×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא ערכין י״ט.גמרא
;?!
אָ
שֶׁבְּזָכָר וְשֶׁבִּנְקֵבָה מִיבְּעֵי לֵיהּ. וּמַאי שְׁנָא נְקֵבָה דְּכִי מִיזַּקְנָא קָיְימָא אַתִּילְּתָא וּמַאי שְׁנָא זָכָר דְּלָא קָאֵי אַתִּילְּתָא אָמַר חִזְקִיָּה אָמְרִי אִינָשֵׁי סָבָא בְּבֵיתָא פָּאחָא בְּבֵיתָא סָבְתָא בְּבֵיתָא סִימָא בְּבֵיתָא.:
הדרן עלך השג יד
פרק ה – האומר משקלי עלי
מתני׳מַתְנִיתִין: הָאוֹמֵר אמְשַׁקְּלִי עָלַי נוֹתֵן מִשְׁקָלוֹ אִם כֶּסֶף כָּסֶף וְאִם זָהָב זָהָב מַעֲשֶׂה בְּאַמָּה שֶׁל יַרְמַטְיָא שֶׁאָמְרָה מִשְׁקַל בִּתִּי עָלַי וְעָלְתָה לִירוּשָׁלַיִם וְשַׁקְלַהּ מִשְׁקָלָהּ זָהָב. מִשְׁקַל יְדֵי עָלַי רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מְמַלֵּא חָבִית מַיִם וּמַכְנִיסָהּ עַד מַרְפֵּיקוֹ וְשׁוֹקֵל מִבְּשַׂר חֲמוֹר וַעֲצָמוֹת וְגִידִים וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא אָמַר ר׳רַבִּי יוֹסֵי וְכִי הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לְכַוֵּין בָּשָׂר כְּנֶגֶד בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת כְּנֶגֶד עֲצָמוֹת אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַיָּד כַּמָּה הִיא רְאוּיָה לִשְׁקוֹל.: גמ׳גְּמָרָא: מַאי אִם כֶּסֶף כֶּסֶף אִם זָהָב זָהָב אָמַר רַב יְהוּדָה פֵּירַשׁ כֶּסֶף כֶּסֶף פֵּירַשׁ זָהָב זָהָב פְּשִׁיטָא הָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן טַעְמָא דְּפֵירַשׁ הָא לֹא פֵּירֵשׁ פָּטַר נַפְשֵׁיהּ בְּכֹל דְּהוּ. כִּרְחָבָה דְּאָמַר רַחֲבָה בבְּאַתְרָא דְּתִקְלֵי כּוֹפְרָא פָּטַר נַפְשֵׁיהּ אפי׳אֲפִילּוּ בַּכּוֹפְרָא פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא דְּאִיכָּא דִּתְקֵל וְאִיכָּא דְּכָיֵיל מַהוּ דְּתֵימָא כֵּיוָן דְּכוּלְּהוּ לָא תִּקְלֵי לָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. אָמַר רַב פָּפָּא בְּאַתְרָא דְּתִקְלֵי שַׁמְכֵי פָּטַר נַפְשֵׁיהּ אפי׳אֲפִילּוּ בְּשַׁמְכֵי פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא דְּבָתַר דְּשָׁקְלִי שָׁדוּ תְּרֵי תְּלָתָא מַהוּ דְּתֵימָא בְּטִיל תּוֹרַת מִשְׁקַל קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.: מַעֲשֶׂה בְּאַמָּה שֶׁל יַרְמַטְיָא וְכוּ׳.: מַעֲשֶׂה לִסְתּוֹר. חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי וְאִם גאָדָם חָשׁוּב הוּא אַף ע״געַל גַּב דְּלָא פָּרֵישׁ לְפִי כְּבוֹדוֹ אָמְרִינַן וּמַעֲשֶׂה בְּאַמָּה שֶׁל יַרְמַטְיָא שֶׁאָמְרָה מִשְׁקַל בִּתִּי עָלַי וְעָלְתָה לִירוּשָׁלַיִם וְשַׁקְלוּהּ וְנָתְנָה מִשְׁקָלָהּ זָהָב. אָמַר רַב יְהוּדָה הָאוֹמֵר דקוֹמָתִי עָלַי נוֹתֵן שַׁרְבִיט שֶׁאֵינוֹ נִכְפָּף מָלֵא קוֹמָתִי עָלַי נוֹתֵן שַׁרְבִיט הַנִּכְפָּף מֵיתִיבִי קוֹמָתִי עָלַי מָלֵא קוֹמָתִי עָלַי נוֹתֵן שַׁרְבִיט שֶׁאֵינוֹ נִכְפָּף. הוּא דְּאָמַר כר״עכְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּדָיֵיק לִישָּׁנָא יַתִּירָא דִּתְנַן לֹא האֶת הַבּוֹר וְלֹא [את] הַדּוּת אַף ע״פעַל פִּי שֶׁכָּתַב עוֹמְקָהּ וְרוּמַהּ וְצָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ דִּבְרֵי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא. וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ צָרִיךְ וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ חוּץ מֵאֵלּוּ שֶׁאֵין צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ אַלְמָא כֵּיוָן דְּלָא צְרִיךְ וְקָאָמַר לְטַפּוֹיֵי מִילְּתָא קָאָתֵי הָכָא נָמֵי כֵּיוָן דְּלָא צְרִיךְ וְקָאָמַר לְטַפּוֹיֵי מִילְּתָא קָאָתֵי. אִיבַּעְיָא לְהוּ עוֹמְדֵי מַהוּמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
לשון ״שבזכר ושבנקבה״ מיבעי ליה [צריך היה לומר], שהרי זו לשון התורה בענין ערכין, ואילו פרק ״יוצא דופן״ משתמש בלשון ״בן״ ו״בת״. אגב שהוזכרה ההבחנה בין זכר לנקבה בדיני ערכין, שואלים: ומאי שנא [ומה שונה] דין הנקבה דכי מיזקנא קיימא אתילתא [שכאשר היא מזדקנת עומדת על שליש מערכה הקודם], שעד גיל ששים ערכה שלושים שקלים ומעל גיל ששים ערכה עשרה שקלים, ומאי שנא [ומה שונה] זכר דלא קאי אתילתא [שאינו עומד על שליש מערכו הקודם], אלא על פחות מכך, שעד גיל ששים ערכו חמישים שקלים ומעל גיל ששים ערכו חמישה עשר שקלים? אמר חזקיה, אמרי אינשי [אומרים האנשים], פתגם ידוע הוא: סבא בביתא פאחא בביתא [זקן בבית שבר בבית], שאינו אלא למשא, סבתא בביתא סימא בביתא [סבתא בבית אוצר בבית], מפני שעוזרת במלאכות הבית.
פרק ה
א משנה האומר: ״משקלי עלי״נותן משקלו להקדש, אם כסף כסף, ואם זהב זהב. מעשה באמה של ירמטיא שאמרה: ״משקל בתי עלי״, ועלתה לירושלים ושקלה, נתנה האם את משקלה בזהב. האומר: ״משקל ידי עלי״, כיצד אומדים את משקל ידו? ר׳ יהודה אומר: ממלא חבית מים, ומכניסה את ידו לחבית עד מרפיקו, ו* כנגד נפח המים שיצאו שוקל חתיכות מבשר חמור ועצמות וגידים ונותן לתוכה של החבית עד שתתמלא, וכמשקל אותן חתיכות יתן להקדש. אמר ר׳ יוסי: וכי היאך אפשר לכוין שתהא כמות בשר החמור כנגד כמות הבשר שבידו, ועצמות החמור כנגד העצמות שבידו? אלא שמין (אומדים) את היד כמה היא ראויה לשקול. ב גמרא ושואלים: מאי [מה פירוש] מה ששנינו במשנה: ונותן משקלו, אם כסף כסף אם זהב זהב? אמר רב יהודה: אם פירש שהוא נודר משקלו בכסף — נותן כסף, אם פירש זהב — נותן זהב. ותמהים: פשיטא [פשוט] שכך הוא! ואומרים: הא קא משמע לן [דבר זה משמיע לנו], טעמא [הטעם, דווקא] במקרה שפירש ממה יתן, צריך לתת כסף או זהב, הא [אבל] אם לא פירשפטר נפשיה בכל דהו [פוטר את עצמו בכל שהוא], בכל דבר שדרך אנשים לשקול, כדברי רחבה, שאמר רחבה: באתרא דתקלי כופרא [במקום ששוקלים המוכרים זפת], פטר נפשיה אפילו בכופרא [פוטר עצמו הנודר אפילו בזפת במשקלו]. ותמהים: פשיטא [פשוט] שכך הוא! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] הלכה זו אלא במקום דאיכא דתקל ואיכא דכייל [שיש מוכר ששוקל אותו ויש שמודד בנפח], מהו דתימא [שתאמר]: כיון דכולהו לא תקלי [שלא כולם שוקלים], לא יפטור עצמו בנתינת זפת כמשקלו, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שכיון שיש שם מוכרים ששוקלים זפת — יוצא בכך ידי נדרו. אמר רב פפא: באתרא דתקלי שמכי [במקום ששוקלים בצלים], פטר נפשיה אפילו בשמכי [פוטר עצמו הנודר אפילו בבצלים] במשקלו. ושואלים: פשיטא [פשוט] שכך הוא! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] הלכה זו אלא במקום דבתר דשקלי שדו תרי תלתא [שלאחר ששוקלים זורקים לכלי הקונה שנים שלושה בצלים נוספים], מהו דתימא [שתאמר] בטיל [בטלה] תורת מכירה במשקל, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שעדיין נחשב הדבר למכירה במשקל. ג שנינו במשנה: מעשה באמה של ירמטיא שאמרה ״משקל בתי עלי״, ועלתה לירושלים ושקלה, ונתנה משקלה זהב. ומתחילה אמרה המשנה (כפי שנתבאר לעיל) כי דווקא מי שפירש בנדרו זהב צריך לתת זהב, אבל מי שנדר בסתם — יוצא ידי חובתו בכל שהוא. ועל כך תמהים: וכי מביאה המשנה מעשה לסתור את דבריה הקודמים?! ומשיבים: חסורי מחסרא והכי קתני [חסרה המשנה וכך היא שנויה]: ואם אדם חשוב הוא, אף על גב דלא פריש [אף על פי שלא פירש] ממה יתן — לפי כבודו אמרינן [אנו אומרים] שצריך לתת, ומעשה באמה של ירמטיא שהיתה עשירה ביותר, שאמרה ״משקל בתי עלי״, ועלתה לירושלים ושקלוה ונתנה משקלה זהב. ד אמר רב יהודה: האומר ״קומתי עלי״נותן שרביט (מוט) עבה שאינו נכפף, בגובה קומתו, אם אמר: ״מלא קומתי עלי״נותן שרביט דק הנכפף, ודיו. מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו בברייתא, כי בין שאמר: ״קומתי עלי״ ובין שאמר: ״מלא קומתי עלי״נותן תמיד שרביט שאינו נכפף! ומשיבים: הוא (רב יהודה) שאמר כשיטת ר׳ עקיבא דדייק לישנא יתירא [שמדייק בלשון יתירה], דתנן [ששנינו במשנה]: אדם שמוכר בית, אינו כולל במכירה לא את הבור שבתוכו ולא את הדות (כעין בור שדפנותיו בנויות מאבנים), אף על פי שכתב בשטר מכירת הבית שמוכר גם עומקה ורומה (עומק ורום). ואולם צריך המוכר ליקח (לקנות) לו דרך מן הקונה כדי להגיע אליהם, דברי ר׳ עקיבא. וחכמים אומרים: אינו צריך, שלדעתם, כשם ששייר את הבור והדות לעצמו — כך שייר גם דרך אליהם. ומודה ר׳ עקיבא, בזמן שאמר לו במפורש שהוא מוכר לו את הבית חוץ מאלו, מהבור והדות — שאין צריך ליקח לו דרך. אלמא [מכאן] שר׳ עקיבא סבור כי כיון שלא צריך לומר דבר, ובכל זאת קאמר [הוא אומר]לטפויי מילתא קאתי [להוסיף דבר לטובתו הוא בא], שכוונתו להותיר לעצמו גם את הדרך. הכא נמי [כאן גם כן], לענין הנדר, כיון שדי שיאמר: ״קומתי״ ולא צריך לומר ״מלוא קומתי״, וקאמר [והוא אומר] זאת — לטפויי מילתא קאתי [להוסיף דבר לטובתו הוא בא], וכוונתו שיתן שרביט נכפף, ולא שרביט רגיל כקומתו. בעקבות הלכה זו בענין ״קומתי״, איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים: אם אמר ״עומדי עלי״, מהו, מה התכוון לתת?מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144