×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לָא קַשְׁיָא כָּאן שֶׁמֵּת לוֹ מֵת בי״דבְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וּקְבָרוֹ בי״דבְּאַרְבָּעָה עָשָׂר כָּאן שֶׁמֵּת לוֹ מֵת בי״גבִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר וּקְבָרוֹ בי״דבְּאַרְבָּעָה עָשָׂר.
It is not difficult. Here, in the baraita where Rabbi Shimon holds an acute mourner may not send a Paschal offering, since acute mourning at night is by Torah law, it is referring to a case where his relative died on the fourteenth day of Nisan and he buried him on the fourteenth itself. There, the ruling in the mishna in tractate Pesaḥim, which teaches that an acute mourner immerses and partakes of the Paschal offering in the evening, since acute mourning at night is by rabbinic law, is referring to a case where his relative died on the thirteenth day of Nisan and he buried him on the fourteenth of Nisan.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא קשיא – דר״ש אדר״ש הא דקתני הכא אונן לא מייתי פסח כשמת וקברו בי״ד דיום מיתה דאורייתא ותפיס לילו מדאורייתא כדיליף ליה רבי יהודה לקמן והא דקתני לעיל אוכל פסחו בשמת בי״ג וקברו בי״ד דיום קבורה גופיה דרבנן ולא תפיס לילו אלא מדרבנן ורומיא דתרתי מתני׳ קמייתא משני לה רב מרי אידי ואידי יום קבורה וכאן בפסח וכאן בשאר ימות השנה כדשנינן לה מעיקרא ומאי אבל לא בקדשים אבל לא בקדשים של כל השנה כולה.
לא קשיא [קשה], את הסתירה בדברי ר׳ שמעון יש לתרץ כך: כאן בברייתא ששנה ר׳ שמעון שאין האונן משלח את פסחו, ומכאן שאנינות לילה מן התורה היא — מדובר כשמת לו מת ביום ארבעה עשר בניסן וקברו בארבעה עשר עצמו. ואילו כאן במשנה במסכת פסחים ששנינו בה שהאונן טובל ואוכל את פסחו לערב, ומשם הוכיח ר׳ שמעון שאנינות לילה מדרבנן — מדובר כשמת לו מת ביום שלשה עשר בניסן, וקברו למחרת ביום ארבעה עשר בניסן.
It is not difficult. Here, in the baraita where Rabbi Shimon holds an acute mourner may not send a Paschal offering, since acute mourning at night is by Torah law, it is referring to a case where his relative died on the fourteenth day of Nisan and he buried him on the fourteenth itself. There, the ruling in the mishna in tractate Pesaḥim, which teaches that an acute mourner immerses and partakes of the Paschal offering in the evening, since acute mourning at night is by rabbinic law, is referring to a case where his relative died on the thirteenth day of Nisan and he buried him on the fourteenth of Nisan.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מֵת לוֹ מֵת בי״דבְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וּקְבָרוֹ בי״דבְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם מִיתָה תּוֹפֵס לֵילוֹ מִדְּאוֹרָיְיתָא מֵת לוֹ מֵת בי״גבִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר וּקְבָרוֹ בי״דבְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם קְבוּרָה מִדְּרַבָּנַן אֵינוֹ תּוֹפֵס לֵילוֹ אֶלָּא מִדְּרַבָּנַן.

Rav Mari explains: In a case where his relative died on the fourteenth day of Nisan and he buried him on the fourteenth itself, his acute mourning is due to the day of death and is therefore by Torah law. Consequently, it takes hold of its following night by Torah law, and the mitzva of the Paschal offering does not override it. By contrast, in a case where his relative died on the thirteenth day of Nisan and he buried him on the fourteenth of Nisan, the fourteenth is only the day of burial, and his acute mourning is therefore by rabbinic law. Consequently, it takes hold of its following night only by rabbinic law, and the mitzva of the Paschal offering overrides it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכי גרס לא תפיס לילו עמו אלא מדרבנן.
והסבר הדברים: במקרה שמת לו מת בארבעה עשר וקברו בארבעה עשר — חובת אנינות זו של יום מיתה הריהי מן התורה, ולכן הוא תופס לילו (הלילה שבא אחריו) מדאורייתא [מהתורה], ואין מצות אכילת קרבן פסח דוחה אנינות זו. ואילו במקרה שמת לו מת בשלשה עשר וקברו בארבעה עשר — הואיל ואין יום ארבעה עשר בניסן אלא יום קבורה בלבד, שאינו יום מיתה, ואין חובת האנינות שבו אלא מדרבנן [מדברי סופרים], לכן אינו תופס לילו אלא מדרבנן [מדברי סופרים], ומצות אכילת קרבן הפסח דוחה אנינות זו.
Rav Mari explains: In a case where his relative died on the fourteenth day of Nisan and he buried him on the fourteenth itself, his acute mourning is due to the day of death and is therefore by Torah law. Consequently, it takes hold of its following night by Torah law, and the mitzva of the Paschal offering does not override it. By contrast, in a case where his relative died on the thirteenth day of Nisan and he buried him on the fourteenth of Nisan, the fourteenth is only the day of burial, and his acute mourning is therefore by rabbinic law. Consequently, it takes hold of its following night only by rabbinic law, and the mitzva of the Paschal offering overrides it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב מָרִי וְאֶלָּא הָא דְּקָתָנֵי אָמַר לוֹ ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן תֵּדַע שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ אוֹנֵן טוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ אֲבָל לֹא בַּקֳּדָשִׁים נֵימָא לֵיהּ קָאָמֵינָא לָךְ אֲנָא יוֹם מִיתָה דְּאוֹרָיְיתָא וְאָמְרַתְּ לִי אֶת יוֹם קְבוּרָה דְּרַבָּנַן קַשְׁיָא.

Rav Ashi said to Rav Mari: But if so, it is difficult to understand that which the baraita teaches: Rabbi Shimon said to Rabbi Yehuda: Know that this so, as the Sages said: An acute mourner immerses on the fourteenth of Nisan and partakes of his Paschal offering in the evening, but he may not partake of other sacrificial meat. According to your explanation of this statement, let Rabbi Yehuda say to Rabbi Shimon that this is no proof: I am telling you a halakha about the day of death, when acute mourning is by Torah law, and you tell me that you have a proof from a mishna that deals with the day of burial, when acute mourning is by rabbinic law. The Gemara concludes: This indeed poses a difficulty for Rav Mari.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמינא לך אנינות יום מיתה דאורייתא – דהא מאנינות דאהרן מייתי לה לקמן והתם יום מיתה הואי.
ואת מהדרת יום קבורה – דהוא גופיה מדרבנן והתם מודינא.
אמר ליה [לו] רב אשי לרב מרי: ואלא הא דקתני [זה ששנינו] בברייתא שהובאה למעלה, שאמר לו ר׳ שמעון לר׳ יהודה: תדע שאין אנינות לילה אלא מדברי חכמים, שהרי אמרו: אונן טובל ואוכל את פסחו אבל לא בקדשים. ולשיטתך נימא ליה [יאמר, יכול ר׳ יהודה להשיב לו] כך: אין זו ראיה, שכן קאמינא לך אנא [אומר אני לך] שאנינות לילה היא מן התורה, בלילה הבא לאחר יום מיתה, שדין אנינות בו הוא דאורייתא [מן התורה], ואמרת לי את [ואתה אומר מביא ראיה לי כנגדי] ממשנה המדברת ביום קבורה שהוא רק מדרבנן [מדברי סופרים]! ואומרים: אכן, קשיא [קשה] הדבר.
Rav Ashi said to Rav Mari: But if so, it is difficult to understand that which the baraita teaches: Rabbi Shimon said to Rabbi Yehuda: Know that this so, as the Sages said: An acute mourner immerses on the fourteenth of Nisan and partakes of his Paschal offering in the evening, but he may not partake of other sacrificial meat. According to your explanation of this statement, let Rabbi Yehuda say to Rabbi Shimon that this is no proof: I am telling you a halakha about the day of death, when acute mourning is by Torah law, and you tell me that you have a proof from a mishna that deals with the day of burial, when acute mourning is by rabbinic law. The Gemara concludes: This indeed poses a difficulty for Rav Mari.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אַבָּיֵי אָמַר לָא קַשְׁיָא אכָּאן שֶׁמֵּת קוֹדֶם חֲצוֹת כָּאן שֶׁמֵּת לְאַחַר חֲצוֹת קוֹדֶם חֲצוֹת דְּלָא אִיחֲזִי לְפֶסַח חָיְילָא עֲלֵיהּ אֲנִינוּת אַחַר חֲצוֹת דְּאִיחֲזִי לְפֶסַח לָא חָיְילָא עֲלֵיהּ אֲנִינוּת.

Abaye said a different resolution to the contradiction between the statements of Rabbi Shimon: It is not difficult. Here, in the baraita where Rabbi Shimon holds that an acute mourner may not send a Paschal offering, it is referring to a case where his relative died before midday on the fourteenth of Nisan. There, the ruling in the mishna in tractate Pesaḥim, which teaches that an acute mourner immerses and partakes of the Paschal offering in the evening, it is a case where his relative died after midday on the fourteenth of Nisan. When his relative died before midday, in which case he was not ever fit for bringing a Paschal offering since the obligation begins at midday, the status of acute mourning applies to him, and it is prohibited for him to bring a Paschal offering. But if his relative dies after midday, when he is already fit for bringing a Paschal offering, the status of acute mourning does not apply to him with regard to this matter, so he may immerse and partake of the Paschal offering in the evening.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אביי אמר – אידי ואידי ביום מיתה ולעולם אנינות לילה לר״ש דרבנן ודקתני בברייתא פסח אינו בא באנינות כשמת קודם חצות דרחמנא דחייה מהאי קרא דדרשינן כשהוא שלם הוא מביא ולא כשהוא אונן ודקתני בפסחים טובל ואוכל פסחו אלמא מייתי ליה אונן כשמת אחר חצות דקדמה חובת שחיטת פסח לאנינות ותו לא דחיא ליה אנינות מלשלח קרבנו ומיהו על כרחך ש״מ אנינות לילה דרבנן דאי מדאורייתא היא האי לא הוה אכיל נהי דקדמה חובת שחיטה לאנינות אבל חובת אכילה לא קדמה ליה ואכילת פסחים לא מעכבא לאביי אלא משום דאנינות לילה דרבנן והם לא העמידו דבריהם במקום כרת דדילמא ממנע ולא שחיט א״נ כיון דעל כרחך שחטיה לאו אורח ארעא דנימרו ישחטנו ע״מ ליפסל הילכך אוכל פסחו אבל לא שאר קדשים אפי׳ ליל פסח דהעמידו דבריהם במקום עשה ומתני׳ דדייקינן אי מזמנו ליה אכיל ביום קבורה כדאמר רב אסי לעיל [דמת בי״ג וקברו בי״ד] אפילו מדרבנן לא תפיס לילו.
א אביי אמר, יש לתרץ את הסתירה שבדברי ר׳ שמעון בדין זה, לא קשיא [אין זה קשה]: בשני המקרים מדובר באונן ביום המיתה, כאן שאין משלח את פסחו ואוכלו מדובר כשמת עליו מתו קודם חצות יום ארבעה עשר בניסן, ואילו כאן ששנינו שטובל ואוכל את פסחו לערב, מדובר כשמת עליו מתו לאחר חצות יום ארבעה עשר בניסן. והסבר הדברים: כאשר מת עליו מתו קודם חצות היום, שעדיין לא איחזי [נהיה ראוי] לפסח, שהרי חובת קרבן הפסח מתחילה רק לאחר חצות היום — חיילא עליה [חלה עליו] אנינות, ולכן אסור בהקרבת הפסח. ואולם אם מת עליו מתו לאחר חצות היום, דאחזי כבר נהיה ראוי] לפסחלא חיילא עליה [חלה עליו] אנינות, ולכן טובל ואוכל את פסחו בערב.
Abaye said a different resolution to the contradiction between the statements of Rabbi Shimon: It is not difficult. Here, in the baraita where Rabbi Shimon holds that an acute mourner may not send a Paschal offering, it is referring to a case where his relative died before midday on the fourteenth of Nisan. There, the ruling in the mishna in tractate Pesaḥim, which teaches that an acute mourner immerses and partakes of the Paschal offering in the evening, it is a case where his relative died after midday on the fourteenth of Nisan. When his relative died before midday, in which case he was not ever fit for bringing a Paschal offering since the obligation begins at midday, the status of acute mourning applies to him, and it is prohibited for him to bring a Paschal offering. But if his relative dies after midday, when he is already fit for bringing a Paschal offering, the status of acute mourning does not apply to him with regard to this matter, so he may immerse and partake of the Paschal offering in the evening.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּמְנָא תֵּימְרָא דְּשָׁנֵי לֵיהּ בֵּין קוֹדֶם חֲצוֹת בֵּין לְאַחַר חֲצוֹת דְּתַנְיָא {ויקרא כ״א:ג׳} לָהּ יִטַּמָּא מִצְוָה בלֹא רָצָה מְטַמְּאִין אוֹתוֹ עַל כׇּרְחוֹ וּמַעֲשֶׂה בְּיוֹסֵף הַכֹּהֵן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח וְלֹא רָצָה לִיטַּמֵּא וְנִמְנוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים וְטִימְּאוּהוּ בְּעַל כׇּרְחוֹ.

The Gemara explains: And from where do you say that the halakha is different depending on whether his relative died before midday on the fourteenth of Nisan or whether he died after midday? As it is taught in a baraita: The Torah states with regard to a priest: “And for his sister a virgin, that is near unto him, that has had no husband, for her may he become impure” (Leviticus 21:3). From here it is derived that it is a mitzva for a priest to become impure in order to bury his deceased relatives, and if he did not want to do so, others must render him impure against his will. And an incident occurred involving Yosef the priest, where his wife died on Passover eve, and he did not want to become impure, as he wanted to offer the Paschal offering; and his brethren the priests voted and rendered him impure against his will.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דשני לן – מדאורייתא.
ומסבירים את מקור ההבחנה הזו, ומנא תימרא דשני ליה [ומנין אתה אומר ששונה לו הדין] אם מת עליו מתו בין קודם חצות של ארבעה עשר בניסן לבין לאחר חצות? דתניא [ששנויה ברייתא]: נאמר בדיני טומאת הכהנים: ״לאחותו הבתולה אשר לא היתה לאיש לה יטמא״ (ויקרא כא, ג) — הרי זו מצוה על הכהן שחייב להיטמא לקרוביו ולטפל בקבורתם, ואם לא רצה בכך — מטמאין אותו על כרחו. ומסופר, מעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב הפסח, ולא רצה ליטמא לה, כיון שרצה לקיים את מצות קרבן הפסח, ונמנו (עמדו למנין, הצביעו) אחיו הכהנים וטימאוהו בעל כרחו.
The Gemara explains: And from where do you say that the halakha is different depending on whether his relative died before midday on the fourteenth of Nisan or whether he died after midday? As it is taught in a baraita: The Torah states with regard to a priest: “And for his sister a virgin, that is near unto him, that has had no husband, for her may he become impure” (Leviticus 21:3). From here it is derived that it is a mitzva for a priest to become impure in order to bury his deceased relatives, and if he did not want to do so, others must render him impure against his will. And an incident occurred involving Yosef the priest, where his wife died on Passover eve, and he did not want to become impure, as he wanted to offer the Paschal offering; and his brethren the priests voted and rendered him impure against his will.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּרְמִינְהִי {במדבר ו׳:ז׳} וּלְאַחוֹתוֹ מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר הֲרֵי שֶׁהָלַךְ לִשְׁחוֹט אֶת פִּסְחוֹ וְלָמוּל אֶת בְּנוֹ וְשָׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת יָכוֹל יִטַּמֵּא אָמַרְתָּ {במדבר ו׳:ז׳} לֹא יִטַּמֵּא.

And the Sages raise a contradiction from another baraita: What is the meaning when the verse states with regard to a nazirite: “He shall not become impure for his father, or for his mother, for his brother, or for his sister when they die; because his consecration unto God is upon his head” (Numbers 6:7)? If a nazirite went to slaughter his Paschal offering or to circumcise his son, mitzvot for which failure to fulfill them is punishable by karet, and he heard that a relative of his died, one might have thought that he should become impure in order to bury his relative even if this will result in his not bringing the Paschal offering. You rather say, based on this verse, that “he shall not become impure.”
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורמינהי כו׳ – מסקנא דמילתיה הוא דבעי לאתויי מגו רומייא ושינויי.
לאחותו מה ת״ל – בנזיר קאי וכיון דכתיב לאביו ולאמו כ״ש לאחותו.
אמרת לא יטמא – רישא דברייתא בנזיר קא מיירי כדתני לה לקמן בשמעתין וה״ק סיפא הרי שהיה נזיר והוא כ״ג והולך לשחוט את פסחו או למול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא אי משום נזיר אי משום כ״ג אי משום פסח וכ״ש הכא דאיתנהו לכולהו.
ולמול את בנו – דמילת זכריו מעכבתו מלאכול פסחו.
הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו כו׳ – תימה היכי דייק מהכא דשחיטת פסח דוחה טומאת מתו שאני הכא שהוא כ״ג ונזיר וכי תימא אי לאו דבאפי נפשיה דחיא מתו לא היה צריך קרא למת מצוה דדחיא שלשתן דכיון דכ״ג ונזיר נדחים משום מת מצוה בשביל שהולך עדיין לשחוט את פסחו לא מימנע א״א לומר כן דהא לכהן הדיוט ונזיר איצטריך קרא אף על גב דכהן הדיוט לחודיה מיטמא למתו ויש פירושים שמוגה בהם משום הך קשיא דלא מיירי הכא בנזיר אלא בהולך לשחוט פסחו לחודיה ולא יתכן כלל דהיינו ברייתא דמייתי בסמוך דמיירי בכהן ונזיר ונראה דדייק משום דקתני הכא אמרת לא יטמא ובכולהו לא קתני הכי משמע לא יטמא משום שחיטת פסחו ולא גרסינן ת״ל לא יטמא ועוד נראה לדקדק אי שחיטת הפסח לחודה לא דחיא טומאת קרובים ה״ל למתנייה ברישא דהולך לשחוט כו׳ הרי שהיה כ״ג ונזיר והולך לשחוט כו׳ כמו כהן הדיוט דתני ברישא דמעיקרא תני הקל יותר כי היכי דתני כהן הדיוט קודם לנזיר ואח״כ כ״ג ונזיר.
ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה לכך] ממה ששנינו בדינו של הנזיר, שאף הוא, כמו כהן, מוזהר על טומאת מת, ונאמר בו: ״לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא במותם״ (במדבר ו, ז), ודרשו את הפסוק כך: ״ולאחותו״ מה תלמוד לומר, מה זה בא ללמדנו? שכן הרי שהלך הנזיר לשחוט את פסחו, ולמול את בנו, שהן מצוות חמורות, שיש בביטולן כרת, ושמע שמת לו מת כלומר, אחד מקרוביו, יכול יטמא למת, וייבטל מן המצוה? אמרת [אומר אתה]: לא יטמא שאין נזיר רשאי ליטמא לקרוביו.
And the Sages raise a contradiction from another baraita: What is the meaning when the verse states with regard to a nazirite: “He shall not become impure for his father, or for his mother, for his brother, or for his sister when they die; because his consecration unto God is upon his head” (Numbers 6:7)? If a nazirite went to slaughter his Paschal offering or to circumcise his son, mitzvot for which failure to fulfill them is punishable by karet, and he heard that a relative of his died, one might have thought that he should become impure in order to bury his relative even if this will result in his not bringing the Paschal offering. You rather say, based on this verse, that “he shall not become impure.”
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁלֹּא יִטַּמֵּא לַאֲחוֹתוֹ כָּךְ אֵין מִטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וּלְאַחוֹתוֹ לַאֲחוֹתוֹ הוּא דְּאֵינוֹ מִטַּמֵּא אֲבָל מִטַּמֵּא גהוּא לְמֵת מִצְוָה.

One might have thought that just as he may not become impure to bury his sister, so too he may not become impure to bury a corpse with no one to bury it [met mitzva]. The verse states: “Or for his sister,” teaching that it is only to bury his sister that he may not become impure, but he does become impure to bury a met mitzva.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאחותו אין מטמא – אלמא אתיא חובה דפסח ואסרה ליה להיטמא ומביא פסח אונן וקס״ד דתרוייהו קתני אליבא דר׳ עקיבא דאמר לה יטמא מצוה והילכך לא מיתוקמא הך בתרייתא אלא בשמת לאחר חצות דאתיא חובת פסח ודחיא למצות טומאה וקמייתא במת קודם חצות דאפקעתיה אנינות מפסח.
יכול כשם שלא יטמא לאחותו, כך אין מטמא למת מצוה? תלמוד לומר ״ולאחותו״, להדגיש: לאחותו הוא שאינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה! הרי שמן הברייתא הראשונה עולה כי מצוה להיטמא למת בערב הפסח, ומן הברייתא השניה עולה כי יש איסור בדבר!
One might have thought that just as he may not become impure to bury his sister, so too he may not become impure to bury a corpse with no one to bury it [met mitzva]. The verse states: “Or for his sister,” teaching that it is only to bury his sister that he may not become impure, but he does become impure to bury a met mitzva.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) לָאו ש״משְׁמַע מִינַּהּ כָּאן קוֹדֶם חֲצוֹת כָּאן לְאַחַר חֲצוֹת.

In the first baraita, contracting impurity from a dead relative is obligatory, and in the second baraita it is forbidden. Do you not learn from this contradiction that there must be a distinction between the cases? Here, in the first baraita concerning a priest, it must be referring to a case where the relative died before midday, so he was obligated to become impure before the obligation for the Paschal offering took effect. There, in the second baraita concerning a nazirite, it must be referring to a case where the relative died after midday. This distinction, between death before and after midday, also applies to acute mourning.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] שיש להבחין בין המקרים: כאן שאמרנו בכהן שנטמא ואינו מקריב את פסחו, מדובר שמת עליו מתו קודם חצות היום, וכבר חל עליו החיוב להיטמא למתו קודם חובת הפסח. ואילו כאן שאמרנו בדין הנזיר שאינו נטמא למתו אלא מקריב את פסחו, מדובר שמת עליו מתו לאחר חצות היום. וכדין המצוה להיטמא — כך מצות האנינות.
In the first baraita, contracting impurity from a dead relative is obligatory, and in the second baraita it is forbidden. Do you not learn from this contradiction that there must be a distinction between the cases? Here, in the first baraita concerning a priest, it must be referring to a case where the relative died before midday, so he was obligated to become impure before the obligation for the Paschal offering took effect. There, in the second baraita concerning a nazirite, it must be referring to a case where the relative died after midday. This distinction, between death before and after midday, also applies to acute mourning.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מִמַּאי דִּילְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לְךָ אִידֵּי וְאִידֵּי אַחַר חֲצוֹת וְהָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְהָא ר״ערַבִּי עֲקִיבָא דְּתַנְיָא לָהּ יִטַּמָּא רְשׁוּת דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר חוֹבָה.

The Gemara rejects this explanation: From where do you infer that this is the resolution to the contradiction? Actually, perhaps I will say to you: Both this baraita and that baraita are discussing deaths that occurred after midday. And this baraita, about a nazirite, is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, and that baraita, about Yosef the priest, is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. As it is taught in a baraita: The Torah states with regard to a priest: “And for his sister a virgin, that is near unto him, that has had no husband, for her may he become impure” (Leviticus 21:3). This is optional, i.e., a priest is not obligated to become impure to bury his sister; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: It is mandatory.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וממאי – דטעמא דקמייתא משום דקדמה אנינות הוא דתוקמא לר״ש דאמר לעיל אין מביא פסח אונן במת קודם חצות וכר״ע.
דילמא – טעם דר״ע לאו משום קודם חצות הוא והיכא דלא איטמי במת ואפילו קודם חצות בעי למעבד פסח והכא משום דאיטמי הוא ואפילו מת לאחר חצות נמי קאמר ר׳ עקיבא יטמא משום דקסבר לה יטמא מצוה ואין לה תשלומין הילכך מטמאינן ליה וממילא אזל ליה כרת דה״ל טמא ופסח יש לו תשלומין בשני והך דקתני לא יטמא רבי ישמעאל היא דאמר רשות הילכך לא תדחייה מצות פסח בשביל רשות דטומאה ולעולם בין לרבי ישמעאל בין לר״ע אונן שלא נטמא מביא פסחו ואפילו מת קודם חצות דטעם דהכא לאו משום אנינות הוא.
הא רבי ישמעאל הא ר״ע – פי׳ בקונטרס ואפילו מת לאחר חצות נמי קאמר ר״ע יטמא משום דקסבר לה יטמא מצוה ואין לה תשלומין הילכך מטמאינן ליה וממילא אזל ליה כרת דה״ל טמא דפסח יש לו תשלומין בשני ולא דמי לעשה דהשלמה דאתי עשה דפסח ודחי ליה כדאמר בריש תמיד נשחט (פסחים דף נט ושם.) אע״פ שיש לו תשלומין בשני.
ודוחים את הראיה: ממאי [ממה] מוכיח אתה כך? דילמא [שמא] אפשר לישב את הדברים בדרך אחרת, לעולם אימא [יכול אני לומר] לך: אידי ואידי [זה וזה בשתי הברייתות] מדובר שמת עליו מתו לאחר חצות היום, והא [וברייתא זו] בנזיר, ששנינו בה שאינו נטמא אלא אוכל את פסחו, הריהי כשיטת ר׳ ישמעאל, ואילו הא [ברייתא זו] במעשה יוסף הכהן, ששנינו בה שנטמא ואינו אוכל מקרבן הפסח, הריהי כשיטת ר׳ עקיבא. ומסבירים מהן שיטות אלה, דתניא [ששנויה ברייתא]: מה שנאמר בטומאת כהנים: ״ולאחותו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא״ (ויקרא כא, ג) — הרי זו רשות, שמותר לכהן להיטמא לאחותו, אם רצה בכך, אך אינו חייב בכך, אלו דברי ר׳ ישמעאל. ר׳ עקיבא אומר: חובה עליו להיטמא לה!
The Gemara rejects this explanation: From where do you infer that this is the resolution to the contradiction? Actually, perhaps I will say to you: Both this baraita and that baraita are discussing deaths that occurred after midday. And this baraita, about a nazirite, is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, and that baraita, about Yosef the priest, is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. As it is taught in a baraita: The Torah states with regard to a priest: “And for his sister a virgin, that is near unto him, that has had no husband, for her may he become impure” (Leviticus 21:3). This is optional, i.e., a priest is not obligated to become impure to bury his sister; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: It is mandatory.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) לָא ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּרֵישָׁא דְּהָהִיא ר״ערַבִּי עֲקִיבָא קָתָנֵי לַהּ דְּתַנְיָא ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר {במדבר ו׳:ו׳} נֶפֶשׁ אֵלּוּ הַקְּרוֹבִים מֵת אֵלּוּ הָרְחוֹקִים.

The Gemara responds: This should not enter your mind, because it is Rabbi Akiva who teaches the first clause of the baraita about a nazirite. As it is taught in the full version of that baraita: The Torah states: “All the days that he consecrates himself unto the Lord he shall not come near to a dead body. He shall not become impure for his father, or for his mother, for his brother, or for his sister when they die; because his consecration unto God is upon his head” (Numbers 6:7). Rabbi Akiva says: The term “body [nefesh]” is referring to relatives. The term “dead [met]” is referring to non-relatives.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דרישא – דההיא דנזיר ר״ע קתני לה דאומר מצוה הילכך לא מיתרצי אלא משום טעמא דקודם חצות ואחר חצות היכא דמת קודם חצות קדמה לה חובת טומאה לפסח וטמא והוא הדין לאנינות דהא קדמה והיכא דמת לאחר חצות קדמה חובת פסח ומפקע לחובת טומאה והוא הדין לאנינות.
נפש – בנזיר כתיב כל ימי הזירו לה׳ על נפש מת לא יבא וסמיך ליה לאביו ולאמו וגו׳ וכוליה קרא יתירא הוא דהא כתיב ליה קרובים ורחוקים.
נפש אלו הקרובים – לאו ממשמעותא היא דתיקשה לך אם כן למה נאמרו רחוקים דאי לא כתיב תרתי קראי הוה מוקמינן ליה ברחוקים אבל השתא דאיכתיבא תרי קראי נפש קרובים משמע שהן כנפשו.
נפש אלו הקרובים מת אלו הרחוקים – בנזיר בפ׳ כ״ג (נזיר מח:) גרס איפכא ועיקר ועושה שם [חדא] דרשא מלאביו ולאמו.
ודוחים: לא סלקא דעתך [יעלה על דעתך] לומר כן, דרישא דההיא הרי את תחילתה של אותה ברייתא] בטומאת הנזיר, ולפיה אין אדם נטמא לקרוביו בערב הפסח, ר׳ עקיבא קתני לה [שונה אותה]. דתניא כך שנויה ברייתא זו] בשלמותה: נאמר בטומאת הנזיר: ״על נפש מת לא יבא. לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם במותם״ (במדבר ו, ו—ז), ר׳ עקיבא אומר: ״נפש״ האמורה כאן — אלו הקרובים, שאינו נטמא להם, ופירוש המלה ״מת״ האמורה כאן — אלו הרחוקים.
The Gemara responds: This should not enter your mind, because it is Rabbi Akiva who teaches the first clause of the baraita about a nazirite. As it is taught in the full version of that baraita: The Torah states: “All the days that he consecrates himself unto the Lord he shall not come near to a dead body. He shall not become impure for his father, or for his mother, for his brother, or for his sister when they die; because his consecration unto God is upon his head” (Numbers 6:7). Rabbi Akiva says: The term “body [nefesh]” is referring to relatives. The term “dead [met]” is referring to non-relatives.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) לְאָבִיו אֵינוֹ מִטַּמֵּא אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה לְאִמּוֹ הָיָה כֹּהֵן וְהוּא נָזִיר לְאִמּוֹ הוּא דְּאֵינוֹ מִטַּמֵּא אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה לְאָחִיו שֶׁאִם הָיָה כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל וְהוּא נָזִיר לְאָחִיו הוּא דְּאֵינוֹ מִטַּמֵּא אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה.

The verse specifies: “For his father,” even though his father is included among his relatives, to teach that he may not become impure to bury his father, but he does become impure to bury a met mitzva. The verse states: “For his mother,” to teach that even if he was a priest and he was a nazirite, and therefore doubly prohibited from becoming impure, nevertheless, he may not become impure to bury his mother but he does become impure to bury a met mitzva. The verse states: “For his brother,” to teach that even if he was a High Priest, who may not become impure even for his relatives, and he was also a nazirite, nevertheless, he may not become impure to bury his brother but he does become impure to bury a met mitzva.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאביו – מה ת״ל אם ללמד שלא יטמא לו הרי פירש קרובים ורחוקים אלא בא לפרט את מי אסר את הקרובים אבל לא מת מצוה.
לאמו – מה תלמוד לומר אם לאסור הרי למדנו אם להתיר מת מצוה הרי למדנו אלא לא הוצרך לנזיר לבדו אלא ללמדך שאם היתה בו עוד קדושה אחרת כגון שהיה כהן ונזיר התרתי לך בו מת מצוה ממיעוט דלאמו דרשינן לאמו לא יטמא אבל מיטמא הוא למ״מ וכן כולם.
ומה שנאמר עוד בכתוב זה ״לאביו״, למרות שהוא בכלל הקרובים — הרי זה להדגיש: דווקא לאביו אינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה. עוד נאמר שם: ״לאמו״ — ללמדנו שאפילו אם היה כהן והוא נזיר, והרי הוא איפוא מוזהר ליטמא למת גם משום שהוא כהן וגם משום שהוא נזיר — דווקא לאמו הוא שאינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה. ולמה נאמר עוד: ״לאחיו״ — ללמדנו שאפילו אם היה כהן גדול שאינו מיטמא אפילו לקרוביו והוא נזיר — דווקא לאחיו הוא שאינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה.
The verse specifies: “For his father,” even though his father is included among his relatives, to teach that he may not become impure to bury his father, but he does become impure to bury a met mitzva. The verse states: “For his mother,” to teach that even if he was a priest and he was a nazirite, and therefore doubly prohibited from becoming impure, nevertheless, he may not become impure to bury his mother but he does become impure to bury a met mitzva. The verse states: “For his brother,” to teach that even if he was a High Priest, who may not become impure even for his relatives, and he was also a nazirite, nevertheless, he may not become impure to bury his brother but he does become impure to bury a met mitzva.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְלַאֲחוֹתוֹ מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר הֲרֵי שֶׁהָלַךְ לִשְׁחוֹט אֶת פִּסְחוֹ וְלָמוּל אֶת בְּנוֹ וְשָׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת יָכוֹל יִטַּמֵּא אָמַרְתָּ לֹא יִטַּמֵּא יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁאֵין מִטַּמֵּא לַאֲחוֹתוֹ כָּךְ אֵינוֹ מִטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה תַּלְמוּד לוֹמַר וּלְאַחוֹתוֹ לַאֲחוֹתוֹ לֹא יִטַּמֵּא אֲבָל יִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה

What is the meaning when the verse states: “Or for his sister”? If a nazirite went to slaughter his Paschal offering or to circumcise his son, and he heard that a relative of his died, one might have thought that he should become impure. You rather say that he may not become impure. One might have thought that just as he may not become impure to bury his sister, so too he may not become impure to bury a met mitzva. The verse states: “Or for his sister,” to teach that he may not become impure to bury his sister but he does become impure to bury a met mitzva. Consequently, the statement of the baraita concerning a nazirite represents the opinion of Rabbi Akiva.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הרי שהלך לשחוט את פסחו – זה שהיה כ״ג ונזיר וניתוסף בו עוד דבר אחר המעכבו מליטמא שהיה צריך לשחוט את פסחו אף זה לאחותו פטרתי לך בו אבל מיטמא הוא למת מצוה דאם אינו ענין לנזיר לבדו תנהו ענין למי שיש בו כל אלו.
ומה שנאמר עוד: ״ולאחותו״מה תלמוד לומר? מה עוד בא הכתוב לחדש בענין זה? הרי שהלך לשחוט את פסחו ולמול את בנו, ושמע שמת לו מת, יכול יטמא? אמרת: לא יטמא. יכול כשם שאין מטמא לאחותו במקרה זה, כך אינו מטמא למת מצוה? תלמוד לומר ״ולאחותו״, לומר: לאחותו לא יטמא, אבל יטמא הוא למת מצוה.
What is the meaning when the verse states: “Or for his sister”? If a nazirite went to slaughter his Paschal offering or to circumcise his son, and he heard that a relative of his died, one might have thought that he should become impure. You rather say that he may not become impure. One might have thought that just as he may not become impure to bury his sister, so too he may not become impure to bury a met mitzva. The verse states: “Or for his sister,” to teach that he may not become impure to bury his sister but he does become impure to bury a met mitzva. Consequently, the statement of the baraita concerning a nazirite represents the opinion of Rabbi Akiva.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

זבחים ק. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה זבחים ק. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רש"י זבחים ק., תוספות זבחים ק., פירוש הרב שטיינזלץ זבחים ק.

Zevachim 100a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Zevachim 100a, Rashi Zevachim 100a, Tosafot Zevachim 100a, Steinsaltz Commentary Zevachim 100a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144