×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) זְכָרִים וּנְקֵבוֹת תְּמִימִין וּבַעֲלֵי מוּמִין (דְּאָמַר מָר אתַּמּוּת וְזַכְרוּת בִּבְהֵמָה וְאֵין תַּמּוּת וְזַכְרוּת בְּעוֹפוֹת.
That which was taught in the baraita: All animals were fit to be sacrificed: Males and females, unblemished and blemished animals, pertains to that which the Master said as a principle concerning the halakhot of sacrifices: The requirements that an offering must have unblemished status and that a burnt offering must have male status apply to animal offerings, but the requirements of unblemished status and male status do not apply to birds.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך טרבן
טרבןא(בסוף פרה) הסלים שבקנתל ומטה של טרבן. (זבחים קיו עבודה זרה כד: מנחות כב.) מאי מוריגים אמר עולא מקל של טרבל פי׳ כמין עץ של ברזל שדשין בו התבואה כמפורש מאי מטה של טרבל אמר רבי יהודה עיזא דקירקסא דדישא דישתא (א״ב פי׳ טריבל אמר בלשון יוני ורומי כמין עגלה עשויה לדוש את התבואה):
א. [דרעש אייזען.]
ומה ששנינו בברייתא שהיו מקריבים בהמה חיה ועוף זכרים ונקבות, תמימין ובעלי מומין, הריהו מתייחס למה שאמר מר [החכם] ככלל בדיני קרבנות: דין תמות (למעט בעלי מום) ודין זכרות (למעט נקבות, בקרבן עולה) נוהגים דווקא בקרבנות הבאים מן הבהמה, ואין דיני תמות וזכרות נוהגים בקרבנות הבאים מן העופות.
That which was taught in the baraita: All animals were fit to be sacrificed: Males and females, unblemished and blemished animals, pertains to that which the Master said as a principle concerning the halakhot of sacrifices: The requirements that an offering must have unblemished status and that a burnt offering must have male status apply to animal offerings, but the requirements of unblemished status and male status do not apply to birds.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְאִיתַּקַּשׁ בְּהֵמָה לְעוֹף.

And in the verses that recount Noah’s sacrifices upon exiting the ark, a domesticated animal is juxtaposed with a bird, in the verse: “Of every pure animal, and of every pure fowl” (Genesis 8:20), which teaches that kosher animals had a status identical to that of birds, and could be sacrificed whether male or female, unblemished or blemished.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובקרבנות שהקריב נח בצאתו מן התיבה איתקש [הוקשו] בהמה לעוף (״מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור״, בראשית ח, כ) ללמדנו שאף הבהמות הטהורות שהוקרבו אז היו כדין העופות, וקרבו בין זכרים ובין נקבות, בין תמימים ובין בעלי מומים.
And in the verses that recount Noah’s sacrifices upon exiting the ark, a domesticated animal is juxtaposed with a bird, in the verse: “Of every pure animal, and of every pure fowl” (Genesis 8:20), which teaches that kosher animals had a status identical to that of birds, and could be sacrificed whether male or female, unblemished or blemished.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) תְּמִימִין וּבַעֲלֵי מוּמִין) לְאַפּוֹקֵי מְחוּסַּר אֵבֶר דְּלָא א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִנַּיִן לִמְחוּסַּר אֵבֶר שֶׁנֶּאֱסַר לִבְנֵי נֹחַ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {בראשית ו׳:י״ט} וּמִכׇּל הָחַי מִכׇּל בָּשָׂר אָמְרָה תּוֹרָה הָבֵא בְּהֵמָה שֶׁחַיִּין רָאשֵׁי אֵיבָרִין שֶׁלָּהּ.

The Gemara adds: That which was taught in the baraita: Unblemished and blemished animals, serves to exclude animals that are lacking a limb, which were not fit for sacrifice. As Rabbi Elazar says: From where is it derived that an animal that is lacking a limb is forbidden to the descendants of Noah, i.e., gentiles, to be used as a sacrifice? The verse states with regard to Noah: “And of every living being of all flesh, two of every sort shall you bring into the ark” (Genesis 6:19). With regard to the phrase: “And of every living being,” which is superfluous, the Torah stated: Bring an animal whose limbs are all living, not one lacking a limb, as that animal is disqualified from sacrifice.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: זכרים ונקבות תמימים ובעלי מומין לאפוקי מחוסר אבר דלא – ולא גרסי׳ תמות וזכרות בבהמות כו׳ דמאי איריא קודם מתן תורה לאחר הקמת המשכן נמי איתא להא ועוד מדקאמר אבל מחוסר אבר לא מכלל דבעלי מומין לא נפסלו לא בבהמה ולא בעוף.
שנאסר לבני נח – להקריב לגבוה.
שחיין ראשי איברים – ולמה לי לאזהורי עלייהו אי לאו משום הקרבה שהקריב מהן בצאתו מן התיבה.
ומוסיפים: מה ששנינו בברייתא תמימין ובעלי מומין, הרי זה לאפוקי [להוציא, למעט] בעל חיים מחוסר אבר, שלא. שכן אמר ר׳ אלעזר: מנין למחוסר אבר שנאסר להקרבה לבני נח? תלמוד לומר אצל נח : ״ומכל החי מכל בשר״ (בראשית ו, יט), ובלשון ״מכל החי״, שאינה נצרכת לעניינה, אמרה תורה: הבא בהמה שחיין (שקיימים ופועלים) כל ראשי איברין שלה, ולא מחוסרת אבר, שהרי זו פסולה להקרבה.
The Gemara adds: That which was taught in the baraita: Unblemished and blemished animals, serves to exclude animals that are lacking a limb, which were not fit for sacrifice. As Rabbi Elazar says: From where is it derived that an animal that is lacking a limb is forbidden to the descendants of Noah, i.e., gentiles, to be used as a sacrifice? The verse states with regard to Noah: “And of every living being of all flesh, two of every sort shall you bring into the ark” (Genesis 6:19). With regard to the phrase: “And of every living being,” which is superfluous, the Torah stated: Bring an animal whose limbs are all living, not one lacking a limb, as that animal is disqualified from sacrifice.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְדִילְמָא לְמַעוֹטֵי טְרֵיפָה הָהוּא מִלְּחַיּוֹת זֶרַע נָפְקָא.

The Gemara challenges: But perhaps this phrase: “And of every living being,” serves to exclude an animal with a wound that will cause it to die within twelve months [tereifa] from being fit as a sacrifice. The Gemara explains: The disqualification of a tereifa is derived from the phrase: “To keep seed alive” (Genesis 7:3), as a tereifa cannot propagate.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מלחיות זרע נפקא – דטריפה אינה יולדת.
ודילמא למעוטי טריפה – תימה דבפ׳ שילוח הקן (חולין דף קמ. ושם) גבי שתי צפרים חיות דרשי׳ מינה תרתי שחיין ראשי איברים שלה ולמעוטי טריפה וי״ל דשאני ציפורי מצורע שהוא כעין קרבן ושניהן שוין לענין פסול אבל גבי נח דשאר מומין כשרין הו״ל לאוקמיה למעוטי טריפה דוקא.
ושואלים: ודילמא [ושמא] באה לשון זו (״מכל החי״) למעוטי [למעט] טריפה שהיא בעל חיים העומד למות, ללמד שאינו כשר להקרבה! ומשיבים: ההוא [אותו דין] ממה שנאמר ״לחיות זרע על פני כל הארץ״ (בראשית ז, ג) נפקא [יוצא, נלמד], שהרי טריפה אינה בכלל ״לחיות זרע״, שכן אינה יולדת.
The Gemara challenges: But perhaps this phrase: “And of every living being,” serves to exclude an animal with a wound that will cause it to die within twelve months [tereifa] from being fit as a sacrifice. The Gemara explains: The disqualification of a tereifa is derived from the phrase: “To keep seed alive” (Genesis 7:3), as a tereifa cannot propagate.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הָנִיחָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר טְרֵיפָה אֵינָהּ יוֹלֶדֶת אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר טְרֵיפָה יוֹלֶדֶת מַאי אִיכָּא לְמֵימַר הָאָמַר קְרָא אִתָּךְ בְּדוֹמִין לָךְ.

The Gemara challenges: This works out well according to the one who says that a tereifa cannot give birth. In this case the disqualification of the tereifa is derived from the verse: “To keep seed alive,” while the disqualification of the animal lacking a limb is derived from the verse: “And of every living being.” But according to the one who says that a tereifa can give birth, what can be said? According to this opinion, a tereifa cannot be excluded by the phrase: “To keep seed alive.” The Gemara explains: Doesn’t the verse state with regard to the animals that were brought by Noah into the ark: “You shall bring into the ark, to keep them alive with you” (Genesis 6:19)? The term “with you” indicates that the verse is stated with regard to animals that are similar to you, not a tereifa.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בדומין לך – למעוטי טריפה.
אבל למ״ד טריפה יולדת מאי איכא למימר – פי׳ דלדידיה לא מייתר ליה מכל החי למחוסר אבר ואיצטריך למעוטי טריפה וא״ת כיון דטריפה חיה ויולדת היכי מימעטא מכל החי הא בפ׳ שילוח הקן (חולין דף קמ.) לא ממעט מחיות טריפות למ״ד טריפה חיה ויש לומר דשאני הכא דמכל החי מיותר ושפיר משתמע למעוטי טריפה אע״ג דחיה דמשתמע חיות גמורה ומסתבר למעוטי טריפה אע״ג דחיה ויולדת טפי ממחוסרת אבר דמ״מ אין טריפה בריאה נשארת ולא חזיא לקיום העולם כולי האי.
אתך בדומין לך – וא״ת א״כ האי מכל החי למה לי דתרוייהו מאתך נפקא וכי תימא דלמא נח גופיה מחוסר אבר הוה מי קאמר רחמנא דכוותך עייל שלמים לא תעייל וי״ל דמוקמא קרא בדדמי לטריפה ולא דמי למחוסרת אבר דלענין קיום העולם לא חיישינן.
ומקשים: הניחא למאן דאמר [הסבר זה נוח לדעת מי שאומר] שטריפה אינה יולדת, ואם כן מן הפסוק ״לחיות זרע״ למדים פסול טריפה, ומן הפסוק ״ומכל החי״ למדים פסול מחוסר אבר, אלא למאן דאמר דעת מי שאומר] שטריפה יולדת, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? הרי גם היא בכלל ״לחיות זרע״, ומהיכן למדנו שהיא פסולה להקרבה? ומשיבים: האמר קרא [הרי אמר הכתוב] באותו פסוק: ״ומכל החי מכל בשר... תביא אל התיבה להחיות אתך״, לומר: בדומין לך, שאינם טריפה.
The Gemara challenges: This works out well according to the one who says that a tereifa cannot give birth. In this case the disqualification of the tereifa is derived from the verse: “To keep seed alive,” while the disqualification of the animal lacking a limb is derived from the verse: “And of every living being.” But according to the one who says that a tereifa can give birth, what can be said? According to this opinion, a tereifa cannot be excluded by the phrase: “To keep seed alive.” The Gemara explains: Doesn’t the verse state with regard to the animals that were brought by Noah into the ark: “You shall bring into the ark, to keep them alive with you” (Genesis 6:19)? The term “with you” indicates that the verse is stated with regard to animals that are similar to you, not a tereifa.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְדִילְמָא נֹחַ גּוּפֵיהּ טְרֵיפָה הֲוָה תָּמִים כְּתִיב בֵּיהּ וְדִילְמָא תָּמִים בִּדְרָכָיו צַדִּיק כְּתִיב בֵּיהּ.

The Gemara asks: But perhaps Noah himself was a tereifa. If so, one cannot exclude a tereifa from the comparison of animals to Noah. The Gemara answers: It is written about Noah that he was “complete” (Genesis 6:9), which indicates that he was physically whole and unblemished. The Gemara challenges: But perhaps the verse means that his ways were complete, and it is not referring to Noah’s physical attributes. The Gemara explains: It is already written about him that he was “righteous” (Genesis 6:9), which means that his actions were perfect. Consequently, when the verse says that he was also complete, it must be referring to his body.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דילמא נח גופיה טריפה הוה – וא״ת והלא חי אחרי כן ג׳ מאות שנה וי״ל דשמא לא היה בכח ובריאות כראוי לו וסוגיין כמ״ד טריפה חיה ור״ת היה רגיל לחלק בין טריפות דאדם לטריפות דבהמה משום דאדם אית ליה מזלא וקשה דבריש אלו טריפות (חולין דף מג.) מייתי ראיה מאיוב אטריפות דבהמה.
ושואלים: ודילמא [ושמא] נח גופיה [עצמו] טריפה הוה [היה], ואם כן אין מכאן ראיה! ומשיבים: ״נח איש צדיק תמים היה״ (בראשית ו, ט) כתיב ביה [נאמר בו], שהיה שלם (״תמים״), בלא פגם. ושואלים: ודילמא [ושמא] כוונת הלשון ״תמים״ להשמיע שהיה תמים בדרכיו! ומשיבים: גם לשון ״צדיק״ כתיב ביה [נאמרה בו] באותו כתוב, וממנה למדים שהיה שלם בדרכיו.
The Gemara asks: But perhaps Noah himself was a tereifa. If so, one cannot exclude a tereifa from the comparison of animals to Noah. The Gemara answers: It is written about Noah that he was “complete” (Genesis 6:9), which indicates that he was physically whole and unblemished. The Gemara challenges: But perhaps the verse means that his ways were complete, and it is not referring to Noah’s physical attributes. The Gemara explains: It is already written about him that he was “righteous” (Genesis 6:9), which means that his actions were perfect. Consequently, when the verse says that he was also complete, it must be referring to his body.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְדִילְמָא תָּמִים בִּדְרָכָיו צַדִּיק בְּמַעֲשָׂיו אִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּנֹחַ גּוּפֵיהּ טְרֵיפָה הֲוָה מִי קָאָמַר לֵיהּ לְנֹחַ דִּכְוָותָךְ עַיֵּיל שְׁלָמִים לָא תְּעַיֵּיל.

The Gemara challenges: But perhaps the verse means that Noah was complete in his manner, and he was righteous in his good deeds. Accordingly, the verse would not exclude the possibility that Noah himself was a tereifa. The Gemara responds: If it enters your mind to say that Noah himself was a tereifa, would the Merciful One have said to him: Bring in tereifot like you to the ark, but do not bring in whole and perfect animals? It is not reasonable to say that there would be a preference for him to bring tereifot. Rather, Noah was certainly not a tereifa, and the fact that a tereifa is disqualified for sacrifice is derived from “with you.”
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תמים בדרכיו – עניו וסבלן.
תמים בדרכיו צדיק במעשיו וכו׳. פירש״י בדרכיו עניו וכו׳ במעשיו בלא חמס עכ״ל הדרכים הם המדות אף בזולת מעשה ונופל בו לשון תמים האל תמים דרכו וגו׳ והרבה כמוהו ובמעשים נופל לשון צדקה דכתיב עושה משפט וצדקה וגו׳ והיה מעשה הצדקה וגו׳ וק״ל:
וחוזרים ושואלים: ודילמא [ושמא] שתי לשונות אלה ״תמים״ ו״צדיק״ באו ללמדנו ענין זה, שהיה נח תמיםבדרכיו, במידותיו, צדיקבמעשיו. ועדיין אפשר שלא היה שלם בגופו, אלא טריפה! ודוחים: אי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך לומר] שנח גופיה [עצמו] טריפה הוה [היה], מי קאמר ליה [האם היה אומר לו] הקדוש ברוך הוא לנח: דכוותך עייל [בעלי חיים טריפה שכמותך הכנס] לתיבה, שלמים לא תעייל [תכניס]?! אלא ודאי שנח לא היה טריפה, ופסול טריפה להקרבה נלמד איפוא מ״אתך״.
The Gemara challenges: But perhaps the verse means that Noah was complete in his manner, and he was righteous in his good deeds. Accordingly, the verse would not exclude the possibility that Noah himself was a tereifa. The Gemara responds: If it enters your mind to say that Noah himself was a tereifa, would the Merciful One have said to him: Bring in tereifot like you to the ark, but do not bring in whole and perfect animals? It is not reasonable to say that there would be a preference for him to bring tereifot. Rather, Noah was certainly not a tereifa, and the fact that a tereifa is disqualified for sacrifice is derived from “with you.”
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וּמֵאַחַר דְּנָפְקָא לַן מֵאִתָּךְ לְחַיּוֹת זֶרַע לְמָה לִי מַהוּ דְּתֵימָא אִתָּךְ לְצַוְתָּא בְּעָלְמָא אפי׳אֲפִילּוּ זָקֵן אֲפִילּוּ סָרִיס קָמַשְׁמַע לַן.:

The Gemara asks: And once we derive the disqualification of a tereifa from the term “with you,” why do I need the phrase “to keep seed alive”? The Gemara answers: If one could derive only from “with you,” you would say that Noah brought the animals to the ark only for the purpose of companionship, and therefore even an animal that is old or even one who is castrated can come into the ark, provided that it is not a tereifa. Therefore, the Merciful One writes: “To keep seed alive,” which teaches us that only animals that can bear offspring were allowed to be brought into the ark.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מהו דתימא אתך – לאו למידרש בדומין לך אלא שהודיע שאינו עושה אלא לכבודו להיות לו לצוותא.
קמ״ל לחיות זרע – לאו לצוותא בעי להו ומהשתא על כרחך אתך יתירא הוא למידרש ביה בדומין לך.
ושואלים: ומאחר דנפקא לן [שיוצא שנלמד לנו] פסול טריפה מ״אתך״, אם כן הכתוב ״לחיות זרע״ למה לי? ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] שהכתוב ״אתך״ כוונתו לומר שנח יביא בעלי חיים אלה לתיבה לצורך צותא בעלמא [חברה בלבד], ולכן ייתכן שיהיו בכלל אלה אפילו בעל חיים זקן וכן אפילו סריס, שאינם ראויים להולדה, כל עוד אינם בגדר טריפה, ולכן קמשמע לן [משמיע לנו] הכתוב ״לחיות זרע״ — דווקא כאלה שראויים להחיות זרע, ואין זקן וסריס בכללם.
The Gemara asks: And once we derive the disqualification of a tereifa from the term “with you,” why do I need the phrase “to keep seed alive”? The Gemara answers: If one could derive only from “with you,” you would say that Noah brought the animals to the ark only for the purpose of companionship, and therefore even an animal that is old or even one who is castrated can come into the ark, provided that it is not a tereifa. Therefore, the Merciful One writes: “To keep seed alive,” which teaches us that only animals that can bear offspring were allowed to be brought into the ark.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) טְהוֹרִין אֲבָל לֹא טְמֵאִין.: וּמִי הֲווֹ טְמֵאִין וּטְהוֹרִין בְּהַהִיא שַׁעְתָּא א״ראָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מֵאוֹתָן שֶׁלֹּא נֶעֶבְדָה בָּהֶן עֲבֵירָה.

§ The baraita also teaches that before the Tabernacle was constructed, sacrifices were brought from animals and birds that were kosher, but not from non-kosher species. This is based on the verse that describes what Noah sacrificed when he exited the ark: “And he took of every pure animal and of every pure fowl and offered burnt offerings on the altar” (Genesis 8:20). The Gemara asks: And were there pure and impure species at that time, during the period of Noah? The distinction between pure, i.e., kosher species, and impure, i.e., non-kosher species, was introduced only after the Torah was given (see Leviticus, chapter 11). Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: The pure animals that Noah took were from those that had not been used in the performance of sin.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי הוו – הרי לא נתנה תורה.
אמר רשב״נ מאותן שלא נעבדה בהן עבירה. ל״ג ליה דלא שייך הכא אלא בפרק חלק גרסינן ליה אהא איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה אמר רשב״נ מאותן שלא וכו׳ אלא דה״ג הכא מאותן שעתידין ליטהר מנלן וקאמר כדרב חסדא וכו׳ משום דעיקר מלתיה דרב חסדא ורבי אבהו בפרק חלק נאמרה אהא דשלא נעבדה בהן עבירה מש״ה קאמר הכא כדרב חסדא ורבי אבהו שאמרו בענין שלא נעבדה בהן עבירה ה״נ נימא לענין טהורה וטמאה ודע כי רש״י בחומש פי׳ הטהורה העתידה להיות טהורה לישראל מלמד שלמד נח תורה עכ״ל. וכתב הרא״ם דאל״כ מנא הוה ידע טהורים וטמאים בההיא שעתא מי הוו אבל בזבחים תירצו בזה אמר רב חסדא העבירום כו׳ ור״א אמר הבאים וכו׳ ולא ידעתי למה הניח הרב הגמ׳ ותפס דרך אחר עכ״ל. ובחזקוני כתב בזה ב׳ תירוצים ואינן מחוורין דמ״ש בתירוץ קמא שסוגיא דזבחים לא איירי בטמאים וטהורים ממש אלא בטהורים וטמאים דערוה לא משמע מתוך הסוגיא ובתירוץ שני שכתב לחלק בין עופות טהורים לבהמות טהורות הן דברי נביאות ואיך שיהיה קשה כיון דרש״י ז״ל בחומש פי׳ דלענין נעבדה בהם עבירה ידע בקליטת התיבה ובביאתם מאליהן למה לא נאמר כן לענין טמאה וטהורה דכל שקלטו שבעה שבעה הן טהורין וכל שקלטו ב׳ הם טמאים וכן לענין ביאה מאליהן וע״כ הנראה מה שפרש״י מלמד שלמד נח תורה לאו משום דאל״ה תקשי מנא הוה ידע כמו שהבינו הרא״ם והחזקוני דהא ודאי ידע בקליטת התיבה כדרב חסדא או בביאה מאליהן כר׳ אבהו ולא הוצרך רש״י בחומש להזכיר זה פה דכיון דכבר פי׳ כן לענין נעבדה בה עבירה ממילא נימא הכי לענין טמאה וטהורה ומה שהוצרך לומר דלמד נח תורה משום דלגבי בני נח לא שייך טהורה וטמאה אלא לגבי ישראל לעתיד ואי לא הוה למד נח תורה לא הוה ידע מאי קאמר ליה הטהורה תקח לך ז׳ ז׳ ובטמאה ב׳ ב׳ דלגבי נח כולם שוים הם אלא ידע זה שלמד תורה שתהיה טמאה וטהורה לישראל לעתיד ודוק כי הדברים ברורים הם למבין ומה שיש עוד לדקדק בדברי המאמר מבואר בפרק חלק ע״ש:
א ועוד שנינו בברייתא כי עד שלא הוקם המשכן הוקרבו בהמה חיה ועוף טהורין אבל לא טמאין. והוא כפי שנאמר לגבי בעלי החיים שהקריב נח בצאתו מן התיבה: ״מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור״ (בראשית ח, כ). ושואלים: ומי הוו [והאם היו] טמאין וטהורין בההיא שעתא [באותה שעה, תקופה] של נח? הרי אז עדיין לא היתה הבחנה זו שבין טהרה וטומאה, אלא משניתנה התורה (ראה ויקרא פרק יא)! אמר ר׳ שמואל בר נחמני שכך אמר ר׳ יונתן: לקח נח בעלי חיים מאותן שלא נעבדה בהן עבירה, והם ה״טהורים״.
§ The baraita also teaches that before the Tabernacle was constructed, sacrifices were brought from animals and birds that were kosher, but not from non-kosher species. This is based on the verse that describes what Noah sacrificed when he exited the ark: “And he took of every pure animal and of every pure fowl and offered burnt offerings on the altar” (Genesis 8:20). The Gemara asks: And were there pure and impure species at that time, during the period of Noah? The distinction between pure, i.e., kosher species, and impure, i.e., non-kosher species, was introduced only after the Torah was given (see Leviticus, chapter 11). Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: The pure animals that Noah took were from those that had not been used in the performance of sin.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מְנָא הֲווֹ יָדְעִי כִּדְרַב חִסְדָּא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא הֶעֱבִירָן לִפְנֵי הַתֵּיבָה כֹּל שֶׁהַתֵּיבָה קוֹלַטְתָּן בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא טָהוֹר אֵין הַתֵּיבָה קוֹלַטְתָּן בְּיָדוּעַ שֶׁהֵן טְמֵאִין.

The Gemara asks: From where did Noah and his sons know which animals had been used in the performance of a sin, in order to prevent them from entering the ark? The Gemara answers that it is in accordance with the statement of Rav Ḥisda. As Rav Ḥisda says: Noah caused all of the animals to pass before the ark. All animals that the ark accepted, i.e., drew in, was known to be pure; if the ark did not accept them, it was known that they were impure.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: מנא הוו ידעי [מנין היו יודעים נח ובניו] באלו בעלי חיים נעשתה עבירה, ולא היו מכניסים אותם לתיבה? ומשיבים: כדברי רב חסדא, שאמר רב חסדא: העבירן נח את כל בעלי החיים לפני התיבה, כל שהתיבה קולטתןבידוע שהוא טהור, אין התיבה קולטתןבידוע שהן טמאין.
The Gemara asks: From where did Noah and his sons know which animals had been used in the performance of a sin, in order to prevent them from entering the ark? The Gemara answers that it is in accordance with the statement of Rav Ḥisda. As Rav Ḥisda says: Noah caused all of the animals to pass before the ark. All animals that the ark accepted, i.e., drew in, was known to be pure; if the ark did not accept them, it was known that they were impure.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר אָמַר קְרָא {בראשית ז׳:ט״ז} וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה הַבָּאִין מאיליהן.

Rabbi Abbahu says there is a different explanation as to how Noah knew which animals were pure or impure. The verse states: “And they that went in, went in male and female of all flesh” (Genesis 7:16), which means: Those that went in on their own. Consequently, Noah did not need to distinguish between pure and impure animals, as only the pure ones approached.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הבאין מאיליהן – וכל אותן שבאו אל התיבה מאיליהן באו ובהן הכיר אותם שבאו שבעה שבעה ידע שהן טהורין ושבאו שנים שנים שהן טמאין.
ר׳ אבהו אמר הסבר אחר כיצד ידע נח אלו בעלי חיים טהורים הם, ורק אותם הכניס לתיבה: אמר קרא [הכתוב] בתיאור בעלי החיים שנכנסו לתיבה: ״והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו״ (בראשית ז, טז), לומר: הבאין מאליהן (מעצמם). ולא נזקק נח לברור את הטהורים מן הטמאים, כיון שרק בעלי חיים טהורים באו.
Rabbi Abbahu says there is a different explanation as to how Noah knew which animals were pure or impure. The verse states: “And they that went in, went in male and female of all flesh” (Genesis 7:16), which means: Those that went in on their own. Consequently, Noah did not need to distinguish between pure and impure animals, as only the pure ones approached.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר מָר וְהַכֹּל קָרְבוּ עוֹלוֹת עוֹלוֹת אִין שְׁלָמִים לָא וְהָא כְּתִיב {שמות כ״ד:ה׳} וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה׳ פָּרִים אֶלָּא אֵימָא הַכֹּל קָרְבוּ עוֹלוֹת [וּשְׁלָמִים.

§ In describing the sacrificial service before the Tabernacle was constructed, the Master said: And all offerings brought before the construction of the Tabernacle were sacrificed as burnt offerings. The Gemara infers: Burnt offerings, yes, were sacrificed, but peace offerings were not sacrificed. The Gemara challenges: But with regard to the offerings that were sacrificed at Mount Sinai at the time of the giving of the Torah, it is written: “And they offered burnt offerings, and sacrificed peace offerings of oxen to the Lord” (Exodus 24:5). This event occurred prior to the construction of the Tabernacle. Rather, say that the baraita means: All offerings sacrificed were either burnt offerings or peace offerings.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויזבחו זבחים שלמים – וסיני קודם הקמת המשכן הוה ואת אמרת דעד [שלא] הוקם המשכן לא קרבו שלמים כלל.
לכל – בין לישראל בין לבני נח קרבו עולות אבל שלמים לא קרבו לבני נח ומשעת מתן תורה שנבחרו ישראל קרבו להם שלמים.
ב ועוד אמר מר [החכם] בתיאור העבודה קודם שהוקם המשכן: והכל כל בעלי החיים קרבו עולות. ומדייקים: עולותאין [כן] קרבו, ואילו שלמיםלא קרבו. ומקשים: והא כתיב [והרי נאמר] בקרבנות שהקריבו בהר סיני בזמן מתן תורה: ״ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה׳ פרים״ (שמות כד, ה), והיה זה קודם שהוקם המשכן! אלא אימא [אמור] כי כוונת הברייתא לומר: הכל קרבו, גם עולות [וגם שלמים.
§ In describing the sacrificial service before the Tabernacle was constructed, the Master said: And all offerings brought before the construction of the Tabernacle were sacrificed as burnt offerings. The Gemara infers: Burnt offerings, yes, were sacrificed, but peace offerings were not sacrificed. The Gemara challenges: But with regard to the offerings that were sacrificed at Mount Sinai at the time of the giving of the Torah, it is written: “And they offered burnt offerings, and sacrificed peace offerings of oxen to the Lord” (Exodus 24:5). This event occurred prior to the construction of the Tabernacle. Rather, say that the baraita means: All offerings sacrificed were either burnt offerings or peace offerings.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְהָתַנְיָא אֲבָל שְׁלָמִים לָא כ״אכִּי אִם עוֹלוֹת] עוֹלוֹת אִין שְׁלָמִים לָא כמ״דכְּמַאן דְּאָמַר לֹא קֵרְבוּ שְׁלָמִים בְּנֵי נֹחַ דְּאִיתְּמַר ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא חַד אָמַר קֵרְבוּ [שְׁלָמִים בְּנֵי נֹחַ] וְחַד אָמַר לֹא קֵרְבוּ.

The Gemara challenges: And isn’t it taught in another baraita: But peace offerings were not sacrificed before the construction of the Tabernacle; rather, only burnt offerings were sacrificed? Clearly, burnt offerings, yes, were sacrificed, but peace offerings were not sacrificed. The Gemara answers that this baraita is in accordance with the opinion of the one who says that peace offerings were not sacrificed by the descendants of Noah. As it was stated that there is a dispute between Rabbi Elazar and Rabbi Yosei bar Ḥanina with regard to this: One says that the descendants of Noah sacrificed peace offerings, and one says that they did not sacrifice peace offerings.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשים, והתניא [והרי שנויה ברייתא אחרת] מפורשת בענין זה: אבל שלמים לא הקריבו קודם המשכן, כי אם עולות בלבד]. עולותאין [כן], שלמיםלא! ומשיבים: ברייתא זו סבורה כמאן דאמר דעת מי שאומר] שלא קרבו (הקריבו) שלמים בני נח. דאיתמר כן נאמר] שנחלקו אמוראים בדבר: ר׳ אלעזר ור׳ יוסי בר חנינא, חד [אחד מהם] אמר: קרבו [שלמים בני נח], וחד [ואחד מהם] אמר: לא קרבו.
The Gemara challenges: And isn’t it taught in another baraita: But peace offerings were not sacrificed before the construction of the Tabernacle; rather, only burnt offerings were sacrificed? Clearly, burnt offerings, yes, were sacrificed, but peace offerings were not sacrificed. The Gemara answers that this baraita is in accordance with the opinion of the one who says that peace offerings were not sacrificed by the descendants of Noah. As it was stated that there is a dispute between Rabbi Elazar and Rabbi Yosei bar Ḥanina with regard to this: One says that the descendants of Noah sacrificed peace offerings, and one says that they did not sacrifice peace offerings.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מ״טמַאי טַעְמָא דמ״דדְּמַאן דְּאָמַר קֵרְבוּ שְׁלָמִים בְּנֵי נֹחַ דִּכְתִיב {בראשית ד׳:ד׳} וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵיהֶן אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁחֶלְבּוֹ קָרֵב לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ וְאֵין כּוּלּוֹ קָרֵב לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ הֱוֵי אוֹמֵר זֶה שְׁלָמִים.

The Gemara explains the two opinions: What is the reasoning of the one who says that the descendants of Noah sacrificed peace offerings? As it is written: “And Abel, he also brought of the firstborn of his flock and of the fat thereof” (Genesis 4:4). Abel, like all gentiles, is categorized as a descendant of Noah. The verse emphasizes that the fat was sacrificed. The Gemara analyzes: What is an item, i.e., an offering, the fat of which is sacrificed upon the altar, but that is not sacrificed in its entirety upon the altar? You must say: This is the peace offering, the meat of which is consumed.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומבררים את הדעות הללו: מאי טעמא דמאן דאמר [מה הטעם, המקור בתורה, של מי שאומר] שקרבו שלמים בני נח? דכתיב [שנאמר]: ״והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן״ (בראשית ד, ד), הרי שבנוסף לבכורות צאנו, הביא גם חלב מן הצאן. ויש לדון בדבר: איזהו דבר (קרבן) שחלבו קרב לגבי מזבח ואין כולו קרב לגבי מזבח? הוי אומר: זה שלמים, שבשרם נאכל.
The Gemara explains the two opinions: What is the reasoning of the one who says that the descendants of Noah sacrificed peace offerings? As it is written: “And Abel, he also brought of the firstborn of his flock and of the fat thereof” (Genesis 4:4). Abel, like all gentiles, is categorized as a descendant of Noah. The verse emphasizes that the fat was sacrificed. The Gemara analyzes: What is an item, i.e., an offering, the fat of which is sacrificed upon the altar, but that is not sacrificed in its entirety upon the altar? You must say: This is the peace offering, the meat of which is consumed.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מ״טמַאי טַעְמָא דמ״דדְּמַאן דְּאָמַר לֹא קֵרְבוּ דִּכְתִיב {שיר השירים ד׳:ט״ז} עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן תִּתְנַעֵר אוּמָּה שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ בַּצָּפוֹן וְתָבוֹא אוּמָּה שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ בַּצָּפוֹן וּבַדָּרוֹם.

What is the reasoning of the one who says that they did not sacrifice peace offerings? As it is written: “Awake [uri], O north; and come, south…Let my beloved come into his garden, and eat his precious fruits” (Song of Songs 4:16). The Gemara interprets this homiletically: The nation, i.e., the nations of the world, who are the descendants of Noah, whose acts, i.e., sacrifices, are only in the north, i.e., they sacrifice only burnt offerings, which are slaughtered and their blood collected in the north of the Temple courtyard, shall be removed [titna’er], and in its place shall come the Jewish nation, whose acts, i.e., sacrifices, are in the north and in the south, as they sacrifice burnt offerings, whose rites are performed in the north, and peace offerings, whose rites may also be performed in the south, as the entire courtyard is fit for their rites.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תתנער – לשון (שמות יד) וינער ה׳ את מצרים.
שמעשיה בצפון – היינו עולה שטעונה צפון.
ותבא – אל מלך המשיח.
אומה שמעשיה צפון ודרום – דהיינו ישראל שמקריבין עולות ושלמים.
התנערי אומה שמעשיה בצפון וכו׳. עי׳ פרש״י אבל בב״ר מפורש באופן אחר עורי דבר ישן ומתעורר דהיינו העולה שהיה ישן כבר לבני נח ובואי דבר חדש בתימן דהיינו שלמים בדרום ע״כ:
ומן הצד האחר, מאי טעמא דמאן דאמר [מה הטעם, המקור בתורה, של מי שאומר] שלא קרבו בני נח שלמים? דכתיב כן נאמר]: ״עורי צפון ובואי תימן... יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו״ (שיר השירים ד, טז), לומר: תתנער (תצא ממקומה) אומה שמעשיה (שקרבנותיה) אינם אלא בצפון (כלומר, עולה, ששחיטתה וקיבול דמה נעשים בצפון העזרה), כלומר, אומות העולם, בני נח, ותבוא במקומה אומה ישראלית שמעשיה (קרבנותיה) בצפון ובדרום שהיא מקריבה גם עולות הנעשות בצפון, וגם שלמים הנעשים בדרום, שכן כל העזרה כשירה להם.
What is the reasoning of the one who says that they did not sacrifice peace offerings? As it is written: “Awake [uri], O north; and come, south…Let my beloved come into his garden, and eat his precious fruits” (Song of Songs 4:16). The Gemara interprets this homiletically: The nation, i.e., the nations of the world, who are the descendants of Noah, whose acts, i.e., sacrifices, are only in the north, i.e., they sacrifice only burnt offerings, which are slaughtered and their blood collected in the north of the Temple courtyard, shall be removed [titna’er], and in its place shall come the Jewish nation, whose acts, i.e., sacrifices, are in the north and in the south, as they sacrifice burnt offerings, whose rites are performed in the north, and peace offerings, whose rites may also be performed in the south, as the entire courtyard is fit for their rites.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וּמָר נָמֵי הָכְתִיב וּמֵחֶלְבֵיהֶן מִשַּׁמִּנֵיהֹן [דִּידְהוּ].

The Gemara asks: And also according to the Master who holds that the descendants of Noah did not sacrifice peace offerings, isn’t it written: “And of the fat thereof,” from which it may be derived that Abel sacrificed a peace offering? The Gemara answers: “The fat thereof,” does not mean that Abel sacrificed only the fats of his offerings; rather, it means that he sacrificed the fattest of them, i.e., the fattest and choicest of his animals.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משמניהון דידהו – מן השמנין שבהן ומיהו עולות הוו.
ומר נמי הא כתיב ומחלביהן משמניהון וכו׳. ואשמעינן קרא דקרבנו מן המעולה ולא כאחיו קין שהביא מן הגרוע כפרש״י בחומש מפרי האדמה מן הגרוע כו׳ ע״ש:
ושואלים: ומר נמי [וחכם זה, הסבור שבני נח לא הקריבו שלמים, גם כן], הכתיב [הרי נאמר]: ״ומחלבהן״, ומשם למדנו שהקריב הבל שלמים! ומשיבים: ״ומחלביהן״ אין כוונתו שהקריב מן החלב שלהן, אלא שהקריב משמניהן [דידהו [שבהם]] (מהשמנים, המובחרים ביותר).
The Gemara asks: And also according to the Master who holds that the descendants of Noah did not sacrifice peace offerings, isn’t it written: “And of the fat thereof,” from which it may be derived that Abel sacrificed a peace offering? The Gemara answers: “The fat thereof,” does not mean that Abel sacrificed only the fats of his offerings; rather, it means that he sacrificed the fattest of them, i.e., the fattest and choicest of his animals.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וּמָר נָמֵי הָכְתִיב עוּרִי צָפוֹן [הָהוּא] בְּקִיבּוּץ גָּלִיּוֹת הוּא דִּכְתִיב.

The Gemara asks: And also according to the Master who holds that the descendants of Noah did sacrifice peace offerings, isn’t it written: “Awake, O north,” from which it may be derived that the nations of the world do not sacrifice peace offerings? The Gemara answers: In his opinion, that verse is written with regard to the ingathering of the exiles, i.e., the Jewish exiles will come from the north and the south.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בקיבוץ גליות – [וה״ק] עורי רוח צפונית ובואי רוח דרומית לקבץ גליות המפוזרות בכם.
ומן הצד האחר, שואלים: ומר נמי [וחכם זה, הסבור שבני נח מקריבים שלמים, גם כן], הכתיב [הרי נאמר]: ״עורי צפון״ ומשם למדנו לענין אומות העולם שאינן מקריבות שלמים! ומשיבים: לשיטת חכם זה, [ההוא [אותו] מקרא] בקיבוץ גליות הוא דכתיב [שנאמר], שיבואו גולי ישראל מן הצפון ומן הדרום.
The Gemara asks: And also according to the Master who holds that the descendants of Noah did sacrifice peace offerings, isn’t it written: “Awake, O north,” from which it may be derived that the nations of the world do not sacrifice peace offerings? The Gemara answers: In his opinion, that verse is written with regard to the ingathering of the exiles, i.e., the Jewish exiles will come from the north and the south.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְהָא כְּתִיב {שמות י׳:כ״ה} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵינוּ זְבָחִים ועולות וְעָשִׂינוּ לַה׳ אֱלֹהֵינוּ זְבָחִים לַאֲכִילָה וְעוֹלוֹת לְהַקְרָבָה.

With regard to the opinion that the descendants of Noah did not sacrifice peace offerings, the Gemara asks: But isn’t it written: “And Moses said: You must also give into our hand sacrifices [zevaḥim] and burnt offerings, that we may sacrifice to the Lord our God” (Exodus 10:25)? This indicates that sacrifices [zevaḥim], i.e., peace offerings, were sacrificed before the Torah was given. The Gemara answers: In this context, zevaḥim is referring to animals to be used for consumption, as the word zevaḥ can also be translated as an animal for slaughter, and “burnt offerings” is referring to animals to be used for sacrifice.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זבחים ועולות – זבחים היינו שלמים וקודם מתן תורה כולהו בני נח. ומשני זבחים אינן שלמים אלא לשון שחיטה בעלמא ולאכילה.
ומקשים עוד על הסבור שבני נח לא הקריבו שלמים, והא כתיב [והרי נאמר]: ״ויאמר משה (לפרעה) גם אתה תתן בידינו זבחים ועלת ועשינו לה׳ אלהינו״ (שמות י, כה), הרי שעוד לפני מתן תורה הקריבו ״זבחים״, כלומר, שלמים! ומשיבים: ״זבחים״ כוונתם בהמות לצורך אכילה, ו״עולות״ להקרבה.
With regard to the opinion that the descendants of Noah did not sacrifice peace offerings, the Gemara asks: But isn’t it written: “And Moses said: You must also give into our hand sacrifices [zevaḥim] and burnt offerings, that we may sacrifice to the Lord our God” (Exodus 10:25)? This indicates that sacrifices [zevaḥim], i.e., peace offerings, were sacrificed before the Torah was given. The Gemara answers: In this context, zevaḥim is referring to animals to be used for consumption, as the word zevaḥ can also be translated as an animal for slaughter, and “burnt offerings” is referring to animals to be used for sacrifice.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְהָא כְּתִיב {שמות י״ח:ב׳,י״ב} וַיִּקַּח יתרו [חותן משה] עולה וּזְבָחִים הַהוּא לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה הוּא דִּכְתִיב.

The Gemara asks: But isn’t it written before the giving of the Torah: “And Yitro, Moses’ father-in-law, took a burnt offering and sacrifices [zevaḥim] for God” (Exodus 18:12)? Since the word zevaḥim there is referring to sacrifices, as the verse clearly states that Yitro took them for God, evidently peace offerings were sacrificed before the giving of the Torah. The Gemara answers: That verse was written with regard to the period after the giving of the Torah, when the Jewish people were permitted to sacrifice peace offerings.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא כתיב ויקח יתרו עולה וזבחים וכו׳. הכא לא בעי לאוקמא נמי עולה לאלהים וזבחים לאכילה כדלעיל דהתם ועולות סמיך לועשינו לה׳ אלהינו משא״כ הכא דזבחים סמוך לאלהים דעלה ודאי קאי ודפריך בפרק אין מעמידין מהאי קרא דגם אתה תתן בידינו זבחים ועולות וגו׳ לר״א דפוסל בהמה של עובדי כוכבים בכל הקרבנות מעולות לחוד קפריך דסמיך לה׳ אלהינו וגו׳ אבל זבחים אאכילה קאי והענין מבואר דבני נח עולה קרבין ולא שלמים לפי שעולה כולה כליל ובאה על חטא אבל השלמים באים לשום שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ושהם אוכלין משלחן גבוה ואין הקב״ה חפץ בשלומם של בני נח ולא שיאכלו משלחנו וק״ל:
ומקשים עוד: והא כתיב [והרי נאמר]: קודם מתן תורה ״ויקח יתרו [חתן משה] עולה וזבחים לה׳ ״(שמות יח, יב), ו״זבחים״ האמורים שם הינם קרבנות. והרי שהקריבו שלמים! ומשיבים: ההוא [אותו] כתוב לאחר מתן תורה הוא דכתיב [שנאמר], ואז הותרה הקרבת שלמים לבני ישראל.
The Gemara asks: But isn’t it written before the giving of the Torah: “And Yitro, Moses’ father-in-law, took a burnt offering and sacrifices [zevaḥim] for God” (Exodus 18:12)? Since the word zevaḥim there is referring to sacrifices, as the verse clearly states that Yitro took them for God, evidently peace offerings were sacrificed before the giving of the Torah. The Gemara answers: That verse was written with regard to the period after the giving of the Torah, when the Jewish people were permitted to sacrifice peace offerings.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) הָנִיחָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר [יִתְרוֹ] אַחַר מַתַּן תּוֹרָה הָיָה אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר [יִתְרוֹ] קוֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה הָיָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר דְּאִיתְּמַר בְּנֵי ר׳רַבִּי חִיָּיא ור׳וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חַד אָמַר יִתְרוֹ קוֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה הָיָה וְחַד אָמַר יִתְרוֹ אַחַר מַתַּן תּוֹרָה הָיָה למ״דלְמַאן דְּאָמַר יִתְרוֹ קוֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה הָיָה קָסָבַר שְׁלָמִים הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ.

The Gemara notes: This works out well according to the one who says that the episode with Yitro was after the giving of the Torah. But according to the one who says that the episode with Yitro was before the giving of the Torah, what can be said? As it was stated: The sons of Rabbi Ḥiyya and Rabbi Yehoshua ben Levi engage in a dispute concerning this issue. One says that the episode with Yitro was before the giving of the Torah, and one says that the episode with Yitro was after the giving of the Torah. The Gemara answers: The one who says that the episode with Yitro was before the giving of the Torah maintains that the descendants of Noah did sacrifice peace offerings.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הניחא למ״ד כו׳ – פלוגתא לקמן.
ושואלים על כך: הניחא למאן דאמר [תירוץ זה נוח לדעת מי שאומר] [שהמעשה ביתרו] אחר מתן תורה היה, אלא למאן דאמר דעת מי שאומר] [שמעשה יתרו] קודם מתן תורה היה, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? דאיתמר כן נאמר] שבני ר׳ חייא ור׳ יהושע בן לוי נחלקו בכך, חד [אחד מהם] אמר: יתרו קודם מתן תורה היה, וחד [ואחד מהם] אמר: יתרו אחר מתן תורה היה! ומשיבים: למאן דאמר דעת מי שאומר] שיתרו קודם מתן תורה היה, קסבר [סבור הוא] אכן ששלמים הקריבו בני נח.
The Gemara notes: This works out well according to the one who says that the episode with Yitro was after the giving of the Torah. But according to the one who says that the episode with Yitro was before the giving of the Torah, what can be said? As it was stated: The sons of Rabbi Ḥiyya and Rabbi Yehoshua ben Levi engage in a dispute concerning this issue. One says that the episode with Yitro was before the giving of the Torah, and one says that the episode with Yitro was after the giving of the Torah. The Gemara answers: The one who says that the episode with Yitro was before the giving of the Torah maintains that the descendants of Noah did sacrifice peace offerings.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) כְּתַנָּאֵי {שמות י״ח:א׳} וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן מָה שְׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא וְנִתְגַּיֵּיר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שָׁמַע שֶׁהֲרֵי כְּתִיב בְּצִדּוֹ {שמות י״ז:י״ג} וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב.

§ The Gemara notes that the disagreement between amora’im with regard to when Yitro came to Mount Sinai is like a dispute between tanna’im: The Torah states with regard to Yitro, before he came to Mount Sinai: “Now Yitro, the priest of Midian, Moses’ father-in-law, heard of all that God had done for Moses, and for Israel His people, how the Lord had brought Israel out of Egypt” (Exodus 18:1). What tiding did he hear that he came and converted? Rabbi Yehoshua says: He heard about the war with Amalek, as it is written adjacent to the verses that state that Yitro came: “And Joshua weakened Amalek and his people with the edge of the sword” (Exodus 17:13).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתנאי – אי קודם מתן תורה הוה [יתרו] אי לאחר.
וישמע יתרו וגו׳ מה שמועה שמע כו׳. יראה דלהני תנאי משמע דוישמע יתרו דבק לכל אשי עשה וגו׳ ששמע יתרו את כל אשר וגו׳ וכי הוציא ה׳ וגו׳ הוא ענין אחר וכפרש״י בחומש דאל״כ לא נכתוב אלא וישמע יתרו כהן מדין חתן משה כי הוציא ה׳ וגו׳ כל אשר עשה וגו׳ ל״ל ועוד דגבי כל אשר עשה כתיב למשה ולישראל וגבי כי הוציא כתיב ישראל בלחוד דשמעי׳ מזה דכל מאמר אשר עשה וגו׳ הוא דבר שנעשה גם למשה משא״כ במאמר כי הוציא וגו׳ שאינו אלא לישראל לחוד דמשה לא הוצרך להוציא שכבר היה במדין ובשביל שסתם הכתוב מה ענין מעשה זה את כל אשר עשה אלהים וגו׳ שעי״ז שמע יתרו ובא פליגי בזה הני תנאי דר׳ יהושע סבר שהוא דבק למנחמת עמלק שהזכיר בסמוך וע״כ סתם כאן מה ענין את כל אשר עשה וגו׳ ר״א המודעי סבר כיון דסתם מהו המעשה נשמע ליתרו יש לנו לפרש בדבר הנזכר שהוא דבר הנשמע והיינו מתן תורה שהיה נשמע בכל העולם שהיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכו׳ ור״א אומר כיון דסתם מה הוא המעשה הנשמע לו יש לנו לפרשו בדבר שמצינו בקרא לשון שמיעה בהדיא והוא קריעת ים סוף שנאמר ויהי כשמוע וגו׳ ומתוך סוגין נראה דהנהו תנאי פליגי מדקאמר כתנאי וכו׳ ושלא כדברי הרא״ם שכתב לפרש לדברי רש״י שבחומש דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ועוד האריך הרא״ם בזה לפרש פרש״י שבחומש בשינוי הלשונות שדקדק בפרש״י ע״ש ולשטתנו יתבארו לך כל דברי רש״י דמה שהוסיף לומר גבי כל אשר עשה וגו׳ דהיינו ירידת המן והבאר כו׳ דלא כחד מהני תנאי דשמעתין י״ל דמרבויא דכל פי׳ כן דודאי עיקר השמיעה היה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה משום דלא ה״ל למכתב אלא אשר עשה וגו׳ וכתב כל אשר עשה וגו׳ פי׳ דאתא לרבות דכל המעשים שעשה להם הש״י הם בכלל דכל אשר עשה וגו׳ ומזה גבי וישמע יתרו לא פרש״י אלא ששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק שהם היו עיקר השמיעה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והביא דברי שניהם כאילו אינם חולקים דהא א״נ עיקר השמיעה הוא קריעת ים סוף מ״מ בכלל רבויא דכל אשר עשה וגו׳ איכא נמי מלחמת עמלק ולהכי לא הביא גביה דעת שלישית שאומר מתן תורה שמע דהא איכא תנאי דפליגי וסברי קודם מ״ת [בא] אפי׳ בכלל רבויא דכל אשר עשה אינה ומה שפירש עוד שנית גבי כל אשר עשה וגו׳ בעמלק ולא הזכיר שם קריעת ים סוף היינו משום דפשטיה דקרא משמע ליה טפי כמ״ד עיקר השמיעה היתה קריעת ים סוף דמפורש ביה בהדיא ל׳ שמיעה שנאמר ויהי כשמוע וגו׳ ולכן הזכיר ברישא דמלתא דברי האומר קריעת ים סוף קודם שהזכיר דברי האומר מלחמת עמלק הפך שהזכירן בשמעתין משום דפשטיה דקרא משמע טפי כדעת האומר קריעת ים סוף שמע והוא עיקר השמיעה וגבי כל אשר עשה וגו׳ דבא לפרש רבויא דכל היינו הבאר והמן חזר והזכיר שוב מלחמת עמלק דא״נ עיקר השמיעה לפי פשטיה דקרא הוא כדעת האומר קריעת ים סוף שמע מ״מ נשמע נמי מלחמת עמלק מכלל רבויא דכל אשר עשה וגו׳ וגבי ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה וגו׳ שכתב רש״י דהיינו טובת המן והתורה עכ״ל י״ל דאף למ״ד יתרו קודם מתן תורה בא פירש כן ומשום דפשטיה דקרא כל הטובה כולל גם התורה ואע״ג דלא ניתנה התורה בכלל קצת ממנה ניתנה קודם שבא יתרו כדאמרינן שבת ודינין וכבוד אב ואם ופרה אדומה במרה נצטוו וגבי וישמע יתרו אי אפשר לפרש ששמע ובא על המצות שנתנו במרה דלא יפול מלת שמיעה בהם אלא בנתינת התורה בכלל בסיני כדקאמר שהיה שם קולו הולך מסוף העולם ועד סופו כו׳ ובזה יבואו כל דברי רש״י שבפי׳ החומש כהוגן בלי שום גמגום לפי סוגיא דשמעתין ואין צורך לכל האריכות שהאריכו בזה המפרשים לפירש״י בדברים הרחוקים מסוגיא דשמעתין ואין להאריך:
ג ומעירים כי ענין זה שנחלקו בו אמוראים, מתי בא יתרו להר סיני, הריהו שנוי כמחלוקת תנאי [תנאים]. שכך נאמר ביתרו לפני בואו להר סיני: ״וישמע יתרו כהן מדין... את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה׳ את ישראל ממצרים״ (שמות יח, א), ויש לברר מה שמועה שמע ובא ונתגייר? ר׳ יהושע אומר: מלחמת עמלק שמע, שהרי כתיב [נאמר] בצדו (בסמוך לפסוק זה): ״ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב״ (שמות יז, יג).
§ The Gemara notes that the disagreement between amora’im with regard to when Yitro came to Mount Sinai is like a dispute between tanna’im: The Torah states with regard to Yitro, before he came to Mount Sinai: “Now Yitro, the priest of Midian, Moses’ father-in-law, heard of all that God had done for Moses, and for Israel His people, how the Lord had brought Israel out of Egypt” (Exodus 18:1). What tiding did he hear that he came and converted? Rabbi Yehoshua says: He heard about the war with Amalek, as it is written adjacent to the verses that state that Yitro came: “And Joshua weakened Amalek and his people with the edge of the sword” (Exodus 17:13).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר מַתַּן תּוֹרָה שָׁמַע [וּבָא] שֶׁכְּשֶׁנִּיתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל הָיָה קוֹלוֹ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ וְכׇל [מַלְכֵי] אוּמּוֹת הָעוֹלָם1 אֲחָזָתַן רְעָדָה בְּהֵיכְלֵיהֶן וְאָמְרוּ שִׁירָה שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים כ״ט:ט׳} וּבְהֵיכָלוֹ כּוּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד.

Rabbi Elazar HaModa’i says: He heard about the giving of the Torah and came. As when the Torah was given to the Jewish people, the voice of the Holy One, Blessed be He, went from one end of the world to the other end, and all of the kings of the nations of the world were overcome with trembling in their palaces and recited a song of praise, as it is stated: “The voice of the Lord makes the hinds to calve…and in his palace all say: Glory” (Psalms 29:9), i.e., each king in his own palace recited songs of praise to God.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״אוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובהיכלו כולו אומר כבוד כו׳ – רישא דקרא קול ה׳ יחולל אילות ובמתן תורה משתעי ובהיכלו של כל מלך ומלך כולו אומר כבוד להקב״ה.
שכשניתנה תורה היה קולו וכו׳. כדאמרינן במדרשות יכול ניתנה תורה בשתיקה ת״ל ויהי קולות וברקים יכול לא היו שומעים את הקול ת״ל קול ה׳ בכח קול ה׳ יחולל אילות וגו׳ ואילות הן עובדי כוכבים כפרש״י בספר תהלים:
ר׳ אלעזר המודעי אומר: מתן תורה שמע [ובא]. שכשניתנה תורה לישראל היה קולו של הקדוש ברוך הוא הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל [מלכי] אומות העולם אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה, שכן נאמר: ״קול ה׳ יחולל אילות... ובהיכלו כולו אומר כבוד״ (תהלים כט, ט). כלומר, כל אחד מן המלכים אילי הארץ, אומר בהיכלו כבוד ושירה לקדוש ברוך הוא.
Rabbi Elazar HaModa’i says: He heard about the giving of the Torah and came. As when the Torah was given to the Jewish people, the voice of the Holy One, Blessed be He, went from one end of the world to the other end, and all of the kings of the nations of the world were overcome with trembling in their palaces and recited a song of praise, as it is stated: “The voice of the Lord makes the hinds to calve…and in his palace all say: Glory” (Psalms 29:9), i.e., each king in his own palace recited songs of praise to God.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) נִתְקַבְּצוּ כּוּלָּם אֵצֶל בִּלְעָם הָרָשָׁע וְאָמְרוּ לוֹ מָה קוֹל הֶהָמוֹן אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ שֶׁמָּא מַבּוּל בָּא לָעוֹלָם (אָמַר לָהֶם) {תהלים כ״ט:י׳} ה׳ לַמַּבּוּל יָשָׁב [אָמַר לָהֶם] וַיֵּשֶׁב ה׳ מֶלֶךְ לְעוֹלָם כְּבָר נִשְׁבַּע הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם.

At that time, all of the kings gathered around Balaam the wicked, who was the greatest gentile prophet, and said to him: What is the tumultuous sound, i.e., the loud noise, that we have heard? Perhaps a flood is coming to destroy the world, as it is stated: “The Lord sat enthroned at the flood” (Psalms 29:10)? Balaam said to them: “The Lord sits as King forever” (Psalms 29:10), which means that the Holy One, Blessed be He, already took an oath after the flood never to bring a flood to the world, as it is stated: “And the waters shall no more become a flood” (Genesis 9:15).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
באותה שעה נתקבצו כולם כל המלכים אצל בלעם הרשע שהיה גדול נביאי אומות העולם, ואמרו לו: מה קול ההמון (הרעש הגדול) אשר שמענו, שמא מבול בא לאבד את העולם? (אמר להם): ״ה׳ למבול ישב״ (תהלים כט, י)? אמר להם בלעם למלכים: ״וישב ה׳ מלך לעולם״ ((תהלים כט, י), כלומר, כבר נשבע הקדוש ברוך הוא לאחר המבול שאינו מביא שוב מבול לעולם, שנאמר: ״ולא יהיה עוד המבול מים על הארץ״ (בראשית ט, יג).
At that time, all of the kings gathered around Balaam the wicked, who was the greatest gentile prophet, and said to him: What is the tumultuous sound, i.e., the loud noise, that we have heard? Perhaps a flood is coming to destroy the world, as it is stated: “The Lord sat enthroned at the flood” (Psalms 29:10)? Balaam said to them: “The Lord sits as King forever” (Psalms 29:10), which means that the Holy One, Blessed be He, already took an oath after the flood never to bring a flood to the world, as it is stated: “And the waters shall no more become a flood” (Genesis 9:15).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) אָמְרוּ לוֹ מַבּוּל שֶׁל מַיִם אֵינוֹ מֵבִיא אֲבָל מַבּוּל שֶׁל אֵשׁ מֵבִיא שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ס״ו:ט״ז} כִּי (הִנֵּה) בָּאֵשׁ ה׳ נִשְׁפָּט אָמַר לָהֶן כְּבָר נִשְׁבַּע שֶׁאֵינוֹ מַשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר.

The kings said to him: He will not bring a flood of water, as he vowed, but perhaps He will bring a flood of fire, as in the future the Lord will punish the nations with fire, as it is stated: “For by fire will the Lord contend, and by His sword with all flesh; and the slain of the Lord shall be many” (Isaiah 66:16). Balaam said to them: He already took an oath that He will not destroy all flesh in any manner, as it is stated: “To destroy all flesh” (Genesis 9:15). Therefore, there will not be a flood of fire.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל מבול של אש מביא וכו׳ אמר להם כבר נשבע שאינו משחית כל בשר. יש להקשות דמהכא משמע דבכלל שבועת מי נח דגם באש ובשאר דברים אין הקב״ה מביא מבול לעולם ובפ״ק דסוטה אמרינן הבה נתחכמה לו נתחכם למושיען של ישראל נדונם באש כי באש ה׳ נשפט וכו׳ באו ונדונם במים שכבר נשבע הקב״ה שאינו מביא מבול לעולם וכו׳ משמע מזה דשבועת מי נח לא היה על מבול של אש וי״ל דהכא ה״פ דקאמר בלעם שאינו מביא אף מבול של אש היינו לכל העולם שכבר נשבע הקב״ה במי נח שלא יביא השחתה לכל העולם אבל על אומה אחת בודאי מביא כדכתיב כי הנה באש ה׳ נשפט וה״ה מבול של מים מביא על אומה אחת אלא שהמצרים טעו בזה וחשבו דמבול של מים אינו מביא הקב״ה אפי׳ על אומה אחת וכדמסיק שם והם אינם יודעים שעל כל העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא וכפירוש הנה ה׳ נשפט:
אמרו לו המלכים: שמא מבול של מים אינו מביא, ועל כך נשבע, אבל מבול של אש מביא, והרי באש מעניש הקדוש ברוך הוא את העמים לעתיד לבוא, שכן נאמר: ״כי (הנה) באש ה׳ נשפט ובחרבו את כל בשר ורבו חללי ה׳ ״(ישעיהו סו, טז)! אמר להן בלעם למלכים: כבר נשבע שאינו משחית כל בשר בכל אופן, שנאמר ״לשחת כל בשר״ (בראשית ט, יג), ואף לא באש.
The kings said to him: He will not bring a flood of water, as he vowed, but perhaps He will bring a flood of fire, as in the future the Lord will punish the nations with fire, as it is stated: “For by fire will the Lord contend, and by His sword with all flesh; and the slain of the Lord shall be many” (Isaiah 66:16). Balaam said to them: He already took an oath that He will not destroy all flesh in any manner, as it is stated: “To destroy all flesh” (Genesis 9:15). Therefore, there will not be a flood of fire.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) וּמֶה קוֹל הֶהָמוֹן הַזֶּה שֶׁשָּׁמַעְנוּ אָמַר לָהֶם חֶמְדָּה טוֹבָה יֵשׁ לוֹ בְּבֵית גְּנָזָיו שֶׁהָיְתָה גְּנוּזָה אֶצְלוֹ תתקע״ד דּוֹרוֹת קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וּבִיקֵּשׁ לִיתְּנָהּ לְבָנָיו שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים כ״ט:י״א} ה׳ עוֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן [מִיָּד] פָּתְחוּ כּוּלָּם וְאָמְרוּ {תהלים כ״ט:י״א} ה׳ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.

They asked: And if so, what is this tumultuous sound that we have heard? Balaam said to them: He has a good and precious item in His treasury, that was hidden away with Him for 974 generations before the world was created, and He seeks to give it to his children, as it is stated: “The Lord will give strength to His people” (Psalms 29:11). “Strength” is a reference to the Torah, which is the strength of the Jewish people. Immediately, they all began to say: “The Lord will bless His people with peace” (Psalms 29:11).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר להם וישב ה׳ מלך לעולם – כבר נשבע שיהא מלך לעולם על בריותיו ולא ישחיתם.
תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם – וכ״ו מאדם ועד משה רבינו הרי דבר צוה לאלף דור (תהלים קה).
עוז – התורה שהיא מעוזן של ישראל.
שהיתה גנוזה אצלו תתקע״ד דורות וכו׳. הזכיר להם כל זה כי ראוי שיבא הקב״ה בנתינת קולי קולות כל כך שישמעו כל העולם להודיע לכל העולם כי חמדה טובה גנוזה היא אצלו והעביר מלפניו תתקע״ד דורות שלא היו ראוים לקיים מצוותיה אשר קיומן הוא קיום העולם וזולתה ראוי העולם לחזור לתהו ובהו כדאמרינן התנה הקב״ה עם מעשיו אם יקבלו ישראל וכו׳:
ה׳ עוז לעמו יתן וגו׳. פרש״י עוז תורה שהוא כו׳. ועי״ל שהשיב להם שאין שינוי רצון לפניו שנתן לה עתה לישראל ולא נתנה מקודם לאחד משאר עובדי כוכבים אבל אומה הישראלית ראויה לקבל כי הם עזים בעובדי כוכבים וע״כ ניתן להם התורה שהיא נקראת עוז להתיש כחן של ישראל אבל שאר עובדי כוכבים לא יוכלו לקיימה כדאמרינן בפרק אין צדין מפני מה ניתנה התורה לישראל מפני שהן עזין וע״ז אמר השיבו עובד כוכבים ה׳ יברך את עמו בשלום ע״פ הכונה זו כי לולא ניתנה התורה להם לא היה אומה ולשון יכולה לעמוד מפניהם כדאמרי׳ נמי שם נמצא התורה היא נתינת שלום לעובדי כוכבים עם ישראל וע״כ אמרו ה׳ יברך את עמו בשלום:
חזרו ושאלו אותו המלכים: ואם כן, מה הוא קול ההמון (הרעש הגדול) הזה ששמענו? אמר להם: חמדה טובה יש לו בבית גנזיו, שהיתה גנוזה אצלו תשע מאות שבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, וביקש ליתנה לבניו, שכן נאמר לאחר מכן באותו מזמור בתהלים: ״ה׳ עוז לעמו יתן״ (בראשית ט, יא), ו״עוז״ הריהו התורה, שהיא עוזם של ישראל. [מיד] פתחו כולם ואמרו: ״ה׳ יברך את עמו בשלום״ (בראשית ט, יא).
They asked: And if so, what is this tumultuous sound that we have heard? Balaam said to them: He has a good and precious item in His treasury, that was hidden away with Him for 974 generations before the world was created, and He seeks to give it to his children, as it is stated: “The Lord will give strength to His people” (Psalms 29:11). “Strength” is a reference to the Torah, which is the strength of the Jewish people. Immediately, they all began to say: “The Lord will bless His people with peace” (Psalms 29:11).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר קְרִיעַת יַם סוּף שָׁמַע וּבָא שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {יהושע ה׳:א׳} וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ כׇּל מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי וְאַף רָחָב הַזּוֹנָה אָמְרָה לִשְׁלוּחֵי יְהוֹשֻׁעַ {יהושע ב׳:י׳} כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה׳ אֶת מֵי יַם סוּף.

The Gemara offers another explanation of what Yitro heard: Rabbi Eliezer says: He heard about the splitting of the Red Sea and came, as it is stated in a similar context with regard to the splitting of the Jordan in the days of Joshua: “And it came to pass, when all the kings of the Amorites, that were beyond the Jordan westward, and all the kings of the Canaanites, that were by the sea, heard how that the Lord had dried up the waters of the Jordan from before the children of Israel, until they were passed over, that their heart melted, neither was there spirit in them anymore, because of the children of Israel” (Joshua 5:1). And even Rahab the prostitute said to Joshua’s messengers: “For we have heard how the Lord dried up the water of the Red Sea before you” (Joshua 2:10).
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קריעת ים סוף שמע יבא שנאמר ויהי כשמוע כל מלכי וגו׳. בהאי קרא לא הוזכר שמיעת קריעת ים סוף רק אשר הוביש ה׳ את מי הירדן וגו׳ אלא דבכלל ק״ו הוא אם שמעו שהוביש מי הירדן ועברו בו ישראל כ״ש ששמעו קריעת ים סוף שעברו בו ישראל ונצולו והמצרים נטבעו בו וקצת מגומגם דטפי ה״ל לאתויי מקמיה האי קרא דרחב הזונה דבקרא הוא מוקדם ומפורש בו שמיעת קריעת ים סוף ואפשר דלא מייתי ליה האי קרא כלל הכא אלא משום רומיא דקרא דקאמר מ״ש התם דאמר ולא היה בם עוד רוח ומ״ש הכא דקאמרה ולא קמה עוד רוח באיש ממלת איש ששינה בהאי קרא דרשו שידעה שלא היה להם גבורת איש א״נ מלת קמה במשמע קשוי:
ועוד בפירוש השמועה ששמע יתרו והביאתו להר סיני, ר׳ אליעזר אומר: קריעת ים סוף שמע ובא, שכן נאמר במקרה הדומה לכך, בקריעת הירדן בימי יהושע: ״ויהי כשמע כל מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש ה׳ את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל״ (יהושע ה, א). ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע: ״כי שמענו את אשר הוביש ה׳ את מי ים סוף״ (יהושע ב, י).
The Gemara offers another explanation of what Yitro heard: Rabbi Eliezer says: He heard about the splitting of the Red Sea and came, as it is stated in a similar context with regard to the splitting of the Jordan in the days of Joshua: “And it came to pass, when all the kings of the Amorites, that were beyond the Jordan westward, and all the kings of the Canaanites, that were by the sea, heard how that the Lord had dried up the waters of the Jordan from before the children of Israel, until they were passed over, that their heart melted, neither was there spirit in them anymore, because of the children of Israel” (Joshua 5:1). And even Rahab the prostitute said to Joshua’s messengers: “For we have heard how the Lord dried up the water of the Red Sea before you” (Joshua 2:10).
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(27) מַאי שְׁנָא הָתָם דַּאֲמַר (לֵיהּ) {יהושע ה׳:א׳} וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ ומ״שוּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָאָמַר {יהושע ב׳:י״א} וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ

The Gemara asks: What is different there, i.e., with regard to the splitting of the Jordan, where the verse states: “Neither was there spirit in them anymore,” and what is different here, i.e., in the statement of Rahab, where the verse states: “Neither did there remain [kama] any more spirit in any man” (Joshua 2:11)?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: מאי שנא התם [מה שונה שם בנאמר בקריעת הירדן] שאמר הכתוב: ״ולא היה בם עוד רוח״, ומאי שנא הכא דקאמר [ומה שונה כאן בדברי רחב, שאמר] הכתוב ״ולא קמה עוד רוח באיש״?
The Gemara asks: What is different there, i.e., with regard to the splitting of the Jordan, where the verse states: “Neither was there spirit in them anymore,” and what is different here, i.e., in the statement of Rahab, where the verse states: “Neither did there remain [kama] any more spirit in any man” (Joshua 2:11)?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

זבחים קטז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה זבחים קטז. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס זבחים קטז., רש"י זבחים קטז., תוספות זבחים קטז., מהרש"א חידושי אגדות זבחים קטז., פירוש הרב שטיינזלץ זבחים קטז., אסופת מאמרים זבחים קטז.

Zevachim 116a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Zevachim 116a, Collected from HeArukh Zevachim 116a, Rashi Zevachim 116a, Tosafot Zevachim 116a, Maharsha Chidushei Aggadot Zevachim 116a, Steinsaltz Commentary Zevachim 116a, Collected Articles Zevachim 116a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144