ולקח הכהן – לשון קבלה הוא.
(1) 
{ויקרא ד׳:כ״ה} וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת שֶׁתְּהֵא קַבָּלָה לְשֵׁם חַטָּאת.
{ויקרא ד׳:כ״ה} וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת שֶׁתְּהֵא קַבָּלָה לְשֵׁם חַטָּאת.“And the priest shall take of the blood of the sin offering” (Leviticus 4:25), teaching that the collection of the blood must be performed for the sake of a sin offering.
״ולקח הכהן מדם החטאת״ (ויקרא ד, כה), לומר שתהא קבלה לשם חטאת.
“And the priest shall take of the blood of the sin offering” (Leviticus 4:25), teaching that the collection of the blood must be performed for the sake of a sin offering.
הכל
(2) וְאַשְׁכְּחַן שְׁחִיטָה וְקַבָּלָה זְרִיקָה מְנָלַן דְּאָמַר קְרָא {ויקרא ד׳:כ״ו} וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ שֶׁתְּהֵא כַּפָּרָה לְשֵׁם חַטָּאת.
The Gemara asks: And we found a source for the halakha that the slaughter and collection must be performed for the sake of a sin offering. From where do we derive this halakha with regard to the sprinkling of the blood? The Gemara answers: It is derived from a verse, as the verse states: “And the priest shall make atonement for him concerning his sin” (Leviticus 4:26), teaching that the atonement must be effected for the sake of a sin offering, as atonement is effected by the sprinkling of the blood.
ואשכחן [ומצאנו] איפוא מקור ששחיטה וקבלה צריכות להיות לשמן, זריקה מנלן [מנין לנו] שאף היא צריכה להיות לשמה? שאמר קרא [הכתוב]: ״וכפר עליו הכהן מחטאתו״ (ויקרא ד, כו), ללמד שתהא כפרה לשם חטאת, וזריקת הדם היא המכפרת.
The Gemara asks: And we found a source for the halakha that the slaughter and collection must be performed for the sake of a sin offering. From where do we derive this halakha with regard to the sprinkling of the blood? The Gemara answers: It is derived from a verse, as the verse states: “And the priest shall make atonement for him concerning his sin” (Leviticus 4:26), teaching that the atonement must be effected for the sake of a sin offering, as atonement is effected by the sprinkling of the blood.
הכל
(3) אַשְׁכְּחַן שִׁנּוּי קֹדֶשׁ שִׁנּוּי בְּעָלִים מְנָלַן אָמַר קְרָא עָלָיו עָלָיו וְלֹא עַל חֲבֵירוֹ.
The Gemara asks: We found a source for the prohibition against deviation from the type of offering. From where do we derive the prohibition against deviation with regard to the owner? The Gemara answers: The aforementioned verse states: “And the priest shall make atonement for him,” indicating that the intent must be for him, and not for another.
זריקה מנלן מוכפר עליו הכהן מחטאתו – הרבה יש תימה דהני קראי דשחיטה וקבלה ושחט אותה לחטאת ולקח הכהן כתיבי בסתם חטאת כגון חטאת חלב בפרשת ויקרא גבי כשבה והאי קרא דוכפר עליו הכהן מחטאתו כתיב בחטאת דשמיעת קול וביטוי שפתים אבל בחטאת חלב לא כתיב מחטאתו אלא על חטאתו כתיב ובתורת כהנים באותה פרשה עצמה דחטאת חלב דריש מקרא דמחטאתו אע״ג דלא כתיב בההיא פרשתא וזהו תימה דשביק קרא דעל חטאתו דכתיב בההיא פרשתא ושמא משום דעל חטאתו לאחר הקטרת אימורים הוא דכתיב אבל תימה דלקמן משמע דכל הני קראי דהכא בחטאת חלב כתיבי דקאמר אשכחנא חטאת חלב אבל חטאת דשמיעת קול וביטוי שפתים מנא לן וי״ל דהכי קאמר לקמן אשכחנא חטאת חלב עכובא שחיטה וקבלה בשנוי קדש ושאר עבודות נילף כדאמר לעיל מה שלמים לא חלקת בין זביחה לשאר עבודות למצוה אף כאן לא תחלוק לעכב וקבלה נמי לא הוצרך לכתוב אבל שמיעת קול מנא לן דאע״ג דכתיב ביה וכפר עליו מחטאתו ודרשינן לעיל לשם חטאת היינו שנוי קדש בזריקה ולא חלקת לא נימא בזריקה לפי שהיא עיקר כפרה ושנוי בעלים בחטאת חלב נגמר משמיעת קול דליכא פירכא וי״מ דמחטאתו דקאמר היינו בשעיר נשיא דכתיב ביה נמי מחטאתו וקאי גם אחטאת חלב וקשה דכתיב לאחר הקטרת אימורים נראה לי ברו״ך. ועוד נ״ל דלא הוה מצי למדרש מוכפר על חטאתו אשר חטא דכתיב בחטאת חלב משום דהכי קאמר על פשעו אשר חטא (ולא בשמיעת קול מיירי בחטאת קרבנו) ולא משעיר נשיא דכתיב מחטאתו ונסלח לו והיינו מפשעו וחטאתו שלו ונסלח לו אבל בשמיעת קול לא כתיב זה ולא זו אלא מחטאתו היינו מקרבנו. ברו״ך.
אשכחן [מצאנו] איפוא שנוי קדש, שנוי בעלים מנלן [מנין לנו]? אמר קרא [הכתוב] שם: ״וכפר עליו״, ללמד: עליו ולא על חבירו.
The Gemara asks: We found a source for the prohibition against deviation from the type of offering. From where do we derive the prohibition against deviation with regard to the owner? The Gemara answers: The aforementioned verse states: “And the priest shall make atonement for him,” indicating that the intent must be for him, and not for another.
הכל
(4) אַשְׁכְּחַן לְמִצְוָה לְעַכֵּב מְנָלַן כִּדְאָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ חַטָּאת חַטָּאתוֹ הָכָא נָמֵי חַטָּאת חַטָּאתוֹ.
The Gemara asks: We found a source for the mitzva to sprinkle the blood for the sake of the owner ab initio. From where do we derive that this is indispensable and disqualifies the offering if not fulfilled? The Gemara answers: It is as Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says with regard to the sin offering of a nazirite: Since the verse could have simply stated: Sin offering, but instead stated: “His sin offering” (Numbers 6:16), it is inferred that the offering must be sacrificed for his, the owner’s, sake. Here too, since the verse could have simply stated “sin,” but states “his sin,” one infers that if the blood of the sin offering is not sprinkled for the sake of its owner, it is disqualified.
אשכחן למצוה כו׳ – ואי קשיא מצוה מהיקשא דזאת התורה משלמים אתיא כשאר כל הזבחים אין הכי נמי ומסקנא מהתם יליף לה לקמיה ומעיקרא הוא דמהדרינן דנכתבו כולהו בגופיה.
כדאמר רב הונא כו׳ – לקמן בשמעתין.
חטאתו – וכפר עליו הכהן מחטאתו (כשזרק דמו לשמו חטאת חטאתו) מדהוה ליה למכתב מחטאת וכתיב וי״ו יתירא למדרש בה לשם בעלים.
אשכחן [מצאנו] למצוה שלכתחילה צריך לזרוק לשם הבעלים, לעכב מנלן [מנין לנו] שאם שינה — פסל? ומשיבים: כמו שאמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע להלן, בענין חטאת נזיר, שהיה יכול לכתוב ״חטאת״ וכתב ״חטאתו״ להדגיש — דווקא זו שנעשתה לשמו, הכא נמי [כאן גם כן] יש לדרוש ״חטאת״ ״חטאתו״ שאם זרק שלא לשמו — פסול.
The Gemara asks: We found a source for the mitzva to sprinkle the blood for the sake of the owner ab initio. From where do we derive that this is indispensable and disqualifies the offering if not fulfilled? The Gemara answers: It is as Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says with regard to the sin offering of a nazirite: Since the verse could have simply stated: Sin offering, but instead stated: “His sin offering” (Numbers 6:16), it is inferred that the offering must be sacrificed for his, the owner’s, sake. Here too, since the verse could have simply stated “sin,” but states “his sin,” one infers that if the blood of the sin offering is not sprinkled for the sake of its owner, it is disqualified.
הכל
(5) אַשְׁכְּחַן מִצְוָה בְּשִׁנּוּי קֹדֶשׁ וּזְרִיקָה בְּשִׁנּוּי בְּעָלִים בֵּין לְמִצְוָה בֵּין לְעַכֵּב לְעַכֵּב בְּכׇל עֲבוֹדוֹת בְּשִׁנּוּי קֹדֶשׁ וּבִשְׁאָר עֲבוֹדוֹת בְּשִׁנּוּי בְּעָלִים בֵּין לְמִצְוָה בֵּין לְעַכֵּב מְנָלַן.
The Gemara asks: We found a source for the mitzva of sacrificing a sin offering without deviation from the type of offering ab initio, and with regard to sprinkling its blood without deviation with regard to the owner concerning both its mitzva ab initio and its indispensability. From where do we derive that performing all sacrificial rites without deviation from the type of offering is an indispensable requirement, and that performing all other rites, besides sprinkling the blood, without deviation with regard to the owner is both a mitzva ab initio and indispensable?
אשכחן מצוה בשנוי קדש – בכל עבודות וזריקה אשכחן בה מצוה ועכוב בשנוי בעלים דהאי מחטאתו נמי בזריקה כתיב שהיא הכפרה.
לעכב בכל עבודות בשנוי קדש – שלא למדנו לאחד מהן ושאר עבודות לבד מזריקה בשנוי בעלים בין למצוה בין לעכב מנלן.
וזריקה בשנוי בעלים בין למצוה בין לעכב – תימה דמהאי קרא וכפר עליו הכהן מחטאתו דרשינן תרווייהו זריקה בשנוי קדש ושנוי בעלים ואם כן מחטאת חטאתו תיפוק ליה נמי עכובא בשנוי קדש כמו בשנוי בעלים דאתרווייהו קאי.
אשכחן [מצאנו] איפוא שיש מצוה בשנוי קדש, וזריקה בשנוי בעלים בין למצוה בין לעכב. לעכב בכל עבודות בשנוי קדש, ובשאר עבודות (חוץ מזריקה) בשנוי בעלים, בין למצוה בין לעכב מנלן [מנין לנו]?
The Gemara asks: We found a source for the mitzva of sacrificing a sin offering without deviation from the type of offering ab initio, and with regard to sprinkling its blood without deviation with regard to the owner concerning both its mitzva ab initio and its indispensability. From where do we derive that performing all sacrificial rites without deviation from the type of offering is an indispensable requirement, and that performing all other rites, besides sprinkling the blood, without deviation with regard to the owner is both a mitzva ab initio and indispensable?
הכל
(6) אָמַר ר׳ רַבִּי יוֹנָה אָתְיָא מֵחַטַּאת נָזִיר דִּכְתִיב {במדבר ו׳:ט״ז} וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה׳ וְעָשָׂה אֶת חַטָּאתוֹ וְאֶת עוֹלָתוֹ שֶׁיְּהוּ כׇּל עֲשִׂיּוֹתָיו לְשֵׁם חַטָּאת.
Rabbi Yona says: It is derived from the halakha concerning the sin offering of a nazirite; as it is written concerning a nazirite: “And the priest shall bring them before the Lord, and shall offer [ve’asa] his sin offering, and his burnt offering” (Numbers 6:16). The verse teaches that all of its sacrificial actions [asiyyotav] must be performed for the sake of a sin offering.
ועשה את חטאתו שיהו כל עשיותיו לשם חטאת אשכחנא שנוי קדש שנוי בעלים מנ״ל אמר רב הונא בריה דרב יהושע חטאת חטאתו – כך גירסת הקונטרס ולגירסא זו מוקי ברישא לעכב בשנוי קדש קודם שנעמיד למצוה בשנוי בעלים באם אינו ענין ואינו משמע כן בכולי פירקא לעיל גבי שלמים ופסח דקאמר אשכחנא שנוי קדש שנוי בעלים מנא לן ומוקי ברישא בשנוי בעלים באם אינו ענין קודם שיעמיד קרא לעכב ומיהו י״ל דשאני הכא דכבר אשכחנא קרא לזריקה בשנוי בעלים ואית ספרים דגרסי אם אינו ענין לשנוי קדש דנפקא ליה מהתם תניהו ענין לשנוי בעלים אשכחנא למצוה לעכב מנא לן אמר רב הונא בריה דרב יהושע חטאת חטאתו ולגירסא זו לא צריכינן תו לקרא דלעיל בזריקה וניחא נמי הא דגרסינן לעיל כדאמר רב הונא בריה דרב יהושע חטאת חטאתו דמשמע דעיקר מילתא לא אתמר אההיא והיינו משום דלבסוף לא קיימא.
אמר ר׳ יונה: אתיא [באה, נלמדת] מחטאת נזיר, דכתיב [שנאמר] בחטאת נזיר: ״והקריב הכהן לפני ה׳ ועשה את חטאתו ואת עלתו״ (במדבר ו, טז), לומר שיהו כל עשיותיו לשם חטאת.
Rabbi Yona says: It is derived from the halakha concerning the sin offering of a nazirite; as it is written concerning a nazirite: “And the priest shall bring them before the Lord, and shall offer [ve’asa] his sin offering, and his burnt offering” (Numbers 6:16). The verse teaches that all of its sacrificial actions [asiyyotav] must be performed for the sake of a sin offering.
הכל
(7) אַשְׁכְּחַן שִׁנּוּי קֹדֶשׁ שִׁנּוּי בְּעָלִים מְנָלַן (אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְשִׁנּוּי קֹדֶשׁ תְּנֵיהוּ עִנְיָן לְשִׁנּוּי בְּעָלִים אַשְׁכְּחַן לְמִצְוָה לְעַכֵּב מְנָלַן).
The Gemara asks: We found a source for the halakha that a sin offering must be sacrificed without deviation from the type of offering, and that this requirement is indispensable. From where do we derive that sacrificing it without deviation with regard to the owner is also indispensable, even in rites other than the sprinkling of the blood?
אשכחן [מצאנו] איפוא פסוק נוסף שהוא לעכב בענין שנוי קדש. שנוי בעלים בשאר עבודות חוץ מזריקה, בין למצוה ובין לעכב, מנלן [מנין לנו]? (אם אינו ענין לשנוי קדש, תניהו ענין לשנוי בעלים. אשכחן למצוה, לעכב מנלן?)
The Gemara asks: We found a source for the halakha that a sin offering must be sacrificed without deviation from the type of offering, and that this requirement is indispensable. From where do we derive that sacrificing it without deviation with regard to the owner is also indispensable, even in rites other than the sprinkling of the blood?
הכל
(8) אָמַר רַב הוּנָא [בְּרֵיהּ דר״י דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ ] חַטָּאת חַטָּאתוֹ.
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says: Since the verse concerning a nazirite could have simply stated: Sin offering, but instead states: “His sin offering,” one infers that the offering must be sacrificed for the owner’s sake.
אמר רב הונא כו׳ – גבי נזיר כתיב ועשה את חטאתו ואת עולתו הרי למצוה וכשלמים מה שלמים לא חלקת בהן בין זריקה לשאר עבודות בשנוי בעלים למצוה אף חטאת לא תחלק בין זריקה לשאר עבודות לעכב הרי לך מצוה ועכוב בין בשנוי קדש בין בשנוי בעלים כך נ״ל וכן יש לפרש גבי חטאת מצורע לקמן נ״ל.
אמר רב הונא [בריה [בנו] של רב יהושע:] היה יכול לומר בענין זה ״חטאת״ ואמר ״חטאתו״, הרי זה בא להדגיש — חטאתו שלו ולא של אחר.
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says: Since the verse concerning a nazirite could have simply stated: Sin offering, but instead states: “His sin offering,” one infers that the offering must be sacrificed for the owner’s sake.
הכל
(9) מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא אֶלָּא מֵעַתָּה עוֹלַת עוֹלָתוֹ מַאי דָּרְשַׁתְּ בֵּיהּ.
Ravina objects to this: If that is so, what do you interpret from the fact that the same verse could have stated: Burnt offering, but instead states: “His burnt offering”?
הכל
(10) וּלְרָבִינָא מִנְחָת מִנְחָתוֹ נֶסֶךְ נִסְכּוֹ מַאי דָּרְשַׁתְּ בְּהוּ.
The Gemara asks: And according to Ravina, what do you interpret from the subsequent verse: “The priest shall offer also his meal offering and his libation” (Numbers 6:17)? Why does Ravina not mention that this verse could have stated: Meal offering, but instead states: “His meal offering,” and that it could have stated: Libation, but instead states: “His libation”?
ולעצם שאלתו של רבינא, שואלים: ולרבינא, מדוע לא שאל גם על מה שנאמר בפסוק הסמוך: ״ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו״ (במדבר ו, יז), שהיה יכול לכתוב ״מנחת״ ונכתב ״מנחתו״, וכן ״נסך״ ונכתב ״נסכו״, מאי דרשת בהו [מה אתה דורש בהם]?
The Gemara asks: And according to Ravina, what do you interpret from the subsequent verse: “The priest shall offer also his meal offering and his libation” (Numbers 6:17)? Why does Ravina not mention that this verse could have stated: Meal offering, but instead states: “His meal offering,” and that it could have stated: Libation, but instead states: “His libation”?
הכל
(11) הָהוּא מִבְּעֵי לֵיהּ מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם בַּלַּיְלָה מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אפי׳ אֲפִילּוּ לְמָחָר אֶלָּא עוֹלַת עוֹלָתוֹ מַאי דָּרְשַׁתְּ בְּהוּ.
The Gemara answers: That language is necessary; it is just like the phrase: “Their meal offering and their libations,” which is mentioned many times in the portion of the Festival offerings (e.g., Numbers 29:37). It teaches that the meal offerings and libations that are brought with the additional animal offerings of the Festivals can be sacrificed even at night after the offering is brought. The phrase: “Their meal offering and their libations,” also teaches that they may be brought even on the following day. Likewise here, when stated with regard to a nazirite, the phrase teaches that they may be brought at night or the day after the offering is sacrificed. But there remains a difficulty: What do you interpret from the fact that the verse could have stated: Burnt offering, but instead states: “His burnt offering”?
ההוא מיבעי ליה – כי היכי דדרשינן לכל מנחתם ונסכיהם בלילה ואפי׳ למחר שיוכשרו לבא למחר לבא בלילה הכי נמי דרשינן להאי ועשה את מנחתו כל זמן שיעשנו הוא קרוי מנחתו ונסכו של זה אע״פ שלא קרבו עם זבחו.
ומשיבים: ההוא ״את מנחתו ואת נסכו״ מבעי ליה [נצרך לו] לכמו שלמדנו מן הכתוב ״מנחתם ונסכיהם״ (במדבר כט, לז) שהמנחה והנסכים של קרבנות המועדים קריבים אפילו בלילה אחרי יום הקרבת הקרבן, ״מנחתם ונסכיהם״ — אפילו למחר, לומר שגם מנחתו ונסכו של הנזיר כשרים להקריבם בלילה ולמחר. אלא ״עולת״ ״עולתו״ שאין לו הסבר אחר, מאי דרשת בהו [מה אתה דורש בהם]?
The Gemara answers: That language is necessary; it is just like the phrase: “Their meal offering and their libations,” which is mentioned many times in the portion of the Festival offerings (e.g., Numbers 29:37). It teaches that the meal offerings and libations that are brought with the additional animal offerings of the Festivals can be sacrificed even at night after the offering is brought. The phrase: “Their meal offering and their libations,” also teaches that they may be brought even on the following day. Likewise here, when stated with regard to a nazirite, the phrase teaches that they may be brought at night or the day after the offering is sacrificed. But there remains a difficulty: What do you interpret from the fact that the verse could have stated: Burnt offering, but instead states: “His burnt offering”?
הכל
(12) וְתוּ מִי גָּמְרִי מֵהֲדָדֵי חַטַּאת חֵלֶב מֵחַטַּאת נָזִיר לָא גָּמְרָה שֶׁכֵּן יֵשׁ עִמָּהּ דָּמִים אֲחֵרִים חַטַּאת נָזִיר מֵחַטַּאת חֵלֶב לָא גָּמְרָה שֶׁכֵּן כָּרֵת.
The Gemara raises an additional objection to the derivation from a nazirite’s sin offering: And furthermore, can the halakhot of a standard sin offering and of a nazirite’s sin offering be derived from one another? The halakhot of a sin offering brought for a transgression, e.g., eating forbidden fat, cannot be derived from the halakhot of a nazirite’s sin offering, due to the unique element of stringency of the latter, since there is other blood, i.e., other offerings are brought, with it. Likewise, the halakhot of a nazirite’s sin offering cannot be derived from the halakhot of a sin offer-ing brought for eating forbidden fat, due to the unique element of stringency of the latter, since it atones for a transgression punishable by excision from the World-to-Come [karet].
מי גמרי – שאר חטאות וחטאת נזיר מהדדי דתמצי לומר חד למצוה וחד לעכב סתם חטאת קרי חטאת חלב משום דשכיחא טפי.
שכן כרת – מכפרת על חייבי כרת אלמא לא גמרי מהדדי וכיון דלא גמרי מהדדי תרווייהו למצוה אצטריכו.
ותו [ועוד] יש להקשות על הסברו של ר׳ יונה, שלמד דין שינוי בחטאת מחטאת נזיר: מי גמרי מהדדי [האם הם לומדות זו מזו]? חטאת חלב כלומר, חטאת שבא על חטא, כמו על אכילת חלב, מחטאת נזיר לא גמרה [אינה לומדת], מפני שחטאת נזיר חמורה יותר, שכן יש עמה דמים אחרים שהנזיר צריך להביא גם עולה ואשם. ולהיפך, גם חטאת נזיר מחטאת חלב לא גמרה [אינה לומדת] שכן חטאת חלב מכפרת על עבירה שיש בה כרת!
The Gemara raises an additional objection to the derivation from a nazirite’s sin offering: And furthermore, can the halakhot of a standard sin offering and of a nazirite’s sin offering be derived from one another? The halakhot of a sin offering brought for a transgression, e.g., eating forbidden fat, cannot be derived from the halakhot of a nazirite’s sin offering, due to the unique element of stringency of the latter, since there is other blood, i.e., other offerings are brought, with it. Likewise, the halakhot of a nazirite’s sin offering cannot be derived from the halakhot of a sin offer-ing brought for eating forbidden fat, due to the unique element of stringency of the latter, since it atones for a transgression punishable by excision from the World-to-Come [karet].
הכל
(13) אֶלָּא אָמַר רָבָא אָתְיָא מֵחַטַּאת מְצוֹרָע דִּכְתִיב {ויקרא י״ד:י״ט} וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת הַחַטָּאת שֶׁיְּהוּ כׇּל עֲשִׂיּוֹתָיו לְשֵׁם חַטָּאת.
Rather, Rava says: These halakhot are derived from the halakha of the sin offering of a leper; as it is written: “And the priest shall offer [ve’asa] the sin offering” (Leviticus 14:19), teaching that all sacrificial actions of [asiyyotav] a sin offering must be performed for the sake of a sin offering.
אלא אמר רבא: אתיא [באה, נלמדת] ההלכה בחטאת חלב מחטאת מצורע, דכתיב [שנאמר]: ״ועשה הכהן את החטאת״ (ויקרא יד, יט), לומר שיהו כל עשיותיו לשם חטאת.
Rather, Rava says: These halakhot are derived from the halakha of the sin offering of a leper; as it is written: “And the priest shall offer [ve’asa] the sin offering” (Leviticus 14:19), teaching that all sacrificial actions of [asiyyotav] a sin offering must be performed for the sake of a sin offering.
הכל
(14) וְאַשְׁכְּחַן שִׁנּוּי קֹדֶשׁ שִׁנּוּי בְּעָלִים מְנָלֵיהּ אָמַר קְרָא {ויקרא י״ד:י״ט} וְכִפֶּר עַל הַמְטַהֵר וְגוֹ׳ עַל הַמְטַהֵר זֶה וְלֹא עַל הַמְטַהֵר חֲבֵירוֹ.
And we found a source for the halakha that a sin offering must be sacrificed without deviation from the type of offering, and that this is indispensable. From where do we derive that sacrificing a sin offering without deviation with regard to the owner is also indispensable? The verse states: “And make atonement for the one that is to be purified of his impurity” (Leviticus 14:19), indicating that the sin offering must be sacrificed for the sake of this person who is being purified, and not for another person who is to be purified.
ואשכחן שנוי קדש – ולעכב דהא נפקא לן מצוה לעיל בשאר חטאות.
וכפר על המטהר – סיפיה דועשה הכהן את החטאת הוא ועל המטהר אכולהו עשיות קאי.
ואשכחן [ומצאנו] איפוא שנוי קדש, שנוי בעלים מנליה [מנין לו] שהוא מעכב? אמר קרא [המקרא]: ״וכפר על המטהר״ וגו׳ (ויקרא יד, יט), לומר: על המטהר הזה ולא על המטהר חבירו.
And we found a source for the halakha that a sin offering must be sacrificed without deviation from the type of offering, and that this is indispensable. From where do we derive that sacrificing a sin offering without deviation with regard to the owner is also indispensable? The verse states: “And make atonement for the one that is to be purified of his impurity” (Leviticus 14:19), indicating that the sin offering must be sacrificed for the sake of this person who is being purified, and not for another person who is to be purified.
הכל
(15) וְאַכַּתִּי מִי יָלְפָא מֵהֲדָדֵי חַטַּאת חֵלֶב מֵחַטַּאת מְצוֹרָע לָא יָלְפָא שֶׁכֵּן יֵשׁ עִמָּהּ דָּמִים אֲחֵרִים חַטָּאת מְצוֹרָע מֵחַטַּאת חָלָב לָא גָּמְרָה שֶׁכֵּן כָּרֵת.
The Gemara asks: But still, can the halakhot of a standard sin offering and a leper’s sin offering be derived from one another? This comparison is also problematic. The halakhot of a sin offering brought for eating forbidden fat cannot be derived from the halakhot of a leper’s sin offering, since there is other blood that is brought with the latter, i.e., a burnt offering and a guilt offering; and the halakhot of a leper’s sin offering cannot be derived from the halakhot of a sin offering brought for eating forbidden fat, since the latter atones for a transgression punishable by karet.
ומקשים: ואכתי [ועדיין] יש לשאול אותה שאלה עצמה שנשאלה על שיטת ר׳ יונה: מי ילפא מהדדי [האם לומדת זו מזו]? חטאת חלב מחטאת מצורע לא ילפא [אינה לומדת], שכן יש עמה בחטאת מצורע גם דמים אחרים דם עולה ודם אשם, חטאת מצורע מחטאת חלב לא גמרה [אינה לומדת], שכן יש בה כפרת כרת!
The Gemara asks: But still, can the halakhot of a standard sin offering and a leper’s sin offering be derived from one another? This comparison is also problematic. The halakhot of a sin offering brought for eating forbidden fat cannot be derived from the halakhot of a leper’s sin offering, since there is other blood that is brought with the latter, i.e., a burnt offering and a guilt offering; and the halakhot of a leper’s sin offering cannot be derived from the halakhot of a sin offering brought for eating forbidden fat, since the latter atones for a transgression punishable by karet.
הכל
(16) מֵחֲדָא לָא אָתְיָא תֵּיתֵי חֲדָא מִתַּרְתֵּי.
The Gemara answers: Indeed, the halakhot of a sin offering cannot be derived from the halakhot of one other type of sin offering alone. But one can derive the halakhot of one type of sin offering from the halakhot of the other two. The verses concerning a standard sin offering, that of a leper, and that of a nazirite all contain elements that indicate that the offering must be sacrificed for its own sake. Two of them together are sufficient to teach that this halakha applies to the third case. The third case is therefore apparently extraneous, and it is understood to teach that proper intent in this regard is indispensable for all the offering’s rites.
ומשיבים: אמנם, מחדא לא אתיא [חטאת אחת מחטאת אחת אינה באה, אינה נלמדת], אבל תיתי חדא מתרתי [תבוא, תילמד, אחת מן החטאות משתים אחרות].
The Gemara answers: Indeed, the halakhot of a sin offering cannot be derived from the halakhot of one other type of sin offering alone. But one can derive the halakhot of one type of sin offering from the halakhot of the other two. The verses concerning a standard sin offering, that of a leper, and that of a nazirite all contain elements that indicate that the offering must be sacrificed for its own sake. Two of them together are sufficient to teach that this halakha applies to the third case. The third case is therefore apparently extraneous, and it is understood to teach that proper intent in this regard is indispensable for all the offering’s rites.
הכל
(17) בְּהֵי לָא לִכְתּוֹב [לָא לִכְתּוֹב] רַחֲמָנָא בְּחַטַּאת חֵלֶב וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן יֵשׁ עִמָּהֶם דָּמִים אֲחֵרִים.
The Gemara asks: With regard to which type of sin offering should the Torah not have written this halakha, i.e., which of the three cases should be regarded as the extraneous case? If you say: Let the Merciful One not write it with regard to a sin offering brought for eating forbidden fat, and one can derive it from these other sin offerings, i.e., those of a nazirite and a leper, this can be refuted: What is notable about these other sin offerings? They are notable in that there is other blood brought with them. Therefore, the halakha should apply only to similar sin offerings.
ושואלים: בהי [באיזו] מהן לא לכתוב [תכתוב] התורה? אם תאמר [לא לכתוב] רחמנא [תכתוב התורה] בחטאת חלב ותיתי מהנך [ותבוא ותילמד מאלה האחרות] — מה להנך [לאחרות] חטאת נזיר וחטאת מצורע שכן יש עמהם דמים אחרים!
The Gemara asks: With regard to which type of sin offering should the Torah not have written this halakha, i.e., which of the three cases should be regarded as the extraneous case? If you say: Let the Merciful One not write it with regard to a sin offering brought for eating forbidden fat, and one can derive it from these other sin offerings, i.e., those of a nazirite and a leper, this can be refuted: What is notable about these other sin offerings? They are notable in that there is other blood brought with them. Therefore, the halakha should apply only to similar sin offerings.
הכל
(18) לָא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּחַטַּאת נָזִיר וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן אֵין לָהֶן שְׁאֵלָה.
If you say: Let the Merciful One not write it with regard to a nazirite’s sin offering, and one can derive it from these other sin offerings, those of a leper and a sinner, this can also be refuted: What is notable about these other sin offerings? They are notable in that one does not have the option of obtaining an exemption through a request to a halakhic authority. A nazirite, by contrast, can request of a halakhic authority to dissolve his vow of naziriteship, thereby nullifying his obligation.
ואם תאמר: לא לכתוב רחמנא [תכתוב התורה] בחטאת נזיר ותיתי מהנך [ותבוא, תילמד מאלה האחרות] — מה להנך [לאחרות] שכן אין להן שאלה, שהחוטא והמצורע חייב להביא חטאתו בכל מקרה, מה שאין כן בנזיר שיכול להישאל על נדר הנזירות ולבטל את החובה!
If you say: Let the Merciful One not write it with regard to a nazirite’s sin offering, and one can derive it from these other sin offerings, those of a leper and a sinner, this can also be refuted: What is notable about these other sin offerings? They are notable in that one does not have the option of obtaining an exemption through a request to a halakhic authority. A nazirite, by contrast, can request of a halakhic authority to dissolve his vow of naziriteship, thereby nullifying his obligation.
הכל
(19) לָא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּחַטַּאת מְצוֹרָע וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן אֵין בָּאִין בְּדַלּוּת.
If you say: Let the Merciful One not write it with regard to a leper’s sin offering, and one can derive it from these other sin offerings, those of a nazirite and a sinner, this can also be refuted: What is notable about these other sin offerings? They are notable in that they cannot be brought from doves instead of sheep if the owner is poor, unlike a leper’s sin offering (see Leviticus 14:21). Therefore, the halakhot of these different sin offerings cannot be derived from one another.
ואם תאמר: לא לכתוב רחמנא [תכתוב התורה] בחטאת מצורע ותיתי מהנך [ותבוא מאלה האחרות], אפשר לדחות: מה להנך [לאלה] שכן אין באין בדלות כמו בחטאת מצורע שיש בה הפרש בין עני ועשיר (ראה ויקרא יד, כא), אלא יש להן קצבה קבועה!
If you say: Let the Merciful One not write it with regard to a leper’s sin offering, and one can derive it from these other sin offerings, those of a nazirite and a sinner, this can also be refuted: What is notable about these other sin offerings? They are notable in that they cannot be brought from doves instead of sheep if the owner is poor, unlike a leper’s sin offering (see Leviticus 14:21). Therefore, the halakhot of these different sin offerings cannot be derived from one another.
הכל
(20) אֶלָּא אָמַר קְרָא {ויקרא ז׳:ל״ז} זֹאת הַתּוֹרָה לָעוֹלָה וְלַמִּנְחָה וְגוֹ׳ הִקִּישׁוֹ הַכָּתוּב לִשְׁלָמִים מָה שְׁלָמִים בֵּין שִׁנּוּי קֹדֶשׁ בֵּין שִׁנּוּי בְּעָלִים בָּעֵינַן לִשְׁמָן לְמִצְוָה אַף חַטָּאת בֵּין שִׁנּוּי קֹדֶשׁ בֵּין שִׁנּוּי בְּעָלִים בָּעֵינַן לִשְׁמָן לְמִצְוָה.
Rather, the halakha is derived from that which the verse states: “This is the law of the burnt offering, and of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the consecration offering, and of the sacrifice of peace offerings” (Leviticus 7:37). The verse juxtaposes a sin offering with a peace offering, indicating that just as for a peace offering we require intent for its sake, as a mitzva ab initio, both concerning the deviation from the type of offering and concerning deviation with regard to the owner, so too, for a sin offering we require intent for its sake as a mitzva, both concerning deviation from the type of offering and concerning deviation with regard to the owner.
אלא לא ניתן ללמוד מן החטאות עצמן זו על זו, ויש לומר באופן אחר: אמר קרא [הכתוב]: ״זאת התורה לעלה ולמנחה ולחטאת... ולזבח השלמים״ וגו׳ (ויקרא ז, לז), הקישו הכתוב את החטאת לשלמים, מה שלמים — בין שנוי קדש בין שנוי בעלים בעינן [צריכים אנו] שיהיו לשמן למצוה, אף חטאת — בין שנוי קדש בין שנוי בעלים בעינן [צריכים אנו] שיהיו לשמן למצוה.
Rather, the halakha is derived from that which the verse states: “This is the law of the burnt offering, and of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the consecration offering, and of the sacrifice of peace offerings” (Leviticus 7:37). The verse juxtaposes a sin offering with a peace offering, indicating that just as for a peace offering we require intent for its sake, as a mitzva ab initio, both concerning the deviation from the type of offering and concerning deviation with regard to the owner, so too, for a sin offering we require intent for its sake as a mitzva, both concerning deviation from the type of offering and concerning deviation with regard to the owner.
הכל
(21) הִילְכָּךְ מִצְוָה מִשְּׁלָמִים וְהָנָךְ קְרָאֵי לְעַכֵּב.
Therefore, the mitzva ab initio is derived from the halakha of a peace offering; and those verses mentioned earlier, from which this requirement is derived with regard to each type of sin offering separately, repeat the halakha to teach that it is indispensable.
והנך קראי לעכב – וכשלמים מה שלמים לא חלקת בהן למצוה אף חטאת לא תחלוק בו לעכב וכיון דכתיב עכובא בזריקה אתיא להו לכולהו עבודות בהך דרשא מהיקשא דשלמים.
הילכך מצוה משלמים והנך קראי לעכב – וא״ת למה לי למכתב בכולהו לכתוב בהך ואינך כולהו אתו מדכתיב זאת תורת החטאת תורה אחת לכל החטאות כדלקמן בשמעתא דמבוג ויש לומר דבמסקנא לא קאי ואע״ג דבפרק דם חטאת (לקמן דף צב.) תנן תורה אחת לכל החטאות היינו במילתא דכתיבא התם אשר יזה מדמה על הבגד ומיהו איכא דאית ליה הך סברא לר׳ שמעון בריש מסכת מנחות (דף ג:) וא״ת למה לי למכתב בחטאת חלב עכובא בכל עבודות לכתוב בחדא ונימא מה שלמים לא חלקת למצוה אף חטאת לא תחלוק כדקאמר לעיל וי״ל דכי האי גוונא זמנין דטרח ליה קרא וכתב א״נ אתי לדרשא אחרינא וא״ת מנא לן בחטאת נזיר עכובא בשנוי בעלים ויש לומר מחטאת חטאתו אע״ג דלעיל לא קאי עיקר פירכא סמיך אותו מי גמירי מהדדי.
הילכך [על כן], לענין מצוה למדים משלמים, והנך קראי [ואלו הכתובים האחרים] שהבאנו לגבי חטאת, כל אחת לגופה, באים ללמד שהוא גם לעכב.
Therefore, the mitzva ab initio is derived from the halakha of a peace offering; and those verses mentioned earlier, from which this requirement is derived with regard to each type of sin offering separately, repeat the halakha to teach that it is indispensable.
הכל
(22) וְאַשְׁכְּחַן חַטַּאת חֵלֶב דִּכְתִיב בָּהּ לַחַטָּאת
The Gemara asks: And we found a source for these halakhot with regard to a sin offering brought for eating forbidden fat, as it is written with regard to it: “And slaughter it for a sin offering” (Leviticus 4:33), indicating that it must be slaughtered for the sake of a sin offering. Likewise, sources for this halakha with regard to the sin offerings of a nazirite and a leper have also been cited.
The Gemara asks: And we found a source for these halakhot with regard to a sin offering brought for eating forbidden fat, as it is written with regard to it: “And slaughter it for a sin offering” (Leviticus 4:33), indicating that it must be slaughtered for the sake of a sin offering. Likewise, sources for this halakha with regard to the sin offerings of a nazirite and a leper have also been cited.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.