×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּמַגְרֵיפָה בְּתוֹכוֹ וְאָמַר לִבִּי עַל הַסַּל וְאֵין לִבִּי עַל הַמַּגְרֵיפָה אהַסַּל טָהוֹר וְהַמַּגְרֵיפָה טְמֵאָה.
and a shovel was in the basket, and he said: I am minding the basket, that it not become impure, but I am not minding the shovel, then the basket is pure, and the shovel is impure.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מגריפה – כלי ברזל הוא וראשו רחב ומבדילים בו גרוגרות הנדבקות זו בזו.
לבי על הסל – לשומרו מדבר המטמא אב הטומאה שמטמא כלי וכן מטומאות דרבנן המטמאות אותה לטמא חולין ותרומה מדרבנן ולא מדבר הפוסלה לחולין ולתרומה ומיהו טמאה היא להשתמש בה קדשים.
ומגריפה מצויה בתוכו, ואמר: תשומת לבי היתה על הסל, שלא ייטמא, ואין לבי על המגריפה — הרי הסל טהור, שכן השגיח עליו, והמגריפה טמאה.
and a shovel was in the basket, and he said: I am minding the basket, that it not become impure, but I am not minding the shovel, then the basket is pure, and the shovel is impure.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וּתְטַמֵּא מַגְרֵיפָה לְסַל אֵין כְּלִי מְטַמֵּא כְּלִי וּתְטַמֵּא מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ אָמַר רָבָא בבְּאוֹמֵר שְׁמַרְתִּיהָ מִדָּבָר הַמְטַמְּאָהּ וְלֹא שְׁמַרְתִּיהָ מִדָּבָר הַפּוֹסְלָהּ.

The Gemara challenges the ruling of the baraita: But wouldn’t the shovel render the basket impure? The Gemara answers: There is a principle that a vessel does not render another vessel ritually impure. The Gemara challenges: But wouldn’t the shovel render that which is in the basket, e.g., figs, impure? Rava said: The case is where he says: I safeguarded it, the shovel, from anything that would allow it to render another item impure, but I did not safeguard it from anything that would render it itself unfit, i.e., impure.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולגופה של ברייתא זו שואלים: ותטמא מגריפה לסל! ומשיבים: אין כלי מטמא כלי. ושואלים: ותטמא המגריפה את מה שבתוכו של הסל, כגון תאנים! אמר רבא, באומר: שמרתיה את המגריפה מדבר המטמאה, כלומר, מדבר הגורם לה לטמא אחרים, ולא שמרתיה מדבר הפוסלה כשלעצמה. ושבים לסתירה בין מה שנאמר במשנתנו שאונן נוגע בקדשים, לבין מה ששנינו במסכת חגיגה, שהאונן צריך טבילה לקדשים.
The Gemara challenges the ruling of the baraita: But wouldn’t the shovel render the basket impure? The Gemara answers: There is a principle that a vessel does not render another vessel ritually impure. The Gemara challenges: But wouldn’t the shovel render that which is in the basket, e.g., figs, impure? Rava said: The case is where he says: I safeguarded it, the shovel, from anything that would allow it to render another item impure, but I did not safeguard it from anything that would render it itself unfit, i.e., impure.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אִיגַּלְגַּל מִילְּתָא וּמְטַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל א״לאֲמַר לְהוּ לָא שְׁמִיעַ לְהוּ הָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן א״ראָמַר רַבִּי גהָאוֹכֵל שְׁלִישִׁי שֶׁל תְּרוּמָה אָסוּר לֶאֱכוֹל וּמוּתָּר לִיגַּע.

The Gemara returns to discuss the contradiction between the mishna, which permits an acute mourner to touch sacrificial meat, and the mishna in tractate Ḥagiga, which requires him to immerse. The Gemara relates: The matter circulated and came before Rabbi Abba bar Memel. He said to the Sages before him: Have they not heard that which Rabbi Yoḥanan says that Rabbi Yehuda HaNasi says: One who partakes of teruma that has third-degree impurity, i.e., teruma disqualified through contact with an item with second-degree impurity, is prohibited from partaking of teruma, but permitted to touch teruma.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איגלגל מילתא – הא דרמינהו לעיל מתני׳ דאונן דאיבעי לך לשנויי עלה הנך שינויי דחיקי.
של תרומה – עצמה וכ״ש שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה.
מותר ליגע – בתרומה דאינו נעשה גופו אלא שלישי כמו המאכל שאכל ואסור לאכול תרומה אבל מותר ליגע אלמא מעלות עבוד רבנן באכילה דליתנהו בנגיעה וגבי אונן נמי הא דתנן אונן צריך טבילה באכילה תנן אבל נוגע אין צריך לטבול.
מסופר, איגלגל מילתא ומטאי לקמיה [התגלגל הדבר והגיע לפני] ר׳ אבא בר ממל. אמר להו [להם] ליושבים לפניו: האם לא שמיע להו הא [שמעו הלכה זו] שאמר ר׳ יוחנן אמר רבי: האוכל שלישי של תרומה, כלומר, תרומה שנגעה בשני לטומאה, ונפסלה — אסור לאכול תרומה, ומותר ליגע בתרומה.
The Gemara returns to discuss the contradiction between the mishna, which permits an acute mourner to touch sacrificial meat, and the mishna in tractate Ḥagiga, which requires him to immerse. The Gemara relates: The matter circulated and came before Rabbi Abba bar Memel. He said to the Sages before him: Have they not heard that which Rabbi Yoḥanan says that Rabbi Yehuda HaNasi says: One who partakes of teruma that has third-degree impurity, i.e., teruma disqualified through contact with an item with second-degree impurity, is prohibited from partaking of teruma, but permitted to touch teruma.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אַלְמָא בַּאֲכִילָה עֲבוּד רַבָּנַן מַעֲלָה בִּנְגִיעָה לָא עֲבוּד רַבָּנַן מַעֲלָה.:

Rabbi Abba bar Memel continued: Apparently, in a case of partaking, the Sages imposed a higher standard, whereas in a case of touching, the Sages did not impose a higher standard. Similarly, in a case of an acute mourner, the Sages require him to immerse before he may partake of sacrificial meat, as taught in tractate Ḥagiga, but they do not impose this standard for touching the meat, as taught in the mishna here.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג ה״נ באכילה עבוד רבנן מעלה – פירש בקונטרס והא דתנן אונן צריך טבילה אאכילה תנן אבל נוגע א״צ לטבול והשתא לא קאי שינוייא דרבי יוחנן ונראה דאפשר לקיימו דלעולם מתני׳ בשטבל וההיא דחגיגה בדלא טבל אבל הא דאמר אונן שטבל דאנינותו חוזרת עליו היינו באכילה ופ״ה עיקר.
אלמא [מכאן] שדווקא באכילה עבוד רבנן [עשו חכמים] מעלה והקפידו בכך, ואולם בנגיעה לא עבוד רבנן [עשו חכמים] מעלה. ומכאן יש ללמוד גם לענין אונן: הצריכוהו חכמים טבילה לצורך אכילת קדשים, כפי ששנינו במסכת חגיגה, ולא הקפידו על הנגיעה, כפי שעולה ממשנתנו.
Rabbi Abba bar Memel continued: Apparently, in a case of partaking, the Sages imposed a higher standard, whereas in a case of touching, the Sages did not impose a higher standard. Similarly, in a case of an acute mourner, the Sages require him to immerse before he may partake of sacrificial meat, as taught in tractate Ḥagiga, but they do not impose this standard for touching the meat, as taught in the mishna here.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְאֵינוֹ חוֹלֵק לֶאֱכוֹל כּוּ׳.: מִיפְלָג הוּא דְּלָא פְּלִיג וְכִי מְזַמְּנִי לֵיהּ אָכֵיל.

§ The mishna teaches with regard to an acute mourner: And he does not receive a share of sacrificial meat in order to partake of it in the evening. The Gemara comments: The mishna indicates only that he may not receive a share of the meat, but when other priests invite him to join in their portions, he may partake of them in the evening.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי מזמני ליה – אם זימנו חבירו כהן לאכול עמו לערב בחלקו בקדשים אוכל.
א שנינו במשנה לגבי האונן: ואינו חולק בקדשים על מנת לאכול אותם בערב. ומעירים: יש לדייק שדווקא מיפלג [לחלוק] בקדשים הוא דלא פליג [שאינו חולק], ואולם כי מזמני ליה [כאשר מזמינים אותו] כהנים אחרים לאכול עמם בערב — אכיל [הריהו אוכל] בקדשים.
§ The mishna teaches with regard to an acute mourner: And he does not receive a share of sacrificial meat in order to partake of it in the evening. The Gemara comments: The mishna indicates only that he may not receive a share of the meat, but when other priests invite him to join in their portions, he may partake of them in the evening.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּרְמִינְהִי דאוֹנֵן ה(וּמְחוּסַּר כִּיפּוּרִים) טוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב אֲבָל לֹא בְּקָדָשִׁים.

And the Gemara raises a contradiction from a mishna (Pesaḥim 91b): An acute mourner immerses and partakes of his Paschal offering in the evening, but he may not partake of other sacrificial meat.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורמינהו אונן טובל ואוכל פסחו – משנה היא בפסחים (דף צא:) ולא גרסינן בה מחוסר כיפורים דאינו צריך להמתין לערב אלא מביא כפרתו וטובל ואוכל בקדשים.
טובל – כדתנן אונן צריך טבילה לקדש.
ואוכל פסחו לערב – אבל לא בקדשים מפרש לה בפסחים (דף צב.) קסבר אנינות לילה דרבנן ואנינות דאורייתא חד יומא הוא כדכתיב ואחריתה כיום מר (עמוס ח) וגבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת גבי קדשים העמידו דבריהם במקום עשה דאכילת קדשים כדאמרינן.
ורמינהי [ומשליכים מראים סתירה על כך] ממה ששנינו במסכת פסחים: אונן (ומחוסר כיפורים) בארבעה עשר בניסן, טובל, ואוכל את פסחו לערב, אבל לא בקדשים אחרים!
And the Gemara raises a contradiction from a mishna (Pesaḥim 91b): An acute mourner immerses and partakes of his Paschal offering in the evening, but he may not partake of other sacrificial meat.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַב יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּפֶסַח כָּאן בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה.

Rav Yirmeya of Difti said: This is not difficult. Here, the ruling of the mishna is stated with regard to the first night of Passover, whereas there, in tractate Pesaḥim, the ruling of the mishna is stated with regard to the rest of the days of the year.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כאן בפסח – מתני׳ דקתני אינו חולק ואי מזמנו ליה לאכילת קדשים אוכל בלילי פסחים קאי דמגו דשרו רבנן אכילת פסחים שרו ליה נמי שאר קדשים.
והא דקתני אבל לא בקדשים אשאר ימות השנה קאי – והאי אבל לא בקדשים לאו אלילי פסחים קמהדר ואע״ג דעליה קאי אלא אבל לא בקדשים של כל השנה וה״ק טובל ואוכל פסחו בערב וה״ה לכל הקדשים באותו לילה אבל לא בקדשים של שאר ימות השנה.
אמר רב ירמיה מדיפתי, לא קשיא [אינו קשה]: כאן במשנתנו, שדייקנו ממנה שמותר לאכול קדשים בערב, מדובר בליל הפסח. ואילו כאן במשנה במסכת פסחים, ששנינו בה שאין האונן אוכל בערב בקדשים, מדובר בשאר ימות השנה. ומדוע הוא כן?
Rav Yirmeya of Difti said: This is not difficult. Here, the ruling of the mishna is stated with regard to the first night of Passover, whereas there, in tractate Pesaḥim, the ruling of the mishna is stated with regard to the rest of the days of the year.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בְּפֶסַח אַיְּידֵי דְּאָכֵיל פֶּסַח ואָכֵיל נָמֵי קָדָשִׁים בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה דְּלָא חֲזֵי לָא חֲזֵי וּמַאי אֲבָל לֹא בְּקָדָשִׁים אֲבָל לֹא בְּקָדָשִׁים שֶׁל כׇּל הַשָּׁנָה.

What is the reason for the distinction between the two? On the first night of Passover, since he partakes of the Paschal offering, he may also partake of other sacrificial meat. But on the rest of the days of the year, when he is unfit to partake of sacrificial meat, he is unfit. And what does the mishna in Pesaḥim mean when it states: But he may not partake of other sacrificial meat? It means: But he may not partake of sacrificial meat of all of the rest of the year, other than the first night of Passover.
עין משפט נר מצוהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ איידי דאכיל פסח. עי׳ חגיגה דף כה ע״ב ובטורי אבן שם ד״ה מדמהימן אפסח:
בליל הפסחאיידי דאכיל [מתוך שהאונן אוכל] את קרבן הפסח, הריהו אכיל נמי [אוכל גם כן] קדשים אחרים. ואולם בשאר ימות השנה — כיון דלא חזי [שאינו ראוי] לאכול בקדשים, לא חזי [אינו ראוי]. ומאי [ומה פירוש] הנאמר במשנה במסכת פסחים: ״אונן אוכל את פסחו לערב אבל לא בקדשים״? כוונתו: אבל לא בקדשים של כל השנה.
What is the reason for the distinction between the two? On the first night of Passover, since he partakes of the Paschal offering, he may also partake of other sacrificial meat. But on the rest of the days of the year, when he is unfit to partake of sacrificial meat, he is unfit. And what does the mishna in Pesaḥim mean when it states: But he may not partake of other sacrificial meat? It means: But he may not partake of sacrificial meat of all of the rest of the year, other than the first night of Passover.
עין משפט נר מצוהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רַב אַסִּי אָמַר ל״קלָא קַשְׁיָא זכָּאן שֶׁמֵּת לוֹ מֵת בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וּקְבָרוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר כָּאן שֶׁמֵּת לוֹ מֵת בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר וּקְבָרוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם קְבוּרָה לָא תָּפֵיס לֵילוֹ מִדְּרַבָּנַן.

Rav Asi said there is a different resolution to the contradiction between the mishnayot: This is not difficult. Here, in the ruling of the mishna in tractate Pesaḥim, which prohibits an acute mourner from partaking of sacrificial meat, it is referring to a case where his relative died on the fourteenth day of Nisan, and he buried him on the fourteenth itself, in which case he is still considered an acute mourner by rabbinic law that evening. There, in the ruling of the mishna in this chapter, it is referring to a case where his relative died on the thirteenth of Nisan, and he buried him on the fourteenth of Nisan. The reason the mourner may partake is that since the day of burial is not the day of death, it does not take hold of its following night by rabbinic law.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב אסי אמר – אידי ואידי בלילי פסחים ולא קשיא ההיא דפסחים שמת בי״ד וקברו בי״ד הלכך בפסח אוכל אבל לא בקדשים דאנינות לילה דיום מיתה דרבנן.
ומתני׳ כשמת בי״ג וקברו בי״ד – דיום קבורה גופיה דרבנן ולילו לא תפיס אפילו מדרבנן.
רב אסי אמר תירוץ אחר לסתירה זו שבין המשניות: לא קשיא [אינו קשה], כאן במשנה בפסחים, ששנינו בה שאסור לאונן לאכול מן הקדשים בערב — מדובר שמת לו מת ביום ארבעה עשר בניסן, וקברו ביום ארבעה עשר עצמו, שבמקרה שכזה הריהו נחשב אונן (מדברי חכמים) אף בלילה שאחריו, ולכן אסור באכילת קדשים. ואילו כאן, במשנתנו, שדייקנו בה שמותר האונן לאכול בלילה מן הקדשים — מדובר שמת לו מת ביום שלשה עשר בניסן, וקברו למחרת ביום ארבעה עשר בניסן. וטעם הדבר, כי אף שתיקנו חכמים שיום המיתה תופס את הלילה שאחריו באנינות, וטעם הדבר, כי יום קבורה (כשאינו יום המיתה) לא תפיס [אינו תופס גורר אחריו] את לילו שייחשב כאונן מדרבנן [מדברי חכמים].
Rav Asi said there is a different resolution to the contradiction between the mishnayot: This is not difficult. Here, in the ruling of the mishna in tractate Pesaḥim, which prohibits an acute mourner from partaking of sacrificial meat, it is referring to a case where his relative died on the fourteenth day of Nisan, and he buried him on the fourteenth itself, in which case he is still considered an acute mourner by rabbinic law that evening. There, in the ruling of the mishna in this chapter, it is referring to a case where his relative died on the thirteenth of Nisan, and he buried him on the fourteenth of Nisan. The reason the mourner may partake is that since the day of burial is not the day of death, it does not take hold of its following night by rabbinic law.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַאן תַּנָּא חאֲנִינוּת לַיְלָה מִדְּרַבָּנַן ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּתַנְיָא אֲנִינוּת לַיְלָה מִדִּבְרֵי תוֹרָה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אוֹנֵן אֵינוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים תֵּדַע שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ אוֹנֵן טוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב אֲבָל לֹא בַּקֳּדָשִׁים.

The Gemara clarifies: Who is the tanna who taught that acute mourning the following night is by rabbinic law, as opposed to by Torah law? This is the opinion of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita: Acute mourning at night is by Torah law; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: His status as an acute mourner at night is not by Torah law, but by rabbinic law. Know that this so, as the Sages said: An acute mourner immerses and partakes of his Paschal offering in the evening, but he may still not partake of other sacrificial meat. If acute mourning at night were by Torah law, he would not be permitted to partake of the Paschal offering.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אן
אןאהאונן והמפקח עליו את הגל (פסחים צ.) אנינות לילה לא שמיה אנינות (זבחים צט:) פירוש לא אכלתי באוני ממנו ראשית אונו בגמרא דנדה (נדה כג:) ומפרשינן מי שלבו דוה עליו אם ימות הרי זה בכור לאפוקי מין בהמה חיה ועוף דאין לבו דוה עליו אם ימות:
א. [דער טרויערנער.]
מאן תנא – דתנא להך דפסחים דאית ליה אנינות ליל יום מיתה דרבנן.
מדברי תורה – לקמן יליף לה רבי יהודה בשמעתין מאנינות דאהרן ובניו.
תדע שהרי אונן כו׳ – ואי דאורייתא פסח נמי לא ליכול.
אונן טובל ואוכל פסחו לערב אבל לא בקדשים – משנה היא בפסחים בפרק האשה (פסחים צא:) ול״ג מחוסר כיפורים דאונן דוקא הוא דלא אכיל בקדשים לערב משום אנינות לילה אבל מחוסר כיפורים כיון שהביא כפרתו וטבל למה לא יאכל.
ב מן הדיון הקודם עולה, כי לשיטת המשנה בפסחים, אנינות בלילה מדרבנן היא, ולא מן התורה. ומבררים: מאן [מיהו] התנא הסבור שאנינות לילה שלאחר יום המיתה היא מדרבנן [מדברי חכמים]? שיטת ר׳ שמעון היא, דתניא [ששנויה ברייתא]: אנינות לילה מדברי תורה, דברי ר׳ יהודה. ר׳ שמעון אומר: אונן בלילה אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים. תדע שכן הוא, שהרי אמרו חכמים: אונן, טובל ואוכל את קרבן פסחו לערב, אבל לא בשאר קדשים. ואם אנינות לילה מן התורה היא, אף קרבן פסח יהיה אסור לאכול.
The Gemara clarifies: Who is the tanna who taught that acute mourning the following night is by rabbinic law, as opposed to by Torah law? This is the opinion of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita: Acute mourning at night is by Torah law; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: His status as an acute mourner at night is not by Torah law, but by rabbinic law. Know that this so, as the Sages said: An acute mourner immerses and partakes of his Paschal offering in the evening, but he may still not partake of other sacrificial meat. If acute mourning at night were by Torah law, he would not be permitted to partake of the Paschal offering.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְסָבַר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אֲנִינוּת לַיְלָה מִדְּרַבָּנַן וְהָתַנְיָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר טאוֹנֵן אֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ קׇרְבְּנוֹתָיו מַאי לָאו וַאֲפִילּוּ בְּפֶסַח לָא לְבַר מִפֶּסַח.

The Gemara asks: And does Rabbi Shimon hold that acute mourning at night is by rabbinic law and that consequently an acute mourner partakes of his Paschal offering in the evening? But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Shimon says: An acute mourner does not send his offerings to the Temple to be sacrificed? What, is it not referring even to a Paschal offering? The Gemara rejects this: No, the baraita is referring to all offerings other than a Paschal offering.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: והאם סבר ר׳ שמעון, כי אנינות לילה רק מדרבנן [מדברי חכמים] היא, ואונן אוכל את פסחו בערב? והתניא [והרי שנויה ברייתא], ר׳ שמעון אומר: אונן אינו משלח קרבנותיו לבית המקדש להקריבם. מאי לאו [האם אין] הכוונה — ואפילו בקרבן הפסח, שאינו יכול להקריבו בארבעה עשר בניסן? ומכאן שאינו אוכלו בלילה! ודוחים: לא, מדובר בכל הקרבנות לבר [חוץ] מקרבן פסח.
The Gemara asks: And does Rabbi Shimon hold that acute mourning at night is by rabbinic law and that consequently an acute mourner partakes of his Paschal offering in the evening? But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Shimon says: An acute mourner does not send his offerings to the Temple to be sacrificed? What, is it not referring even to a Paschal offering? The Gemara rejects this: No, the baraita is referring to all offerings other than a Paschal offering.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְהָתַנְיָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׁלָמִים כְּשֶׁהוּא שָׁלֵם מֵבִיא וְאֵינוֹ מֵבִיא כְּשֶׁהוּא אוֹנֵן מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הַתּוֹדָה מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הַתּוֹדָה שֶׁכֵּן נֶאֱכֶלֶת בְּשִׂמְחָה כִּשְׁלָמִים.

The Gemara counters: But isn’t it taught in a baraita: With regard to the verse: “And if his offering be a sacrifice of peace offerings [shelamim]” (Leviticus 3:1), Rabbi Shimon says: The offering is called shelamim to teach that when a person is whole [shalem], i.e., in a state of contentment, he brings his offering, but he does not bring it when he is an acute mourner. From where is it derived to include that an acute mourner does not bring even a thanks offering? I include the thanks offering because it is consumed in a state of joy, like a peace offering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נאכלת בשמחה – יוצא בה ידי חובת שמחה דכתיב בה שמחה וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת (דברים כו) ותודה שלמים איקראי.
ומקשים: והתניא [והרי שנויה ברייתא] על הפסוק ״ואם זבח שלמים קרבנו״ (ויקרא ג, א), ר׳ שמעון אומר: קרבן שלמים נקרא כן, כדי ללמדנו שאדם כשהוא שלם ושרוי בשמחה מביא קרבן זה, ומשום כך אינו מביא את השלמים כשהוא אונן (אבל ושרוי בצער). מנין לרבות את קרבן התודה, שאף אותה אין האונן משלח? וגם אם תאמר: מרבה (מוסיף) אני על השלמים אף את התודה, שכן נאכלת היא בשמחה כשלמים, שהרי קרבן הודאה הוא,
The Gemara counters: But isn’t it taught in a baraita: With regard to the verse: “And if his offering be a sacrifice of peace offerings [shelamim]” (Leviticus 3:1), Rabbi Shimon says: The offering is called shelamim to teach that when a person is whole [shalem], i.e., in a state of contentment, he brings his offering, but he does not bring it when he is an acute mourner. From where is it derived to include that an acute mourner does not bring even a thanks offering? I include the thanks offering because it is consumed in a state of joy, like a peace offering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת הָעוֹלָה מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הָעוֹלָה שֶׁכֵּן בָּאָה בְּנֶדֶר וּבִנְדָבָה כִּשְׁלָמִים מִנַּיִן לְרַבּוֹת [בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וָפֶסַח מְרַבֶּה אֲנִי] בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וָפֶסַח שֶׁכֵּן אֵינָן בָּאִין עַל חֵטְא מִנַּיִן לְרַבּוֹת חַטָּאת וְאָשָׁם ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר זֶבַח.

From where is it derived that the verse also serves to include a burnt offering? I include the burnt offering because it comes as a vow offering and as a gift offering, like a peace offering. From where is it derived that the verse also serves to include a firstborn offering, and an animal tithe offering, and a Paschal offering, which are not brought voluntarily? I include a firstborn offering, and an animal tithe offering, and a Paschal offering, because they too, like a peace offering, do not come to atone for a sin. From where is it derived to include a sin offering and a guilt offering, which atone for sins? The verse states: “And if his offering be a sacrifice [zevaḥ] of peace offerings,” which teaches that an acute mourner may not sacrifice any slaughtered offering [zevaḥ].
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאינן באין על חטא – הלכך כשלמים דמי.
ת״ל זבח – אם זבח שלמים קרבנו.
מנין לרבות לענין זה אף את קרבן העולה? וגם אם תאמר: מרבה אני את העולה, שכן באה בנדר ובנדבה כשלמים, מנין לרבות לענין זה אף את קרבנות הבכור ומעשר ופסח, שאינם באים בנדבה? וגם אם תאמר מרבה אני בכור ומעשר ופסח, שכן, בדומה לקרבנות האחרים שהוזכרו, אף הם אינן באין על חטא, מנין לרבות לענין זה גם קרבנות חטאת ואשם, שהרי אלו באים על חטא? תלמוד לומר בפסוק זה: ״ואם זבח שלמים״ (ויקרא ג, א), ללמדנו שכל שהוא זבח הריהו בכלל ״שלמים״ לענין זה, שמביאו רק כשהוא שלם.
From where is it derived that the verse also serves to include a burnt offering? I include the burnt offering because it comes as a vow offering and as a gift offering, like a peace offering. From where is it derived that the verse also serves to include a firstborn offering, and an animal tithe offering, and a Paschal offering, which are not brought voluntarily? I include a firstborn offering, and an animal tithe offering, and a Paschal offering, because they too, like a peace offering, do not come to atone for a sin. From where is it derived to include a sin offering and a guilt offering, which atone for sins? The verse states: “And if his offering be a sacrifice [zevaḥ] of peace offerings,” which teaches that an acute mourner may not sacrifice any slaughtered offering [zevaḥ].
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מִנַּיִן לְרַבּוֹת הָעוֹפוֹת וְהַמְּנָחוֹת יוְהַיַּיִן וְהָעֵצִים וְהַלְּבוֹנָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר שְׁלָמִים קׇרְבָּנוֹ כׇּל קׇרְבְּנוֹת שֶׁהוּא מֵבִיא כְּשֶׁהוּא שָׁלֵם מֵבִיא וְאֵינוֹ מֵבִיא כְּשֶׁהוּא אוֹנֵן.

From where is it derived to include even the bird offerings, and the meal offerings, and the wine, and the wood, and the frankincense brought for the Temple service? The verse states: “And if his offering be a sacrifice of peace offerings [shelamim korbano],” teaching that for all offerings [korbanot] that a person brings, he brings them when he is whole [shalem], but he does not bring them when he is an acute mourner.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והעצים – המתנדב עצים מביא קרבן עמהן.
ומבררים עוד, מנין לרבות בהלכה זו גם את קדשים שאינם בכלל זבח, כגון העופות והמנחות והיין והעצים והלבונה? תלמוד לומר: ״שלמים קרבנו״, והמלה ״קרבנו״ מדגישה: כל קרבנות שהוא מביא — כשהוא שלם מביא אותם, ואינו מביא אותם כשהוא אונן. קתני
From where is it derived to include even the bird offerings, and the meal offerings, and the wine, and the wood, and the frankincense brought for the Temple service? The verse states: “And if his offering be a sacrifice of peace offerings [shelamim korbano],” teaching that for all offerings [korbanot] that a person brings, he brings them when he is whole [shalem], but he does not bring them when he is an acute mourner.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) קָתָנֵי מִיהָא פֶּסַח.

The Gemara explains: In any event, Rabbi Shimon teaches that it is prohibited for an acute mourner to bring a Paschal offering, even though he will cease to be an acute mourner that night; this contradicts the first baraita.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קתני מיהת פסח – דבשלמא כולהו איכא למימר מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא אלא פסח קשיא אדלעיל דתנא טובל ואוכל פסחו.
מיהא [שנה על כל פנים] בברייתא זו גם פסח, משמע שגם פסח אסור האונן להביא, ומכאן שאינו רשאי לאוכלו בלילה!
The Gemara explains: In any event, Rabbi Shimon teaches that it is prohibited for an acute mourner to bring a Paschal offering, even though he will cease to be an acute mourner that night; this contradicts the first baraita.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רַב חִסְדָּא פֶּסַח כְּדִי נַסְבֵיהּ.

Rav Ḥisda said: The latter baraita mentions a Paschal offering for no purpose. In other words, the halakha that an acute mourner does not bring an offering does not actually apply to a Paschal offering, and the baraita mentions it only out of habit, since a firstborn-animal offering, the animal tithe offering, and a Paschal offering are frequently mentioned together.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב חסדא פסח כדי נסביה – במסקנא משני כאן קודם ששחטו וזרקו עליו כאן לאחר ששחטו וזרקו עליו דההיא לא יביא פסחו כשמת קודם ששחטו וזרקו עליו וההיא דטובל ואוכל לערב כשמת לאחר ששחטו וזרקו עליו אבל הנך אמוראי לא בעו לשנויי הכי משום דקסברי אכילה לא מעכבא וכיון דלא מעכבא אמאי דחיא אכילתה אנינות לילה דרבנן טפי משאר קדשים אבל היכא דמת קודם ששחטו אף על גב דאכילה לא מעכבת אי לא שרית לאוכלו לא מייתי ויש לתמוה דמשמע דשרי ר״ש לשחוט ולזרוק אחר שמת לו מת משום דאנינות לילה דרבנן והלא אנינות יום דאורייתא ודל אכילה מהכא מ״מ הקרבה ביום אסור בחטאת עולה ואשם דאסור להביא כשהוא אונן מדכתיב קרבנו כל ששמו קרבן וכי תימא משום דאתי עשה דפסח ודחי עשה דאנינות דכשהוא שלם מביא א״כ היכי דייק מינה אנינות לילה מדרבנן אפילו היא דאורייתא דחיא ומתוך פי׳ הקונטרס משמע דסבר השתא דכולה אסמכתא בעלמא ונראה לפרש כיון דעיקר פסח לא בא אלא לאכילה כדתנן (פסחים דף עו:) פסח הבא בטומאה נאכל בטומאה שעיקרו לא בא אלא לאכילה הלכך לא חיישינן ביה לאנינות בזמן הקרבה אלא בזמן אכילה ואף על גב דאכילה לא מעכבת.
אמר רב חסדא: פסח כדי נסביה [לחינם מביא אותו]. כלומר, בפסח אין דין זה קיים, והוא נזכר כאן יחד עם הבכור והמעשר רק מתוך שגרת הלשון, שבמקומות רבים הם נזכרים ביחד.
Rav Ḥisda said: The latter baraita mentions a Paschal offering for no purpose. In other words, the halakha that an acute mourner does not bring an offering does not actually apply to a Paschal offering, and the baraita mentions it only out of habit, since a firstborn-animal offering, the animal tithe offering, and a Paschal offering are frequently mentioned together.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) רַב שֵׁשֶׁת אָמַר מַאי פֶּסַח שַׁלְמֵי פֶסַח אִי הָכִי הַיְינוּ שְׁלָמִים תְּנָא שְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת פֶּסַח וּתְנָא שְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת עַצְמָן.

Rav Sheshet said: What is meant in this baraita by the term: Paschal offering? It is referring to the peace offerings of Passover, i.e., the peace offering that is sacrificed along with the Paschal offering. The Gemara objects: If so, that is the same as a peace offering, which Rabbi Shimon already mentioned. The Gemara answers: He taught the halakha with regard to peace offerings that come on account of the Paschal offering, and he taught separately the halakha with regard to peace offerings that come on their own account.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלמי פסח – חגיגת י״ד כשהחבורה מרובה.
רב ששת אמר: מאי [מה פירוש] ״פסח״ האמור כאן? שלמי פסח, כלומר, שלמי חגיגה, הבאים יחד עם הפסח. ומקשים: אי הכי [אם כך], היינו [הרי זה] שלמים, שכבר שנה ר׳ שמעון בברייתא זו! ומשיבים: תנא [שנה] שלמים הבאין מחמת פסח, ותנא [ושנה] גם שלמים הבאין מחמת עצמן.
Rav Sheshet said: What is meant in this baraita by the term: Paschal offering? It is referring to the peace offerings of Passover, i.e., the peace offering that is sacrificed along with the Paschal offering. The Gemara objects: If so, that is the same as a peace offering, which Rabbi Shimon already mentioned. The Gemara answers: He taught the halakha with regard to peace offerings that come on account of the Paschal offering, and he taught separately the halakha with regard to peace offerings that come on their own account.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) דְּאִי לָא תְּנָא שְׁלָמִים הַבָּאִין מֵחֲמַת פֶּסַח סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּמֵחֲמַת פֶּסַח אָתֵי כְּגוּפֵיהּ דְּפֶסַח דָּמֵי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara explains: Rabbi Shimon needed to teach both cases explicitly, because if he did not teach the halakha with regard to peace offerings that come on account of the Paschal offering, it would enter your mind to say: Since they come on account of the Paschal offering, they are considered like the Paschal offering itself, and the acute mourner offers them as well. Therefore, Rabbi Shimon teaches us that these peace offerings are also forbidden to an acute mourner.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והוצרך לכך, דאי [שאם] לא תנא [היה שונה] שלמים הבאין מחמת פסח, סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: הואיל ומחמת פסח אתי [באים], כגופיה דפסח דמי [כגופו של הפסח נחשבים], וגם אותם מביא האונן, קא משמע לן [משמיע לנו] כי גם שלמים אלה אסור להביא כשהוא אונן.
The Gemara explains: Rabbi Shimon needed to teach both cases explicitly, because if he did not teach the halakha with regard to peace offerings that come on account of the Paschal offering, it would enter your mind to say: Since they come on account of the Paschal offering, they are considered like the Paschal offering itself, and the acute mourner offers them as well. Therefore, Rabbi Shimon teaches us that these peace offerings are also forbidden to an acute mourner.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) רַב מָרִי אָמַר

Rav Mari said a different resolution to the contradiction between the statements of Rabbi Shimon:
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב מרי אמר:
Rav Mari said a different resolution to the contradiction between the statements of Rabbi Shimon:
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

זבחים צט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה זבחים צט: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס זבחים צט:, רש"י זבחים צט:, תוספות זבחים צט:, גליון הש"ס לרע"א זבחים צט:, פירוש הרב שטיינזלץ זבחים צט:

Zevachim 99b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Zevachim 99b, Collected from HeArukh Zevachim 99b, Rashi Zevachim 99b, Tosafot Zevachim 99b, Gilyon HaShas Zevachim 99b, Steinsaltz Commentary Zevachim 99b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144