״כ מי מעיד עליו.
ודוחים את הראיה: לגבי מעשר, ודאי כל אדם מהימן [נאמן] על של עצמו, ומדוע? דאי בעי שדי ביה מומא בכוליה עדריה [שאם היה רוצה לעשות את המעשר בעל מום, היה מטיל מום בכל עדרו] בהיתר, ואחר כך מעשר. אלא כך טוען רב נחמן: אם ספק בכור אין הבעלים נאמנים עליו, לר׳ מאיר מי מעיד עליו? והרי כל אדם חשוד על ספק בכור שלו!
The Gemara rejects this claim: With regard to the animal tithe offering, the owner is certainly deemed credible to testify that its blemish occurred naturally, because if he wants, he could legitimately cause a blemish in his entire flock before the obligation to separate tithes came into effect. Rather, this is what Rav Naḥman stated: If an Israelite is not deemed credible to testify about a blemish found on an animal whose status as a firstborn is uncertain, then according to Rabbi Meir, who can testify about it? Both Israelites and priests stand to gain if their animal whose status as a firstborn is uncertain develops a blemish, and therefore no one should be deemed credible to testify about it.
הכל
(11) וְכִי תֵּימָא ה״נ הָכִי נָמֵי דְּלֵית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא וְהָתְנַן שֶׁהָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כֹּל שֶׁחֲלִיפָיו בְּיַד כֹּהֵן פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת ור״מ וְרַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב.
And if you would say that indeed, according to Rabbi Meir, an animal whose status as a firstborn is uncertain has no remedy that can render it fit for slaughter, as no one is deemed credible to testify about its blemish, this cannot be correct. But didn’t we learn in a mishna (18b) that Rabbi Yosei would say: Any animal whose replacements are in the possession of a priest is exempt from, i.e., not subject to, the mitzva of giving the priestly gifts, and Rabbi Meir deems him obligated to give the gifts? Since Rabbi Meir permits the consumption of an animal whose status as a firstborn is uncertain, evidently he allows testimony about its blemish in such a case.
וכי תימא הכי נמי דלית ליה תקנתא – דלא מצי הוי חולין דליכא דמהימן לאסהודי עליה:
והתנן – ור׳ מאיר מחייב במתנות כשהוא נאכל לישראל במומם מכלל דחולין ודאין הן אלא ש״מ דאית ליה תקנתא:
לית ליה תקנתא – לר׳ מאיר.
שחליפיו ביד כהן – כגון האי ספק בכור שהכהן נטל (את אחיו) פטור ישראל מן המתנות דזרוע ולחיים וקיבה דעשו שאינו זוכה כזוכה כדאמרן בפרק שני (שם יח.) ור״מ מחייב ומדמחייב ליה רבי מאיר במתנות מכלל דבר אכילה הוא.
וכי תימא דלית להו תקנתא כו׳ – הוה מצי למימר דחלקנו בין חבר לעם הארץ כר׳ יהושע דלקמן וכן בסמוך דפריך כהני ה״נ דלא דייני דינא א״נ ר׳ יהושע עצמו חוזר בו דקא״ל לר״ג היאך החי יכול להכחיש את החי ופירש שם בקונט׳ שרוצה לומר ודאי אמרתי וחוזר אני בו ומיהו מסתברא דמשום כבוד דר״ג הוא דקאמר הכי כי ההיא דתפלת ערבית (ברכות דף כז:) שאמר כמו כן אע״פ שלא היה חוזר בו מה שאמר תחלה רשות דהכי פסק רב התם הלכה כדברי האומר רשות.
וכי תימא [ואם תאמר]: הכי נמי דלית ליה תקנתא [כך גם כן, שלר׳ מאיר אין לו תקנה] לספק בכור, והתנן [והרי שנינו במשנה], שהיה ר׳ יוסי אומר: כל ספק בכור שחליפיו ביד כהן, כגון שנולדו לבהמתו המבכירה שני זכרים, ואינו יודע איזה מהם בכור, והכהן מקבל אחד מהם. האחר, שנשאר בידי הבעלים, לכשיפול בו מום ויישחט — פטור מן המתנות, מלתת לכהן זרוע לחיים וקיבה שנותנים מכל בהמת חולין, ור׳ מאיר מחייב במתנות. ומכאן שאף ר׳ מאיר סבור שאם נפל בו מום הריהו נשחט עליו!
And if you would say that indeed, according to Rabbi Meir, an animal whose status as a firstborn is uncertain has no remedy that can render it fit for slaughter, as no one is deemed credible to testify about its blemish, this cannot be correct. But didn’t we learn in a mishna (18b) that Rabbi Yosei would say: Any animal whose replacements are in the possession of a priest is exempt from, i.e., not subject to, the mitzva of giving the priestly gifts, and Rabbi Meir deems him obligated to give the gifts? Since Rabbi Meir permits the consumption of an animal whose status as a firstborn is uncertain, evidently he allows testimony about its blemish in such a case.
הכל
(12) אֶלָּא ש״מ שְׁמַע מִינַּהּ בְּעָלִים מְעִידִין עָלָיו כֹּהֲנִים הוּא דַּחֲשִׁידִי אַמּוּמֵי יִשְׂרָאֵל לָא חֲשִׁידִי אַמּוּמֵי.
Rather, learn from this that the Israelite owners may testify about their animals whose status as a firstborn are uncertain, despite the fact that priests may not. The reason is that it is only priests who are suspected of causing blemishes; Israelites are not suspected of causing blemishes.
אלא לאו ש״מ בעלים מעידין עליו – תימה ורב חסדא דבעי לעיל שנים מן השוק בספק בכור בי ישראל תקשי ליה לר״מ מי מעיד עליו כיון דישראל נמי חשידי וי״ל דהוה משני כדפרישית דחלקנו בין חבר לע״ה א״נ יאמר רב חסדא ספק בכור לא יחמיר ר״מ שלא יהו שנים מן השוק נאמנים.
אלא שמע מינה [למד מכאן]: בעלים מעידין עליו, על ספק בכור שלו, למרות שכהנים אינם נאמנים על הבכור, ומדוע נאמן? כי כהנים הוא דחשידי אמומי [שהם חשודים על הטלת מומים], אבל ישראל לא חשידי אמומי [אינם חשודים על הטלת מומים].
Rather, learn from this that the Israelite owners may testify about their animals whose status as a firstborn are uncertain, despite the fact that priests may not. The reason is that it is only priests who are suspected of causing blemishes; Israelites are not suspected of causing blemishes.
הכל
(13) אִיתְּמַר ר״נ רַב נַחְמָן אָמַר הֲלָכָה כרשב״ג כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל רָבָא אָמַר הֲלָכָה כר׳ כְּרַבִּי יוֹסֵי.
§ It was stated: Rav Naḥman says that the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, that a priest is deemed credible to testify about the blemished firstborn animal of another priest, even if he is a household member. Rava says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, that one’s household members are not deemed credible to testify.
א ובפסיקת ההלכה בענין עדות על מומי הבכור, איתמר [נאמר], רב נחמן אמר: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, שכהן יכול להעיד על בכור של כהן אחר, שנפל בו מום מאליו, ואפילו הוא בן ביתו. רבא אמר: הלכה כר׳ יוסי, שבני ביתו של אדם אינם נאמנים.
§ It was stated: Rav Naḥman says that the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, that a priest is deemed credible to testify about the blemished firstborn animal of another priest, even if he is a household member. Rava says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, that one’s household members are not deemed credible to testify.
הכל
(14) וּמִי אָמַר רָבָא הָכִי וְהָאָמַר רָבָא בְּעָלִים עוֹמְדִים עִמָּנוּ בַּחוּץ נִכְנַס שָׁלֵם וְיָצָא חָבוּל מְעִידִין עָלָיו אֵימָא כׇּל בְּעָלִים עוֹמְדִים וְלָא חיישי׳ חָיְישִׁינַן .
The Gemara asks: And does Rava actually say this? But doesn’t Rava say: If the priestly owner of a firstborn animal was standing outside with us, and the animal entered the house whole and emerged injured, the household members may testify about it that the blemish was not caused by a person. Evidently, Rava maintains that the members of the priest’s household are deemed credible to testify about the priest’s firstborn. The Gemara answers: One can say that Rava is referring to a case where all the owners, i.e., the household members, are standing outside, while the shepherd alone remains inside. When the firstborn animal emerges injured, the shepherd is deemed credible to testify about the blemish and we are not concerned that he is lying.
בעליו של בכור עמנו עומד ונכנס הבכור שלם בתוך ביתו ויצא חבול מעידין עליו בני ביתו שמעצמו היה ונאמנים לומר חכם התירו. אלמא דבני ביתו נאמנין:
אימא כל בעליו עמנו דאפי׳ ב״ב עמנו דקים לן דאינהו לא הטילו מעידין עליו ב״ב ונאמנין לומר מום זה התיר חכם:
כהן בעליו – של בכור עמנו עומד בחוץ ונכנס הבכור שלם בבית ויצא חבול מעידין עליו אותם שבבית שמאליו נפל בו. אלמא אין נחשד אלא כהן בעל הבית שהבכור שלו כר״ש.
אימא כל בעליו – בניו ובני ביתו עומדין עמנו בחוץ ומעיד עליו רועה שהיה בבית.
ושואלים: ומי [והאם] אמר רבא הכי [כך]? והאמר [והרי אמר] רבא: אם בעלים היו עומדים עמנו בחוץ, ובכור זה נכנס שלם לבית ויצא חבול — מעידין עליו בני הבית שהמום שבו נפל מאליו. משמע שאין חושדים בבני ביתו של הכהן! ומשיבים: אימא [אמור] שכך אמר רבא: אם כל בעלים, כל בני הבית היו עומדים בחוץ, ונכנס הבכור לבית ויצא חבול — יש להניח שנפל בו מום זה מאליו, ולא חיישינן [ואין אנו חוששים].
The Gemara asks: And does Rava actually say this? But doesn’t Rava say: If the priestly owner of a firstborn animal was standing outside with us, and the animal entered the house whole and emerged injured, the household members may testify about it that the blemish was not caused by a person. Evidently, Rava maintains that the members of the priest’s household are deemed credible to testify about the priest’s firstborn. The Gemara answers: One can say that Rava is referring to a case where all the owners, i.e., the household members, are standing outside, while the shepherd alone remains inside. When the firstborn animal emerges injured, the shepherd is deemed credible to testify about the blemish and we are not concerned that he is lying.
הכל
(15) אִי הָכִי מַאי לְמֵימְרָא מַהוּ דְּתֵימָא נֵיחוּשׁ לַחֲשָׁדָא קמ״ל גוְהִלְכְתָא כרשב״ג כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְדַוְקָא בְּנוֹ וּבִתּוֹ אֲבָל אִשְׁתּוֹ לָא מ״ט מַאי טַעְמָא אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ דָּמֵי.
The Gemara asks: If so, that all of the household members were outside, what is the purpose of stating that the shepherd is deemed credible? This ruling is obvious. The Gemara answers: This ruling is necessary lest you say that we should entertain a suspicion that the shepherd himself caused the blemish. Rava therefore teaches us that this is not so, and the shepherd is deemed credible. The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, that a priest’s household members may testify about his blemished firstborn offering. And this applies specifically to his son and daughter, but his wife may not testify. What is the reason? One’s wife is as oneself.
אי הכי – כיון דכל בעליו עמנו והוי צריכא למימר דמעידין:
מהו דתימא ניחוש לחשדא – דדילמא הנהו בני ביתיה עבדו להו גרמא מעיקרא ע״י בצק או דבילה או הטילו לו מאכל בין קוצים ולא ליהמנינהו קמ״ל כיון דעמנו היה כל בעליו מעידין עליו ב״ב:
פשיטא – הואיל וכל בעליו עמנו מי יטילנו כו׳.
מהו דתימא ניחוש לחשדא – דרועה גופיה הטילו בו. ל״א אימא כל בעלים עמנו כלומר אי אמרי סהדי כל בעליו של בכור דהיינו הוא ובני ביתו היו עמנו בחוץ ונכנס הבכור שלם בבית ויצא חבול מעידין כלומר עדותן עדות ושרי הואיל ולא היה איש בבית. ניחוש לחשדא שמא הם גרמו לו מתחלה שהניחו לו דבילה על האזן אי נמי עשו לו גומא ונפל שם.
ושואלים: אי הכי מאי למימרא [אם כך אתה מפרש, מה בא רבא לומר]? הרי פשוט הדבר! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: ניחוש לחשדא [נחשוש לחשד], שמא מתחילה עשו דבר שיגרום לו מום זה, קא משמע לן [משמיע לנו] שאין אנו חוששים. ומסכמים: והלכתא [והלכה] כרבן שמעון בן גמליאל, שבנו וביתו של כהן מעידים על הבכור. ודוקא בנו ובתו מעידים עליו, אבל אשתו לא נאמנת, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? אשתו כגופו דמי [נחשבת].
The Gemara asks: If so, that all of the household members were outside, what is the purpose of stating that the shepherd is deemed credible? This ruling is obvious. The Gemara answers: This ruling is necessary lest you say that we should entertain a suspicion that the shepherd himself caused the blemish. Rava therefore teaches us that this is not so, and the shepherd is deemed credible. The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, that a priest’s household members may testify about his blemished firstborn offering. And this applies specifically to his son and daughter, but his wife may not testify. What is the reason? One’s wife is as oneself.
הכל
(16) א״ל אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי לְרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר הֶחָשׁוּד עַל הַדָּבָר לֹא דָּנוֹ וְלֹא מְעִידוֹ וְקָאָמַר רַבִּי מֵאִיר הֶחָשׁוּד לְדָבָר אֶחָד חָשׁוּד לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ כֹּהֲנִים הָכִי נָמֵי דְּלָא דָּיְינִי דִּינָא וְהָכְתִיב {דברים כ״א:ה׳} וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כׇּל רִיב וְכׇל נָגַע
§ Rav Pappa said to Abaye: According to Rabbi Meir, who says that a priest who is suspect about the matter of causing a blemish may neither adjudicate nor testify in cases involving that matter even on behalf of another, and in addition Rabbi Meir says that one who is suspected of transgressing one matter, i.e., who is known to have committed one transgression, is suspected of transgressing the entire Torah, it should follow that priests should also not be allowed to administer judgment at all. But isn’t it written with regard to the priests: “And according to their word shall every controversy and every stroke be” (Deuteronomy 21:5)?
כהני הכי נמי דלא דייני דינא – לרבא דאמר בפ׳ זה בורר (סנהדרין כז.) אוכל נבילות להכעיס שהוא רע לשמים אינו חשוד להיות רע לבריות לא פריך מידי אבל לאביי התם פריך שפיר ועוד יש לפרש לרבא דמשמע ליה שיש לכהנים להיות כשרים לכל (זמן) דין שבעולם ולכל הוראה כדכתיב (דברים כא) כל ריב וכל נגע ועוד היה יכול להקשות היאך מותר לאכול משחיטתו והיאך כשרים על כל קרבנות כולם ועוד בלא בכור נמי יכול להקשות לרבי מאיר מטעם דנחשדו כהנים על השביעית כדאמרינן בפרק זה בורר (סנהדרין כו.).
ב אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: לדעת ר׳ מאיר, דאמר [שאומר] החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו, ולכן כהנים אינם מעידים כלל על בכור, מפני שהם חשודים על כך. וקאמר [ומצד אחר אומר] ר׳ מאיר כי החשוד לעבור על דבר אחד חשוד לעבור על כל התורה כולה. אם כן, כהנים, הכי נמי דלא דייני דינא [כך גם כן תאמר שאינם דנים דין], לשיטתו, שהרי הם חשודים לכל התורה כולה? והכתיב [והרי נאמר] לגבי הכהנים: ״ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע״ (דברים כא, ה), ומשמע שהם דנים דין!
§ Rav Pappa said to Abaye: According to Rabbi Meir, who says that a priest who is suspect about the matter of causing a blemish may neither adjudicate nor testify in cases involving that matter even on behalf of another, and in addition Rabbi Meir says that one who is suspected of transgressing one matter, i.e., who is known to have committed one transgression, is suspected of transgressing the entire Torah, it should follow that priests should also not be allowed to administer judgment at all. But isn’t it written with regard to the priests: “And according to their word shall every controversy and every stroke be” (Deuteronomy 21:5)?
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.