(1) 
מתני׳ מַתְנִיתִין : הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיְתָה עָלָיו כְּתוּבַּת אִשָּׁה ר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אכְּשֶׁיְּגָרְשֶׁנָּה יִדּוֹר הֲנָאָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ כַּיּוֹצֵא בְּדָבָר ארשב״ג אַף הֶעָרֵב ב לָאִשָּׁה בִּכְתוּבָּתָהּ וְהָיָה בַּעְלָהּ מְגָרְשָׁהּ יַדִּירֶנָּה הֲנָאָה שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה קִינוּנְיָא עַל נְכָסִים שֶׁל זֶה וְיַחְזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ.:
MISHNA: In the case of one who consecrates his property and there was the outstanding debt of the marriage contract of his wife, for whose repayment one’s property is liened, Rabbi Eliezer says: When he divorces her, he shall vow that benefit from her is forbidden to him. This is to prevent collusion, by which he divorces her, she collects payment from the consecrated property, and he then remarries her. Rabbi Yehoshua says: He need not do so. On a similar note, Rabban Shimon ben Gamliel said: Even in the case of the guarantor of a woman for her marriage contract, and her husband was divorcing her and could not pay the debt, the husband shall vow that benefit from her is forbidden to him, lest he and his wife engage in collusion [kinunya] and collect payment from the property of that guarantor, and then the husband will remarry his wife.
המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה – הרי היו הנכסים משועבדים לכתובה ואין ההקדש הקדש גמור ואם מגרש את אשתו הרי היא גובה מאותו הקדש:
[ר׳ אליעזר אומר כשהוא מגרש ידירנה] ידור הנאה שלא יחזירנה ולא יהנה ממנה [עוד] דחיישינן שמא בתחבולה עשה את זה שבשביל כך הוא מגרשה כדי שתגבה כתובתה מן ההקדש ואח״כ יחזירנה ויאכל הנכסים עמה:
ור׳ יהושע אומר אינו צריך – להדירה:
הערב לאשה בכתובתה – אדם אחד שנעשה לה ערב ע״י בעלה בשעת נשואיה שאם לא יפרע לה בעלה כתובתה אם יגרשנה שיפרע לה הוא והיה בעלה מגרשה כדי שתחזור על הערב לתובעו כתובתה:
[ידירנה – דחיישינן שמא עשו קינוניא]:
ערך קנוניא
קנוניא – א(בבא מציעא יג:) דחיישינן לפירעון ולקנוניא (בבא בתרא קעג: ערכין כג.) כיוצא בו אמר רשב״ג הערב לאשה בכתובתה וכו׳ עד שמא יעשו קינוניא פי׳ רמאות בשביל שתקח כתובתה מן הערב וחוזרת ועושה פשרה עם בעלה (א״ב פי׳ בל״י חברה ושיתוף לעשות דבר רע וכל הסכמה לעשות רמאות).
א. [געמיינשאפט.]
מתני׳ ידור הנאה – ידור שלא יחזירנה לעולם דשמא משום ערמה מגרש לה שתגבה כתובתה מן ההקדש ויחזירנה.
קינוניא – ערמה.
לכי יגרשנה ידור הנאה – תימה לרבי למה ידור הנאה וכי מה הוא עושה והלא אינו רוצה שגובה מן ההקדש ואדרבה לאשה היה לו לקונסה שגובה מן ההקדש וי״ל כיון דחיישינן שמא עשה קינוניא על ההקדש או על הערב שהכניס בערבות לדידה לא קנסוה רבנן ולו ראוי לדור כדי לידע [אם] כוונתו להערים ולא תועיל לו כוונתו שהדירוה.
א משנה המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה, ונכסי אדם משועבדים לתשלום כתובת אשתו, ר׳ אליעזר אומר: כשיגרשנה ידור נדר שלא תהיה לו הנאה ממנה, כדי שלא יערימו על ההקדש, ותגבה כתובתה מן ההקדש, ואחר כך יחזירנה. ר׳ יהושע אומר: אינו צריך. כיוצא בדבר אמר רבן שמעון בן גמליאל: אף הערב לאשה בכתובתה שאם לא יפרע לה בעלה כתובתה תיפרע מן הערב, והיה בעלה מגרשה ואין לו לפורעה — ידירנה בעלה הנאה שלא ייהנה ממנה, שמא יעשה קינוניא (תחבולה משותפת) עם אשתו על נכסים של זה (הערב), שתיטול האשה את נכסיו בכתובתה, ויחזיר הבעל את אשתו, וייהנו ממה שנטלה מהערב.
MISHNA: In the case of one who consecrates his property and there was the outstanding debt of the marriage contract of his wife, for whose repayment one’s property is liened, Rabbi Eliezer says: When he divorces her, he shall vow that benefit from her is forbidden to him. This is to prevent collusion, by which he divorces her, she collects payment from the consecrated property, and he then remarries her. Rabbi Yehoshua says: He need not do so. On a similar note, Rabban Shimon ben Gamliel said: Even in the case of the guarantor of a woman for her marriage contract, and her husband was divorcing her and could not pay the debt, the husband shall vow that benefit from her is forbidden to him, lest he and his wife engage in collusion [kinunya] and collect payment from the property of that guarantor, and then the husband will remarry his wife.
הכל
(2) גמ׳ גְּמָרָא : בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר אָדָם עוֹשֶׂה קִינוּנְיָא עַל הַהֶקְדֵּשׁ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר אֵין אָדָם עוֹשֶׂה קִינוּנְיָא עַל הַהֶקְדֵּשׁ.
GEMARA: The mishna teaches that there is a dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua with regard to a case where one consecrates his property and then divorces his wife. The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? The Gemara explains: Rabbi Eliezer holds that a person would engage in collusion against even the Temple treasury, and for this reason he divorces his wife. The required vow serves to prevent such a possibility. And Rabbi Yehoshua holds that a person would not engage in collusion against the Temple treasury.
ב גמרא שנינו במשנה כי המקדיש נכסיו, כשמגרש את אשתו עליו לידור הנאה ממנה — לדעת ר׳ אליעזר, ולדעת ר׳ יהושע אינו צריך. ושואלים: במאי קמיפלגי [במה הם חלוקים] ר׳ אליעזר ור׳ יהושע? ומשיבים: ר׳ אליעזר סבר [סבור]: יש לחשוש שאדם עושה קינוניא אפילו על ההקדש, ומשום כך הוא מגרש את אשתו, והנדר בא למנוע אפשרות זו, ור׳ יהושע סבר [סבור]: אין לחשוש שאדם עושה קינוניא על ההקדש.
GEMARA: The mishna teaches that there is a dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua with regard to a case where one consecrates his property and then divorces his wife. The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? The Gemara explains: Rabbi Eliezer holds that a person would engage in collusion against even the Temple treasury, and for this reason he divorces his wife. The required vow serves to prevent such a possibility. And Rabbi Yehoshua holds that a person would not engage in collusion against the Temple treasury.
הכל
(3) וְאֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב הוּנָא גשְׁכִיב מְרַע שֶׁהִקְדִּישׁ כׇּל נְכָסָיו וְאָמַר מָנֶה לִפְלוֹנִי בְּיָדִי נֶאֱמָן חֲזָקָה אֵין עוֹשֶׂה קִינוּנְיָא עַל הֶקְדֵּשׁ לֵימָא כְּתַנָּאֵי אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתֵּיהּ.
The Gemara asks: But if so, consider that which Rav Huna says: If a person on his deathbed consecrated all of his property and said: So-and-so has one hundred dinars that I owe him in my possession, his statement is deemed credible, as there is a presumption that a person does not engage in collusion against the Temple treasury. Let us say that Rav Huna stated this halakha with regard to a matter that is the subject of a dispute between tanna’im.
אלא הא דא״ר הונא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן כו׳ – וא״ת והרי בפ׳ בתרא דב״ב (דף קעה. ושם) מוקי למלתיה דרב הונא בדנקיט שטרא וא״כ היכי שייך הכא חששא דקינוניא הרי השטר מקויים ביד פלוני ובודאי קושטא קאמר וי״ל דע״כ איכא חששא דקינוניא דאי לא אמר מנה לפלוני בידי אפילו היה לו שטר בידו לא יטול אלא בשבועה והשתא דאמר מנה לפלוני בידי נוטל בלא שבועה וה״נ איתא בפרק שבועת הדיינין (שבועות מב: ושם) גבי הא דתנן נשבעין לקטן ולהקדש ומפרש בגמ׳ עלה להקדש ליפרע מנכסי הקדש [ופריך] תנינא מנכסים משועבדים לא תפרע אלא בשבועה מה לי משועבד להדיוט מה לי משועבד לגבוה סד״א להדיוט הוא דאדם עושה קינוניא להדיוט אבל להקדש אין אדם עושה קינוניא להקדש קא משמע לן והא אמר רב הונא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קינוניא על ההקדש הני מילי שכיב מרע דאין אדם חוטא ולא לו אבל בריא אדם עושה קינוניא להקדש אלמא אשכחן התם קינוניא גבי שבועה ה״נ אמרינן הכא מיהו תימה לפי מאי דמסיק התם דווקא בשכיב מרע אמר רב הונא דאין אדם עושה קינוניא להקדש אבל בריא אדם עושה קינוניא להקדש והכא אמר דבבריא פליגי רבי אליעזר ורבי יהושע ואמר רבי יהושע דאין אדם עושה קינוניא להקדש וא״כ נימא דרב הונא דלא כרבי יהושע וי״ל דקינוניא זוטרתי כגון להפטר עצמו משבועה בריא עושה קינוניא להקדש ומ״מ מייתי שפיר ממילתא דרב הונא על מתני׳ מכ״ש דאפילו קינוניא בשבועה א״ר הונא דאין אדם עושה להקדש [כ״ש קינוניא דמתניתין לגרש אשתו].
ושואלים: ואלא הא [זו] שאמר רב הונא: שכיב מרע (חולה הנוטה למות) שהקדיש כל נכסיו, ואמר: ״מנה לפלוני בידי״ — נאמן, ויטול פלוני מנה מנכסיו, שכן חזקה אין אדם עושה קינוניא על הקדש, לימא כתנאי אמרה לשמעתיה [האם נאמר שכדבר השנוי במחלוקת תנאים אמר את הלכתו]? שהרי לדעת ר׳ יהושע אין אדם עושה קינוניא על הקדש!
The Gemara asks: But if so, consider that which Rav Huna says: If a person on his deathbed consecrated all of his property and said: So-and-so has one hundred dinars that I owe him in my possession, his statement is deemed credible, as there is a presumption that a person does not engage in collusion against the Temple treasury. Let us say that Rav Huna stated this halakha with regard to a matter that is the subject of a dispute between tanna’im.
הכל
(4) לָא עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא בְּבָרִיא אֲבָל בִּשְׁכִיב מְרַע דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין אָדָם עוֹשֶׂה קִינוּנְיָא עַל הַהֶקְדֵּשׁ מ״ט מַאי טַעְמָא אֵין אָדָם חוֹטֵא וְלֹא לוֹ.
The Gemara responds: No, Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua disagree whether or not one colludes against the Temple treasury only with regard to a healthy person. But with regard to a person on his deathbed, everyone agrees that such a person does not engage in collusion against the Temple treasury. What is the reason? Since he will soon die, he does not stand to gain anything from his statement, and a person sins only for his own benefit, not for the benefit of others.
[דברי הכל – בין ר׳ אליעזר בין ר׳ יהושע דנאמן:
דאין אדם – שמת חוטא לומר אינו הקדש לצורך אחר אלא א״כ ודאי הוא כן]:
אלא בבריא – דהתם קאמר ר״א דאדם עושה קינוניא על ההקדש משום דמאי דשקיל מהקדש ליהוי דידיה.
אבל בשכיב מרע – דלמיתה קאי.
אין אדם חוטא ולא לו – להרויח בשביל אחר לא יחטא: ר״א סבר כיון דמדרינן ליה ברבים שלא יחזירנה שוב אין לו הפרה הלכך מהני הנדר ומדרינן.
דחזקה אין אדם חוטא ולא לו – לכך נאמן להגבותו בלא שבועה ואע״ג דאין נזקקין מנכסים משועבדים ומהקדש דהוי כמשעבדי כדאיתא בפרק שבועת הדיינין (שבועות מב: ושם) אלא בשבועה וכיון דלא חיישינן שעשה קינוניא להודות כמה חייב כמו כן אין לחוש כאן שמגרש אשתו ולחזור ולישאנה שאין סברא שיעשה קינוניא על ההקדש גבי גירושין יותר מש״מ.
ודוחים: לא, עד כאן לא פליגי [לא נחלקו] במשנתנו אלא באדם בריא, האם יש לחשוש שהוא עושה קינוניא על ההקדש, אבל בשכיב מרע — דברי הכל אין לחשוש שאדם עושה קינוניא על ההקדש, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? מפני שלו עצמו אין רווח בדבר, שהרי הוא עומד למות, ואין אדם חוטא ולא לו, כדי שירויח מכך אדם אחר.
The Gemara responds: No, Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua disagree whether or not one colludes against the Temple treasury only with regard to a healthy person. But with regard to a person on his deathbed, everyone agrees that such a person does not engage in collusion against the Temple treasury. What is the reason? Since he will soon die, he does not stand to gain anything from his statement, and a person sins only for his own benefit, not for the benefit of others.
הכל
(5) אִיכָּא דְּאָמְרִי בְּבָרִיא דכ״ע דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי (דְּאֵין) אָדָם עוֹשֶׂה קִינוּנְיָא עַל הֶקְדֵּשׁ וְהָכָא בְּנֶדֶר שֶׁהוּדַּר בְּרַבִּים קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר יֵשׁ לוֹ הֲפָרָה ומ״ס וּמַר סָבַר אֵין לוֹ הֲפָרָה.
Some say that in the case of a healthy person, everyone agrees on the question of whether or not a person would engage in collusion against the Temple treasury, i.e., they agree that one must be concerned that a person may engage in collusion. And here, they disagree with regard to a vow administered in public, e.g., a vow administered by the court. One Sage, Rabbi Yehoshua, holds that such a vow has the option of nullification. Consequently, there is no use in requiring the husband to take a vow even in public, as a halakhic authority can later dissolve it. And one Sage, Rabbi Eliezer, holds that such a vow does not have the option of nullification. Therefore, the court administers a vow in public to prevent collusion.
בנדר שהודר ברבים – שהדיר את אשתו ברבים [קא מיפלגי:
מר סבר – ר׳ יהושע]:
יש לו הפרה – ואינו מועיל כלום הלכך מה הנאה יש במה שידירנה לכשתגבה כתובתה יפירנו:
[ור׳ אליעזר סבר אין לו הפרה]:
מר סבר יש לו הפרה – וא״ת נהי נמי דיש לו הפרה מ״מ קי״ל דצריך לפרט הנדר וא״כ אי אתי קמי חכם לא מיפר ליה וי״ל דאין צריך לפרט הנדר כי אם הלשון שנדר בו אבל א״צ לפרש למה נדר ולא דמי לההיא דגיטין פ׳ השולח (גיטין לה:) גבי כהן שנשא אשה בעבירה דאמר עלה נודר ועובד יורד ומגרש דאמרת עלה דצריך לפרש ומש״ה לא מתיר ליה חכם שהרי התם הוא נודר שלא יהנה מאשתו פסולה כשיבא לפני חכם ומפרש לו נדרו לא יתיר לו אבל הכא לא ימנע מלהתיר אפי׳ אם ישמע הלשון שנדר.
איכא דאמרי [יש שאומרים]: בבריא דכולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שאין אדם עושה קינוניא על הקדש, אלא בוודאי יש לחשוש לכך, והכא [וכאן] בנדר שהודר בפני רבים קמיפלגי [חלוקים הם], וכגון שבית הדין מדירים אותו, מר סבר [חכם זה, ר׳ יהושע, סבור]: יש לו הפרה (התרה) גם לנדר כזה, ולכן לא יועיל מה שידור הנאה ממנה ואפילו ברבים, שהרי יוכל ללכת לחכם ויתיר את נדרו, ומר סבר [וחכם זה, ר׳ אליעזר, סבור]: נדר ברבים אין לו הפרה, ולכן מדירים אותו בפני רבים.
Some say that in the case of a healthy person, everyone agrees on the question of whether or not a person would engage in collusion against the Temple treasury, i.e., they agree that one must be concerned that a person may engage in collusion. And here, they disagree with regard to a vow administered in public, e.g., a vow administered by the court. One Sage, Rabbi Yehoshua, holds that such a vow has the option of nullification. Consequently, there is no use in requiring the husband to take a vow even in public, as a halakhic authority can later dissolve it. And one Sage, Rabbi Eliezer, holds that such a vow does not have the option of nullification. Therefore, the court administers a vow in public to prevent collusion.
הכל
(6) וְאִיבָּעֵית אֵימָא דכ״ע דְּכוּלֵּי עָלְמָא נֶדֶר שֶׁהוּדַּר בָּרַבִּים דיֵשׁ לוֹ הֲפָרָה וְהָכָא בְּנֶדֶר שֶׁהוּדַּר עַל דַּעַת רַבִּים קָמִיפַּלְגִי.
And if you wish, say instead: Everyone agrees that a vow administered in public has the option of nullification. And here, they disagree with regard to a vow administered based on the consent of the public, i.e., when the court says to the husband: You are taking a vow that benefit from your wife is forbidden to you based on our consent. According to Rabbi Eliezer, there is no option of nullification for such a vow, and therefore it is effective in preventing collusion, whereas Rabbi Yehoshua maintains that even such a vow can be nullified and is therefore ineffective in preventing collusion.
ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: דכולי עלמא [לדעת הכל] אף נדר שהודר ברבים יש לו הפרה, והכא [וכאן] בנדר שהודר על דעת רבים קמיפלגי [חלוקים הם], שבית הדין אומר לו: על דעתנו אתה נודר ממנה הנאה. ר׳ אליעזר סבור אין לנדר כזה התרה, ואילו ר׳ יהושע סבור שגם לנדר זה יש התרה, ולכן לא יועיל הדבר למנוע קינוניא בנכסי ההקדש.
And if you wish, say instead: Everyone agrees that a vow administered in public has the option of nullification. And here, they disagree with regard to a vow administered based on the consent of the public, i.e., when the court says to the husband: You are taking a vow that benefit from your wife is forbidden to you based on our consent. According to Rabbi Eliezer, there is no option of nullification for such a vow, and therefore it is effective in preventing collusion, whereas Rabbi Yehoshua maintains that even such a vow can be nullified and is therefore ineffective in preventing collusion.
הכל
(7) וְאֶלָּא הָא דְּאָמַר אַמֵּימָר נֶדֶר שֶׁהוּדַּר בָּרַבִּים יֵשׁ לוֹ הֲפָרָה עַל דַּעַת רַבִּים אֵין לוֹ הֲפָרָה לֵימָא כְּתַנָּאֵי אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתֵּיהּ וְתוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ אֵינוֹ מוֹעִיל מִיבְּעֵי לֵיהּ.
The Gemara asks: But if so, consider that which Ameimar says: A vow that was taken in public has the option of nullification; if it was taken based on the consent of the public it does not have the option of nullification. Let us say that Ameimar stated this halakha with regard to a matter that is the subject of a dispute between tanna’im. And furthermore, Rabbi Yehoshua says in the mishna that the husband need not take a vow. If his reason is that such a vow is ineffective, he should have stated: It is ineffective.
ומקשים: ואלא הא דאמר [זו שאמר] אמימר: נדר שהודר ברבים יש לו הפרה, ואילו נדר שהודר על דעת רבים אין לו הפרה — לימא כתנאי אמרה לשמעתיה [האם נאמר שכדבר השנוי במחלוקת תנאים אמר את הלכתו]? ותו [ועוד] יש להקשות: מה ששנינו ר׳ יהושע אומר: אינו צריך לידור — אינו מתאים לדרך זו, שהרי ״אינו מועיל״ מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]!
The Gemara asks: But if so, consider that which Ameimar says: A vow that was taken in public has the option of nullification; if it was taken based on the consent of the public it does not have the option of nullification. Let us say that Ameimar stated this halakha with regard to a matter that is the subject of a dispute between tanna’im. And furthermore, Rabbi Yehoshua says in the mishna that the husband need not take a vow. If his reason is that such a vow is ineffective, he should have stated: It is ineffective.
הכל
(8) אֶלָּא הָכָא בִּשְׁאֵלָה דְּהֶקְדֵּשׁ קָמִיפַּלְגִי.
Rather, here they disagree with regard to one’s ability to request the dissolution of a vow involving consecrated property. Rabbi Eliezer holds that one may not request the dissolution of a vow involving consecrated property. Accordingly, there is a concern that the husband might collude with his wife by divorcing her in order to extract the consecrated property from the Temple treasury, as he has no other means of releasing the property. In contrast, Rabbi Yehoshua maintains that such a vow may be dissolved and therefore there is no reason for the husband to collude with his wife.
בשאלה דהקדש קא מיפלגי – שכשהקדיש נכסיו גירש את אשתו וגבתה כתובתה מהו אם יכול זה המקדיש לישאל על הקדשו לפני חכם ולומר אילו הייתי יודע שהיא יכולה לחזור ולגבות כתובתה מן ההקדש לא הייתי מקדיש ונמצא שלא היה הקדש שהיה הקדש טעות ושמא יהיה מחזיר את אשתו והיו אוכלין הנכסים הלכך קסבר ר׳ אליעזר ידירנה הנאה כדי שלא יהא נשאל ור׳ יהושע סבר אינו צריך להדירה שאין אדם יכול לשאל על הקדש שאפילו יאמר על דעת כן לא הקדשתי אפ״ה הוי הקדש דהקדש טעות הוי הקדש:
בשאלה דהקדש פליגי – ר״א סבר אין נשאלין על ההקדש לחכם ואפילו אומר לו לחכם לא לדעת כן נדרתי והקדש טעות הוא אפ״ה אין חכם מתיר נדרו הלכך זה המגרש את אשתו בהקדישו מתחרט ואינו מוצא חכם שיתירנו ולכך עושה קינוניא זו ורבי יהושע סבר נשאלין על הקדש והכא אינו צריך לידור הנאה דאי משום קינוניא הוה עביד הוה מתשיל על נדריה ולא בעי לגרשה.
בשאלה דהקדש קמיפלגי – פי׳ דלר׳ יהושע יש שאלה לפיכך אין צריך להדיר הנאה מאשתו אם יגרשנה דלא חיישינן דמשום קינוניא לגבות מן ההקדש הוא מגרשה דלמה לו לגרשה ישאל על ההקדש ויהיה הקדש בטעות ואז לא יהיה הקדש ותימה קצת דקי״ל כבית הלל דהקדש בטעות לא הוי הקדש וא״כ יש שאלה וא״כ היאך קאמר רב הונא דבבריא אדם עושה קינוניא להקדש ולמה יעשה קינוניא כיון דמצי שאיל על ההקדש כמו שאמר ר׳ יהושע ולפי מה דפרישית לעיל ניחא דקינוניא דשבועה דבר שהוא קל עביד ולא ישאל על הקדשו אבל גבי גירשה כי האי לגרש אשתו כדי להחזירה לא עביד כיון דמצי שאיל על הקדשו.
אלא הכא [כאן] בענין שאלה על הקדש קמיפלגי [חלוקים הם], האם יכול אדם להישאל אצל חכם על נדר הקדש, ויתיר לו את נדרו, כפי שהוא בשאר נדרים. ר׳ אליעזר סבור שאינו יכול להישאל על נדרו, ולכן יש לחשוש שאדם מגרש את אשתו כדי להוציא בדרך זו את נכסיו מן ההקדש. ור׳ יהושע סבור כי הואיל והוא יכול להישאל ולהתיר נדר הקדש, לכך אין לחשוש שעשה קינוניא.
Rather, here they disagree with regard to one’s ability to request the dissolution of a vow involving consecrated property. Rabbi Eliezer holds that one may not request the dissolution of a vow involving consecrated property. Accordingly, there is a concern that the husband might collude with his wife by divorcing her in order to extract the consecrated property from the Temple treasury, as he has no other means of releasing the property. In contrast, Rabbi Yehoshua maintains that such a vow may be dissolved and therefore there is no reason for the husband to collude with his wife.
הכל
(9) וְהָתַנְיָא הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיְתָה עָלָיו כְּתוּבַּת אִשָּׁה ר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כְּשֶׁהוּא מְגָרְשָׁהּ יִדּוֹר הֲנָאָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ וא״ר וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הֵן הֵן דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי הֵן הֵן דִּבְרֵי ב״ה בֵּית הִלֵּל .
The Gemara adds: And it is likewise taught in a baraita: In the case of one who consecrates his property and there was the outstanding debt of the marriage contract of his wife upon it, Rabbi Eliezer says: When he divorces her, he shall vow that benefit from her is forbidden to him, to prevent collusion. Rabbi Yehoshua says: He need not do so. And Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, said: This statement of Rabbi Eliezer is the same as the statement of Beit Shammai, and this statement of Rabbi Yehoshua is the same as the statement of Beit Hillel.
[והתניא – בניחותא]:
ב״ש כר׳ יהושע ואין נשאלין וב״ה1 כר׳ אליעזר ונשאלין הלכך ידירנה:
1. פי׳ רבינו בזה הוא היפוך מפי׳ כל המפרשים ז״ל דאדרבה ר״א סבר דיש שאלה בהקדש כב״ה ופשוט די״ל דגם הרמב״ם ז״ל בפ״ז מהלכות ערכין פירש כן ונסתלק בזה מה שתמה עליו הר״ן בפי״א דכתובות וגם מה דהקשו המפרשים דר״א אדר״א דפסחים מ״ו ודו״ק.
והתניא – בניחותא דבשאלה פליגי.
הן הן דברי ב״ש הן הן כו׳ – מחלוקת ר״א ורבי יהושע היינו נמי מחלוקת ב״ש וב״ה.
ומוסיפים, והתניא [וכן שנויה ברייתא]: המקדיש את נכסיו והיתה עליו כתובת אשה, ר׳ אליעזר אומר: כשהוא מגרשה ידור הנאה ממנה, שמא עושה קינוניא על הקדש, ר׳ יהושע אומר: אינו צריך. ואמר על כך ר׳ אלעזר בר׳ שמעון: דברי ר׳ אליעזר הן הן דברי בית שמאי, ודברי ר׳ יהושע הן הן דברי בית הלל,
The Gemara adds: And it is likewise taught in a baraita: In the case of one who consecrates his property and there was the outstanding debt of the marriage contract of his wife upon it, Rabbi Eliezer says: When he divorces her, he shall vow that benefit from her is forbidden to him, to prevent collusion. Rabbi Yehoshua says: He need not do so. And Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, said: This statement of Rabbi Eliezer is the same as the statement of Beit Shammai, and this statement of Rabbi Yehoshua is the same as the statement of Beit Hillel.
הכל
(10) שב״ש שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ וב״ה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ טָעוּת אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ.:
As Beit Shammai say: Consecration that one performed in error is effective as consecration. Consequently, one cannot request the dissolution of his consecration due to circumstances that unfolded on the grounds that he did not mean to make a vow. And Beit Hillel say: Consecration that one performed in error is not consecration, and one may therefore request the dissolution of his consecration.
שבית שמאי אומרים: הקדש, למרות שנעשה בטעות — הקדש הוא, ולכן אין אדם יכול להישאל על ההקדש ולומר שלא על דעת כן נדר. ובית הלל אומרים: הקדש טעות אינו הקדש, ולכן יכול אדם להישאל על נדרו ולומר שנעשה בטעות, ויתירו לו.
As Beit Shammai say: Consecration that one performed in error is effective as consecration. Consequently, one cannot request the dissolution of his consecration due to circumstances that unfolded on the grounds that he did not mean to make a vow. And Beit Hillel say: Consecration that one performed in error is not consecration, and one may therefore request the dissolution of his consecration.
הכל
(11) וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר וְכוּ׳.: מֹשֶׁה בַּר עַצְרִי עָרְבָא דְּכַלְּתֵיהּ הֲוָה וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן הֲוָה וּדְחִיקָא לֵיהּ מִילְּתָא אָמַר אַבָּיֵי לֵיכָּא דנסבי עֵצָה לְרַב הוּנָא דְּלִיגָרֵשׁ לִדְבֵיתְהוּ וְתִיתְבַּע כְּתוּבְּתַהּ מֵאֲבוּהּ וְלַהְדְּרַהּ מִיהֲדָרי.
§ The mishna teaches: On a similar note, Rabban Shimon ben Gamliel said that even in the case of a guarantor for a woman for her marriage contract, he vows that benefit from her is forbidden to him, lest he and his wife engage in collusion. The Gemara relates that Moshe bar Atzrei was the guarantor for the marriage contract of his daughter-in-law, and Rav Huna, his son, was a Torah scholar and was hard-pressed for money. Abaye said: Is there no one who will advise Rav Huna that he should divorce his wife, and she should claim her marriage contract from his father, the guarantor of the marriage contract, and that he should then return and remarry her, and in this manner they will obtain money?
ג שנינו במשנתנו, וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף הערב לאשה בכתובתה, והיה בעלה מגרשה — ידירנה הנאה, שמא יעשה קינוניא על נכסים של הערב, שאם אין לבעל במה לפרוע — תיטול אשתו מנכסי הערב בכתובתה, ויחזיר הבעל את אשתו. ומספרים, משה בר עצרי ערבא דכלתיה הוה [ערב של כלתו היה] לפרעון הכתובה שהתחייב לה בנו, ורב הונא בריה [בנו] של משה בר עצרי צורבא מרבנן הוה [תלמיד חכם היה], ודחיקא ליה מילתא [והיה דחוק לו הדבר] כלומר, היה עני מאד. אמר אביי: ליכא דנסבי [האם אין מי שישיא] עצה לרב הונא, דליגרש לדביתהו [שיגרש את אשתו] ותיתבע האשה את כתובתה מאבוה [מאביו] שהיה ערב לתשלום הכתובה, ולהדרה מיהדרי [ושיחזור וישאנה], וייהנו מהכסף שתקבל מאביו?
§ The mishna teaches: On a similar note, Rabban Shimon ben Gamliel said that even in the case of a guarantor for a woman for her marriage contract, he vows that benefit from her is forbidden to him, lest he and his wife engage in collusion. The Gemara relates that Moshe bar Atzrei was the guarantor for the marriage contract of his daughter-in-law, and Rav Huna, his son, was a Torah scholar and was hard-pressed for money. Abaye said: Is there no one who will advise Rav Huna that he should divorce his wife, and she should claim her marriage contract from his father, the guarantor of the marriage contract, and that he should then return and remarry her, and in this manner they will obtain money?
הכל
(12) א״ל אֲמַר לֵיהּ רָבָא וְהָאֲנַן יִדּוֹר הֲנָאָה תְּנַן וְאַבָּיֵי אַטּוּ כֹּל דִּמְגָרֵשׁ בְּבֵי דִינָא מְגָרֵשׁ לְסוֹף אִיגַּלַּאי מִלְּתָא דְּכֹהֵן הֲוָה אָמַר אַבָּיֵי בָּתַר עַנְיָא אָזְלָא עַנְיוּתָא.
Rava said to Abaye: But we learned in the mishna that in such a case he shall vow that benefit from her is forbidden to him. If so, Rav Huna cannot remarry her. And the Gemara explains that Abaye would argue: Is that to say that anyone who divorces, divorces in court? Let Rav Huna divorce his wife outside the court, so that he will not be forced to take a vow and he will therefore be allowed to remarry her. The Gemara relates that ultimately it was revealed that Rav Huna was a priest, which means that if he had divorced his wife he would have been prohibited from remarrying her. Abaye said of this revelation: This is an example of the saying that poverty follows the poor, i.e., it is difficult to remove a poor person from a state of poverty.
והא אנן ידור הנאה תנן – דב״ד שיגרשנה בפניהם יאמרו לו תדור הנאה שלא תחזירנה עוד לעולם:
אטו כל דמגרש1 בי דינא מגרש. אפילו [בפני] ג׳ הדיוטות יכול לגרש שאינן יודעין שצריך להדירה:
[דכהן הוא – שאסור בגרושה]:
1. נראה דצ״ל בבי דינא רבא וכן גרס רבינו בהדיא בב״ב קע״ד ע״ש.
אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש – שיאמרו לו דור הנאה ילך בצנעה ויגרשנה.
דכהן הוה – רב הונא ואי הוה מגרשה לא מצי לאהדורה.
אמר ליה [לו] רבא: והאנן [והרי אנו] ידור הנאה תנן [שנינו] במשנתנו, ואם כן לא יוכל לחזור ולשאת את אשתו! ושואלים: ואביי מה סבור? ומשיבים: אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש [וכי כל מי שמגרש את אשתו בבית דין מגרש]? יגרשנה שלא בבית דין, וכך לא יכריחו אותו לידור הנאה ממנה, ויוכל להחזירה. ומספרים: לסוף איגלאי מלתא דכהן הוה [לבסוף התגלה הדבר שכהן היה] אותו רב הונא, ואם היה מגרש את אשתו לא יכול היה להחזירה. אמר אביי, הוא שאומרים: בתר עניא אזלא עניותא [אחרי העני הולכת העניות] כלומר, קשה לעני לצאת מעניותו.
Rava said to Abaye: But we learned in the mishna that in such a case he shall vow that benefit from her is forbidden to him. If so, Rav Huna cannot remarry her. And the Gemara explains that Abaye would argue: Is that to say that anyone who divorces, divorces in court? Let Rav Huna divorce his wife outside the court, so that he will not be forced to take a vow and he will therefore be allowed to remarry her. The Gemara relates that ultimately it was revealed that Rav Huna was a priest, which means that if he had divorced his wife he would have been prohibited from remarrying her. Abaye said of this revelation: This is an example of the saying that poverty follows the poor, i.e., it is difficult to remove a poor person from a state of poverty.
הכל
(13) וּמִי אָמַר אַבָּיֵי הָכִי וְהָאָמַר אַבָּיֵי אֵיזֶהוּ רָשָׁע עָרוּם הזֶה הַמַּשִּׂיא עֵצָה לִמְכּוֹר בִּנְכָסִים כרבן [שמעון בן] גמליאל.
The Gemara asks: And did Abaye actually say this? Doesn’t Abaye say: Who is a wily, wicked person? This is one who advises another to sell property that he received from someone who stipulated that the property should pass to a second beneficiary upon the death of the first. And this is in accordance with the ruling of Rabban Shimon ben Gamliel, who maintains that the sale is valid and the second beneficiary may not remove the property from the possession of the buyer. If Abaye considers this individual as wicked for advising one to act against the intentions of a benefactor, how could he suggest that Rav Huna should extract money from the guarantor in the above case?
המשיא עצה למכור בנכסים כו׳ נכסי לך ואחריך לפלוני [ירד הראשון ומכר ואכל השני מוציא מיד הלקוחות דברי רבי רשב״ג אומר אין לשני אלא מה ששייר ראשון הכא נמי רשעות וערמומית הוה דמסיב ליה עצה]:
ערך רשע
רשע – א(כתובות צה: בבא בתרא קלז. שם קעד ערכין כג.) איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסיו כרשב״ג ביש נוחלין העיקר ושם מפורש דתניא נכסי לך ואחריך לפלוני וירד ראשון ומכר ואכל השני מוציא מיד הלקוחות דברי רבי רשב״ג אומר אין לשני אלא מה ששייר ראשון (סנהדרין עז) אין לך עני בישראל אלא רשע ערום וכו׳ עד איזהו עני ורשע ערום זה המשהא בתו בוגרת עני דאין לו ממה לשכור שפחה ורשע שמעכבה מי השיאה שמא תלך ותזנה וערום שמתפרנסת ממלאכת ידיה (סנהדרין נב) א״ר אשי כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא ואפי׳ לרשיעא בר צדיקא כמאן כי האי תנא דאמר את אביה היא מחללת שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול כבוד נוהגין בו בזיון אומרים ארור שזה ילד ארור שזה גידל ארור שזה יצא מחלציו (כריתות טו) אר״ע משכחת לה ברשע בן רשע וכו׳.
א. [בעזיוויכט.]
כרשב״ג – במס׳ כתובות (דף צה:) האומר בשעת מיתה נכסיי לך ואחריך לפלוני וירד הראשון ומכר [ואכל כו׳] רשב״ג אומר אין לשני אלא מה ששייר הראשון וה״נ הוי רשע ערום.
ושואלים: ומי [והאם] יתכן שאמר אביי הכי [כך] ונתן עצה זו? והאמר [והרי אמר] אביי עצמו: איזהו רשע ערום שדיברו עליו חכמים? זה המשיא (הנותן) לאדם אחר עצה למכור בנכסים שקיבל מחבירו כדי שיעברו אחרי מותו לפלוני, כדעת רבן שמעון בן גמליאל, הסבור שהמכירה מועילה, ואותו פלוני לא יכול להוציאם מהקונה. הרי שלדעת אביי, הנותן עצה לעשות בנכסים דבר שהוא נגד כוונת הנותן נקרא ״רשע ערום״, וכיצד ייתכן שהציע להוציא ממון מן הערב לא לשם המטרה שהתחייב לה?
The Gemara asks: And did Abaye actually say this? Doesn’t Abaye say: Who is a wily, wicked person? This is one who advises another to sell property that he received from someone who stipulated that the property should pass to a second beneficiary upon the death of the first. And this is in accordance with the ruling of Rabban Shimon ben Gamliel, who maintains that the sale is valid and the second beneficiary may not remove the property from the possession of the buyer. If Abaye considers this individual as wicked for advising one to act against the intentions of a benefactor, how could he suggest that Rav Huna should extract money from the guarantor in the above case?
הכל
(14) בְּרֵיהּ שָׁאנֵי וְצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן שָׁאנֵי.
The Gemara answers: When one is a guarantor for his son it is different, as he would forgive his son for acting in this manner, as the son will in any case inherit his property. And furthermore, when this is performed for the benefit of a Torah scholar it is different, as it is proper to assist him so that he may continue studying Torah.
בריה שאני – [דסבר] דסוף דבר ראוי הוא ליורשו:
וצורבא מרבנן שאני – דמצוה להשיאו עצה כדי שיהו לו נכסים ויעסוק בתורה:
ומשיבים: כאשר אדם ערב לבריה [לבנו] שאני [שונה הדבר], שהוא מוחל על כך, שהרי ממילא סופו ליורשו, וכן כאשר נעשה הדבר לטובת צורבא מרבנן [תלמיד חכם] שאני [שונה הדין], שראוי לסייע לו בעצה כזו, כדי שיוכל לשבת ולעסוק בתורה.
The Gemara answers: When one is a guarantor for his son it is different, as he would forgive his son for acting in this manner, as the son will in any case inherit his property. And furthermore, when this is performed for the benefit of a Torah scholar it is different, as it is proper to assist him so that he may continue studying Torah.
הכל
(15) וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּעָרֵב ודִּכְתוּבָּה לָא מִשְׁתַּעְבַּד
The Gemara objects: And let Abaye deduce that such a course of action is ineffective, as a guarantor of a marriage contract is not legally responsible to pay the marriage contract.
ותיפוק ליה דערב הוא וכו׳ – תימה אמאי לא פריך הכי כל הני פירכות אמתני׳ וי״ל דעל מתני׳ לא רצה להקשות לפי שהיה פשוט לתרץ דהוה ליה ואשתדיף.
ומקשים: ותיפוק ליה [ושתצא לו] שאין תועלת בעצה זו, מפני שערב של כתובה באמת לא משתעבד לתשלום הכתובה (כפי שיבואר להלן)!
The Gemara objects: And let Abaye deduce that such a course of action is ineffective, as a guarantor of a marriage contract is not legally responsible to pay the marriage contract.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.